התערבות רונן רודיק – יאיר דיקמן
המתערבים
להלן ההתערבות שנערכה
בצהרי יום ד' 21/7/2021,
במסעדה הבית הסיני שבתל אביב
בין רונן רודיק, להלן ר'ישל'ה, ר', היפה כמו אל, הצמיג הלא הכי עגול בפנצ'ריה,
לבין יאיר דיקמן.
יומרות והצעות.
פשטנות והפשטה.
משרד חקירות, קליניקת חפירות, מעבדת הגדרות.
לשכת ניסויים, מרחב הצעות, מתחם בדיקות.
חוות יצירה, סדנאת המצאה, מוסך הרצה.
צמצומים ומצמוצים, צרצורים וריצודים.
תפישות וטיפוסים, תפיסות ופספוסים.
כיף, פכים, ופקפוקים.
תובנות עבשות, טוגנים מיובשים, תופינים יבשים.
טיולים, טיטולים וירטואליים, טלטולים מנטליים,
טלטלות מנטליות, ריטואלים ויראליים, טרטורים טוטאליים.
טרחות מעיקות, תעוקות מרוחות, מריחות עקומות.
קופסאת תכשיטים, כליא ברקות.
פטפוטים, טפטופים ופתפותים,
אחיזות מציאות, אחיזות מצוצות, זחיחויות מצויות.
תחזיות צפויות.
מלים ונמלים, משמימים ומשעממים.
המהומי מהות, מהויות מעומעמות, המהומים מעומעמים,
עמעומים מהומהמים, נהיות ואהממים.
דעות מגבלות. גילויי הודעות גבוליות.
הגדרות, גירודים, גידורים.
הערות על תודעות גבוליות. הארות על גבולות תודעתיים.
הארות על גללים תודעתיים. חארות.
פסיפס מילולי, מוזאיקה תובנתית, קלידוסקופ אסוציאטיבי.
אמיתות לא נכונות, נכונים לא אמיתיים. התעמתויות מוכוונות.
זבזובים קלישאתיים, קלישאות מזובזבות.
בזבוזים כושלים, שיקולים כוזבים.
קושיות, תהיות ומענות, טעויות ותעיות.
געיות והטעיות, ג'עג'ועים מוטעים.
טעויות גלויות, טעויות גועליות, גילויים מוטעים.
השתאויות משועשעות, שעשועים משתאים, השתעלויות ושלשולים.
הכללות מקולקלות, קללות מלוקקות, לכלוכים מקוללים,
כללים קלוקלים, מולקולות לחות.
תכנים שאבד עליהם הכלח, קלחים מעובדים לעוסים.
מינוחים, ניסוחים וניכוסים.
כניסות ויציאות.
להלן ההתערבות שנערכה
בצהרי יום ד' 21/7/2021,
במסעדה הבית הסיני שבתל אביב
בין רונן רודיק, להלן ר'ישל'ה, ר', היפה כמו אל, הצמיג הלא הכי עגול בפנצ'ריה,
לבין יאיר דיקמן.
פגוש פוגייש פגשתי חביירה שבשרה, שבעלה לקה במחלה אוטו־אימונית.
מצער.
"החדשות הרעות" היא סחה לי
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – ערכים הפוכים
אני תוהה: מה היא 'אהבת חינם'?
האם יש אהבה כשלעצמה, ללא סיבה או משמעות?
האם תביעה ל'אהבת חינם' היא בעצם רצון של מישהו לקבל משהו שלא מגיע לו ללא תשלום?
האם ייחצ"ון 'אהבת חינם' הוא מניפולציה של בעלי עניין מסתלבטים על המקשיבים להם?
האם 'אהבת חינם' היא רטוריקה של בעלי תפישה אמונית לאומנית?
מה זה השטויות האלה?
לאחרונה האזנתי להֶסכֶּת דמוקרטיה האתונאית, המעבדה, כאן 11, שש הרצאות של פרופ' עירד מלכין.
יש יהודים שתופשים יהדות כערש הליברליות, הומניזם.
