שנים לא רציתי להיות בעלים של בעל חיים; לא ראיתי את ההנאה בכך. כן את האחריות, ההגבלות, המחוייבות ואת הסוף – 'יגמר לא טוב'.
את התנגדותי לאימוץ חיית מחמד ביטאתי באמצעות הקלישאה 'או אני או כלב'.
כחמיצות לחלב, כיובש ללחם, כעובש לגבינה וכבושָה לביביסט, הליך מתפתח, בלתי נמנע עם סוף ידוע מראש – חלוף המאורעות והזמן, בהתלבטות ההעדפה בסביבתי נעה לטובת 'אימוץ כלב'.
זווית אחרת? אוקיסמורון. זהו הסבר פשוט, סטנדרטי לנהיית המון עם תודעה דמוקרטית נמוכה שמבדיל בין אנשים על פי מיסטיקה – גזע, דת ולאום.
אמירת חזוני על היטלר הוא מהות לאומנות – טעינת לאומיות מפעמת בתודעת המונים, שנמצאת אבולוציונית במגמת דה-פרגמנטציה בערכיות פרגמנטית, מתכנסת הזדהותית.
'הבעיות' של תפישה כפי שחזוני מדגמן, עם היטלר:
(הקטנה היישומית –) היטלר הלך רחוק מדיי,
(הגדולה הערכית –) נגד העם היהודי שעליו נמנה חזוני.
במהותן אלה תפישות רגליים שבוקעות מאותה מכניקה אידאולוגית.
באבולוציה האנושית התפתחה משפחה, שבט, דת, כולן תחת מנהיגים.
ככל שהגופים המאגדים נהיו גדולים יותר, כשמרכיביהם אנונימיים האחד לשני היה צורך בכוח כופה איחוד שלוב על מצע מתמלל, לאחד את ההמון להתכנס לאידאולוגיה מיסטית.
התוכן של חזוני הוא דוגמא לתמלול מאחד המון בשרות כוח שלטוני.
אכן הלאומיות מגרה את האימפריות. אבולוציה פוליטית.
המדינה החליפה את הדת. אצל מאמינים, לאומנים, פטריוטים, דת ללא אל, עם הסממנים המיסטיים.
לאומיות היא התייחסות לשיוך ביורוקרטי למדינה.
לאומנות, בה חזוני מצדד היא טעינת השיוך בנשגבות ערכית.
השלב האבולוציוני הבא הוא הדה־פרגמנטציה הלאומית. התפתחות גופי אד־הוק שנועדו לשרת את פרטיהן העצמאיים כתחליף לגופים אמוניים לאומניים שנועדו לשרת את מנהיגיהם הנישאים על סנטימנט שימור התכנסות הזדהותית של המון.
האימפריה הרומית לא קרסה ביום אחד. גם מבנה מדינות לא יקרסו באחת. האיחוד האירופי אינו הצלחה מסחררת.
חכו – אלה תהליכים בלתי נמנעים שמתקדמים לא ליניארית, לא ברציפות ולא בסנכרון.
תהליכים אלה ניתנים לעצירה כמו שניתן לעצור רכבת עם נוצה.
נ.ב.
חזוני היידגר
אני רואה דמיון תפישתי בין חזוני לבין היידגר.
פדופיליה אינטלקטואלית
ב'פילוסופים' כחזוני, אני רואה פדופילים אינטלקטואליים, שנהנים מהחדרת רעיונות אמוניים, לאומניים, לטובת סיפוק עצמי, לתודעות חסרות ישע.
פגשתי מי שמבקשים מהם, בעיקר מציעים להם הצעות, שמקפידים – מובחן לי – להשיב ב-'לא' אופייני, צפוי מתבקש, שמעבר למנומס מוסיף את 'מה הם עושים שלא מאפשר להם להיענות חיובית לפניה'. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי מסבירי דחיית פנייה
ניואנס ההבחנה בין העבודה בראשות מיכאלי למרצ הרעיונית: שמרנות אישית עם טוויסט הקצנה פרסונלית לעומת חתירה רעיונית לקידמה והתנהלות שמרנית.
