חיווי אופטימלי לגירוי חיצוני של סובייקט המשקלל תמהיל של פיזיולוגיה, אינסטינקטים מוטמעי תודעה, על פי סט ערכים תרבותיים, תקשורתיים, סוציולוגיים, ובקרה רציונלית דינמית.
את היות חיי טובים,
גם אם לא מושלמים,
אני משייך לשלושה נדבכים:
כבוד = ייצוג
בעבר –
ה'כבוד' היה תוצר ההתייחסות החיובית אל מכלול תפישתי של התנהלות אדם אחר. להמשיך לקרוא רדיפת ייצוג
המשתמש במטבע ביטוי מאד
ועוד יותר במכפלתו-
מאד מאד
מעיד על נטייה אישית
למג'וריזציה של הסיטואציה,
מחווה, שאינו סומך על השומע-
עלי,
שייחס אינטרפרטציה מידתית לסיטואציה,
במידה אליה מתכוון.
אז אולי, כדאי לשמוע למזער?
פער שלילי בין ערכיות כוונה
איך נתפשים בתודעה אחרת,
לבין
ההבנה שנתפשים שלילית.
"דוקטור דיקמן…" פנה אליי חבר.
"דוקטור, דוקטור? דוקטור למה?" שואל שלישי נוכח.
"אני דוקטור בהעמקת תעוקות,
פרופסור העצבת שמייחים,
ספציאליסט העצמת מצוקות,
מומחה החלאת בריאים."
פגשתי קונסרבטיבים שאינם מצביעי ליכוד.
בסופו של דבר הם ליכודניקים, שלא 'נאה' להם
הערכים אותם ערכים. תגובתיים לאותם הטיות תודעתיות, רגישים לאותם סנטימנטים.
כן, והם ליכודניקים, לא רק בסופו של דבר, אלא בתחילתו. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – שמרנים ליכודניקים
נ.ת. כתב לי, עליי :
לפי הבנתי יש פער בין הערכים הליברלים שאתה מדבר בשבחם,
שמכירים שאין אמת מוחלטת, שיש בהם סובלנות לעמדות שונות ויש בהן סימני שאלה ולא רק סימני קריאה, שיש בה ביקורת עצמית ולא רק כלפי הזולת, לבין השיח שאתה מנהל אתי
אבל כנראה שלא רק אתי,
שאין בו בחוויה שלי את הערכים הללו.
אני חושב שגם אם אני טועה לחלוטין בהבנה שלי אותך,
היה ראוי שתשאל את עצמך מה גורם לאדם שאינו אימבציל מוחלט לטעות בך ואולי מנסה להפיק לקח אישי במקום לעסוק בהאשמות כלפי וכלפי רבים אחרים שרואים את העולם שונה ממך.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי: דברים בשם אומרם – עלי
שהעלה את הסוגיה 'מה זה 'נבון'.
מה זה נבון, אינני יודע.
כן יודע איך אני מתייחס ל'תבונה' או 'נבונות' שנשמע/ נקרא לי יותייר טוף.
הערכת יכולות תודעתיות של הזולת היא להמשיך לקרוא טיוטאת רשימת ביטויי כישורי תודעה
עדות עצמית –
'אני עסוק', בן הדודה של 'אין לי זמן', ובת הדוד 'זמני יקר',
מבקש לייחס ל –
מצוקתו, קמצנותו התשומתית, מחסורו האנרגטי, כאוטיותו ההתארגנותית, חדלון היענותו –
אותם חיוויי חולשה ואי נוחות אותנטיים –
בהיפוך מילולי,
ערכיות חיובית. להמשיך לקרוא "אני עסוק"
"חרא כלי, ב- 200 קמ"ש" – מהירות שידידי טרם היה בה, "כשמרימים גלגל", ידידי לא יודע להרים גלגל – "הכידון רועד."
בשלהי סתיו 2015, ידידי הנערץ ליווה אותי, למעשה הרכיב אותי, על אופנועו, לסוכנות דוקאטי. שם עשיתי שם סיבוב התרשמות על מונסטר 821, פרט שולי להמשך.
כְּעִם מחשבי אפל, איתם פלירטטתי, לא התחברתי לקונצפט ולתעתועי תודעה להם חבים מותגים אלה את יוקרתם – גם הפעם אשאיר את הפרודוקט על המדף.
לאחר הסיבוב, בצאתנו, טרם עלייתנו על האופנוע, חָבַר אלינו עובר אורח, יהודי בשלהי הארבעימים, בחן את אופנועו של ידידי, ושאל אותו אם הוא רוצה לקנות את אופנועו. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי בקצה
פגשתי ליברלים נטולי חמלה,
כלומר את החמלה האצורה בהם הם מפנים ל'צריכה אישית'- רק לעצמם,
שגורסים שליברליות היא 'חמלתית'.
הם תופשים 'חמלה' כ'תבונה', 'הומור', 'אחריות', 'אומץ', 'פתיחות'- כ- virtues, שרוב האנשים רוצים לייחס לעצמם, ונפגעים אם אחרים שוללים תכונה זו מהם. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – ליברלים 'חמלתיים'
פוגייש שמרנים מבית, מימין על ערכים, תומכי רייגן, יאיר לפיד, שנעו 'שמאלה', ואף שמאלה מכך רחמנא ליצלן.
חלק מתופעה כוללת, דה-פרגמנטיות שמרנית,
בתצורה פרטית מסויימת, של שמרנות מתרככת,
זו תנועת פרטיקולרית בתוך זרימה כוללת, שמרנית.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – שמרנים דינמיים
בחיי, אני בשלב הסיכומים באולפן, לאחר המשחק.
חיוויים נתפשים באמצעות תודעות זרות.
זמינות נכונות לבחינה חיובית של מענה לפנייה.
זמינות אינה תלויית עומס מטלות,
היא שילוב של
ככסף ואנרגיה, גם זמינות מונחת
כמשאב אישי על מנעד [- ספקטרום] 'שפע-מחסור' אישי.
לזמינות פנים רבות.
להעדרה הסברים רבים.
תפישת עולם אנכית,
מולקולקרית, עכשווית,
ניזונה מכותרת עיתון,
[או אתר]
היפר פרקטית
נטולת הקשר,
מטפלת בסוגיה/ות
לא בתפישת חיים,
אינהרנטית, בלתי מרוצה מפותרניה,
ואופיינית לקולות צפים נטולי תפישת עולם.
יש שיחות בהן אני נוקט בדיאלקטיקה שלא תואמת את ערכי האסתטיקה שלי, מתייג כ'תרגיל מלוכלך', לערכיי:
אני מצביע על שיוכם לבית המדרש הסוציולוגי של עמיתיהם לתפישה.
בדרך כלל, מי שאני 'מתווכח' איתו הוא מהצד השמרני, אמוני לאומי.
אלה- על הספקטרום, בין היתר, יש להם כמה מאפיינים מעניינים: להמשיך לקרוא תרגיל מלוכלך
שלא לנקוט ב'הגדרה'.
תפישת עולם –
ניסוח יחסים
בין מִדרגי ערכים
רעיוניים,
שמנחים התנהלות
בסוגיות פרט־חברה.
טעיתי.
עד היום, עוד מעט 40 שנה, זוכייר ומתחרט על כך.
הוא נעלב.
זוכר את מבע עיניו התכולות, נעכר.