אפעס, צורמת (לי, במקצת) החתירה ל-יושרה אינטלקטואלית, כשבעלי אמונה מהללים, מייחסים חיוביות למושא אמונתם. לא רציונלי, לא אינטליגנטי. להמשיך לקרוא יהדות כערש הומניות, ליברליות?
שעבוד המון להגן על רגשות אל – אמוניות,
גיוס המון להגן על רגשות מדינה – לאומנות,
רתימת המון להגן על רגשות פרט – פוליטיקלי קורקט.
זו לא פרוגרסיביות. זו קונסרבטיביות מתעדכנת. להמשיך לקרוא אבולוציה רגשית
אחוז היהודים זוכי פרס נובל לא תואם את חלקם באוכלוסייה.
כנראה שבין 20 ל- 30 אחוז מהזוכים מזדהים כיהודים,
יש האומדים את חלקם של יהודים כגדול אף יותר, נמנעו מלהחצין את יהדותם.
כדרכם של הסברים לתופעות תרבותיות שאינן פיזיקליות, מוצעים לסוגיה מגוון רבים.
כל הסבר חשוד מיידית, בצדק, בהיותו מקדם ערך מקדמי – להלן נרטיב.
להמשיך לקרוא יהודים זוכי פרס נובל
הבניה שרירותית של קשרים בין אלמנטים כמצע רציונלי לקידום מניפולציה. מיסטיקה, דת,
יורו 2020; להמשיך לקרוא יורו 2020 כקונסטרוקט רעיוני
| * עסקה | במובן של שחלוף טובין, גם אם לא קדם לכך משא ומתון כבמשא ומתן כלכלי. |
אין בקשה שהושבה ריקם בבחינת 'לא יהיה כלום כי לא היה כלום'.
בקשה אנושית היא תצורה של פינג אנרגטי,
שגם אם לא הניעה לפעולה חיובית,
שחרר פעולה שוללת, צרכה אנרגיה.
יש לכך משמעויות פיזיקליות, לא פחות ביחסים בין אישיים, ובצריכת אנרגיה אנושית,
גם אם נוטים להתעלם ממנה,
כמו מצריכת אנרגיה של פינג.
כשאני עם חולצT שחורה 'חקירה עכשיו' מתחת לציור צוללת,
איך אדע שאני מול ימניסט?
כמו טבעוני, תריאטלוניסט גמול מסיגריות – מייד יספר לך. להמשיך לקרוא סימני ימין
אתמול בככר רבין מישהי נסמכת על כסא גלגלים מתארגנת לעזיבת מתחם השמחה, פונה לכווני ואומרת משהו.
לא חשבתי שהיא אמרה לי, אלא בכווני. התעלמתי.
חזרה שוב. הבנתי שאלי. אבל לא שמעתי מה. גם השמיעה שלי כבר לא משהו.
"אני אריאנה" אמרה. וואלה, הסתדר לי.
"כן אריאנה מלמד. את כותבת נפלא. חסרה לי. מאיפה את מכירה אותי?"
"מבלפור" ענתה.
"התנקשנו בטוויטר" הזכרתי לה עימות בינינו על גבולות חופש הביטוי – היא בעד גבולות, אני מתנגד.
"אני חוזרת לכתוב" שימחה אותי
אני שמח ומאושר שמשהו משמעותי קורה. גילוי, שינוי מצב צבירה מנטלי לכוון חיובי.
מאורעות רוטיניים ביורוקרטיות, חגים, ימי הולדת, חתונות וברי־מצווה – לא אני.
היום חג. חג לדמוקרטיה.
משטר דמוקרטי איננו on/off דיכוטומי.
הבוחרים אחת לתקופה קבועה בחוק מצביעים – תנאי הכרחי אך ממש לא מספיק;
ברוסיה ובסוריה יש בחירות, והן מדינות לא דמוקרטיות.
דמוקרטיה היא התנהלות בין בחירות, בסוגיות פרט–חברה–ריבון.
מדדים מופשטים שקשה (עד בלתי אפשרי) לכמת:
– חופש פרט וביטוי, שיוויון אזרחי, יכולת פרט וקריטריונים שיוויוניים, מאפשרים הצגת מועמדות לבחירה למוסדות שלטון.
