‘אחיזה’ היא הקוזינה המרוככת של ‘הגדרה’ היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
* תרתי משמע: במובן
מכניקת העדפת פרטים בסוגיות פרט–חברה מובחנות בהליך בו פרט מצביע בבחירות,
ושלא במובן – הבחירות בהטייה – מינוריות; תוצר טביעת אצבע אישיותית מובחנת.
בהמשך ל-
להמשיך לקרוא בחירות*: הטייה פוליטית
בהסתכלות (שואפת ל)חוסר מעורבות בהטייה פוליטית,
בסוגיות העוסקות בפרט–חברה–ריבון,
בהעדפה לתמיכה במבנה מפלגתי מקדם סוגיות אלה, בחובשי את מצנפת האנתרופולוג/ זואולוג/ בוטניקאי/ גיאולוג/ אסטרונום, ההעדפה למפלגה מסויימת היא תוצר של בסיס סנטימנט לסט ערכים מסויים, על משרעותיים.
מליבה בסיסית זו צומחים ארבעה ענפים: להמשיך לקרוא כנגד ארבעה בנים דברה תורה
מכניקת העדפת יישום תפישת פרטים בסוגיות פרט–חברה מובחנות בהליך בו פרט מצביע בבחירות.
בהמשך ל-
הארות על מאפייני מכניקה מחשבתית של פרטים, בנהייתם אחר הטייה לתפישה פוליטית.
להמשיך לקרוא הטיות* על משרעותיים תפישתיים
סוגיות פרט – חברה – ריבון
– ‘ריבון’ במובן שלטון, משטר, השלטון בפועל,
הן אחו בו קינון התארגנויות פוליטיות,
מרחב המהווה מרעה ללחיכת הטיות בוחרים על פי נטיותיהם,
פועלות אקטיבית לספוח תמיכת פרטים בפעיליהן
לייצוג אפקטיבי של תפישות אותן ההתארגנויות מבטאות.
האחו הוא תלת ממדי במובן של היררכיית עדיפות על שני הממדים האחרים – מי משרת את מי, מי עליון על מי.
בתפישות המקננות במרחב שלושת הקודקודים ישנו
מתח מובנה על ציר חופש פרט––מבנה חברתי הדוק. להמשיך לקרוא אחו פרט – חברה – ריבון
בהתייחסות לטקסים, מחוות, ג’סטות, אירועים, חגיגות חברתיות, ישנם ארבעה ארכיטיפים עיקריים:
להמשיך לקרוא כנגד ארבעה טיפוסי טקס
עילות, כאשר אוכלוסיה ממעמד ביניים בעיר נכנסת לאיזורים של אוכלוסיות ממעמד נמוך, רוכשת את נכסי התושבים הוותיקים, שעוברים לאיזורים אחרים.
במהלך המגמה, מתפתחת נטישה וולונטארית/ מאולצת של התושבים המקומיים את שכונתם, שכן ההשארות יקרה להם, מהאלטרנטיבה.
כאשר עובד מחליף את מקום עבודתו באחר – שכירות תעסוקתית בעצמאות, כדוגמא – כשיקר לו להמשיך בעיסוקו, ביחס לאובדן אלטרנטיבה תעסוקתית מוצעת.
להמשיך לקרוא ג’נטרפיקציה תעסוקתית
מקננים באקוויליבריום תחזוק עצמי מופרע אנרגטית; שואפי תשומות אחר, נושפי מצוקה.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי נושפי מצוקה שואפי תשומות
בהבחנה בין מחשבה מתכנסת קונסרבטיבית לחתירה לליברליות פרוגרסיבית,
דוגמא:
נברנות מולקולרית: תפישת מציאות כמופע מקומי בודד, נתפש, נטול ייחוס או הקשר.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי לוחכי מולקולות
השמרןץ’ הנבוןץ’ והפוחעייז הם ימנים קונסרבטיבים. מהז’אנר הפחות אמוני אלוהי, יותר מצד הסדר, הכוח, הלאום, ההתכנסות המתגוננת.
לייחס להם תמימות זה כמו לייחס לרציונליות חמלה – מתבקש, וממש לא קשור לעניין.
ככולם, הם רואים בעצמם פלולרליסטים ליברלים. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – שמרנים שואפים להיתפש כ
האמת היא מה שאתה מאמין שהיא.
אמירה נפלאה.
ניתן לומר עליה, שהיא לא בלתי נכונה.
זו אמירה אופיינית לאמוניים, של מי שלא בוטחים ברציונליות.
ואחר, מ.ק.:
“תיאור לשוני למצב נפשי בו אדם בוטח במשהו במקסימום הביטחון שקיים.”
אמת זה מה שתודעות בלתי תלויות, יכולת לתפוש תמלולית, להבין, ולהסכים עליו.
