הפוסט בהליך עריכה שלא הושלם.
תהיתי על התבטאויות של דמויות – תמיד קונסרבטיביות – אמוניות, לאומניות, מתכנסות הזדהותית לקולקטיב, במפה הפוליטית, שנראו לי כחיוויים של תודעה דמוקרטית צרה, מוגבלת, כזו ש-על תנאי.
להמשיך לקרוא קונסרבטיב: אני סופר דמוקרט
מצרכים | כמויות |
| עדשים ירוקות | כוס |
| אורז | כוס |
| בצלים גדולים קצוצים | 2 |
| כפות שטוחות כמון | 2 |
| שיני שום פרוסות | 3 |
| כפית סוכר | כפית |
| כורכום | כפית |
| מלח פלפל | |
| שמן לטיגון |
בעשורים האחרונים, עם קידום האינדיבידואל הפרסונלי לקדמת השיח, ההווייה והעניין, גם חברות מסחריות הטמיעו את הגישה, באמצעות נציגיהן.
לפחות מולי 😆 .
במגע עם חברת סוכנים שמהווה ממשק לחברת פיננסים, יצרתי קשר על סוגיית דמי ניהול הגבוהים ביותר האפשריים הנגבים מחשבוני, פי שלושה מהתעריף הידוע הנגבה הנמוך ביותר. להמשיך לקרוא מינורי באנושיות תאגידית
ההכרה ש'הכל נגמר' היא לא נעימה,
שכן יש בה ערכיות שלילית,
ועם זאת, היא עניינית, כלומר- לא בלתי נכונה.
אין לי כוונות להגיע לגיל 60
"רבים מעדיפים להקדים ולבצע מטלות", קובע המאמר, שפורסם בגיליון חודש מאי של כתב העת Psychological Science. אנשים הלוקים בתופעה מזדרזים לענות על מיילים חסרי חשיבות ולשלם חשבונות הרבה לפני מועדם. "זו התנהגות לא רציונלית", מציינים כותבי המאמר, אבל לטענתם היא מעידה על השיטות שאנשים נוקטים כדי לא להרגיש שהם מוצפים במטלות.
במאמר מפורט ניסוי שנערך באוניברסיטת פנסילבניה אשר בדק את הדרך שבה אנשים מקבלים החלטות הקשורות למאמץ גופני. הנבדקים שהשתתפו בניסוי התבקשו לשאת דלי פלסטיק לאורך סמטה, כאשר עליהם להחליט אם ברצונם ליטול לידיהם את הדלי בתחילת הסמטה ולשאתו עד לסופה, או ליטול לידיהם דלי אחר שהונח סמוך לסוף הסמטה, לצעוד כמה מטרים ולהניח אותו.
כדי לאשש את ממצאי הניסוי ולהיטיב להבין את ההתנהגות המוזרה, המנוגדת להיגיון לכאורה, ביצעו החוקרים עוד שמונה ניסויים שבחלקם מולאו הדליים במטבעות. להפתעתם, על אף כובדם של הדליים, גם הפעם העדיפו הנבדקים ליטול את הדלי הקרוב אליהם ביותר ולסחוב אותו לאורך הסמטה – תוך מאמץ מיותר.
ההשערה שאליה הגיעו החוקרים בניסויים השונים היא שבני האדם מעדיפים להשקיע מאמץ פיזי משמעותי כדי להימנע ממעמסה נפשית ומחשבתית. ד"ר רוזנבאום ציין במיוחד את המאמץ שאנשים משקיעים בניסיון להימנע מלהעמיס על "זיכרון העבודה". זיכרון העבודה הוא יכולת מנטלית חיונית אך מוגבלת, המשמשת בני אדם לביצוע מטלות מיידיות. הנבדקים שהקדימו ליטול לידיהם את הדלי נמנעו מהצורך לזכור לעשות זאת בהמשך. בכך הם פינו את מוחותיהם כדי שיוכלו להתמקד במטלות אחרות.
