'אחיזה' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
הדימוי בונה הוויה וירטואלית, נוספת, אחרת. מלאכותית.
לא אוהב מטפורות.
מטאפורות מתוקות, מיוזעות מתאמצות,
שתכליתן להעיד על מנסחיהן,
לא על מושאן,
דוחות אותי,
עושות לי – תתרן בגינת וורדים רגשית שכמותי – רע לעור הפנים. להמשיך לקרוא מטפורה רעה
מקשר את התופעה לכבישים ארוכים, ישרים, לא מהנים לרכיבה, לכן המוטציה האופנוענית של הקרוזרים התפתחה; במסורת האמריקאית, too big is exactly what I need. להמשיך לקרוא הטבעות טעמים
בהתייחסות לגירוי חיצוני, מחפשים אשרור לסט-אפ תודעתי מקדמי המאפיין אותם – רגישות ממנים שונים כ-חתירה לסדר, חשש מהפתעה, טיפול בשינוי, תובעים את עלבונם, את ההכרה שלא קבלו. קרמר היה משוגע, ג'ורג' בא מהמנעד הנורמטיבי. במהלך שיח הרגישות צפה ומהווה את המצע לשיח.
אלה, שעל השיחה להיות נסובה אליהם, עליהם, שאם לא כן – יאבדו בה עניין, לא בהם עסקינן, כאן.
מדבר על מי שאינו מתוייג כ'עסוק בעצמו'. השיח נסוב על נושאים מקיפים.
בשיח מוצבים חבלי נחייה, מעקות, שמוליכים את בר-השיח, גם אם הנושא כלל לא נסוב עליו, אלא על אירועים אקסטרינזיים לו, במסלול שהקוועץ' התודעתי האופייני לו היתווה.
כל שיחה מהווה זירה להצדיק את ההתנהלות שזכתה עד לשיח לביקורת.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה. ** בוחני מציאות – חלק ניכר מתשומותנו המנטליות מוקדות לבחינת המציאות לאור כל גירוי שמונח לפתחנו. *** איפיון תפישתי – תחושת דחייה, הערכה עצמית נמוכה, חרד, כמיהה לסדר, דוגמאות מתייחסים לגירוי חיצוני, זר כביכול, כזירה לכנוס את המציאות המסויימת לתוך המודל שיצרו להתמודד איתה, וחוו מסביבתם ביקורת על כך, שהם דחויים, שהם נחותים, חרדים, שהם צריכים את הסדר והארגון, אחרת אובדים, ולעיתים יוצרים סדר מומצא כשהוא איננו, בעיקר בהטלת רגולציה שרירותית. **** בחוסר סבלנות – כשמטפלים בנושאים אוניברסליים, להדחף ברגע מסויים לדיון בו אני מהווה הקרש בו מישהו קולע לסל, בשיח עם הקוועץ', צורך ממני סבלנות, שבמידה והייתה, הייתה נמוכה, וכעת יוצרת את צרימת המזלג בתחתית הסיר. כשה- P הרדום שלי מתעורר, אני ביירוט משימה ומתעכב בקוועץ' של אחר – אינני מותנה לכך חיובית. ***** בהסתייגות – [כן, נאנח בלאות, כולנו מגיעים מהמאפיין התפישתי] כולם באים מתוך ההטייה התפישתית.
העניין הוא כמה אצל מאן דהוא בשיח מכניס את עצמו לאושש את סט התניותיו המסויימות אופייניות, שניכר שקיבל עליהן ביקורות, ובעצם הוא 'משוחח', מוכיח שיחות קודמות.
תפישת אחר, תובנה, מחוץ לסיטואציה, עצמאית, מערערת סדר קיים לטובת סדר תפישתי שאינו נשען על ציווי נכפה או מסורת מוחלת גם אם בלתי מודעת, ניתנת לבחינה ולהפרכה לוגית-רציונלית-היררכית, שתקפותה אינה תלויה בפרטיקולר מנסח,
היא מהות תפישה פרוגרסיבית.