– ממשל למען אזרחיו, בקרה על התנהלות מוסדות שלטון, כשרותם, אופן טיפול בתקלות.
פרמטרים אלה הם כה מורכבים למדידה שמתבקש אחר, נוסף:
תשתית, על ציר זמן, בנוסף לפעולת בחירות – פרמטרים במגמות ניתנות לבחינה: התקדמות או נסיגה.
שלטון נתניהו איפשר בחירות וחופש ביטוי (עם השגות ונסיגות).
בה בעת במכלול התנהלותו, השלטון הסיג דמוקרטיה לאחור.
הסרת ממשלת נתניהו מהווה היפוך מגמה.
חג חרות שמח.
מכירים את זה,
שמנסים לפתור 'בעיה'
– שינוי שלטון
שאין לגעת בה
– פגיעה ביציבות שלטונית; חבירה לנאשם בפלילים שולט להמשיך לקרוא בעיה שלא נוגעים בה
מכירים מצב, ש
'נוגעים בבעיה שאל לגעת בה,
לא פותרים אותה
ויוצרים בעיות שלא היו קודם'?
אז בני גנץ וראש הממשלה החליפי.
הטומטום האנדרוגני,
הטמטום הדמוקרטי הזה כאן כדי להישאר;
רע ככל שיהיה,
שירת, משרת וישרת את מקבלי ההחלטה להשאירו.
שוב תודה לך בני על התגנץותך
מראדונה? מוכר? ההוא מ-פלה, מסי, אולי רונאלדו?
ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל – פיפ"א בחרה את מראדונה במשותף עם פלה, כגדול הכדורגלנים במאה עשרים.
במשאל אינטרנטי בין כלל האוהדים, מראדונה נבחר ככדורגלן המאה ה-20 כשלמעלה מ- 50% מהמצביעים בחרו בו. פלה, במקום השני עם פחות מ- 20%.
במשאל בין 'משפחת הכדורגל' – כפי שהמגזין קרא לעיתונאים, עסקנים, כדורגלנים ומאמנים – פלה זכה במקום הראשון עם כמעט 73% מבעלי המקצוע, ומראדונה רק במקום השלישי עם 6% מקולות המקצוענים, כשבמקום השני ארגנטינאי אחר – אלפרדו די סטפאנו עם כמעט 10% מקולות הוועדה.
ההסבר שפיפ"א נִפקה לשימוש בוועדה היה, שמשתמשי האינטרנט, הפלטפורמה עליו נעשה הסקר, הוא צעיר – זוכר את הכדורגלנים הקרובים לדורו ולכן העדיף את מראדונה.
ההסבר, אפעס, לא כל כך מתיישב עם העובדה שיוזביו הפורטוגלי, זכה במקום השלישי במשאל האינטרנטי עם מעט יותר מ-6%, כשהוא מבוגר מפלה בשנתיים, כשעד המקום ה- 12 נבחרו כדורגלנים צעירים ממנו.
על הסוגיה מי 'הגדול מכולם', ניתן, או שלא, להתווכח; יכולת פרסונלית, דומיננטיות בתקופתו, ספיחת תארים. מורכבות בלתי ניתנת למדידה. דיון על הטיות שאלון תניב מורכבות יתירה אף היא.
בשכבות עוני עמוק, ישנו המון – פרטים רבים, בשולי החברה, השונאים את מצבם הנחות, את תחושת המודרות, הקיפוח, שהביא אותם למצב המסויים בןו הם נמצאים. הם רואים במי שמצבו טוב, כמי שנהנה מחגיגה, כשהמודרים לא רק – 'כמו הביצים' כמאמר ריבלין – מחוץ לה, אלא שהחגיגה גם על חשבונו – משרות ציבוריות, קביעת עתיד, תחזוק סיסטם לא מאפשר תקווה לשינוי, וממילא נטולי יכולת לשנותו.
למודרים יש מגבלה, מחסום, אין תשומות, לא אנרגיה ולא נקודת מינוף לשינוי מצב, אין תקווה לתרחיש שינוי.
