העוסקים מקצועית ב
you know, הפרופסיה.
האם הפסיכולוגים נוטים למכניקת פיתולי התודעה?
אני יכולה
לקנות לו מצרכים,
לבשל לו,
להגיש לו,
אפילו… ללעוס לו.
לבלוע עבורו- לא אוכל.
אמרה חברה על בעלה.
ידידי הנערץ, כמו כולנו ובשונה, מתאפיין במספר תכונות שעושות אותו מה שהוא.
מאווייו מתפרסים על
כחסר מעצורים, הוא
המחיר?
הוא נכנס לסניף הבנק, ראה אותי מתנהל מול פקידה.
לא שזה חשוב או שהוא מודע לכך- היא עבדה –אתי באחד ממקומות העבודה הקודמים שלי.
כשהלכה להביא את פנקסי ההמחאות שהזמנתי,
ציין שגופה אטרקטיבי לו יותר מפניה.
כלומר זה ממש לא מה שהוא אמר,
אבל זו התמצית בגרסה נטולת ממד האופרטיביות המקורי.
כשחזרה, הפעיל את מתיקותו, ושאל האם היא מחטבת את גופה במכון הכושר.
היא אשרה, וככיפה אדומה הששה אֱלי נשיכה, האירה פניה ושאלה "איך אתה יודע, רואים?"
הוא, במיומנות של עתירי ניסיון- של מזדקנים, חיווה ש"רואים" ושאל, האם ב"אירובי או במשקולות?"
כיפתנו ענתה, והוא פנה לאקזיט מהיר:
"רוצה להזמין אותי לעשות כושר יחד?"
"לא." השיבה.
"תגידי", בירר, "ההורים שלך עיראקים?"
"כן", אשרה וניערה, שוב, את מיומנות כיפה אדומה שהפגינה קודם "איך ידעת?"
"נולדת בארץ, נכון?" מברר, והיא מאשרת.
"אצל העיראקים המבטא עובר גם אצל מי שנולדו בארץ" נותן בדיאגנוזה האתנו-לינגוויסטית.
אני, כחבטת הקלישאה, 'לא יודע היכן לקבור את עצמי'.
עם זאת, כעתיר ניסיון, כן יודע לאיזה עומק.
כלומר בממשקים קודמים כבר שאפתי להיקבר במקומות עמוקים יותר והרבה יותר, מתלבט האם רק לכעוס או גם לצחוק.
בחוץ, שואל אותו, "תגיד, תגיד, בסקאלה 1-10, כמה היא אהבה את השאלה?"
"0", השיב "הבנתי שאני לא מעוניין בה."
כנראה שאין כל כך 'אנשים רעים'.
התנהגויות אנושיות שאינן תואמות את תפישת קידום טובתנו או ערכים החשובים לנו, מתוייגות כ'רעות'.
ובכל זאת, ישנם מקרי 'רוע' קיצוני שגובלים בפתולוגיה- פחות מעניין.
היותר מעניין, כאן, ההתייחסות ל'רשעות', 'רוע' זמין, קיים מעבר לפינה שכולנו חווינו.
אנשים מתנהלים על פי הכרתם, בהתאם לתפישתם את אופן עשייתם כמקדמת את טובתם.
אנשים נבדלים האחד מהשני (גם) בתפישת טובתם, לאיזה טווח זמן מסתכלים שעשייתם תיטיב עימם, או תגבה תשומות מהסביבה, האם הסביבה מוכנה למחיר שהפעולה תגבה ממנה.
בדרך כלל, אין מי שבמובהק, רוצה להרע לאחר.
אלא, לקדם את רצונו, על ציר הזמן, ובחיסכון משאבים שיעזור לו לקדם רצונות נוספים ואחרים.
תפישת ה'קנאה' ניתנת לפרשנות, שהאחר בהצלחתו מונע את קידום המקנא.
התיוג 'רע' נובע, מקידום רצון של אדם, כאשר בדרך נגבו מהאחר משאבים שהוא לא התכוון לתת.
הערכים שמימושם גורם לתפישת 'רוע' על ידי האחר:
אני שומע רבות ש-'אופנוע (כמשל) הוא כלי מסוכן.'
ולא שכופר בכך.
כן תמה, על
משער, נשמע נאה יותר מ'חושד', שמי שמציע תכלית-על לקיום האנושי, מנסה לרתום את המחפשים למטרתו שלו.
כן מניח, שהתכלית המוצעת לא נמצאת במובהק בהלימה עם טובת הפרט המבקש את המענה.
