הפער בין יושר אישי
ל(היעדר)יושר אינטלקטואלי*
אצל בעלי השקפה שמרנית –
מרתייק.
אותי.
* יושר אינטלקטואלי
יכולת ניסוח תפישת מציאות, בעיקר ערכית, במנותק מהשלכות אישיות. להמשיך לקרוא פערי יושר שמרניים
הפער בין יושר אישי
ל(היעדר)יושר אינטלקטואלי*
אצל בעלי השקפה שמרנית –
מרתייק.
אותי.
* יושר אינטלקטואלי
יכולת ניסוח תפישת מציאות, בעיקר ערכית, במנותק מהשלכות אישיות. להמשיך לקרוא פערי יושר שמרניים
ייחוס 'חמלה' למחשבה ליברלית רציונלית – מופרכת בבסיסה.
בהנחה ש
חמלה- ביטוי של הכרה, הזדהות, וביטוי של ה'חומל' למצוקת אחר.
לעתים, לא תמיד, בוודאי לא בהכרח,
חמלה מלווה בפעולה מעשית להקלה או הפחתת המצוקה.
כך, גילוי חמלה אינה מתיישבת עם רווח, רתימת אופטימום משאבים לטובת מטרה 'כדאית', שכן אם כן הייתה שייכת להפקת 'תועלת' שכבר אינה בבחינת חמלה. להמשיך לקרוא ליברליות חמלתית
המנונים לאומיים הם דבר מטומטם. כל המנון, של כל מדינה — גם של ישראל, גם של פלסטין. המנונים הם דבר מטומטם משום שהטקסט שלהם הוא קומוניקט שטחי, שנועד לצבוע את הביורוקרטיה הממלכתית המקומית בפאתוס גרנדיוזי, שברוב המקרים גובל בליצנות. המנון ארצות הברית עוסק בדגל שהצליח לעמוד על המקל לילה שלם מבלי שאיזה דוב גריזלי יטרוף אותו, המנון דנמרק מפאר את הים הכחול והעלים הירוקים, והמנון לוקסמבורג מספר שהארץ שלהם מובילה את עמי העולם — אם כי לא נכתב שם מפורשות באיזו קטגוריה בדיוק. להמשיך לקרוא נוהי, נוהמי, מהנהני ומהמהמי המנונים
היום קראתי את צבר האותיות:
המציאות היא בדרך כלל באמצע.
שהפיל אותי.
קודם כל מודה למחברו- ש.ז. ש
בהנף קולמוס וירטואלי הטחת בי משפט שרמת מורכבותו המופרכת מרחיבה, מרהיבה, מרעיבה את תודעתי החריבה. להמשיך לקרוא המציאות באמצע
יום שישי ה-13
נועה מנהיים
מוסף הארץ 13 פברואר 2015
כתבה מעניינת, לטעמי, על אמונות טפלות.
מה שצד את עיני הוא המשפט
אתיאיסטים המנאצים את שם האל.
ואני שואייל, מה זה 'אתיאיסטים המנאצים את שם האל'? מי שמנאץ את 'שם האל' הוא אתיאיסט. להמשיך לקרוא אתיאיזם וניאוץ האל
זוכר את אבי באילת אמצע שנות ה-60 מניח תפילין.
בחולון, סוף שנות ה-60, תחילת ה-70, מיצה את ההנחה, היה אחרי;
בחגים הלכנו לבית כנסת ישורון, תקע את הסכין באדמה כשאני בצעתי משהו חלבי בסכין חיתוך בשרי, בימי ששי עשה קידוש, וכשאני בדקתי גבולות ואמרתי 'לא' לרוטינה שאני מקדש אחריו, הנחה 'כן'. נעצרתי שם- כלומר לא בדקתי את אלסטיות הגבול, חזרתי על 'ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם'. היה נראה לי הכי מעושה שיכול, הטקסט, האינטונציה, הדרישה. להמשיך לקרוא מינורי בהבדלה בין קודש לחול
נכתב ב- 2015, בהמשך נערכו עריכות ותוספות קלות (ללא התייחסות לפעילותם אחרי 7/10/2023.
