כשהתופעות הן חיצוניות למסביר,
מציאותיות – נחוות על ידי תודעות בלתי תלויות,
ההסברים היררכיים, נתונים למבחני תקפות,
יכולים להיות מוחלים עתידית על תופעות דומות,
נפקי הסברים אלה קרואים 'פיזיקאים'. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – מסבירי תופעות
מת על דברים כאלה; לאו דווקא על הנרטיב המוצג בה, אלא על צבר הדוקומנטים המצולמים המתעדים התרחשויות בחצי הראשון של שנות ה-90; סוציולוגיה, מתח בין גזעי, ספורטאי-על, כוכה תקשורת, שחור עור שהצליח פרסונלית להיתפש במנותק מגזעו, באמצעות שילוב כישורים מולדים, מתפתחים ומוכוונות.
עברתי ליד בית אוכל בקרבת ביתי. לא, זה לא מסעדה.
הבחנתי במישהי מתחרייזת רחל בצבע חום, נכנסת אף היא למוסד הוותיק.
מכיר בי את המצב הזה שבו בוחן אחר באופן שמישהו מהצד שלי היה גוער בי;
בעיצומי השלושימים, מראה שאינו מושך תשומת לב סטנדרטי.
מבחינתי רואה בה את ממד ה'חמלה'.
במסגרת ההתפוררות וההתנוונות הכללית, נסעתי באוטו לעבודה וחזרתי איתו הביתה.
בטשרניחובסקי, בואך אלנבי וגאולה, הוא חצה את הרחוב ומיד יצר קשר עין. שפת הגוף לא הייתה "בחייאת תביא חמש שקל אחי" אלא "נזכרתי במשהו ממש חשוב להגיד לך". זה עבד! למרות שהיה ברור שהוא בקטע של החמש שקל הרגשתי שזו תהיה גסות רוח לשדר "מה יש לאחד כמוך להגיד לי?".
פתחתי את החלון.
הוא נשען פנימה "אני הבן של זוהר ארגוב. לא אכלתי כל היום. תן לי קצת כסף לאוכל, איזה חמישים או מאה שקל…"
"לא אתן לך חמישים או מאה" מלמלתי אבל פתחתי את הארנק מקווה למצוא שם עשרים. התבוננתי בו, מנסה למצוא קשר לזוהר. הוא היה הרבה יותר נאה אבל זה נכון כמעט לכל אדם. חוץ מזה יש מצב – אם כי היה נדמה לי ששמעתי שגם ה"בן של זוהר" מת מסמים.
ליבי התרחב. בין שני אלתרמנים הסתתר שטר ירקרק של 20. נתתי לו אבל הזוהר הכחלחל של האלתרמנים הטריף אותו. "הנה שם שם תן את המאתיים".
עלה בדעתי, במידת מה של חמלה, שהוא לא פיתח את האינסטינקטים שנדרשים למה שהוא עושה. כנראה שהרעב הקהה את חושיו כי בזמן הזה היד עם השטר נשארה בתוך האוטו ויכולתי בקלות לחלט את ה20 ממנה. אמרתי לו בתקיפות מעושה "אם אתה לא רוצה – תחזיר".
שלושה מטרים מאחוריו חיכו לו עכשיו סביח ושתיה או שתי מנות פאלפל. למרות זאת ברור לי שהשארתי אותו יותר מתוסכל ממה שהיה. בעזרת המאתיים יכולתי לאפשר לו לחגוג את היום הזה. הרגשתי קמצן צדקן ופטרוני…
אחרי ארוחת הערב הבודדה שלי נזכרתי בו לפתע וחפשתי את הבן של זוהר באינטרנט. ישנו אחד בשם גיל והוא לא מת.
הסתכלתי בתמונות – וואלה!
בוויקיפדיה כתוב שהוא בתהליך גמילה…
*** ספקטרום פוליטי – לתפישתי ישנן שתי תפישות עולם מובחנות
♠ אמוניות לאומנות שימור התכנסות הזדהותית תיעול טיעונים להצדקת פרדיגמות מקדמיות,
♣ חתירה לרציונליות חופש פרט ליברליות שיוויון ושלום מופרדות בקו פרשת מים, ובתוכן מרחבים.
ירדתי עם סְטֶלָה לטיול. אתמול לא הרגישה טוב, היום מאוששת. הלכנו בשכונה אנה ואנה, בשונה מהמסלול הרגיל; כשאני מטייל איתה היא המובילה, נותן לה לנווט בין כמה נתיבים. בקצב שלה, אני נשרך אחריה.
לא מכיר בן אנוש המחלץ ממני רגשות אשם כפי שהיא. אולי בשל כך שכלי ההסבר לא עובד עליה, מציעה איריס. להמשיך לקרוא swag
שנים לא נפגשנו. רחשתי לה חיבה; הערכתי את החן, ההומור, הכריזמה המצחיקוּת, הכאילו מודעות עצמית, הקוליות.
הסתקרנתי עד התבעתתי מחוסר הסבירות, מהפלירטוט עם הפסיכיות, המאניה דפרסיביות, הדיכאון, אנורקטיות. גרגרנית שהרעיבה עצמה, מיצקה את רכותה, הסבירה רציונלית אי סבירות. בנחרצות. אלה עמעמו את אהדתי. להמשיך לקרוא מינורי בטיפ
אופטימיות היא דרכם הפתטית של דכאוניים להתמודד עם מוראות המציאות שלא מסונכרנת עם רצון בלתי מבוקר.
אני משתדל, חותר, הייתי רוצה להיות, ריאליסט,
לנתח מציאות על סמך חיוויים שמקבל,
לעבד את משמעויותיה במנותק מעצבות אותנטית או שמחה מזוייפת
לכיוון מימוש הרצון.
(גם) ביום ששי 3/11/1995, בדרך לאמי לפני הפרלמנט, צומת ז'בוטינסקי מודיעין (בן גוריון) ר"ג, הניפו מפגינים תמונות של יצחק רבין במדי היטלר, בכפיית ערפאתית.
אני ראיתי.
הם לא צחקו. להמשיך לקרוא נתניהו מלך ישראל בכיכר רבין
