להרגיז? זה מרגיז? זה כאילו, כמו מישהו ששם על עצמו חגורת נפץ להרוג עצמו, לפגוע באחרים, ברכוש? להמשיך לקרוא הסמלה – אווילות שקולה
יישום פרוטוקול 'הדדיות'
מהווה תחליף למוסר*
עבור פרקטיקנים נטולי תפישת מוסר*.
*
מוסר- סט ערכי התנהלות.
אני נפעם מאותם אנשים שיודעים למתג את המנגנון הממתג בין
אפארציונל קורא למנגנון.
עמנואל קאנט הציע את המנגנון במסתו ה'נאורות מהי?,
להפעיל את הרציונלות במחוזות הקשורים לרעיונות באשר הם,
ולכבותו בעת שנוגע לציות חוקי הריבון במדינה. להמשיך לקרוא אפארציונל
תפישת עולם המציעה תצורת חיים
אידילית
כלשהי,
השואפת לממש את ערכיה בהדרגה, אבולוציונית, אורגנית והרמונית, באופן נבנה,
על ציר זמן
ובהסכמה.
שאיפה לחיים רציונליים להגדלת מימוש טעמים ורצונות על מצע ליברלי רציונלי ואינידיבידואלי, עם חקיקה מינימלית חף מאלמנטים של שיפוט ואכיפה, ועם זאת כדתי שממתין למשיח, הוא רוצה את הכיוון של ההמתנה, אולי את הבונוסים הנלווים לתפישת הגאולה, ועם זאת, חלקם הגדול של הדתיים לא מייחלים לבואו- לך דע. 🙄
להמשיך לקרוא נוטופיה – Notopia, לאטופיה – כיוון ההתקדמות הנשאף, הבלתי רצוי להגעה
תואר, חיווי, להתנהגות מנייריסטית* מאובחנת, כתקשורת, מראה, לבוש מוחצנים,
של עיסוק בדימוי עצמי נתפש, בדרך כלל נמוך,
באופן מתנמך בכמיהה לספוח אהדה על ידי הצהרת השתייכות לדומים,
וכהתרסה כלפי מי שמרגישים שזהותם זוכה לתת-ערך באופן בלתי מוצדק ממי שמייחסים לו ערך.
*
מניירה- חיווי או מעשה מוסף, כנדבך נוסף על מצע המעשה המקורי, מהותי, פונקציונלי, והוא משנה משמעות, את התפישה על המצע.
הצעה, לא סופית 😆 , תשופר בהמשך: להמשיך לקרוא הרהורים על ייצוגי 'ערס' 'פרחה'
Fantasy Festival
פסטיבל כייף?
מבחינתי, תעוקה.עליצות מזוייפת. פארשיאדה.
זה לא שזה כייף החופש, שמחת ההתפשטות.
זו תעוקת לבוש היתר והחצנת הזיוף.
הם לא לובשים פחות. הם לובשים יותייר!
את כל הכאילו והוונאביז שלהם הם מחצינים.
כך מזייפים בקטנה, עם הומור,
בהמשך מזייפים ברצינות.
גלריה, הארץ, 15/10/2014, הסרט 'נעלמת' שככל הנראה, שכן אני לא ראיתי, עוסקת בדמות נשית היפר דמונית, שכנראה כונסת עושר סטיגמות וסטריאוטיפים שליליים הקשורים לנשים.
היוצרת גיליאן פלין, 'פמיניסטית' להזדהותה, טוענת, ככתוב:
"הפמיניזם הוא גם היכולת להציג דמויות של נשים רעות."
להמשיך לקרוא פמיניזם, מעוז אחרון
מעניינת אותי הרציונליזציה, המכניקה האי-רציונלית (אוקסימורן?):
להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, י"א', אישית
שיח בין חתירה לרציונליות לבין מאמין, מיותר.
יש יכולת של העברת מישהו על דתו. לא על דעתו.
אנשים נבדלים, בין היתר, במידת הרציונליות האופיינית- נטשו אמונה רציונלית אחת, יש להניח שיצרכו אחרת.
בגבולות הרציונליות המוצבים להם. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, י', הסתייגות
איזה מין משפט מזה?
מה טוב בעיכוב?
בעולם של תפישת סבל וייסורים חלק מההקלות,
קיימת נחמה, הקלה, מוכנה מעורבבת, מוכנה לשימוש על המדף,
שאם בממד הראשון הנתפש, העכבה נתפשת כגורם שלילי,
הרי בממד השני, העמוק יותר, הנחשב יותר,
ישנה הקלה שהעכבה מתקיימת כדי לשרת ערך עליון יותר, אם גם נסתר. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ט', אמונה מסייעת
ההפרדה הראשונית קדמונית, בין
נעוצה בתפישה האינטואיטיבית, המוטמעת**
איך על חברה להתנהל: להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ח', החטא הקדמון
אבולוציונית, עם התפתחות הרציונליות, עם נכזבות האלוהות,
רבים התמירו בריבוי מובנים את אמונותם ביישויות וירטואליות, הזויות, עם ייחוסים לכישורי ארגון וסדר רבי כוח,
ביישות מטפיזית עם קיימות נתפשת- מדינה, שהוכחת קיומה היא מוחשית ביותר.
