הפער בין יושר אישי
ל(היעדר)יושר אינטלקטואלי*
אצל בעלי השקפה שמרנית –
מרתייק.
אותי.
* יושר אינטלקטואלי
יכולת ניסוח תפישת מציאות, בעיקר ערכית, במנותק מהשלכות אישיות. להמשיך לקרוא פערי יושר שמרניים
לא את עומק הגותו, משנתו, דעתו, לא את רציונליותו, ולא את תפישות דמוקרטיותו ואינדיבידואליותו.
נהפוך הוא.
'רגישות' – הפניית תשומות פרט,
רגשיות ופיזיולוגיות,
בעצימות גבוהה, חורגות מנורמה מקיפה,
תוך ספיחת תשומות הגנה סביבתיות
להגנה עצמית
מפני
- איומים חיצוניים, פיזיים ורגשיים – בעיקר של הכרה בתחושת הפחתת-ערך סובייקט על עצמו,
שמפרים את האיזון הפיזיולוגי וכתוצאה מכך את האיזון הרגשי – נינוחות ושלוות פרט.
רגישות היא בהתגוננות מקדימה, מובחנת, מפני איום נתפש אפשרי,- ובתגובה בלתי מידתית להיותם.
ייחוס רגישות לאחר
היא הכרה ברגישות אחר לעצמו;
בה, התממשקות יחסית קלה
עם גירויי מציאות
מערערת את ההומאוסטאזיס
הרגשי התנהגותי הנידף
של ה'רגיש'.
להמשיך לקרוא רגישות
לא רואה בעתיד הנראה לעין הסדר עם הפלשתינאים.
משער ש'פתרון' לא יגיע מהסדר,
אלא,
כחלק ממאורע מאז'ורי, דרמטי, אולי טראומטי,
שלא חוזה אותו. להמשיך לקרוא יציאה חד צדדית
גנרל המלחמה הקודמת
רתימת כישרון, ניסיון, התנייה, יכולת,
לטיפול במציאות עכשווית
במיקוד יעדים, אמצעים ותשומות
של מציאות קודמת.
ואחרי תשלום מס השפתיים,
משער,
שכהונתו של נתניהו תסתיים באחת מהאפשרויות הבאות:
יישום אינסטינקט שקילה ערכית של מהות,
אם עומד במבחן השפיטה,
נתפש ערכית,
כצייתנות חיובית.
להערכתי – לא מדעי, כן?
תנאים הכרחיים לחיים טובים,
אם גם לא מספיקים:
נבואה ניתנה לנבונים.
כשוטה – לא אתנבא.
מדינה יכולה להמצא בקונפליקט במגוון נושאים עם שלוש ישויות אפשריות:
תיוג שיפוטי, ערכי שלילי,
על אמירה לא בלתי נכונה,
המותחת מהות מקובלת
אל מחוץ לגבולותיה,
כופה על האמירה משמעות חדשה –
קרובה דיה להיות קשורה למקור,
ועם זאת רחוקה מספיק כדי לפחת את משמעות מקור האמירה.
להמשיך לקרוא קלישאה
בקלישאותיי, אני שואף
לגרייד במשוף, לקרצייף בברזלית,
ללטף עם נייר זכוכית,
להצתבט עם צבת מלובן,
להתנשק עם פלאייר,
להתכרבל בגדר תיל. להמשיך לקרוא קלישאותיי שלי
נתקלתי באיש שטחי
שרצה להתפש כעמוק,
במאמין
שמתעקש שהוא 'ליברל',
בקונטרול פריק אנאלי
שנלחם על זכותו להתפש כזוריים,
בחולה שליטה
שנלחם להיחשב כגמיש,
בחסר גבולות מוקצן מוחצן
שמתפרייק כשנתפש כערס, להמשיך לקרוא התקלות בייצוגים
נכנס הבייתה, רואה את בני בטריפ הסנפת תוכן פוליטי, צופה ב'נבחרים', חיים יבין, ביריבות בין רבין ופרס מ 1981. בדיבוב מהיר.
"למה?" אני שואייל.
והוא עונה- "הם מדברים לאט מדי."
אמשיך לאהוב אותך באותה מידה.
לא אמרתי כמה.
לאחרונה, 2015, השיח הציבורי נמלא בביטויים על פרות קדושות נשחטות, שחיטות קדושות, והטחת עלבונות מגזריים. פרטים תובעים את עלבונם, את ירושת מורשת עלבון הוריהם, על הדרה ממרכז שיח ממסדי, על הפחתה וחוסר כבוד, קיפוח בהקצאת משאבי כלל, ומנגד מענה של בני המגזר הנתפש כמנחית וכעת תופש עצמו כמונחת ומתגונן. מנגד המגזר המנחית גורס שמצבו העדכני שווה ל- או נחות מ- זה של המתלוננים, ובקאנון עדכני מקננים על עלבון קולקטיבי ניגר, על רדידות שיח מושפרץ, וכמיהה להגנה מפני תוקפנות מתנחשלת;
בעידן בו הפרט הוא המרכז, מחריף השיח בין אוסף פרטים נעלבים כמקשה אנושית, עם ומול אוסף אחר של מתגוננים כקולקטיב. נושאים טעונים, מלבים עצמם, רגישים לגירוי, נפיצים בפוטנציאל, ובשל כך מרתקים. להמשיך לקרוא פרה, קדושה, פנסים והארות
לטוות גובליינים?
לפתור תשבייצים?
לגזור קולאז'ים?
להדביק ויטראז'ים?
מוטי קירשנבאום מת.
מעורר קנאה, את קנאתי- בחייו ובמותו היווה, שילוב נפלא של תוכן, משמעות ופאן.
בחייו עשה דברים ענקיים בתחומים הכי מעניינים (אותי) שיש, ומותו היה פחות מיממה מהגשת תוכניתו האחרונה- נפלא!
מבחינתי, בבורותי, היה מפיק ניקוי ראש, במאי התכניות הפחות חזקות של הגשש החיוור, שיחת ספורט עם מולי שפירא בימי ששי, וחצי מלונדון וקירשנבאום.
מיעטתי לצפות בתכנית, עד לחדשיים האחרונים, אז השתדלתי לא להחמיץ.
את ירון לונדון, אם אתבטא לא-פוליטקלי-קורקט אני מעריץ – מה שהייתי שמייח להיות אם הייתי גדול; הוורבליות, העומק, ההומור – מפרק אותי.
אינני מכיר מי שחולק אתי תפישות עולם שלו באופן חופף יותר. להמשיך לקרוא מוטי קירשנבאום מת
התייחסתי למי שמכיר את ניו יורק
כמו שאני מכיר את ירושלים
כמפגר סביבתית.
ידידי הנערץ התנאה,
שהחכמה בחיים –
לשבת ליד התלמיד הטוב בכיתה.
ואני אומייר,
שלא ילמד ממני דבר,
אחרת יגמור כמוני –
קטן, שמיין, קירייח, עם זין קטן ורייח רע מהפה.
