בתי העלתה את הסוגיה-
חושבת לפעמים
מהי קבלת הערכה לעומת הבאת ערך,
ולמה מהם לחתור.
האם בכלל יש בחירה?
מתבקש לומר שזו סוגיה מעולה,
לא קשור לכך שבתי העלתה אותה. להמשיך לקרוא הבאת ערך לעומת קבלת הערכה
במשפט 'עדות עצמית'
הדבר הכי, בעצם היחיד,
הנכון על מה שמעיד על עצמי
הוא, ש'זה מה שאומר על עצמי'.
היתר הוא בבחינת 'משפט קיווי'. להמשיך לקרוא משפט קיווי
ר. ה. היה ילד מרושע ומוכשר. מוכשרע.
שירת אתי בבסיס בצפון.
אנחנו – נקראנו 'בבונים' בעגה הדרומית ו'אשכנזים' בצפונית –
שירתנו קל ונעים יותר מאחינו לידינו ה'כושים' שעבדו קשה – לא נעים.
מישהו בסוריה היה מפליץ ומייד אותם היו סוגרים (ליציאות). להמשיך לקרוא בדיחה בלירה
מקור ההסתמכות על הציפייה לציות – מלה קשה, הסכמה,
סמכות הורית, הוראה, ניהול, פיקוד, הנהגה.
היררכיה – מערך קדימויות.
בכל בקשה, הוראה או הנחייה, מנגנון ה'אם-אז' מותנע.
מילוי הבקשה יכול לנוע במרחבי
תודעה הינה אמצעי לתפישה, עיבוד ותקשור מציאות,
תמלול מהווה אמצעי אחיזה.
לא סובל שמשקפים אותי.
ניסחתי את מה שהתכוונתי אליו,
באופן שהתכוונתי אליו,
לא התכוונתי ל-מה שלא.
כשאחר משקף את דבריי,
הוא מתייחס לתוצרי תודעתו כאל תוצרי תודעתי.
אינני לוקח על כך הסכמה וממילא לא אחריות.
הבוס שלי אומר לי עלי שאני-
חד כתער.
לא, הוא לא מתכוון שאבחנותיי מהירות, דקות, ותקפות.
הוא, כך אני מעריך, מתכוון שהן,
סופיות, כבדות ושליליות.
יו. בנ.
הארץ 9/4/2015
הפרופ' צופה את הנטייה הפוליטית מגזוזטראת הפסיכולוג המסביר רציונלית תופעות.
ככזה הוא לא בלתי צודק.
אינני שותף למכניקה שפרופ' עירן מציע להעביר אנשים על דעתם.
את המכניקה של נטילת קונספט ומתיחתו לקצה, ואז הרעיון נפסל, דגמן את זה יפה קריימר מסיינפלד.
נכון מתמטית, לא בהתנהגות אנושית. להמשיך לקרוא הפסיכולוג פרופ' עירן הלפרין: "הרגשות הדומיננטיים ביותר בחברה הישראלית כיום הם ייאוש ואפאתיות"
ציפי היא אחותו של ידידי הנערץ.
מעט מבוגרת ממני, הטילה עוגן ניהולי רב-שנים במחלקה חשובה במוסד עתיר גודל, משאבים והכרה ציבורית.
בשפה נמוכה 'פראיירית היא לא.'
ידידי הנערץ- להלן י"ה, מעטיר עליה את כתר ה'אחות המוכשרת' בין חמשת האחים;
בהיכרותי עימו הייתי מתייחס לתואר- לא, לא בסקפטיות, אבל כן, בסוג של זמניות', שכן אמות המידה של כל מדידה משתנות אצל ידידי ברצף. בין קצוות, בעוד מושאי המדידה די יציבים.
נשמע מוכר? להמשיך לקרוא מינורי במזכירות, קווים לרשעותי
זוכר את אבי באילת אמצע שנות ה-60 מניח תפילין.
בחולון, סוף שנות ה-60, תחילת ה-70, מיצה את ההנחה, היה אחרי;
בחגים הלכנו לבית כנסת ישורון, תקע את הסכין באדמה כשאני בצעתי משהו חלבי בסכין חיתוך בשרי, בימי ששי עשה קידוש, וכשאני בדקתי גבולות ואמרתי 'לא' לרוטינה שאני מקדש אחריו, הנחה 'כן'. נעצרתי שם- כלומר לא בדקתי את אלסטיות הגבול, חזרתי על 'ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם'. היה נראה לי הכי מעושה שיכול, הטקסט, האינטונציה, הדרישה. להמשיך לקרוא מינורי בהבדלה בין קודש לחול
בחינת סוגיה ערכית, במנותק ממעורבות אישית, אינטרסנטית או רגשית.
מונע את התכנות עדות הבוחן,
גם אם העיד, נשבע, התחנן שעשה זאת 'ביושר אינטלקטואלי'.
בעדותו זו של הבוחן, הוא מעיד ש
נחמה, פיצוי, עיקוף –
בוחן המבקש לבטא את כוונותו לבחון סוגיה במנותק ממעורבותו בה,
יכול לומר-
ב'התכווננות ליושר אינטלקטואלי'.