הציפיות מיישות תפישתית כמבנה מדיני המונח על מצע נתפש חושית,
תועלו ליעדים פרקטיים נגישים יותר מאשר האמורפיות האלוהית,
ועדיין ממד הייחול האנושי לגורם מסדר ומארגן גולש למחוזות אבסטרקטיים כאלוהות. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ז', התמרה
במרווח בין ההוכחה לקיום האל לבין אי יכולת שלילתו, נוצרה תרבות שלמה.
תועלו לשם (גם) הוגים, פילוסופים, אמנים, ציירים, סופרים, משוררים. חלקם בעלי עומק וגאונות בתחומם. זה יופי. אלה חיוויים אסתטיים יותר או פחות.
אז מה? מה לזה ולהוכחת קיום מושא אמונה אמונה? להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ו', תרבות
עולם שלם ומלא ובעיקר מבולבל.
ישנם אֱמוניים, ודתיים, ואדוקים, ועם האל או בלעדיו, ומסורתיים, ומאמינים שומרי מצוות, ושומרי מצוות שלא ממש מאמינים, ומאמינים שאינם שומרי מצוות את כל המצוות ולא את חלקן, וכאלה ששומרים על מיעוטן, ומי שמקיים מסורת, ורק מסורת אחת, ולמי שיש אמונות (תפלות) ומי שיש לו (כולה רק) אחת, ואגנוסט שאינו בטוח, וזה שבטוח פוזיטיבית שאין אל, וההוא שבכלל תמה 'מהו הדיון על הביטחון באין אל, האם יש מי שידון על אינו-יותו של דרקון, סנטה קלאוס או פיית השיניים'?
להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ה', הבחנה
חתירה לרציונליות אינה מחפשת או חותרת למציאת משמעות קיומית ערכית.
חיים 'טובים', ממקסמים 'טוב' על פי סולם ערכי הבוחן אותם.
(הצעתי ל) תכלית קיום, חיי, אורגניזם, באשר הוא, לאו דווקא אנושי:
במכלול אירועי חייו,
לתפישת האורגניזם – הסובייקט,
מתומללת או אינסטינקטיבית,
שאיפתו היא למיקסום מיטב מצרפי,
של סיפוק צרכיו הפיזיולוגיים, רצונותיו וטעמיו,
באמצעות פעולות המוכוונות לכינוס המאורעות אֱלֵי תפישתו את הטוב המצרפי,
וזאת על פי סולם צרכיו, טעמיו, רצונותיו וערכיו,
המבוקרים על פי הטיותיו בעת בחינתם.
להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ד' – משמעות
הרציונל להתפתחות אמונה –
השאיפה לרתום את הבלתי ידוע נשלט לכוח-על מארגן.
חוסר יכולת, חשש, להתמודד עם איומים קיומיים. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ג' – סיבות קיום אמונה
חלק מהותי באמונה הוא תחזוקתה:
כפירה | מיסיונריות |
| שימור פנימה, אינטרינזית, מגננה, רגולציה, אנאליות, הפחדה. | התרחבות החוצה, אקסטרינזית, תקיפה, השתלטות, אוראליות, הבטחה. |
| האשמת מאמינים שמי מעמיתיהם שזונח אמונה במתכונת המסויימת מאיים על הקולקטיב ונתפש כמחליש אותם. | שכנוע בעלי אמונות אחרות להיפרד משלהם ולאמץ סט אמונות של המשכנע. |
מקור המוטיבציה של מאמין לשכנע אחרים בקיום מושא אמונתו
נמצא בחוסר ביטחונו להתמודד עם כאוס, בלבול בסיסי, היעדר שליטה, תליית הפוטנטיות בכוחות עליונים – אל בגרסה אמונית, או ריבון מדינה בגרסה לאומנית. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ב' – שכנוע
שיח הנסוב על אמונה בין מאמין לבין חותר רציונליות, חסר ממשקי בסיס הכרחיים לקיום משמעותי.
שיח בין בעל אמונה לבין חותר לרציונליות הוא ריצוד מתמשך בין הנחות אקסיומטיות לרציונליות היררכית.
ככזה, השיח מהווה ביטוי ל – להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, א' – פתיח
הי גברת פאר
האם
את
בטוחה
מי
פה
תחמן
את מי? להמשיך לקרוא r u sure?