מזל טוב, מרגיש קרוב אליך מספיק, רוחש לך הערכה אינטליגנטית כדי לשלוח אליך מסר זה.
הַזְמְנָתִי לחתונתך נחלקת לשלושה:
לא אוהב מטפורות.
מטאפורות מתוקות, מיוזעות מתאמצות,
שתכליתן להעיד על מנסחיהן,
לא על מושאן,
דוחות אותי,
עושות לי – תתרן בגינת וורדים רגשית – רע לעור הפנים. להמשיך לקרוא מטפורה רעה
בארה”ב, ממעט לראות אופנועים בכבישים בינעירוניים.
במיאמי ראיתי מעט, בערים אחרות עוד פחות. מפתיע.
מקשר את התופעה לכבישים ארוכים, ישרים, לא מהנים לרכיבה, לכן המוטציה האופנוענית של הקרוזרים התפתחה; במסורת האמריקאית, too big is exactly what I need. להמשיך לקרוא הטבעות טעמים
צפיתי בגיא בכור. ‘מפרשן’.
לתאר אותו כ’פרשן’ זה כמו לתאר את שמעון ריקלין כפרשן;
שניהם אידיאליסטים הממליצים על דרכי פעולה בהתאם לסנטימנט האמוני לאומני של ריקלין, ולאומני של בכור.
בניואנס, בעוד ריקלין מוטה למעשה המתנחלי, בכור נוקט בז’רגון אקדמי.
בכור קובל על כך שלא מקדימים לטראמפ את התואר ‘הנשיא טראמפ’,
ולברק אובאמה הוא קורא ‘ההוא ששמו מתחיל באלף.’
מהז’אנר העיתונאי של אראל סג”ל ריקלין, בועז ביסמוט.
יכול להיות שהיופי בז’אנר, שאין התיימרות לנפק פרשנות אובייקטיבית, שכן אין אובייקטיביות, וה’פרשן’ מייחצן את עמדותיו, בגלוי, ללא מיסוך.
שנינו אוהבים את הבוסים שלנו באותה מידה; הם מתערבים לנו באותה מידה, שנינו מייחלים שלא ייגמר, מודים להם יום יום.
להסתובב בין חברות מובינג ולהסביר להם את הקונספט שבו לקוח יכול להזמין ג’וב באופן עצמאי. באופנוע. בארה”ב. לבד. להמשיך לקרוא דיקמן, במה אתה עובד?
אפליקציה טובה היא כנייר, כמסך – פלטפורמה, אינדיפרנטית לקידום מסר.
יישום פורץ דרך הוא מדיום משפיע על מסר.
ממצקים את הסֶטְ-אָפּ
בהתייחסות לגירוי חיצוני, מחפשים אשרור לסט-אפ תודעתי מקדמי המאפיין אותם – רגישות ממנים שונים כ-חתירה לסדר, חשש מהפתעה, טיפול בשינוי, תובעים את עלבונם, את ההכרה שלא קבלו. קרמר היה משוגע, ג’ורג’ בא מהמנעד הנורמטיבי. במהלך שיח הרגישות צפה ומהווה את המצע לשיח.
אלה, שעל השיחה להיות נסובה אליהם, עליהם, שאם לא כן – יאבדו בה עניין, לא בהם עסקינן, כאן.
מדבר על מי שאינו מתוייג כ’עסוק בעצמו’. השיח נסוב על נושאים מקיפים.
בשיח מוצבים חבלי נחייה, מעקות, שמוליכים את בר-השיח, גם אם הנושא כלל לא נסוב עליו, אלא על אירועים אקסטרינזיים לו, במסלול שהקוועץ’ התודעתי האופייני לו היתווה.
כל שיחה מהווה זירה להצדיק את ההתנהלות שזכתה עד לשיח לביקורת.
* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
** בוחני מציאות – חלק ניכר מתשומותנו המנטליות מוקדות לבחינת המציאות לאור כל גירוי שמונח לפתחנו.
*** איפיון תפישתי – תחושת דחייה, הערכה עצמית נמוכה, חרד, כמיהה לסדר, דוגמאות מתייחסים לגירוי חיצוני, זר כביכול, כזירה לכנוס את המציאות המסויימת לתוך המודל שיצרו להתמודד איתה, וחוו מסביבתם ביקורת על כך, שהם דחויים, שהם נחותים, חרדים, שהם צריכים את הסדר והארגון, אחרת אובדים, ולעיתים יוצרים סדר מומצא כשהוא איננו, בעיקר בהטלת רגולציה שרירותית.
