לראשונה נחשפתי ב- 1981 להיבט הרגישות המסוים כשאמרה לי מישהי ש'אינך יודע מה אתה מפסיד'.
כבר אז התחבטתי, איך להצטער על מה שאינני יודע שמפסיד,
ובכל זאת, מדי פעם ולא מעט, חיפשתי את הממד הנסתר אצל הרגישים.
אלה שמעידים על עצמם כ'רגישים', בדרך כלל [לניסיוני, לחווייתי] בעדותם זו הם מחצינים דואליות, את אבחנתם על עצמם:
ביטוי של קושי,
התפעלות מממד אישי, מנטלי, הכרתי, (לרובם אף מיסטי) שיש להם. ולאחרים אין.
כשתקשורת עם אחר 'לא אותנטית' –
עליצות מזויפת – התגובות לא תואמות, לשיפוטי, את גירויי המציאות:
גרגור הצחוק נמצא בהזחת זמן או בהסחת הקשר, היכן שלא אמור להיות,
עוצמתו לא מתואמת להנאה.
נראה, לי, שמה שנותר אותנטי הם חיוויי אי-הנוחות; לא נותרו תשומות להתמירן.
שלמה, 60, יזם סדרתי, נפל לא מזמן עם אופרציה לכדי פשיטת רגל. נשוי בשנית לצעירה ממנו ביותר משליש, אב לילדה בת 4 הגדולה ביותר משליש מנכדתו האחרת הצעירה ביותר.
מדבר עם יו"ר ישבני הקפה, דמות עמלנית ממוקדת, רכונה על מחשב קטן, לבן, מדיף ניחוחות טיים פסיבי הננשף עליו ואת צבע הזפת הנירק לכיוונו.
נפעם מרמת האדיקות והעמלנות שמקדישה לעולמה האקדמי, וכן לניגוד העומק, החכמה או התבונה שהייתי מצפה.
מז'אנר- החיים זה לא פיקניק, לא באנו ליהנות פה. ואני בעדה. להמשיך לקרוא מינורי בניהול תשומות
ישנם מי שמביאים ליחסים מחוות, תשומות נדיבות של זמן, משאבים, אנרגיה, כסף.
לעיתים הם מתאכזבים בכך שלא מקבלים כ'גמולם';
מבקשים משהו שנראה להם פחות ממה שנתנו, ולא מקבלים.
זה קורה, לא תמיד ולא בכל מקרה כמובן,
מפני שהם נותנים את מה שנוח להם לתת בעת שמתאים להם להעניק, באופן שתואם את הטייתם הערכית והתנייתם האישיותית,
אך,
כשהם רוצים, תובעים, לעתים, מתאכזבים למענה, לפתרון קונקרטי שלא נעים, מתאים, משתלם לתת להם.
רפלקציה של דיזוננס ערכי:
הנדיב שנתן, המבקש כעת, נתפש על ידי המוטב שלו בנתינה כחלק מכייף לא הכרחי,
ובעת הבקשה הלא ממולאת כחלק מבעיה ולא רואה בו כחלק מפתרון.
מחקר חדש מעלה כי אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות אין־סופיות מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל לא מבצעים משימות חשובות
מאט ריכטל, ניו יורק טיימס
21.07.2014
מאז המצאת הדד־ליין זוכים דחיינים – אנשים המעדיפים לעשות מחר את מה שאפשר לבצע היום – לגינוי קולקטיבי מצד החברה. אך מחקר שהתפרסם באחרונה ועוסק ב"מקדימנים" – אנשים שמסיימים את משימותיהם מוקדם מכפי שנחוץ – מעורר שאלות באשר ליעילות שבביצוע מיידי של משימות.