קונסרבטיביות נבנית על קונסטרוקטים, רומנטיות שרירותית נבראת מומצאת, מסתמכת על התכנסות הזדהותית קולקטיביטית, נשענת על התנרמלות תפישתית, אינה מכירה בתובנות מהסוג המערער, לכן, מתעלמת מהן במקרה הטוב, נלחמת בה במפיציהן ובאחוזים בהן אם נתפשות כמאיימות על הסדר.
לתפישתי, חב"ד היא נקודת קיצון על ציר 'התכנסות אֱמונית הזדהותית קונסרבטיבית קולקטיביסטית'–'חתירה לרציונליות אינדיבידואלית ליברלית'. ככזו יש מעט מלים שיכולות לתאר אמפטיה פחותה שלי מצבר מלים אלה. להמשיך לקרוא משיח בכיכר
בצפייתם במשחקים,
נורמטיבים, חותרי התכנסות הזדהותית קולקטיביסטית,
צופים בגילויי הלאומנות הנספחת למונדיאל – החל מאוהדים צבועי דגל, ועד מהומות במרכזי ערים,
ונהנים, כך אני משער, פעמיים: להמשיך לקרוא מונדיאל גילויי לאומנות
שטרן ודיכטר רוצים לקזז העברת כספים למשפחות מחבלים.
אם אמו של רוצח היא נתמכת סעד, המדינה תקזז בתמיכתה את עלות הנזק שגרם בנה? את עלות כליאתו?
ישראל מעבירה לרשות הפלסטינית ארבעה מיליארד ש"ח מפני שגורסת שזה אינטרס שלה להעביר.
עכשיו תקזזת את סכום ההעברה למשפחות המחבלים??
למה לא פי שניים?
למה לא לעצור את כל ההעברה?
אם יקזזו את הסכום מהמשפחות, הרש"פ לא תעביר את הכסף?
יפחתו הפיגועים?
מניח שגם מצדדי הקיזוז אינם חושבים שיפיקו מכך תועלת.
דיכטר ושטרן, פורטים על סנטימנט הסדר הפואסתטי, הפרואסתטי, הסדר הבדיוני, בדיית הסדר, על מצביעיהם; אלה פעולות שקונסרבטיבים עושים כדי שצרכני סדר מסוג זה יהיו מסופקים סנטימנטלית. נוגעים להם חיובית בסנטימנט.
בקונסרבטיביות, קיימת חתירה אינהרנטית לסדר. מענה לסנטימנט שואף סדר ארגוני, אורגני, גם אם לא לוגי, רציונלי היררכי – מראש וויתרו עליו עם קבלת אל, ציוויים, יישום מנהגים מסורתיים מחילי צביון.
על מצע פרקטי, סדר כשלעצמו, מהווה ערך. אימוץ פרדיגמות אכסיומטיות כְּאֶל, כהקצאת חשיבות של קונספט מדינה מעבר לרציונליות, הם תולדה של ייחול לסדר עוצמתי מארגן, כתפישה מוטמעת של מנהגים לספוח נאמנות פרטים באמצעות הטמעת רעיונות שישנם ערכים גדולים יותר מעצם קיומם.
החתירה לסדר, מחילה אותו, גם ל-מה שלא ניתן להכילו כ-סדר היררכי רציונלי, שניתן לתפישה מפענחת בתודעה בלתי תלויה אחרת, כפי שרציונליות שואפת.
מקור והשראה
אני משער, שנתניהו אישית, מוטה אף הוא לסוג סדר כזה בשל התפישה השמרנות המובחנת בהביטאט בה גדל. נתניהו מכיר, נחשף, לשימוש בסנטימנט זה בגרסה הבגיניסטית, ז'בוטינסקאית, המאפיינת תפישות קונסרבטיביות לאומניות, וכן, ההוא, הנציג המוביל את הקלסיקה הרטורית, שצרכני סנטימנט זה התחלחלו מהשוואת ז'בוטינסקי ובגין אליו, בשימוש הרטורי שעשו, ואל הנוהים בספרד, איטליה וגרמניה שנהו אחר רטוריקה מסוג זה.
עם זאת, לאור מרכיבי
הבקרה הרציונלית שאני מזהה שפועם בו,
מרכיב הציניות המניפולטיבית המאפיינת את התנהלותו,
אני משער שאישית, נתניהו פחות תגובתי, לסוג סדר כזה שהוא בורא לצרכניו.
