בחינת נטייה לשלילת מעשה, כמאפיין אישיותי
במנותק מערכיות (האללו, להישאר בטריבונה, לא לרדת למגרש בהשלכה עצמית)
נובעת מאחת משתי טביעות אצבע אישיותיות, מאפיינות, של ניהול אנרגטי. להמשיך לקרוא בין עצל לנמנע
כעצל, בפעולה, בכל מעשה,
אני מחפש את המתווה,
את תבנית בסיס התוצר,
זו המאפשרת יצירת ואירוח משתני תוכן.
נכון, בפעם הראשונה עובד יותר,
לעתים, הרבה יותר-
אך בפעמים הבאות רק משכפל את התבנית,
ומתמקד ביצירת ואירוח תוכן.
כך, חוסייך אנרגיה,
ועל הדרך מעצים אחידות מסר,
וגם, יוצייר טביעת אצבע.
בקשת בעל סמכות מְאַחֶר
עשה את שביקשתי, שכן:
'אני אכעס אם לא,
אתה תכעס אם לא,
אני אשמח אם כן,
אתה תשמח אם כן, מיידית ובהמשך. להמשיך לקרוא (עוד) שלוש גישות ניהוליות
להערכתי, פורים 2016 משופע ביותר התחפשויות של מבוגרים מאשר בעבר, בעיקר הרחוק.
מייחס זאת לעידן של ייצוגים,
שימוש פושה מתעצם ורווח
בתיווכי מסך, בריבוי ממדים
כרשתות חברתיות, פייסבוק, בנייה עצמונית של ערכים אישיים בוויקיפדיה,
שמשפיעים, משלימים גם על הרצון, היכולת, הנטייה לטפל בדימויים.
אנחנו במנחת אווירון שמייחים לבשר לך שעלית ל-
להמשיך לקרוא אווירון, עדכון עלייה לטרמינל פרטי
טרמינל בינלאומי, International
מנחת לתפישות פרטיות, ווריאציות על התפישה האווירית, כ-
הגיג החודש – תמונות משעת לילה מאוחרת דוקטור אורלי אדלר. להמשיך לקרוא מנחת אווירון, טרמינל Private
אני אוהב שמשמיצים אותי,
צוחקים, מסתלבטים עלי –
הרווחתי כל השמצה ביושר,
זה עושה לי טוב,
אם לא לעור הפנים,
לאור הפנים.
רואה בכך – אצל אחרים – סוג ביטחון, התנשאות מבורכת, על מתנחתים.
מתחילת 2016, שמעתי בהקשר אלי קשירה ביני לבין המושג 'גורו'. ג.ו.ר.ו., מבוטא Guru, כבר – אָיינְס, צְוָוי, דְרָיי – משחזר, שש-שבע פעמים, לפחות, וזכרוני לא משהו.
ואני, אינסטינקטיבית הודף;
מה לי ולגורויאדה?
ואני כבר יודייע, שֶאָל לו למישהו, בטח לא לי, להלין, שבעולם בו המדיום הוא המסר הייצוג הוא התוכן, להתלונן על שאני נתפש באופן שונה מאיך שנראה לי 'נכון' הייתי מעדיף. כל תפישה הורווחה ביושר. וזה לא מחמיא לי. סתם לא נכון. להמשיך לקרוא גורו? לא. קנגורו*
אמירתו של בני ציפר מבטאת תפישה קונסרבטיבית, אמונית לאומנית, ובעזרת ציפר כעת גם ארטיסטית, אמנית, בו תפקיד פרט הוא שירות רעיון נשגב קולקטיביסטי. להמשיך לקרוא בני ציפר: "הדרישה מאייל גולן…"
כבוד = ייצוג
בעבר –
ה'כבוד' היה תוצר ההתייחסות החיובית אל מכלול תפישתי של התנהלות אדם אחר. להמשיך לקרוא רדיפת ייצוג
קונסרבטיבים, ימנים שמרנים, מרבים לשאול,
כסוג של טיעון, מבחינתם- משכנע, מהותי,
"אבל למה?"
זו כאילו תהייה, למעשה התרסה, תרעומת ל-
למיניה.
אני, יש לי הומור גיאוגרפי.
ישנם מחוזות שאת מעט ההומור שיש לי- אני מאבד.
בשום מקום, איש-
הוא, אני,
לא מצחיק.
רק את עצמי להצחיק ידעתי.
כשל מובהק אצל תבוניים
בין מחשבה רציונלית,
למחשבה שאיננה
היא העירוב בין תפישת ערך
לבין
הליך מחשבה מוסדר,
הנמנע מהטיות אלה.
המשתמש במטבע ביטוי מאד
ועוד יותר במכפלתו-
מאד מאד
מעיד על נטייה אישית
למג'וריזציה של הסיטואציה,
מחווה, שאינו סומך על השומע-
עלי,
שייחס אינטרפרטציה מידתית לסיטואציה,
במידה אליה מתכוון.
אז אולי, כדאי לשמוע למזער?
בבחירת טעמים,
ובכלל בחיים,
כשאינני בטוח מהם העדפות, טעמי האחר,
אעדיף את טעמיי שלי.
נדחקתי לפורש של ידידי הנערץ.
במאמץ; כף נעל לשימוש עצמי הייתה מסייעת, או דחיקת מגף חיצונית.
נסעתי למגדלי הכמעט עשירים חדשים כדי לקחת את האופנוע של ידידי, לאימון כייפי. להמשיך לקרוא מינורי בקשב
"דוקטור דיקמן…" פנה אליי חבר.
"דוקטור, דוקטור? דוקטור למה?" שואל שלישי נוכח.
"אני דוקטור בהעמקת תעוקות,
פרופסור העצבת שמייחים,
ספציאליסט העצמת מצוקות,
מומחה החלאת בריאים."
סתלבט –
שלילית: פנייה מודעת, בכוונה ראשונית, בכוונה להפחית ערך, ללעוג, להנחית רגשית אחר.
חיובית: לגרום לאחר, במודע, בעיקר במלל, שיחוש רגשית חיובית באופן שישרת את המסתלבט, כשמושא הסתלבט – מי שמסתלבטים עליו, היה חש אי-נוחות אם היה מגלה שזו הכוונה האותנטית. [Also known as Manipulation]
מוסתלבט: סביל, אוהב, רוצה תגובתית שיסתלבטו עליו.
יש לי חבר,
מתלונן שנשים מחפצנות אותו-
הוא מוחפץ על ידי נשים,
חוזייר – נשים רואות בו חייפץ,
מבחינתן הוא להמשיך לקרוא לו הייתי חפץ