**** בחוסר סבלנות – כשמטפלים בנושאים אוניברסליים, להדחף ברגע מסויים לדיון בו אני מהווה הקרש בו מישהו קולע לסל, בשיח עם הקוועץ’, צורך ממני סבלנות, שבמידה והייתה, הייתה נמוכה, וכעת יוצרת את צרימת המזלג בתחתית הסיר. כשה- P הרדום שלי מתעורר, אני ביירוט משימה ומתעכב בקוועץ’ של אחר – אינני מותנה לכך חיובית.
***** בהסתייגות – [כן, נאנח בלאות, כולנו מגיעים מהמאפיין התפישתי] כולם באים מתוך ההטייה התפישתית.
העניין הוא כמה אצל מאן דהוא בשיח מכניס את עצמו לאושש את סט התניותיו המסויימות אופייניות, שניכר שקיבל עליהן ביקורות, ובעצם הוא ‘משוחח’, מוכיח שיחות קודמות.
ו-כן, מניח שיהיה מי שייחס לי התנהלות כזו.
תפישת אחר, תובנה, מחוץ לסיטואציה, עצמאית, מערערת סדר קיים לטובת סדר תפישתי שאינו נשען על ציווי נכפה או מסורת מוחלת גם אם בלתי מודעת, ניתנת לבחינה ולהפרכה לוגית-רציונלית-היררכית, שתקפותה אינה תלויה בפרטיקולר מנסח,
היא מהות תפישה פרוגרסיבית.
קונסרבטיביות נבנית על קונסטרוקטים, רומנטיות שרירותית נבראת מומצאת, מסתמכת על התכנסות הזדהותית קולקטיביטית, נשענת על התנרמלות תפישתית, אינה מכירה בתובנות מהסוג המערער, לכן, מתעלמת מהן במקרה הטוב, נלחמת בה במפיציהן ובאחוזים בהן אם נתפשות כמאיימות על הסדר.
נתניהו גלגל את סוגיית מימון הגנתו ליועץ המשפטי לממשלה.
כאן, אינני עוסק, לא במוסר ולא במשפט.
כן, בתווית. על כסף.
בדרך כללי אופייני ל–
כבמשחק בילארד,
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – שחקני ביליארד
עיריית תל אביב, הפרדה, חב”ד, עימות על רקע החלת ערכים סמרחב הציבורי.
לתפישתי, חב”ד היא נקודת קיצון על ציר ‘התכנסות אֱמונית הזדהותית קונסרבטיבית קולקטיביסטית’–’חתירה לרציונליות אינדיבידואלית ליברלית’. ככזו יש מעט מלים שיכולות לתאר אמפטיה פחותה שלי מצבר מלים אלה. להמשיך לקרוא משיח בכיכר
בצפייתם במשחקים,
נורמטיבים, חותרי התכנסות הזדהותית קולקטיביסטית,
צופים בגילויי הלאומנות הנספחת למונדיאל – החל מאוהדים צבועי דגל, ועד מהומות במרכזי ערים,
ונהנים, כך אני משער, פעמיים: להמשיך לקרוא מונדיאל גילויי לאומנות
לד.ז. המxימה,
רב המרחק בין אהדה ספורטיבית לבין התכנסות הזדהותית.
רב המרחק עד היעדר קשר לוגי, אלא מלאכותי עד מקרי.
“ספורט ההמונים אינו משחק, אלא פולחן, בו הנתינים חוגגים את כניעתם/ כפיפותם.”
מניח, שהתכוון לאהדה.
העניין שיש בתחרות ספורטיבית.
לפרסונה יש עניין בספורטאי או בענף מסויימים.
יש מי שאוהד כדורגל, יותר מאשר כדורסל, ונטול כל אהדה לבדמינטון וכמובן ריבוי אינסופי של ווריאציות.
להמשיך לקרוא אהדה ספורטיבית התכנסות הזדהותית
נובואינטלקטואל, אינטלקט דיסציפלינרי,
ידען בדיסציפלינה שאינה מרחב ‘פרט־חברה–ריבון’ המתייחס לפתרון תעוקה פרסונלית כאידיאולוגיה, העדר עומק, ללא הקשר או סימוכין, והסתמכות על תפישות אמוניות חברתיות נורמטיביות מוטמעות.
בורות – היא העדר ידע והשכלה.
אני בור בכל הקשור למקצועות רפואה.
נחרצות הבורות, בורות הנחרצים.
להמשיך לקרוא נובואינטלקטואל, אינטלקט דיסציפלינרי, Novo Intellctual
במשחק בין ספרד לפורטוגל, רונאלדו משך את הקו המפריד שנמשח בינו לבין מסי בעשור האחרון – להמשיך לקרוא רונאלדו מסי
ראש הממשלה נתניהו, יוצר נראטיב:
סמ”ר רונן לוברסקי, לוחם דובדבן נהרג ברמאללה.