נתניהו מזהה את הסדר הפשוט, את הפאטרן של 'הקם להורגך השכם להורגו'
בבחינת הסרת האיום המיידי,
ולא פחות – המאויים, הנהרג, הוא ההורג.
כך, מזהה את סנטימנט ההתכנסות ההזדהותית של הקורבן הנוקם, כמרכיב מאפיין אישיותי מובחן, אותנטי, אצל הנוטים לתמוך בו, חולקים אותם סנטימנטים; הייתה תקלה – נעשה הליך טיפול – הסדר הושב על כנו במידת האפשר והמתבקש, במגבלת אי השבת חיי ההרוג.
חזרתיות האקרוסטיכון הוא אחד מן הגורמים ל"דוחק השיר" (יחד עם החריזה והמשקל), שלפי תפישת משוררי ימי הביניים התירו חריגות דקדוקיות מסוימות שלא היו נסלחות במקרים אחרים. כך, למשל, במקרים בהם הצריך האקרוסטיכון ששורה תיפתח באות ו' נוצרו משפטים שהחלו בו"ו החיבור, שלא כמקובל בעברית שלאחר המקרא.
רטוריקה ליברמן(ית)
"אף אחד לא חסין ואף מחבל לא יחמוק"
פחות פואטי, פונה לסנטימנט הפשוט ברור של 'אני חזק', 'אני נוטר', 'אני נוקם', 'אני מעצים את הנפגעים'.
הסדר קונקרטי. פשוט. לא מתייפייף באבסטרקטיות. נטול פואסטתיקה.
ניסיונות שיווק של מסרים מתכנסים קונסרבטיבית קולקטיביסטית הזדהותית אוניברסלית ובכלל זה כמובן מופעי לאומיות, יהודות, פולשניים.
אלה אין תכליתם לשכנע רציונלית את הנחשפים אליהם להמיר דתם, או דעתם תפישתם מערכת השקפותיהם וערכיהם בנושאי פרט–חברה בגין שכנוע. להמשיך לקרוא מסרים פולחניים במרחב ציבורי
עיקר תשומותי התודעתיות מופנות ל-מה שאני קורא 'אחיזה תודעתית';
בשונה מתיאור ספרותי מילולי של אובייקט,
'אחיזה תודעתית' היא תצורת תפישה שמכוונת לכך ש
תודעה אחרת, בלתי קשורה,
תבין באמצעות התיאור את מהות האובייקט
כפי שנתפש על ידי האוחז תודעתית.
נתקלתי במצבים בהם סובייקט חושב ששינוי התנהגות מולו, הוא סוג של 'עונש'.
בכמה מקרים מאלה, הסובייקט לא מבחין, בין 'עונש' לבין 'למידה'. להמשיך לקרוא הבחנה בין למידה לעונש
תפישה קונסרבטיבית – אמונית, לאומנית, מתכנסת הזדהותית, יוצרת רהב טקסי וקונסטרוקטים חותרי הסכמה.
לעומתה, פרוגרסיביות – רציונליות, אינידיבידואליות, שיוויון ושלום, מניבה חתירה לדיאלקטיקה מערערת;
[כל] טקס הוא ניסיון להסמלת מציאות, סוג של אוקסימורון אמוני לצרכי עיצוב תודעתי, מניפולציה חברתית-דתית-לאומנית-פרסונלית.
בעת שרוגל אלפר חותר טקס, הסמלה, צביון, הוא מִדָמֶה, מתכנס בהיבט זה לתפישות קונסרבטיביות. כשכמיהת ריבון לטקס בניחוח וורדים ואלפר שואף לארומת קפה – עניין של טעמי ריחות, זהו מימוש סנטימנטים רגשיים שאין לאחד יתרון על אחר.
החלת התנהלות דומה, משותפת,
על קבוצת אנשים בדרך כלל גדולה,
במרחב ציבורי בדרך כלל גיאוגרפי,
במטרה להחיל על המרחב תפישות ערכיות מסויימות,
שיוזם הצביון, המארגן, המקיים אותו – שואף לקדם.