"רבים מעדיפים להקדים ולבצע מטלות", קובע המאמר, שפורסם בגיליון חודש מאי של כתב העת Psychological Science. אנשים הלוקים בתופעה מזדרזים לענות על מיילים חסרי חשיבות ולשלם חשבונות הרבה לפני מועדם. "זו התנהגות לא רציונלית", מציינים כותבי המאמר, אבל לטענתם היא מעידה על השיטות שאנשים נוקטים כדי לא להרגיש שהם מוצפים במטלות.
במאמר מפורט ניסוי שנערך באוניברסיטת פנסילבניה אשר בדק את הדרך שבה אנשים מקבלים החלטות הקשורות למאמץ גופני. הנבדקים שהשתתפו בניסוי התבקשו לשאת דלי פלסטיק לאורך סמטה, כאשר עליהם להחליט אם ברצונם ליטול לידיהם את הדלי בתחילת הסמטה ולשאתו עד לסופה, או ליטול לידיהם דלי אחר שהונח סמוך לסוף הסמטה, לצעוד כמה מטרים ולהניח אותו.
הארנב הלבן מ"אליס בארץ הפלאות". תמיד מאחר. צילום: ג'טי אימג'ס
החוקרים הניחו שרוב הנבדקים יבחרו בדלי שאותו יידרשו לשאת את המרחק הקצר ביותר. ואולם, מרבית הנבדקים נטלו לידיהם את הדלי הקרוב ביותר אליהם, מה שחייב אותם לשאת אותו מרחק גדול יותר מהנחוץ. במלים אחרות, הם בחרו לעשות מאמץ גדול יותר – מבלי להפיק כל תועלת מכך. "לא הבנו מה קורה", אמר ראש צוות המחקר, המרצה לפסיכולוגיה דיוויד רוזנבאום, "חששנו שאולי טעינו בהנחיות".
כדי לאשש את ממצאי הניסוי ולהיטיב להבין את ההתנהגות המוזרה, המנוגדת להיגיון לכאורה, ביצעו החוקרים עוד שמונה ניסויים שבחלקם מולאו הדליים במטבעות. להפתעתם, על אף כובדם של הדליים, גם הפעם העדיפו הנבדקים ליטול את הדלי הקרוב אליהם ביותר ולסחוב אותו לאורך הסמטה – תוך מאמץ מיותר.
ההשערה שאליה הגיעו החוקרים בניסויים השונים היא שבני האדם מעדיפים להשקיע מאמץ פיזי משמעותי כדי להימנע ממעמסה נפשית ומחשבתית. ד"ר רוזנבאום ציין במיוחד את המאמץ שאנשים משקיעים בניסיון להימנע מלהעמיס על "זיכרון העבודה". זיכרון העבודה הוא יכולת מנטלית חיונית אך מוגבלת, המשמשת בני אדם לביצוע מטלות מיידיות. הנבדקים שהקדימו ליטול לידיהם את הדלי נמנעו מהצורך לזכור לעשות זאת בהמשך. בכך הם פינו את מוחותיהם כדי שיוכלו להתמקד במטלות אחרות.
המחקר עוזר להבין בין היתר את סוד קסמם של יועצים וקואצ'רים, המעודדים אנשים לרוקן את תיבות המייל שלהם ולסיים לבצע כל מטלה ברגע שהיא צצה, טריוויאלית ככל שתהיה.
לביצוע מיידי של מטלות יש חסרונות בולטים אשר באים לידי ביטוי במיוחד בעידן הדיגיטלי, כך סבור אלן קסטל, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה. טלפונים סלולריים, מחשבים ומכשירים דומים מאפשרים לבעליהם לבצע זרם מטלות בלתי פוסק, וקשה להתעלם מהם בגלל הדחף רב העוצמה להשלים את ביצוע המטלות מיד.
"יש פיתוי תמידי לענות מיד לאי־מיילים ולשיחות טלפון", אומר קסטל. לדבריו, "אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות ברשימות אין־סופיות אכן מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל הם לא מבצעים את המשימות החשובות". לפי המחקר מאוניברסיטת פנסילבניה, ברור כי המאמץ המושקע בביצוע מיידי של "מטלות קטנות" עלול לגרום לבזבוז זמן יקר וכוחות לא מבוטלים.