להמון נותרה הנחמה. אופוריה טמפוררית לוקלית (= התפעמות זמנית מקומית) נישאת על יכולת וכשרון יוצאי דופן, בהזדהות עם התרסה אפקטיבית על אחר, שנוא. נחמת הוצאת העין, ההתרסה למי שההמון תופס כמחיל סדר החברתי – האליטה המשליטה אותו ונהנית מפירותיו.
פרטים בהמון אולי חולמים על הבקעת שער מרהיב, עם היד או בסלאלום בהשכיבם נבחרת של אומה מערבית עשירה, אבל יודעים שזה קרה להרף רגע, משק כנפי הפרפר, מראדונה עשה את זה, נראה על מסכי טלויזיה, מחשבים, טאבלטים וסלולר, והבהוב הריצוד הקסום הותמר לכסף, סמים וחולי. של מראדונה. מצבם לא השתנה.
זו נחמה ולא סיפוק, שכן בסיפוק יש שובע. גם אם זמני.
נחמה – אין. זו השלמה עם המצב, עם הפוגות של אופוריה רגשית בהצלחה של אירוע מנתץ מצב חברתי נתפש. לרגע.
מראדונה היה שחקן ענק. לצפות בו, עד היום מלהיב אותי יותר מלצפות בכל אחד אחר – הכריזמה נוזלת מהחלוצה, משפריצה מהמכנסיים.
ההיסק שלי מהנתונים הבירוקרטיים, שמראדונה נתפש כ'הכי גדול' אצל כל כך הרבה אוהדי כדורגל חורג מהאהדה למשחק, או לקבוצות שבהן שיחק.
מראדונה היה מושא בהערצת המון. מודר. נושא התכנסות הזדהותית.
המון מודר, מקופח, עני, בכל עת גאוגרפיה, תרבות ושפה, הזדהה עם הפנומן כבעל יכולת להתריס בממסד מתנשא שבע.
בדומה ל-מה שעשה מראדונה עם נאפולי כנגד קבוצות הצפון העשירות המנתנשאות באיטליה, בנבחרת ארגנטינה כנגד האויב האנגלי המערבי המתוחכם עם שער היד המתוק – שמחה לאיד עצומה, שמייד מחוזקת ומגובה באמצעות ביצוע יוצא דופן מתחום הדיסציפלינה.
במובן זה, מראדונה מהווה מודל של נאו פופוליזם עם היבטים המטפלים בסוגיות פרט–חברה–ריבון, בהם פנומן פוליטי סופח אהדת ההמון כנגד ממסד והאליטה המקושרת אליו. ,
ההמון האוהד יוצא מגדרו לנוכח התצוגה הספורטיבית/ פוליטית. הרבותא שההמון רווה היא התעלות רגשית. זמנית מקומית. בה בעת לפרט לא יוצא הרבה מעבר לאופוריה.
למראדונה לא הייתה היכולת והדיסציפלינה לתעל את הכריזמה לנכסים ריאליים מעבר להישגיו בכדורגל, כסף זורם מזדמן, תהילת עולם, רכישת מין וסמים, יירוט משרות אימון בהן כשל.
מנהיגים פופוליסטים פנו אל אותם אוכלוסיות מודרות, עניות מקופחות, רתמו את תסכולן לקבלת תמיכה בהם. שליטים נערצים אלה נטו לדמוקרטה 'לא ליברלית', הצרת דמוקרטיה, ניתוץ שלטון חוק בתצורה המערבית המורכבת, ולעיתים אף אפשרו לשליטים – להלן נאו ימין רדיקלי.
האם מראדונה, בחבירתו להמון עני, לאייקון צ'ה גווארה, לפידל קסטרו הוא 'שמאל'?
לא.
מראדונה לא התעניין בבניית סדר חברתי חדש, רציונלי, מקדם, ליברלי, שיוויוני.
אלא בניתוץ הגמוניה לתועלתו האישית. בכך הוא לא מהווה דיכוטומיה של גמד–ענק, עשיר, מייצג–עניים, … הוסף את היתר, הוא ההיברידיות המייצגת.