יתכבד ויתן לאחר, מחוץ לסיטואציה לתייג אותה כ'ישרה אינטלקטואלית'.
כותב לעצמי.
לעתים, מניח, שיהיה מי שאולי ימצא עניין במה שאני כותב.
מרבה לטעות בכך,
אגב.
שמייח, תמיד, שיש מי שמבקר את מה שכותב.
אם יש מי שעושה לי בקרה,
מרצונו,
על מה שאני כותב,
עוד לפני העניין שיש לי לענות לו,
אני אסיר תודה על נכונותו המתעניינת.
לכן,
אם מישהו שואל אותי על משהו שכתבתי, יש לי עניין כפול לענות לו, מ
כשמי שמכיר שואל אותי על מה שכתבתי העניין הכפול מראש, מוכפל.
מתמטיקוש.
בעבר, התעסקו בהפרעות אישיותיות שאיימו על שלום החברה או מי מפרטיה.
עם ההתפתחות, בהאצה דרמטית במאה ה-19, היבנות הפסיכולוגיה, העיסוק בכך, במלל, במחקר, בפיתוח תיאוריות, גורמים משפיעים, רעיוניים, פיזייים, כימיים…, רב, ויורד לרמת החתירה לקונפיגורציה אישיותית להתאמה לרצונות הפרט, הוריו, ואבחוני מוסדות שמתלים כניסה בשעריהם בתוצרי הניואנסים המוערכים.
העיסוק בטרנספורמציה אישית של פרט את עצמו או תביעה מאחר מתגבר.
בין היתר, יש מי
אני, שלא ראיתי טרנספורמציה אישיותית, מתמקד בניסיונות ההבנה,
בידיעה, שניסיון הבנה זה הצעה עם תוקף זמני להסבר של משהו קבוע,
בניסיון לנבא פאטרן התנהגותי.
אמי האהובה הייתה סופקת כפותיה, נאנחת, קובעת, חורצת, מדווחת, מציינת, מתלוננת:
"יאירי, אתה מקצר לי את החיים."
"יאירי, אתה מוריד אותי ביגון שאולה."
ואני תוהה,
האם המליצות הייתה סובלימציה לרגעי תסכול?
ה-
משגע פילים.
היה בקורת רוח.
אתמול, חזר לי משפט, ששמעתי עשרות פעמים בווריאציות חוזרות ונשנות,
לראשונה באביב 1978,
עם ביקורת של אי-נוחות, מופנה כלפי:
לא כל דבר צריך לרדת לעומקו.
להמשיך לקרוא האם, מתי ועומק ההבנה
פעולה, מעשה, ללא תמלול מקדים, היא
♠ או רוטינה
♣ או התניה
♥ או [גם] סוג של אלימות*.
להמשיך לקרוא מעשה ללא תמלול מקדים
פגשתי כותבת מתרגמת, בענייני ספרות.
למדנו שנה באותה כיתה.
דמות נערייצת.
בין היתר אמרתי לה ש"אני מייצר תוכן."
היא נדרכה- הרגישה מאויימת.
'ייצור תוכן' ייחסה לי התנשאות.
הבהרתי לה, שאני משלב טיפול בתחזוקה טכנית של אתר, כתיבת html, מטפל בכל היבטי התוכן הגרפי, הויזואלי והטקסטואלי שלו-
מתוך תחושת כבוד ל'כותבים', שאני לא נמנה עליהם, מכנה את מה שאני עושה כ
'ייצור תוכן' לצריכה עצמית.
הקטנת תלות בגורמים חיצוניים היא אידיאל נשאף.
שאיפה להקטנת תלות – אפשרית,
ומהווה תנאי לעצמאות,
בהינתן הבנה –
מהי תלות, מתי מתקיימת תלות, איזו תלות ניתנת להסרה, בעבור מה?
גילוי חוסר הערכה כלפי מי(שהו) הוא, באשר הוא, היא סיבה לצער.
יש הרואים בחוסר הערכה אליהם כאקט אלים, כלפיהם.
זה קורה כאשר חוסר הערך המופגן מכאיב להם ברמה של פעולה אלימה. להמשיך לקרוא בין זלזול לאלימות
אחאנא"ר* שכמוני מכוייל ל-
הטייה מתחשבת ב-
סיכויי ההתכנות של הנושאים,
לא לעוצמת הטובין/ בישין שעל הפרק.
כך, אין לשכמותי
ו-לא, לא חושב שזו בחירה מודעת וולונטארית,
זו כן, התנייה, 'איכות אנושית' שעוד לא ברורים וממילא לא ממופים לי מקורותיה.
* אחאנא"ר – אשכנזי חסר אמונה נטול אינטליגנציה רגשית.
אומרים שֶ
להיסטוריה יש דרכים משלה להעניש את מי שרוצה להשפיע עליה.
אני גורס,
שבמובהק אף יותר,
טיפול מעצים בדימוי עצמי נמוך,
הניסיון לתת לגורם הערך הירוד תיוג של ערך גבוה,
מעצים,
את נמיכות הדימוי, במובן שמקבע את היותו, ומעמיק את ערכו השלילי.