בעלי תפישות קונסרבטיביות מובהקות, בלעדֵי, ועם הסברים תומכים במימוש הסנטימנט, שואפים לטעון את השלטון אליו הצביעו בכוח מממש, ולהקטין בקרה ממסדית על התנהלותו כגורם מאיט, עויין מעכב את מימוש תפישותיהם. להמשיך לקרוא הבחנה ימין — שמאל, כעת
בעוד ש'קונסרבטיביות' ניתנת להבחנה ברורה, לאבחנה אינטואיטיבית,
להערכתי, יקשה למצוא מי שיגדירו באופן זהה 'פרוגרסיביות'.
יתירה מכך, פוליטיקאים מיומנים, שיגדירו עצמם 'שמאל', בעת שיפרטו את הגדרתם יחשפו חילוקי דעות עם אחרים על האם הם 'שמאלנים'*, ומאיזה ז'אנר.
* זו הסיבה האינהרנטית ששמאל הוא אינדיבידואלי, מצוי בקבוצות קטנות, מתפצלות, מפוזר, מתבדר, בלתי ניתן לאיסוף, לא מאוחד, נושך את מנהיגיו. אינהרנטית.
בעת ששמאל מתכנס הזדהותית סביב רעיון או מנהיג – זה אינו שמאל, זה ימין שמדיר מערכי יסוד מסויימים, מתבדר לקידום ערך אחר. ולכן חייב להצליח כדי לשרוד, כשימין קלאסי פטור ממעמסה זו – ישנה הודייה לריבון על הטוב, וייחול חזק אף יותר לחמלתו ברע.
קונסרבטיביות תפישתית היא תצורת מחשבה רווחת, מוטמעת. התפתחותה אבולוציונית ⇐ סוציולוגית ⇐ רציונלית,
גם אם אחיזה בה נעשית ממניעים שאינם קשורים לבקרה רציונלית אינטליגנטית.
מוקדש* לאהובים** מבכרים*** לשָמר טעות על תיקונה****
מי שטעו בבחירת אחת מ[(בדרך כלל) שתי] אפשרויות, העדיפו את השגויה, להבנתם, כלומר תמללו את טעותם אחרי קרותה.
טעות.
לטעות, קורה. קורה פחות להבין, להודות בטעות.
טעות גדולה יותר – קפיאה והתבצרות תודעתית בבחירה קודמת, מניעת פעולה מתקנת.
איך מבחינים שזו צורת התנהלות אופיינית – כשזו התנהלות החוזרת על עצמה.
ניתן לראות שמשאבים מנטליים מוקצים לטובת התיידדות עם כשל, עם אי-נוחות, ריסון תגובתיות, ולא להטבת מצב.
כך, מעצימים טעות, חורצים עמוק יותר את פרקטיקת התהוותה, מזמנים את הטעות הבאה, הערוץ בזוית מטה נמצא, הפרוטוקול קיים, הטעות הבאה תזרום בערוץ מים הזורמים למקום הנמוך.
ייתכן, ששימור כשל קורה מחוסר רצון להודות בטעות,
מתחושת כשל של הפעולה השגויה,
שמרפים את הביטחון בעשייה הבאה.
*אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה. ** אהובים, מהמעגלים הכי קרובים האפשריים. *** מבכרים – לא בטוח שזו המילה, שכן 'מְבַכֶּר' צופן החלטה מודעת, וייתכן שזה סנטימנט מוטמע שלא מותיר מספיק אנרגיה להתמודד איתו. **** תיקונה – בחינת המצב, והכרעה לטובת אלטרנטיבה קודמת, שבדיעבד הייתה טובה יותר, או בחינה חלופה אפשרית חדשה.
פרטים עם מערך תפישות וערכים משותפים,
המזהים איום על שלמות הקולקטיב איתו הם מזדהים,
באופן אינסטינקטיבי וולונטרי, או במודע וכתגובה לקריאה,
מתעלמים מהבדלי התפישות ביניהם,
מתכנסים ליצירת עוצמה מצרפית
להגנה על ערכי הליבה של הקולקטיב,
באיום או פעולה
דפנסיבית או אופנסיבית.
הוזמנתי למיסת 31/12, בכנסיה מקומית. לא הצלחתי לעניין שותפים. איך אמר החשמלאי המוכשר בן ה- 27- ו'נשמרתם לנפשותיכם', היא הגישה כאן. נסעתי לשכונת La Paz, צפון מערב אקרה.