אין התכנות לחלום שההמון המתכנס הזדהותית יחליף את אותן עמדות ממסדיות שמצריכות סף כניסה של מקצוענות, מיומנות, השכלה, וקשרים, אז מסתפק בשאיפה טבעית, מובחנת, מובנת, לנתץ את המבנה האליטיסטי הקיים, בנחמת השנאה, ובחוסר מודעות, שאליטה ערכת תקום, על גבו של ההמון הזועם, שייוותר מחוץ לה.
מקובל לחשוב ששמאל דוגל בשיוויון וסולידריות כלכלית בין אנשים.
פאר הממסד הקתולי, עושרם המופגן של 'רועים דתיים' באפריקה, כשצאן מרעיתם מתבוסס בעוני מנוול, פייגלין – זהות, נפתלי בנט ואיילת שקד – ימינה, פורום קוהלת הם (סוג של) ליברטריאנים, התמיהו אותי.
למה? להמשיך לקרוא למה ימין קפיטליסטי שמאל סוציאלי?
אני משער, שאם ייערכו בחירות לבית נבחרים במדינה דמוקרטית,
יוצבו קלפיות באיצטדיוני קבוצות עם קהל אוהד*,
יימצא, שהתוצאות בקלפיות תהיינה בהזחה ימנית מובהקת, ביחס לתוצאות הבחירות הכלליות באותו יישוב.
כלומר, הקהל האוהד את הקבוצה המקומית הוא ימני, קונסרבטיבי, נוטה ללאומנות–לאומנות, חזק יותר, במובהק, מאשר ההתפלגות הכוללת באותה עיר.
ו-כן, ככל שהחצנת האהדה בוטה יותר, כן המחצינים יהיו ממוקמים בימין הקיצוני יותר בספקטרום.
ההתכנסות ההזדהותית היא מיומנות ימין, בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
* קהל אוהדים של קבוצות באצטדיונים בהם סף הכניסה נמוך, מאפשר כניסה לכל (- לא משחקי NBA או קבוצות-על של כדורגל שמארחות קהל ספוראדי שבא לחוויה חד־פעמית) – ומזדהים במלל, במחוות גוף ובאביזרים נלווים מעודדים את מושא אהדתם.
אני בן 61, נראה 71 מרגיש 81. בחולון, לפרדון הוציא חוץ (– אווטים) הכי רחוק בישראל.
אוהב ת'משחק; פרנץ בקנבאואר, מגי'ק ג'ונסון, סקוטי פיפן, צ'ראלס בארקלי, פרנקו בארזי, זינאדין זידאן, רוברטו קארלוס, ראובן עטר, תיירי הנרי, אריק בנאדו, אנדראה פירלו, קווין דוראנט, קווין דה בריינה, אלי דסה, עושים לי את זה. להמשיך לקרוא ביורוקרטיה ספורטיבית
תגידיתגיד, אינטואיטיבית, אינסטינקטיבית,
בהתנגשות, איזה ערך גובר* לטעמך,
'אחווה' בין פרטים או 'זכויות פרט'?
בהינתן לפרט בחירה, אינסטינקטיבית או מודעת, על העדפתו בין שני ערכים אותם יבכר להחיל בעיקר על חולקים ערכים משותפים לו, ואנונימיים לו, בין
| אחווה | ל– | מצדדים בחופש פרט |
כשכתם Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו יוסר,
וזה יקרה,
תומכיו החרופים, האקטיביים, הזמניים,
יאמרו בדיעבד – 'הוא היה נהדר, והשתנה.' להמשיך לקרוא ולכשנתניהו יילך
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
רואה שבוויקיפדיה, בערך 'סנטימנט' מפנים לערך 'רגש'.
ההתייחסות ל'רגש' כסנטימנט, לא מתאים לאחיזתי התודעתי את המושג סנטימנט.
עצלן שכמוני הטמין בערך 'סנטימנט', העירום מכל הגדרה את – להמשיך לקרוא מינורי בוויקיפדיה
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