דוקטורטים נקראים על מסעות הצלבנים, עבודות סמינריוניות נכתבות על הקפלה הסיסטינית ותיאוריות סוציולוגיות.
אז שלא אעלה על הכתב עקרונות מנחים לתוצר הכי משמעותי, בעצם היחיד, בחיי, ילדיי?
תפישותיהם הערכיות, הפוליטיות, הנטיות האסתטיות, ההתייחסויות לאמונות, של ילדיי דומות במידה רבה לאלה של הוריהם; תוצר גנים, האישיות המתפתחת האתוס – מה שנקרא לרוב 'חינוך' – האופף.
האם זו סיבה לשמחה?
מחשבה שמרנית, אמונית לאומנית, מתאפיינת גם בהגנה מפני מצב יותר גרוע.
ישנו חשש, אינהרנטי לתצורת המחשבה עם התניה אישית ביצועית,
שתלויה במידת קדושת הערך שעל הפרק לשמרן,
ובמידת הגבולות והמעצורים האישיותיים המאפיינים.
בעל מחשבה שמרנית במצב היותו מאוים,
בהקשרים דתיים ולאומיים שגולשים להיבטי חיים אחרים,
בתפישה השמרנית קיימת אמונה, שכדי להגיע להקלת הגאולה המשחררת,
יש לעבור מ
מניח שביהדות ובנצרות יש לכך שם, שאינני יודע מהו.
כך, ההמתנה במצב אי-נוחות, כהתנייה, יש שאיפה להאיץ את התהליך כדי לסיים את מה שהכרחי, שממילא יגיע, לכן, יש, כדאי להאיצו, במכוון, יזום, כדי לשלוט בו.
ביטוי קונקרטי לכך, הוא ייחול של מי מהאנשים, שיהיה ירי מהרצועה, כדי להוכיח שבעצם מה שנגמר לא הסתיים, וחייבים לעבור גיהנום מקומי קטן ויזום כעת בדרך להגעה לעולם נשאף שכולו טוב.
Dearest Friends
By now, you know that Thank G-d Ben's bone marrow results came back normal. While still a path ahead, this is wonderful news we have prayed for.
These days for me are filled with endless tears. Both of joy and gratitude, but also a flood of emotions which I held back to survive the three years (Jan 4.)
As I turn 50 years old in two days, I have much to take inventory of, process and be grateful for. Praying every day for my sons survival has obviously impacted this preparation and prioritized my focus for three years.
I have thought a lot about Legacy, Friendship, Charity, Faith, Values and Responsibility. I have held off until this day, to write about any of it, with absolute deference to Ben's survival and devotion to him and Daniella, and to Orly and I navigating this. They are both such amazing children. Now I intend to share much more, both with my close friends and others.
First and foremost, THANK YOU to every person who gave my son prayers and good thoughts, and every person who blessed me, my children, and Orly with friendship. That is the main objective of this email.
I will be writing a lot this year. A few brief topics that I will be sharing more on:
You only know what you can take when it hits you and I believe that G-d or some Universal order gives you just what you can take. No trauma, no matter how devastating, exceeds the power of the resilience we are capable of commanding to face it.
Your first instinct will guide you when faith is needed. For me it came in the first milliseconds and flowed from there. We muster what we need.
From the moment this happened, I experienced angelic kisses in moments for which I am deeply grateful. These include genuinely magical experiences at the airport and on the flights home, throughout the hospitalizations, incredible moments of awareness and love from great friends and total strangers, the beautiful angelic Doctor Ben was blessed with at the beginning of this (who is copied), and of course, my own, our family, and both children's incredible resilience.