המחקר עוזר להבין בין היתר את סוד קסמם של יועצים וקואצ'רים, המעודדים אנשים לרוקן את תיבות המייל שלהם ולסיים לבצע כל מטלה ברגע שהיא צצה, טריוויאלית ככל שתהיה.
לביצוע מיידי של מטלות יש חסרונות בולטים אשר באים לידי ביטוי במיוחד בעידן הדיגיטלי, כך סבור אלן קסטל, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה. טלפונים סלולריים, מחשבים ומכשירים דומים מאפשרים לבעליהם לבצע זרם מטלות בלתי פוסק, וקשה להתעלם מהם בגלל הדחף רב העוצמה להשלים את ביצוע המטלות מיד.
"יש פיתוי תמידי לענות מיד לאי־מיילים ולשיחות טלפון", אומר קסטל. לדבריו, "אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות ברשימות אין־סופיות אכן מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל הם לא מבצעים את המשימות החשובות". לפי המחקר מאוניברסיטת פנסילבניה, ברור כי המאמץ המושקע בביצוע מיידי של "מטלות קטנות" עלול לגרום לבזבוז זמן יקר וכוחות לא מבוטלים.
אני נמנה על אלה.
רואה בכך סוג של עצלות מבורכת.
כלומר, כשהזמן הכי זול עושה את המטלה, וזאת כדי
עם המאמר שאכן, לעתים מילוי המטלה התבררה כמיותרת, לעתים כיקרה.
שההתנהלות הזו לא הצדיקה את עצמה, נראה לי שעזרה לשמור על ניקיון תודעתי ובסך הכל יותר זול מהאלטרנטיבה.
לא ברור לי מאיזה רציונל או מקור נגזרה המסקנה-
אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות אין־סופיות מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל לא מבצעים משימות חשובות
כך שלא מסכים עם זה.
ועם זאת, כאמור, לא בטוח שמישהו בחר לעבוד כך או להיות דחיין. נראה לי כהתנייה אישיותית.
הגדרהחיווי של חולשה חברתית.
מצב תודעתי, שבו אדם מחווה לעצמו ולסביבתו, שבעקבות קבלת מידע מסוים הוא נתפש בערך שלילי יותר ממה שהיה רוצה להיתפש בעיני עצמו והסובבים אותו.
נושאי המבוכה יכולים להיות קשורים ל
אמונה היא החלטה מקדמית על היות אובייקט עם מאפיינים יכולות וערכים,
ידיעה רציונלית היא חשיפת קיום הוויה לתודעת החושף.
בשיח אמונתי יש פרדוקס.
בדימויים, הדיאלקטיקה המצדיקה את הקיום הרציונלי של פרדוקס האמונה הוא
להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, י', דיאלקטיקה
הבחירות לנשיאות- מוסד לטעמי מיותר,
זימנו התמודדות בין שתי דמויות,
שכל אחת לא באמת עיניינה, אותי, כשלעצמה.
ותצריף שתיהן, בסיטואציה זו, יצר סינתזה מרתקת*.
להמשיך לקרוא ריבלין שטרית לנשיאות
חבייר, ה-מ' של הנורמטיבים, מחובר היטב בכל נימי נפשו וקשרים מיטיבים עם הממסד של שנות ה- 60 והשבעים, שעם המערך הציבורי המקיף אותו התמרכז לכיוון הקידמה, התנועה והעתיד, שההפרקטיקה והאינטפרטציה שלו מביאים אותו למשט שמתנאה בו בנוסח- 'ראשת ממשלה אישה תהיה משהו מועיל וטוב יותר' ולא מבין שבעצם מתכוון ליחצ"ן ליברליות, ולמעשה הפיץ אפליה מגדרית, אם כישור של ראש ממשלה כולל ג'נדר. להמשיך לקרוא מינורי בכשרות
ב- 2.3.2014 פורסם בהארץ.
