'מוסר' לחותרי נורמטיביות מתבטא ביישום עקרון ההדדיות.
עקרון הדדיות
במקום לחפור, להתלבט, לנסייח, להגדיר,
כבמבחן אמריקאי שלא יודעים ת'תשובה,
פוזלים ימינה/שמאלה,
בודקים מה עשו אחרים,
ויאללה, זה בסדר, נכון, מוסרי, הוגן, ראוי, מתבקש.
חיוויים שקשורים להערכות רציונליות.
מעדיף לא לשקר
יכול, קורה, בעייתי:
מוסף הארץ, ליברמן – נייט, הילו גלזר 30/1/2015
מה ז'תומרת?
נורא אוהבת? להשוויץ בספרי דוסטוייבסקי?
קשירת ה'אבל' לרתיעת סביבתך מעקבי הזהב הגבוהים?
התמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית?
האם מבחין בכמיהת הרצון לאישור, אי-נוחות הרתיעה?
כשבת אחותי הקטנה ביקרה בניו יורק, היא דווחה שברכבת התחתית הפסיקה לפחד ממנה.
הפער, החור השחור, במרחב האישיותי המשולש של שלושת הקודקודים:
מוציא ממני, תגובתית, בעיקר ורבלית, רשעות, שלעתים ברמה שמביכה את עצמי.
להרגיז? זה מרגיז? זה כאילו, כמו מישהו ששם על עצמו חגורת נפץ להרוג עצמו, לפגוע באחרים, ברכוש? להמשיך לקרוא הסמלה – אווילות שקולה
אני נפעם מאותם אנשים שיודעים למתג את המנגנון הממתג בין
אפארציונל קורא למנגנון.
עמנואל קאנט הציע את המנגנון במסתו ה'נאורות מהי?,
להפעיל את הרציונלות במחוזות הקשורים לרעיונות באשר הם,
ולכבותו בעת שנוגע לציות חוקי הריבון במדינה. להמשיך לקרוא אפארציונל
תפישת עולם המציעה תצורת חיים
אידילית
כלשהי,
השואפת לממש את ערכיה בהדרגה, אבולוציונית, אורגנית והרמונית, באופן נבנה,
על ציר זמן
ובהסכמה.
שאיפה לחיים רציונליים להגדלת מימוש טעמים ורצונות על מצע ליברלי רציונלי ואינידיבידואלי, עם חקיקה מינימלית חף מאלמנטים של שיפוט ואכיפה, ועם זאת כדתי שממתין למשיח, הוא רוצה את הכיוון של ההמתנה, אולי את הבונוסים הנלווים לתפישת הגאולה, ועם זאת, חלקם הגדול של הדתיים לא מייחלים לבואו- לך דע. 🙄
להמשיך לקרוא נוטופיה – Notopia, לאטופיה – כיוון ההתקדמות הנשאף, הבלתי רצוי להגעה
מעטים אינם מכירים את הקונספט של פסקה.
מעטים יותר מיישמים את הקונספט.
פסקה: מצע תקשורתי; צבר משפטים, מנסח רעיון אוחז נושא. להמשיך לקרוא פריצת פיסקה
'חיפוש משמעות' קיבל רייטינג רציני. ערכי, אינטלקטואלי.
באמא'שכם 'חיפוש משמעות' במובן הכבד, החיצוני, המאורגן, הצמא לספוח ערכים מסוכנים זרים הוא:
'נקודת המפגש, התווך, בו אנשים עם אישיות נידפת מחפשים אחיזה,
אצל מי שיוצרים תשובות נחרצות המקדמות את עצמם, בתקווה שלתווך הנוצר יתכנסו מספיק אישיויות מטמיעות ליצירת סוציולוגיה מאובחנת המתגמלת את שני הצדדים.'
במוסף לחג של ידיעות אחרונות 24/7/2014, פורשת אילנית לוי את משנתה:
לא בוחרים במי להתאהב.
די!
היה שווה להגיע עד הלום:
אנחנו לא שולטים על טעמינו, נטיותנו, התניותנו.
ההתייחסות בה מישהו 'נופל לאהבה' לאחר ובוחר לחיות איתו פרק זמן משמעותי, להיות שותף למפעל הגדול של חייו- הולדת ילדים משותפים, הוא מקרי, נטול שליטה? להמשיך לקרוא עוד על אהבה
בדה מרקר, ממלכה ווירטואלית: מדיה חברתית משנה את סעודיה מתוארת תופעת שימוש רווח בטכנולוגיה מחוללות שינוי בחברה שמרנית – סעודיה.
ברקע, רווחת תפישה, שהאנושות הופכת אמונית, לאומית יותר.
לא מסכים.
פעמיים:
אמונה אינה יכולה להתפעפע לכיוון טכנולוגיה, נטולת האנשה.
אכן, טכנולוגיה יכולה להוות פלטפורמה להפצת וקידום האמונה;
תוצרי דפוס, הפצת התנ"ך והברית החדשה, כהתפתחות טכנולוגית החלו מאמצע המאה החמש עשרה קידמו את התפשטות האמונה הנוצרית באירופה.
האם הדפוס הפך אנשים למאמינים יותר?
לא!
ולא יכול להפריך את התזה שלא,
כפי שהגורסים שכן אינם יכולים להוכיח.
הדפוס תיעל אישיויות אמוניות לתכנים מסויימים יותר מאשר לאחרים.
הרדיו היה התפתחות טכנולוגית דרמטית בשנות ה-30, עת המכשיר היה בריבוי בתים. יחד עם המדיה המודפסת איפשר לתנועות פופוליסטיות כפאשיזם, והנאציזם להתפשט בגרמניה ואיטליה, ובאותה עת, בספרד הייתה תנועה הפוכה של הרפובליקנים, ובצרפת ואבאנגליה תפישות פופוליסטיות לא זכו לפופולריות כאצל מדינות הציר.