תפישתי המוספת לפרשנות הרבים, לרב הנכתב על 'תכלית הקיום'- להמשיך לקרוא תכלית קיומינו
אם ניתן היה ללמד אחרים להיות יציבים רגשית, להתנהל ליד מעקה רגשי, היה זה הביזנס האולטימטיבי.
יותר מאשר פתרונות, השמנה, הקרחה, אין אונות וכן הלאה, שהם מקרים פרטיים של ניהול רגשי לקוי.
בתאילנד פגשתי את אייל.
נהג משאית ענק 18 גלגלים.
במיאמי.
בן 41.
נראה מקס 35.
נראה צעיר כי אין לי ילדים.
עשה ניתוח עיקור.
עובד 7 חודשים בשנה.
5 חודשים בתאילנד.
בחורף.
קר.
לא בקשר עם בני משפחתו.
כולל לא עם אחותי התאומה.
מעיד, שאין לו חברים.
בעצם אחד.
אשכנזי.
זה חשוב.
אני חצי תימני חצי מרוקאי, אבל לא לא טיפש.
אני יודע מי בנה את המדינה.
ומה היה קורה אם האשכנזים לא היו מקימים אותה.
אמרתי לאבא שלי, אני מתבייש להיות מזרחי.
מה הוא אמר? הוא הבין.
גם לו היו רק חברים אשכנזים.
גם הוא היה בכוחות הביטחון.
ימני בטח ימני.
עם כל הכבוד- רק פרס.
מה שהוא עשה למען המדינה, אי אפשר לקחת לו.
יליד 2 באוגוסט 1923.
חוץ מהפאשלה של אוסלו.
למה מזרחיים יותר ימניים?
הם יודעים מה זה ערבים.
אני לא ראיתי ערבים בבית, אבל ספגתי.
אחר כך במג"ב ראיתי.
כן, הרבצתי.
הייתי במשטרה.
לא הסתדרתי עם המזרחיים.
הם 'עבד כי ימלוך.'
לא מוכן לחיות בארץ.
אי אפשר לחיות שם.
שולט בהיסטורית טריוויה. תאריכים שמות.
ימני.
מאד.
בארה"ב הצבעתי רפובליקנים. רומני.
עובד ללא הפסקה.
מסתדר עם הרגולציות הנוקשות בארה"ב, עוקף את התקנות הנוקשות להגבלת עבודה בכך שעובד 'מתחת לרדאר'.
לא משלם באשראי, לא לוקח קבלות משום מקום, טולים משלם רק במזומן. לא נרשם בשום מקום, לא משאיר עקבות אלקטרוניות.
עובד על המערכת.
נמלט?
בצבא, פישר בן 20, הייתי ואומר-
״זה שאתה לא מסכים אתי, זה טוב, זה אומר שאתה חושב.״
ומוסיף
״אם היית מסכים אתי זה אומר שאתה חושב נכון.״
גם חשבתי שאם לא אהיה עשיר זה אומר שהקפיטליזם לא עובד.
כלב מחמד זה אחד הדברים הכי עצובים שיש;
מצב מתמיד של חוסר סיפוק.
גורם שמחה לבעליו בכך שהוא מתרפס לפניו.
זהו עצם העניין.
אפילו להשתין לא יכול לבד. אסור לו. גזר על עצמו את ההסכמה.
יש עוד חיה כה מוגבלת?
ובמה זכה, מה הרבותא, שידברו אליו בשפת אדם? להמשיך לקרוא עצב הכלב
הבוקר נחתתי בעמאן.
טיסת Royal Jordanian.
הצוות היה מעורב, תאילנדי-ירדני.
בטיסה, הדיילות הירדניות לא עטו את כיסוי-ראש הדיילות המקובל בחברות מדינות מוסלמיות. להמשיך לקרוא מינורי בסוציולוגיית שחקים
בהתניות צרכניות, בהעדפות מוצרים חליפיים ישנן הטיות האופייניות לדפוסי צריכה שונים,
מחיר:
שכרנו קטנוע בקו סמוי, תאילנד.
נותנים אותו עם כמות דלק מזערית.
תינוק נולד, יוצא לעצמאות עם מעט אנרגיה כלכלית.
בדרך, דוכני מכירה של בקבוקי דלק.
בספיחת האנרגיה נחשף לרבים המציעים טובין עם ערך כלכלי נתפש, גבוה יותר מבפועל.
