כמו שאמר ידידי הדרא"פי שאני לא מבין מלה ממבטאו:
אני שייך לקבוצת שתיינים עם בעיות ריצה,
אז אנחנו נפגשים ורצים לשתות.
ירדתי לאנגולה בסוף 2014 בטיסה עם מי ש-גילית, יכול היה להיות בני. באיבריה.
חתול פרובינציה, של החיים. שורד, מיני, לא מאמין או סומך על איש, ולא בכעס או בתסכול, בסורבייבינג אוף דה פיטֶס. בהבנה משלימה, כולל התחככותונת עם החוק.
הציע לקחת אותי מהשדה. הודיתי, טרם ידעתי שהנהג שהוקצה לי אינו על המשימה.
באחוות מגיעים יחד, בפטרונות אבהית שאלתי לשלומו אצל מי שפגש בו.
התחככנו במלון כשהיה מגיע לכאילו ציביליזציה מהפרובינציה בה עבד.
באמצע 2015 חזרנו יחד, הוא התפטר אני פוטרתי, באתיופיאן. צירוף מקרים מרהיב. להמשיך לקרוא מינורי בהסתדרות
לעיתים, טיבן של סיטואציות פיטורין, ש
בהסתכלות לאחור, ישנם שלושה שלבים של התייחסות לבחינת משפחה גרעינית: להמשיך לקרוא רטרוספקטיבה משפחה גרעינית
החלטנו כמה מדיירי המלון העובדים בלואנדה, אנגולה, לנסוע ביום א' לאיזה חוף.
הייתי שם, בחוף.
לא סיבה להגיע.
כן סיבה לצאת מהמלון.
נה נה ני נה נה נה, יש אוטו, אין אוטו, צריך לארגן מכונית. להמשיך לקרוא מינורי בכבוד האדם וחירותו
אמי, כשרצתה לבטא את גאווהה מיוצאי חלציה, כך לפחות בנסיבות שאני הייתי עד להן,
וכאן יש להודות על האמת המרה גם אם הטהורה – אם ממני, השמנתה הייתה מאכילת פיצוי על תסכולים, לא כחיווי אמירתי –
אלא הייתה מתבטאת על נכדיה,
הייתה אומרת בנהרת סיפוק-
אני משמינה מנחת.
יום שישי ה-13
נועה מנהיים
מוסף הארץ 13 פברואר 2015
כתבה מעניינת, לטעמי, על אמונות טפלות.
מה שצד את עיני הוא המשפט
אתיאיסטים המנאצים את שם האל.
ואני שואייל, מה זה 'אתיאיסטים המנאצים את שם האל'? מי שמנאץ את 'שם האל' הוא אתיאיסט. להמשיך לקרוא אתיאיזם וניאוץ האל
באנגולה, נאלצתי להתכתש עם עמיתים, מקנני סטרוקטורה, שנצרכתי לתמיכתם המקצועית.
הצורך הזה, העובדה שהייתי צריך לתבוע בעוצמת יתר את מה שהיה אמור ללהינתן, להיות מסופק אוטומטית, וולונטארית, בהסכמה, בזרימה, עורר בי צער, חימה ותסכול. גם בשל הפרת ערך ה'עמית'יות, שכן אחווה, זה לא, וגם בשל הידיעה שבמצב משאבים במחסור, יכולת הדרישה שלי- נמוכה*. להמשיך לקרוא ריב אשכנזים
השארת אופציה למה שבוודאות לא יקרה.
אני מבחין בין
נחשפתי, בעיקר במדיה, לנשים
אגרסיביות שנתפשות כמצליחות,
או מצליחות שנתפשות כאגרסיביות,
שמעידות על עצמן שהצלחתן מאיימת על הגברים.
Well,
לא איום ולא סיגריות.
ברוב המקרים, מבחינתי לפחות, רואה את האגרסיה המונחת על מצע מבוכה או רגישות, וכל מה שמעדיף לעשות הוא להתרחק.