מצער עצוב, תוצר סיטואציה מורכבת מדיי מכדי לתייג כ’מיותר’. להמשיך לקרוא סדר פרואסתטי/ פואסתטי
ניסיונות שיווק של מסרים מתכנסים קונסרבטיבית קולקטיביסטית הזדהותית אוניברסלית ובכלל זה כמובן מופעי לאומיות, יהודות, פולשניים.
אלה אין תכליתם לשכנע רציונלית את הנחשפים אליהם להמיר דתם, או דעתם תפישתם מערכת השקפותיהם וערכיהם בנושאי פרט–חברה בגין שכנוע. להמשיך לקרוא מסרים פולחניים במרחב ציבורי
עיקר תשומותי התודעתיות מופנות ל-מה שאני קורא ‘אחיזה תודעתית’;
בשונה מתיאור ספרותי מילולי של אובייקט,
‘אחיזה תודעתית’ היא תצורת תפישה שמכוונת לכך ש
תודעה אחרת, בלתי קשורה,
תבין באמצעות התיאור את מהות האובייקט
כפי שנתפש על ידי האוחז תודעתית.
אותנטי – מהות בתצורתה הראשונית, גולמית, טרם הסרת או הוספת רבדים למקור.
לפני כמה שנים חבר אמר “צ’חצ’חיות – התנהגות קולנית”
וכנראה שאינני מדייק בציטוט.
באנגלית, riffraff, כשמילון וובסטר מבאר שזו מילת גנאי כ
לא מספיק טוב לי. לא עוטף לי את המושג. להמשיך לקרוא צ’חצ’ח (יוּת) ערס (יוּת)
לאמי היה לכל סכום כסף ייעוד, ולכל טובין מקור.
בהמשך, נוכחתי איך מלחימים להוצאה נרטיב, ומממנים נראטיב בהוצאה. להמשיך לקרוא תווית הכסף
אני כופר בדעה, שדור המילניאלס מוטה מחשבים.
הם לא.
הם מוטי מסכים.
דור הבייביבומרס פיתח את המחשבים, אנשיו הנהיגו את התעשייה.
דור ה x היה הדור שהשתמש במחשבים, הצמיח סטארטאפיסטים.
מילניאלס צורכים ייצוגי מסך, תוצרי חישוב. ישירות – הם צורכים פחות מחשב מדור ה- x.
פגשתי מי שהצהיר, ש-‘מוכן להרוג עבור… ‘ גם אם נקט בניסוח אחר.
ואני, חרבָּן מסיבות שכמוני, רואה שתי בעיות:
כן, מקווה שיעשו מעט,
במסגרת יכולות רגילות, בטבעי, באורגני, מרצון, בוולונטארי, בסנכרון, מבחירה המשרתת את העושה.
* אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** שבועת ווסאל.
*** באי-נוחות, שם אותי במצב של אסירות תודה מצד אחד, חוסר צורך מצד שני, ותחושה של אי אמון מרובד נוסף.
נתקלתי במצבים בהם סובייקט חושב ששינוי התנהגות מולו, הוא סוג של ‘עונש’.
בכמה מקרים מאלה, הסובייקט לא מבחין, בין ‘עונש’ לבין ‘למידה’. להמשיך לקרוא הבחנה בין למידה לעונש
תפישה קונסרבטיבית – אמונית, לאומנית, מתכנסת הזדהותית, יוצרת רהב טקסי וקונסטרוקטים חותרי הסכמה.
לעומתה, פרוגרסיביות – רציונליות, אינידיבידואליות, שיוויון ושלום, מניבה חתירה לדיאלקטיקה מערערת;
[כל] טקס הוא ניסיון להסמלת מציאות, סוג של אוקסימורון אמוני לצרכי עיצוב תודעתי, מניפולציה חברתית-דתית-לאומנית-פרסונלית.
בעת שרוגל אלפר חותר טקס, הסמלה, צביון, הוא מִדָמֶה, מתכנס בהיבט זה לתפישות קונסרבטיביות. כשכמיהת ריבון לטקס בניחוח וורדים ואלפר שואף לארומת קפה – עניין של טעמי ריחות, זהו מימוש סנטימנטים רגשיים שאין לאחד יתרון על אחר.
שלא לומר ‘הגדרה’:
סינכרון מילולי של
– סנטימנטים,
– ערכים
– ואינטרסים
של מנסח או מקבל רעיון ניהול חיים.
קהילה צביונית, היא
אוסף פרטים,
שוולונטרית אינסטינקטיבית, מקפידים
להפקיר חירותם,
בהפקדת סמכות
אצל מנהיגים
להפקיע חירות פרט,
בשם התכנסות הזדהותית?
אני רואה בהחלה וולונטרית של צביון,
אחת התצורות הנחותות ביותר של שאיפת פרט לספיחת ערך אישית.