מפלגת העבודה ומרצ
באיוולת פוליטית, מתמודדים בבחירות 2021 בנפרד. שלא בטובתן המפלגות המיטו קושי על מיגור ממשלת ימנית אף ששתיהן מקננות בסמיכות על ספקטרום השמאל הפוליטי. הן החלישו עצמן וולונטרית בחזית הפרלמנטרית בכך שלא אחדו כוחות ולא גייסו דמויות בעלות ניסיון ונפח עשייה. הן אווררו את ההתנהלות הכאילו 'אסטרטגית', שאופסנה לרגע אצל מצביעי השמאל שהתאכזבו אך לפני שנה, דחקו אותם לאופציה כאילו 'טקטית' של 'המפלגה הגדולה' – הקונסרבטיביות, כשבפועל ממצבות עצמן כאקזוטיות, מבריחות מצביעים חוששים מאחוז חסימה. להמשיך לקרוא מיכאלי – רדיקליות, לא פרוגרסיביות
חופש:
אינו מצב, ולא יעד*.
על פי רוב ביחס לרצון**.
מדד השוואתי גם אם לא בהכרח סָפִיר.
♠ חיווי על יחסיות כמות ועוצמת אילוצים, הגבלות, איסורים, חובות, מציאותיים ניתנים לאחיזה, ניתנים לתפישה או מנטליים אישיים, בהשוואה לאובייקט, מושא, אחר.
♣ תנועה, תהליך של הפחתת–השלת אילוצים, הגבלות, איסורים, חובות של מושא ביחס למצב קודם.
אני מתייחס לסוגיה כרוכב דו-גלגלי, שמבין שיש אפשרות שמכונית עלולה לפגוע בו, ועדיין לא רוצה למנוע תנועה.
כשייך לחברה – * מסרב להתייחס לסוגיית החיסון נגד קורונה, כחלק מרוב שמטיל מרותו על מיעוט – אני נוטה לאפשר לפרטיה להתנהל חופשית, כל זמן שאינם פוגעים באחר.
בסוגיית אי־התחסנות, על אף הסיכון האפשרי של הלא מתחסנים, אני מותיר את ההחלטה בידי הפרט האם להתחסן או לא. ערך חירות פסיבית על גוף עליונה, לטעמי, על התגוננתי האקטיבית.
לכן, בצד רצוני שיתחסנו אני מתנגד לכפייה:
במקומות פרטיים יחליטו בעליהם האם לאפשר כניסתם או שלא.
במקומות ציבוריים – לדעתי, בשלב זה, אין למנוע כניסת לא מחוסנים, עם הסיכון הכרוך בכך.
מכיר, הבאתי על עצמי, התייחסויות כתובות, ווקליות בגרונות ניחרים ממעמקי תחושת המודרות, של ימניים טובעים בעלבונם, תובעים את כבודם על התייחסות מזלזלת בְמִשנה תפישתית רדודה, תוצר סנטימנט בלתי מבוקר רציונלית, של בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה.
בעצלות שאני מייחס לעצמי, אני נוטה לרכז מאמץ קצר ומיידי לשם שכפול עתידי, למניעת מאמץ חזרתי פחות מוצלח.
לכן, אתייחס לטקסט המצורף.
מצביעי מפלגות הקואליציה, השואפות להתחב אליה או בוגרות שלה, אינם מוטרדים מתצורת הדמוקרטיה בראשות נתניהו; מנסור עבאס, סער, אלקין, הנדל, האוזר, בנט, שקד, קארה, סמוטריץ', בן גביר, גנץ' זליכה אינם מתלוננים על ניתוץ דמוקרטיה.
מפלגת 'ימינה' הסירה תחרות של מפלגת 'הבית היהודי' על אותם קולות. שתיהן מוטציות אחיות, יוצאת חלצי המפד"ל, פונות לאלקטורט דתי לאומני*. להמשיך לקרוא ימין, בהגדרה וביישום
