התנעה לפעולה באמצעות החדרת שיקול משפיע שלא ממין העניין.
סקס הוא תצורה, אחת מני אפשריות לשוחד מיני.
"אינני מתקשר עם אנשים לפרנסתי.
עושה זאת למחייתי."
אם תרצה, אינני זוכייר דבר,
ואם תחפוץ אני לא שוכייח כלום.
ידידי הנערץ, עתיר הנשים והיחסים עורג למערכת היחסים הבאה.
"את אשתי הבאה" הוא מנסח "הייתי רוצה לעשות במטבח" והוסיף כתכונת מפתח על מי שבוחן כרגע- "היא יודעת להביא לי כוס מים מיוזמתה." להמשיך לקרוא מונוגמיה. סדרתית
פרנסיס פוקוימה, בספרו The End of History and the Last Man, 1992, גרס שקריסת ברית המועצות מסמלת את קריסת האידיאולוגיות, וחתירת בני האדם למימוש דמוקרטיה ליברלית במתכונתה האירופאית והצפון אמריקאית תוך יישום עקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי. להמשיך לקרוא הקץ להיסטוריה והתנגשות תרבויות
באייטיז, M חשף אותי לקונספט שותפות:
שותפות שווה.
כלומר אין שותפות עסקית אם אין שיוויון מלא.
שניים וחצי עשורים אחרי, את הרעיון של בעלות משותפת על נכס פאן:
האחריות על נזק איננה 'אצל מי קרה' או 'מי התרשל'.
אם אין אמון כולל שהתקלה אינה התרשלות – אין שותפות.
אמצתי בהערכה.
אמא של, מודאגת שבנה 'מפרק ערבים' במג"ב.
"לא שלא מגיע להם"
מסבירה,
"אבל אם יעשה זאת שם, יהיה כזה גם בחוץ."
בצמאונינו לחיזוקים,
באיזו קלות אנחנו צורכים חיוויים ורבליים מעודדים
כתחליף לחיוויים אונטולוגיים מתבקשים.
ייתכן שבראיונות עבודה אנחנו מתייחסים לְמה שאיננו יודעים או מיומנים בהם
כברי לימוד בקלות,
ולא כך למיומנויות שאנחנו כן שולטים בהן?
הרי אלה שאנחנו שולטים בהן קלות לנו יותר, לא?
"בעבודה אני כזה,
בבית- אחרת לגמרי."
יכול להיות שיש לנו שתי או יותר מערכות הפעלה?
מסופקני.
וזה מאד יקר להיות עני.
(גם) בגלל היוקר קשה להיחלץ מהמצב.
בטווח הרחוק מרחיק את השפע ומחריף את הבעיה- מצב ממכר שבו קונים ביוקר את המשככים התודעתיים לזמן הקצר.
"אני קפיטליסט ריאקציונר נוסח המאה הי"ט."
אז זהו, שלא לגמרי ממש.
אמירה בעייתית ככל שתהא – במקרים מסוימים עוני נראה כמחלה.
כלומר, מתבקש לחשוב שזהו מצב כלכלי,
ונכון, ישנן נסיבות, מאורעות וכישורים.
עם זאת, צפייה במתקשים כלכלית, אלה שחווים עוני, מי שהמחסור צרב את תודעתו, מחוה,
ששינוי כלכלי משמעותי, ממעט להביא מזור לתחושת המחסור.
בדרך כלל, צריכה המאפיינת מצב כלכלי בחסר אמורה לתת מענה לצורך מיידי במחסור המנטלי.
בדיקה רוטינית של מידע אישי,
אינה שאילת מידע,
אלא הצמדות לאחיזת מעקה מצבי רגשי.
לרובנו החיים בורחים.
חלקנו בורחים מהחיים.
פרישת מאורעות על ציר זמן, פירוט הסיבות, ההקשרים וההשפעות להיותם.
בקפה יש מי שמתנצל שלא זוכר את ה-
שמדקלם בנון-שלנטיות דרמטית, או דרמטיות נון-שלנטית.
הקוקטייל שלי:
"דייאט קולה, כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה, קש ולימון." להמשיך לקרוא שירה בקפה
כשהתנהגות שהחלה כבחירה
מורדת לרמת 'צורך',
שהיעדרו משפיע על קיום נינוח,
שלא לומר 'השרדות קיומית'.
שמעתי עדויות "התמכרתי״, וצידוק "זה אנושי״ וכאלה.
ראבאק, כשהתנהגות היא התמכרות, מעצם היותה כזו – כדאי לחתוך אותה.
למה? מפני שזו הסכמה עם בחירה ששוללת בחירה.
בעישון, שתייה וצריכת סמים