בקבוק דלק עולה 40 באהט. שלושה ב- 100.
אם שלושה ב-100, יש פערים. כלומר, גמישות לאופציות נוספות.
הבקבוקים בתודעת הצרכן, בחוסר שימת לב, במניפולציה תודעתית, הם ליטר.
בפועל- חצי.
רבים המקרים בהם הטובין המשווקים נתפשים כעונים על צורך, ובפועל יקרים יותר ממה שמודעים אליו.
בתחנת דלק מחוץ לעיר המחיר לליטר 50 באהט.
נכנסים לתדלוק.
טרום התדלוק, מבחין שמונה המשאבה לא מאופס אלא מתחיל ב- ליטר 1, 50 באהט.
בתהליך רכישת האנרגיה הכלכלית, המנפקים אותה לעתים גו(נ)בים שמִיר, מס, בנתינתה.
"הי, הי, הי" אומר למתדלק, "אפס."
מחייך. מאפס.
לעתים תופסים את זה, לעתים לא.
ממלאים יותר מהצורך.
השקעה, אגירה.
כשנחזיר, בעל הקטנוע ישאב את יתרות הדלק מהמינימום שמתכוון וימכור בבקבוקים.
המתווה הכלכלי שב, למתכונתו המוכרת.
מחזור חיים כלכלי.
דומה למעגל כלכלי אנושי?
גזברתי את מסיבת סיום בית הספר-
80 תלמידים.
כמה מאות שקלים לראש.
אפשרות תשלום של 3 המחאות דחויות.
על פני חצי שנה.
לאחר כמה שבועות, גיליתי, שאיבדתי את ההמחאות העתידות להיפרע.
פניתי למנהל-
למעלה מ-100 המחאות כאלה.
חלק מההמחאות שהיו כבר אמורות להיפרע ניתנו עם דחייה חדשה.
הפרוטוקול היהודי כמנוסח בתורה נבנה על ציוויים; מותר ובעיקר אסור.
רציונל הוא בזבוז זמן ומשאבים, לסט הנהלים לחיי חברה נשאפים על פי מחברי הפרוטוקול. לכך יש את הפרשנות המוספת.
רציונל של לא לשקר בשל הצורך לזכור את הנאמר בשקר, מפני שצריך לחיות על פי השקר או כי לא תפתח כלפי עצמך מוניטין ירוד- לא מספיק משמעותי.
אז, נשאלת השאלה; מי פחות סביר שישקר
באיזו מידה אנחנו שואפים שכל תובנה תביא ישירות להתנהגות?
למה זה לא קורה?
מה המשמעויות שיש לקיום תיווך בין תובנה להתנהגות?
האם להיות 'אנושי', זה צידוק רומנטי להכנסת תוכן בפער המתרחב בין ניסוח תובנה להתנהגות?
שקר, עיוות מציאות ליצירת טובין הוא לא מצב טבעי אצל רובם המוחלט של האנשים.
כדי שמישהו יברוא מציאות חדשה, ביודעין, בתודעת האחר הוא צריך לחוש פחד.
הוא מנסה לברוא מציאות חדשה נוחה יותר להיותו בה.
כשמישהו משקר, כדאי לבדוק מאיזה היבטים של המציאות הוא פחד.
עם זאת פרטים שמחליטים לחלוק את חייהם עם בני זוגם, לא מקדישים תשומות ישירות לקידום ערכים חברתיים.
למה דחוף לכל כך הרבה אנשים שמחליטים לחיות עם בני זוגם, להוליד ילדים משותפים, לערוך טקס בו מעשית, לא קורה דבר אונטולוגי?
למה הם מתחתנים?
עדכון
המאחר, הנעדר,
את שותפיו למועד שנקבע
שלא יעמוד בהסכם שנקבע,
בעת שהמאחר, הנעדר, נוכח בכך.
אין מי שנהנה מכך שמאחרים או נעדרים לו.
בדרך כלל, ובאופן מרהיב פרסונה
ליברלית יותר לאיחוריה שלה – אלה שהיא מאחרת – מאשר לאיחורי אחרים, בכללי,
וטולרנטית פחות לאיחורים אליה – בפרטני. להמשיך לקרוא פרוטוקול איחור, היעדרות
– "שלום, צהריים טובים."
– "שלום צהריים מצויינים."
– "מדברת קרן מהגרלות הלוטו."
– "שלום קרן. מדבר יאיר, לא הגעת לאיש הנכון."
– "תודה."