החטא הגדול ביותר שמכיר השיח התקשורתי בישראל הוא החפירה. מושג החפירה – בשימושו העכשווי והעגתי כשיפוט שלילי של ניסיון כושל לנסח אמירה בשיחת רעים, ברשת חברתית או מעל במה תקשורתית – צץ לו יש מאין לפני כמה שנים והתקבל כשם התואר המוסכם לפעולה שעד לאותה נקודה בזמן נהוג היה לאפיין כטרחנות, התפלספות, אכילת הראש ואף זיון שכל. להמשיך לקרוא חפירה
מניעת פעולה,
על ידי תיעול אנרגיה לאפיקים מונעי הוצאת אנרגיה,
שנתפשת על ידי העצל כלא מקדמת ישירות את עניינו.
לעצל להמשיך לקרוא עצלות
ימין-שמאל, שוחרי ביטחון-שוחרי שלום, קפיטליסטים-סוציאליסטים, מקדמי משילות-מקדמי זכויות פרט, ספיחת כוח לרוב-ויתור לטובת מיעוט, הידוק הסדר לטובת בטחון חברתי-ריפיונו לטובת חופש, עשייה חזקה לטובת הרוב הממורכז עם מחיר פגיעה בשוליים-עשייה פחותה הנזהרת מפגיעה בשוליים, התייחסות למחוות-המנעות,
הם ועוד, בנים, נכדים, נינים ובניהם
לאבות, אולי אמהות, של ליברלים ושמרנים. להמשיך לקרוא שמרנות ליברליות, אריאל שרון
הבחנה בין שמרנות לליברלות מרתקת (אותי).
מקצה להבחנה, שרטוט הקו המפריד ביניהן תשומות רבות. להמשיך לקרוא בין שמרנות לחתירה לליברליות
אלימות- פעולה נכפית- נעשית בניגוד לרצון אחר, תוך הפעלת אילוץ למימושה.
אלימות היא 'פוזיטיבית' במידת קיומה.
כלומר, יש רמת אלימות מנמוכה או מעטה עד גבוהה ורבה.
אין העדר אלימות גדול או רב.
בדרך כלל, אלימות היא חוליה אחת מתוך שרשרת פעולות של המבצע, ביטוי מקומי של מתווה התנהלותי, של איכות אישית מאופיינת.
מכיוון שמושג ה'אלימות' טומן בחובו, אינהרנטית, כמושגים אחרים, ערכיות שלילית, ישנה הנטייה לייחס התנהלות אלימה לאחרים, לא לעצמנו.
מבחין בין להמשיך לקרוא אלימות תוקפת מתגוננת
אני בעד החלשת מבנה מדיני טריטוריאלי.
עם זאת, ובנחרצות –
אני מתנגד להיעדר סדר חברתי. להמשיך לקרוא אנרכיה
ביחסיי עם אנשים, בודק מה אני תורם. ונתרם.
זה שאני עושה זאת, לא אומר ש
ישנם פרטים, קבוצות אנשים, שניהלתי, מקיים, איתם סוג תקשורת, שמניח שאני היחיד שהם מתקשרים אתו בתקשורת המסויימת, תְכָנית ותצורתית. להמשיך לקרוא צעיף צמר על בטריות, בחוף הים, ביולי
השיח הכלכלי העכשווי עוסק בריכוזיות של גופים כלכליים ומושווה בהשפעתו לזו של המונופול, שכן
ובכל זאת יש שוני מהותי. להמשיך לקרוא ריכוזיות ומונופול
הצעה מתוקנת לבקשת סימוןלהמשיך לקרוא סימון שקורי פרדיקציה 3
תרתי משמע, לא ידעתי להתמודד
להמשיך לקרוא אלימות ודימוי עצמי נמוך
מסורת:
להמשיך לקרוא מסורת – אחיזה תודעתית
