לעיתים, טיבן של סיטואציות פיטורין, ש
- בשלב הראשון – הפתעה
הבלתי צפוי קרה,
– השלב הזה חולף כהרף עין – דקות. - בשלב השני – אמפטיה
מגלים אמפטיה כלפי המפוטר,
למה מגלים? ישנה ההשלכה של בוחן המצב על עצמו,
אי- הנעימות, שלילת ההחלטה, הפגיעה הכלכלית, אולי הרגשית.
– קצרצר. שעות. - בשלב השלישי – ההצדקה
סטייג' ההיפוך הרגשי לרציונלי.
ההצדקה – הבוחן צריך להסביר לעצמו 'איך קורה דבר כזה?'
באופן מתבקש, ישנה ההצדקה, הרציונלית, ל-למה זה קרה,
מתרחש הליך ההפחתה, הדמוניזציה של המפוטר.
– ימים. - השלב הרביעי – שכחה
לבסוף- ההשלמה, האדישות, ההשכחה.
רגע, רגע, מי זה היה? תזכיר לי?
– השלב האינסופי, שיש לו התחלה, ואין לו רציפות.
אמי, כשרצתה לבטא את גאווהה מיוצאי חלציה, כך לפחות בנסיבות שאני הייתי עד להן,
אלה בגרסת 'חסרי התקנה',
