משפט היום
אצלי, האופנועים זה כמו הזונות:
רואה, קונה, רוכב, מתאהב, רוצה להתחתן.
ידידי הנערץ
על הסטריפ רואה מני הופעות רחוב. הנפוצות הן זוגות שמציעות צילום. עבור תשלום, אני מניח; זוג שוטרות זהובות שיער לבושות פורנו, צמד בלונדיניות בכסות מינימלית מתזקרת דגל האמריקאי, וכיוצא וכדומה לאלה, בתפקיד מממשות פנטזיות לאלה שנשארו בבית על ידי מי שכאילו חוו בוגאס.
מול הבלאג'יו, רואה שלט של זוג גברים, בעשרימים, יפים, נקיים, עם שפם קטן ומטופח על חצי שפה עליונה לאחד, וזקן צרפטי מתופח אף יותר לשני. גופות אלים יווניים, או תוצרי מכוני באדי בילדינג בברונקס, על כשני מטר גובה, בחצי גום ערוף כשרגליהם נתונות בדגמ"ח מנומר ונעלי צבא – חיילים, שחורים, וכיתוב הנישא בין שני מוטות (של חופה?) המצהיר שזכו בפרס 'ההופעה הטובה ביותר בלאס וגאס.'
לא הבנתי על מה. ולא מי הכתיר.
ללימודים גבוהים, משחר ההיסטוריה, היה ערך רב:
בשנים האחרונות, הלימודים שווים פחות שכן
הסבר, תיאור, בִּדְיון מאורעות ליצירת ערך רגשי.
תמלול מחדש של היסטוריה – מאורעות עבר,
במטרה שהתמלול יהיה תואם ערכים עדכניים.נרטיב – חזון, לאחור.
עטיית ערכיות על פעולות, נרטיב בחינת פעולות עבר לעומת חזון, פעולות בעתיד.
ניסיונות בהווה לגייס הסכמה להמצאות הווה מומצא בעבר והווה מומצא בעתיד.
חזון עתידי אולי יתממש. אם נרטיב היה 'מציאות' בעבר, הוא היה היסטוריה.
וזה הולך ככה:
אבא אבן הלך לחייט באלנבי לעשות חליפה.
נמדד, בחר שחור ות'גזרה, קיבל שקית קטנה ו- "שני מטר בד, יומיים, 20 לירה."
"איך 20 לירה?" תמה מיניסטר אבן "בבונד סטריט הצטרכו לחמישה מטר, חמישה שבועות ו-500 פאונד!"
"אבא," השיב החייט "שם אתה אולי אגרויסע מיניסטר אבן, אבל פה אתה כזה קטן."
הלצה שהסתובבה בשנות ה-70.
דימויים ממסכי מציאות.
מתווכי הבנה,
מטשטשי מהות מקורית. להמשיך לקרוא דימוי
תפישות רעיונות, מודלים
שאני מציע, מנסח, חוצב, כורה, מפסל, בודה,
אני רוצה שואף, מתכוון ומתיימר
לצאת מתוך תודעה גנרית, בלתי תלויה, שאינה מוכתמת מכך שבוחנת סוגיה משלב ג' בסולם – מבית מדרש תפישתי*, אסכולה מובחנת,
אלא, משלב ב' – שפה מוסכמת, שגם היא כבר מוכתמת בפרוטו-פרדיגמות מקדמיות. להמשיך לקרוא גזוזטראת ההתיימרות
אֱמוניות לאומנות נוטה יותר מפרוגרסיביות להפעלת כוח,
שכן, מראש נסמכת על ציוויי קדושת סמכות ריבונית עליונה,
נדרשת להגן על ערכים קדושים,
מתגמלת על אדיקות, חירוף נפש ו'קידוש השם/ האמונה/ המדינה'.
פרוגרסיביות פלורליסטית ליברלית נוטה במהותה להימנע, לצמצם הפעלת כוח,
בשל הטייתה לאפשר מימוש רצונות פרטיים, לפתור מחלוקות בתקשורת.
במהלך המאה ועשרים אין דמוקרטיות מערביות, פרט לישראל, שפתחו בלוחמה מול שכנותיהן.
תפישות עולם הן תוצרי ריבוי מרכיבים
– מקווה שבכל קריאה אמשיך לערוך את ההתייחסות.
אנשים נבדלים [גם] בתפישות עולם לפיהן הם פועלים.
בהבחנה בין מכניקות תפישות, מחלק לשניים: להמשיך לקרוא תפישת עולם אֱמונית – משמעות
אם אינך מוריד לעצמך ערך – בצד צרת חוסר המודעות העצמית שאתה נמצא בו – זה בסדר!
שמור על המורל. גבוה. גאה. להמשיך לקרוא נעלבת?
סקר עושות חשבון העלה שההמבורגר המצטיין בישראל הוא מקדונלד'ס.
ברכות! להמשיך לקרוא חכמת המונים
בעקבות ירי החייל במחבל מתקיים שיח על 'האם לירות במחבל, כשברור שאינו מהווה עוד סכנה.
בקיום מגוון דתות יש מצב של העדר דת, מצב בו אין אמונה, מצב שישנם ערכים אינדיבידואלים שהולכים ומתרחבים פרוגרסיבית עד מבנה חברתי, ולא מצב רגרסיבי של מבנה חברתי מקודש המכילים פרטים ווריאנטים שיחד יוצרים דת. להמשיך לקרוא הדת שלנו – לא להרוג
להערכתי, פורים 2016 משופע ביותר התחפשויות של מבוגרים מאשר בעבר, בעיקר הרחוק.
מייחס זאת לעידן של ייצוגים,
שימוש פושה מתעצם ורווח
בתיווכי מסך, בריבוי ממדים
כרשתות חברתיות, פייסבוק, בנייה עצמונית של ערכים אישיים בוויקיפדיה,
שמשפיעים, משלימים גם על הרצון, היכולת, הנטייה לטפל בדימויים.
אמירתו של בני ציפר מבטאת תפישה קונסרבטיבית, אמונית לאומנית, ובעזרת ציפר כעת גם ארטיסטית, אמנית, בו תפקיד פרט הוא שירות רעיון נשגב קולקטיביסטי. להמשיך לקרוא בני ציפר: "הדרישה מאייל גולן…"
קונסרבטיבים, ימנים שמרנים, מרבים לשאול,
כסוג של טיעון, מבחינתם- משכנע, מהותי,
"אבל למה?"
זו כאילו תהייה, למעשה התרסה, תרעומת ל-
למיניה.
כשל מובהק אצל תבוניים
בין מחשבה רציונלית,
למחשבה שאיננה
היא העירוב בין תפישת ערך
לבין
הליך מחשבה מוסדר,
הנמנע מהטיות אלה.