אישית
אני נמנה על אלה.
רואה בכך סוג של עצלות מבורכת.
כלומר, כשהזמן הכי זול עושה את המטלה, וזאת כדי
להתפנות לסתלבט, לתחיבת האצבע לישבן,
להימנע ממצב שיש מטלה, ופתאום מטלה עליונה עליה היררכית תצטוץ, ואז המטלה לא תיעשה,
ואם להודות על האמת, ביושר אינטלקטואלי- מניח שזה מבנה אישיותי ולא באמת התנהלות רציונלית מבחירה.
מסכים
עם המאמר שאכן, לעתים מילוי המטלה התבררה כמיותרת, לעתים כיקרה.
לא מסכים
שההתנהלות הזו לא הצדיקה את עצמה, נראה לי שעזרה לשמור על ניקיון תודעתי ובסך הכל יותר זול מהאלטרנטיבה.
לא ברור לי מאיזה רציונל או מקור נגזרה המסקנה-
אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות אין־סופיות מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל לא מבצעים משימות חשובות
כך שלא מסכים עם זה.
תוספת
ועם זאת, כאמור, לא בטוח שמישהו בחר לעבוד כך או להיות דחיין. נראה לי כהתנייה אישיותית.
חביירים,
בחתירה ליושר אינטלקטואלי (תשומה במחסור, לא בשל נדירות אלא בשל חוסר ביקוש),
אני מצהיר בזאת,
שבשונה מרוב מכריי, שנמצאים בעיצומו של הרבע השלישי האפקטיבי בחייהם,
אני בפוסט הרבע הרביעי. להמשיך לקרוא הארכה טרום תוספת זמן
לניהול מצב רוח, ובעיקר להעדרו, יש השפעה מהמעלה הראשונה על כל תחומי החיים.
בדיון על מידת ההשפעה של יציבות מצב הרוח על פרט, ניתן להרחיב את הנושא על השפעות מהמעלה השניה של חוסר היציבות, השפעה שאינה ישירה, כזו שאינה גלויה לעין, שניתנת לבחינה פרשנית בדיעבד.
היכולת לגרום לאחר להסכים, להרגיש, לעשות כתגובה למופע הכריזמטור מעבר למה שהרציונל מקצה
נמנית עם מכלול כישורים אחרים או העדרם;
אם קיימת, ובמידת עָצמתה, תלויה באופן דומה לכישורים אחרים בגיל, שפה וגיאוגרפיה כגורמים תומכים המאפשרים את ביטוייה. להמשיך לקרוא כריזמה תלויה
ידידי אץ ומאבד את זה. את המכלול: בריאות, רכוש, הקשר למציאות.
שיחותינו שהסבו לי עונג, עניין והשראה, ולכן היו רבות וארוכות, מצטמצמות ומתומצתות לחתירתי לסיומן (- וזאת בלי להקל ראש או חשיבות מתכונותיי שלי ההולכות ומתפוגגות- הטובות, הרצות ומתמצקות- הרעות)
שכן תובנותיו, שמאז ומעולם התאפיינו בהתמרה של תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית, הולכות ומתמקדות באופן מצטמצם ומתבהק כ'תובנות מהתחת', במובן שבניסיון להימלט ממשמעויות הקשורות למצבו האישי ההולך ומכמיר, הוא הוגה תובנות מצמצמות, פותרניות, מסוגת הבום-טראח-בוינגית, שאם ינקוט בפעולה שהתובנות מובילות אליה החיים באחת יקבלו תפניתשעימעלות והבעיה המציקה תיעלם, ועוטף אותן בהשפעה הבי-לאטרלית שלו על התנהלות היקום. ולהיפך. להמשיך לקרוא מינורי באקזיט