אנשים עם נטייה לרמת אמוניות גבוהה, המאפיין את מרבית האירופאים באותה עת, צרכו תכנים מודפסים, כשמאות שנים קודם אמוניות תועלה באופן שונה, וחמש מאות שנה מאוחר יותר – בעת הזו, מאפייני האמוניות דומים, גם אם נישאים על פלטפרמות שונות, כלומר יש דינמיות בתכני אמוניות על ציר זמן, ולא במידת ההטיה האמונית.
בחלקם הגדול של מי שנחשפו לנצרות במתכונתה המודפסת, קבלו על עצמם את עקרונותיה, מי וולנטארית ומי בשכנוע כזה או אחר בסיוע סוכני הדת, האנושיים נשמעים, והאובייקטים הנקראים על ידי המאמינים הצורכים.
בה במידה ניתן לומר שריבוי ערוצי התקשורת בעת הנוכחית תרמו להעצמת / החלשת אמוניות. לְמָה בעצם?
ההתפתחות הטכנולוגית היוותה מצע לתקשורת מתפתחת;
הפצת ידע, העלתה בעבר ובהמשך בהאיצה את קצב העלאת רמת החיים האנושית הנתפשת – עם המחירים הרגשיים של מי שלא מתואם לקצב השינויים או הפך קורבנם, את הנוחות הפיזית, את המיומנות ההולכת ומתמרכבת של הבנת קונספטים וירטואליים מסייעים.
אלה, להבנתי הנחרצת אך הלא מוכחת 😥 מצמצמים, לאט
[בהשוואה למה? אולי מהר יחסית להליך ההזדקפות ההומו ארקטוס(ית)?]
אך בנחישות בלתי נתנת לעצירה, ממדים אמוניים תפישתיים.
בישראל, קהילות דתיות אדוקות קבלו את איסורי מנהיגיהן לשימוש בטלפון סלולרי מעבר לתפקודיו הבסיסיים ביותר, עוד טרם היות רשתות חברתיות זמניות בו.
אניח שמנהיגי קהילות דתיות היו מנסחים אחרת את הנכתב כאן.
עם זאת, אניח שהאיסור הרגולטורי על שימוש בטכנולוגיה נועד לחסום את אפשרות הפעפוע.
תופעות כפְרָצי אמוניות ולאומנות, רווחות ככל שתהיינה, משמעותיות ככל שנתפשות, הן ריאקציות מקומיות, זמניות, חולפות, לתהליך גדול ומובנה מהן.
כך, להערכתי
האנושות נעה, באופן הולך ומואץ, בלתי נמנע,
לכיוון אינדיבידואליזם רציונלי מצמצם אמונה, הנסמך על מבנים חברתיים בהךיכי דה פרגמנטציה, מתרופפים – חופשניים, ומתבססים על טעמי פרטיהם.
כך, לפני 30,000 שנה רמות האמוניות והלאומית היו די הומוגניות, עד זהות.
לפני 3,000, שנה, רמת הזהות פחתה,
ההטרוגניות עלתה עוד יותר לפני 300,
התעצמה לפני 30,
ומניח שעוד 300 שנה רמת השונות בין מכלול הפרטים ברמת האמוניות והלאומיות תגדל אף יותר.
המאפיי – תנועת ליבת מיצוע רמת אמוניות ולאומיות המאמינים תנוע לכיוון החלשת עד אובדן האמונה והזהות הלאומית.
גופים רדיקליים מנסים להאיץ את התהליך,
גופים שמרנים- להאיטו.
הקצב הוא סינתזת הכוחות המקומיים בנ'ודת זמן מסויימת – לא ידוע.
הכיוון [די] ברור [לי].
מעניינת אותי הרציונליזציה, המכניקה האי-רציונלית (אוקסימורן?):
שיח בין חתירה לרציונליות לבין מאמין, מיותר.
יש יכולת של העברת מישהו על דתו. לא על דעתו.
אנשים נבדלים, בין היתר, במידת הרציונליות האופיינית- נטשו אמונה רציונלית אחת, יש להניח שיצרכו אחרת.
בגבולות הרציונליות המוצבים להם. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, י', הסתייגות
איזה מין משפט מזה?
מה טוב בעיכוב?
בעולם של תפישת סבל וייסורים חלק מההקלות,
קיימת נחמה, הקלה, מוכנה מעורבבת, מוכנה לשימוש על המדף,
שאם בממד הראשון הנתפש, העכבה נתפשת כגורם שלילי,
הרי בממד השני, העמוק יותר, הנחשב יותר,
ישנה הקלה שהעכבה מתקיימת כדי לשרת ערך עליון יותר, אם גם נסתר. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ט', אמונה מסייעת
ההפרדה הראשונית קדמונית, בין
נעוצה בתפישה האינטואיטיבית, המוטמעת**
איך על חברה להתנהל: להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ח', החטא הקדמון
אבולוציונית, עם התפתחות הרציונליות, עם נכזבות האלוהות,
רבים התמירו בריבוי מובנים את אמונותם ביישויות וירטואליות, הזויות, עם ייחוסים לכישורי ארגון וסדר רבי כוח,
ביישות מטפיזית עם קיימות נתפשת- מדינה, שהוכחת קיומה היא מוחשית ביותר.
הציפיות מיישות תפישתית כמבנה מדיני המונח על מצע נתפש חושית,
תועלו ליעדים פרקטיים נגישים יותר מאשר האמורפיות האלוהית,
ועדיין ממד הייחול האנושי לגורם מסדר ומארגן גולש למחוזות אבסטרקטיים כאלוהות. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ז', התמרה