שיחקתי שש בש עם אחד מידידי – אם היה נקבה הייתי קורא לו תרז – לבית האסורים אשר בפאתי לואנדה, בנפיקה ליתר דיוק, שתי פרסאות מהסמבטיון, אשר באנגולה.
עוסק בניהול כספי.
בכלל, רוצה להיות רב,
בטח לא אסיר במלון,
לא של רמת החיים אליה נידון.
מעריך, מכבד, אוהב אותו;
דמות ראויה, כנה, שקופה, נטולת מחוות, מעניינת, רגישה יותר משמודה.
אתמול, מוצאי יום העצמאות צפיתי בדן שילון, המעגל.
מעריך את תבונתו ויושרו של האיש, וכן, שהוא מתייחס לעשייתו זו כתרומה משמעותית ל-
שכן, אם לא היה כך, אני מניח, היה סולד מההשתכשכות המעגלית, החמימה, המכנייסת אלי לאומיות קונפורמית ממצקת. להמשיך לקרוא הכרה סופית
בתי העלתה את הסוגיה-
חושבת לפעמים
מהי קבלת הערכה לעומת הבאת ערך,
ולמה מהם לחתור.
האם בכלל יש בחירה?
מתבקש לומר שזו סוגיה מעולה,
לא קשור לכך שבתי העלתה אותה. להמשיך לקרוא הבאת ערך לעומת קבלת הערכה
במשפט 'עדות עצמית'
הדבר הכי, בעצם היחיד,
הנכון על מה שמעיד על עצמי
הוא, ש'זה מה שאומר על עצמי'.
היתר הוא בבחינת 'משפט קיווי'. להמשיך לקרוא משפט קיווי
ר. ה. היה ילד מרושע ומוכשר. מוכשרע.
שירת אתי בבסיס בצפון.
אנחנו – נקראנו 'בבונים' בעגה הדרומית ו'אשכנזים' בצפונית –
שירתנו קל ונעים יותר מאחינו לידינו ה'כושים' שעבדו קשה – לא נעים.
מישהו בסוריה היה מפליץ ומייד אותם היו סוגרים (ליציאות). להמשיך לקרוא בדיחה בלירה
מקור ההסתמכות על הציפייה לציות – מלה קשה, הסכמה,
סמכות הורית, הוראה, ניהול, פיקוד, הנהגה.
היררכיה – מערך קדימויות.
בכל בקשה, הוראה או הנחייה, מנגנון ה'אם-אז' מותנע.
מילוי הבקשה יכול לנוע במרחבי
תודעה הינה אמצעי לתפישה, עיבוד ותקשור מציאות,
תמלול מהווה אמצעי אחיזה.
לא סובל שמשקפים אותי.
ניסחתי את מה שהתכוונתי אליו,
באופן שהתכוונתי אליו,
לא התכוונתי ל-מה שלא.
כשאחר משקף את דבריי,
הוא מתייחס לתוצרי תודעתו כאל תוצרי תודעתי.
אינני לוקח על כך הסכמה וממילא לא אחריות.
הבוס שלי אומר לי עלי שאני-
חד כתער.
לא, הוא לא מתכוון שאבחנותיי מהירות, דקות, ותקפות.
הוא, כך אני מעריך, מתכוון שהן,
סופיות, כבדות ושליליות.
יו. בנ.
הארץ 9/4/2015
הפרופ' צופה את הנטייה הפוליטית מגזוזטראת הפסיכולוג המסביר רציונלית תופעות.
ככזה הוא לא בלתי צודק.
אינני שותף למכניקה שפרופ' עירן מציע להעביר אנשים על דעתם.
את המכניקה של נטילת קונספט ומתיחתו לקצה, ואז הרעיון נפסל, דגמן את זה יפה קריימר מסיינפלד.
נכון מתמטית, לא בהתנהגות אנושית. להמשיך לקרוא הפסיכולוג פרופ' עירן הלפרין: "הרגשות הדומיננטיים ביותר בחברה הישראלית כיום הם ייאוש ואפאתיות"