I look forward to sharing these blessings, like the strangers on the 26 hours of flights home and even the one movie I saw, to the transcending and cherished conversations I had with some of you, to the father of another child we came across at the beginning who I asked about often and ran into only two days ago and hugged. In that hug, I knew he knew what I went thru and also that it would be alright. Whether the hug with that total stranger, or a deep chat with my atheist dear friend Yair, I felt I was kissed by an Angel during a number of precious moments. (Vinnie the dad just sent a text and Yair just called.)
Oye. Too much to cover and do not want to appear angry. Much more to come on this, but for now, with respect; give friendship, community and communication, real support and love, to real people facing trauma. Do this before you put a nickel in a cancer related charity.
Nothing more powerful. When it is real, you know it, and sadly sometimes in a trauma, you discover when it isn't. From some of you in a hug, others showing up, others in communication and many with prayers, thank you thank you.
Lots of love,
Steven
אני פוגייש פה, באנגולה, במלון מיני טיפוסים.
ו-לא, זה לא אומר שאין טיפוסים במקומות אחרים,
כל מה שאומר זה ש- מגוון מיני טיפוסים אני פוגייש.
אחד מהם, נבון, מהנדס, תקיף ונחרץ לטעמי על גבול היתר המתקרב לאלימות, עם כוונות טובות, מקצוען, מומחה לצ'ופצ'יקושלקומקום כזה או אחר, מצביע 'שמאל' מתון, ויש לו דעות לאומיות, מבחינתי מובהקות, עד כדי לאומניות.
שוין, נחשפתי כבר להיברידיות מרהיבה מזו.
להרגיז? זה מרגיז? זה כאילו, כמו מישהו ששם על עצמו חגורת נפץ להרוג עצמו, לפגוע באחרים, ברכוש? להמשיך לקרוא הסמלה – אווילות שקולה
אני נפעם מאותם אנשים שיודעים למתג את המנגנון הממתג בין
אפארציונל קורא למנגנון.
עמנואל קאנט הציע את המנגנון במסתו ה'נאורות מהי?,
להפעיל את הרציונלות במחוזות הקשורים לרעיונות באשר הם,
ולכבותו בעת שנוגע לציות חוקי הריבון במדינה. להמשיך לקרוא אפארציונל
תפישת עולם המציעה תצורת חיים
אידילית
כלשהי,
השואפת לממש את ערכיה בהדרגה, אבולוציונית, אורגנית והרמונית, באופן נבנה,
על ציר זמן
ובהסכמה.
שאיפה לחיים רציונליים להגדלת מימוש טעמים ורצונות על מצע ליברלי רציונלי ואינידיבידואלי, עם חקיקה מינימלית חף מאלמנטים של שיפוט ואכיפה, ועם זאת כדתי שממתין למשיח, הוא רוצה את הכיוון של ההמתנה, אולי את הבונוסים הנלווים לתפישת הגאולה, ועם זאת, חלקם הגדול של הדתיים לא מייחלים לבואו- לך דע. 🙄
להמשיך לקרוא נוטופיה – Notopia, לאטופיה – כיוון ההתקדמות הנשאף, הבלתי רצוי להגעה
עם הירי ביהודה גליק,
הדבר הרציונלי לעשותו,
הוא להתפלל באדיקות ובכוונה להחלמתו.
בקפה עוברת כמה פעמים ביום קבצנית. עם שביס, שמלה ארוכה ובלי שיניים קדמיות.
היא גועה בצחוק רם סופחת את תשומת לב היושבים ולחלקם היא נוגעת בלינק שבין תחושת אי-הנוחות והארנק.
דמות מוכרת, רוטינית.
היום, שבת, היא עוברת.
אחת היושבות שואלת לשלומה של הקבצנית,
וזו עונה לה שהכל בסדר.
ישבנית הקפה קוראת לה, לבוא לרגע, רוצה לתת לה.
"תודה מותק" הקבצנית עונה לה "אני שומרת שבת."