חניתי כקילומטר מהיעד, הליכה מהירה, כ- 200 מטר מהכנסיה, מקומי נטול חולצה הרים ידיים ונהם מולי. לקחתי מעט שמאלה – לא נעים. הפעם השניה שנחשפתי ל'ייצוג אלימות', חיווי של מקום שוחר שלום. להמשיך לקרוא התכנסות דת מדינה
מדינה בה שלטון נבחר עויין את מוסדות השיפוט והאכיפה,
שואף שמוסדות אלה יעשו את דברו,
היא מדינה שנשלטת על ידי ריבון רע, מושחת,
שואף להשתלט על מנגנוני בקרה, לאפשר לו לנטרלם,
ועושה זאת תחת כותרת – טובת ההמון. להמשיך לקרוא שלטון רע
בהתממשקות עם מציאות ישנה מידה של ביטחון לפני התחככות של פרט עם מצב, משימה;
באיזו מידה של הצלחה פרט משער שיצליח במשימתו, טרום ביצועה. להמשיך לקרוא ביטחון וחרדה
ריבון חוגג הצלחה באמצעות מחווה טקסית וביורוקרטית בנתינתו מענה לסנטימנט של נתיניו.
בצמצום
פתיחת שגרירות בירושלים היא בת דודתה של 'פגיעה ברגשות הציבור'.
בקיצור
שמחת ריבון
שמחת העברת שגרירות ארה"ב לירושלים היא של ריבון ששאף לעשות זאת, והצליח במשמרתו לנכס לעצמו את ההישג.
שמחת אזרחים
תוצר של
שמחתם בהצלחת ריבון בו הם תומכים, לממש את רצונו, אישרור לעצמם ולברי שיחם/ פלוגתם על מעלותיו,
תחושת ערך לקולקטיב אליו הם מתכנסים הזדהותית,
בהטייתם לסממנים סימליים,
ושיוך לסמלים ערכים ריאליים.
פתיח
העברת שגרירות ארה"ב בישראל לירושלים – סיבה לשמחה.
מהווה מימוש רצון.
של מי?
זה כמו, דומה לא זהה
עריכת משחק ידידות ארגנטינה/ מסי טרום מונדיאל, כמופע ראווה נגד נבחרת ישראל נטולת אספירציות ספורטיביות אקטואליות, מאמן וסגל קבוע.
דומה
מעצים את ריבונות המארגן, עובד על סנטימנטים של הקהל.
לא דומה
בעוד שבהעברת השגרירות יש את סנטימנט הלאומיות המולבש על רציונל – הכרה בינלאומית, ומשמעותה הרבה גם אם בלתי ניתנת לכימות,
במשחק יש את סנטימנט הלאומי – גדול הדור מזכה את הקולקטיב בביקור, יראה את המקומות הקדושים ויתפעל, וישים את הקולקטיב על המפה הפוליטית העולמית, ההלבשה היא על סנטימנט אהבת ספורט, כדורגל, והסנטימנט הכמה להתחכך עם דמויות גדולות מהחיים.
עניינית
מיקום השגרירות הוא, בעצם…, לא באמת מעניין.
כדאי, רצוי שתהיה במרכז אורבני שמהווה מרכז פעילות עסקי.
פרקטית, אם שגרירות ארה"ב עוברת לירושלים, והשגרירות הנוכחית עוברת להיות קונסוליה, הרי זו סיבה לשמחה, תרומה כלכלית.
וברור שלא זה העניין.
העניין הוא ה'הכרה במעמדה' של ירושלים.
ומה הרבותא ב'מעמד'ה של ירושלים?
חשיבות הסמלה
דיון על חשיבות הסמלה משול לויכוח על איך הסלט יותר טעים עם עוד מלח או ללא.
כל טיעון אצל המשוכנע מאושש את התזה, ואצל השולל – מפריך.
אני מאלה שעויינים הסמלה בכל תצורה שהיא – נראית לי כ
מניפולציה של ציניקנים על נבערי תודעה כבויי בקרה רציונלית, בכללי – מצער, בקטנה,
