אני נוטה לחשוב
שתפישותיי, הן הדבר השני הכי מעניין אותי אינטלקטואלית.
הראשון, הכי מדליק אותי הוא
התייחסות מאתגרת, סותרת, מערערת אותן.
Fantasy Festival
פסטיבל כייף?
מבחינתי, תעוקה.עליצות מזוייפת. פארשיאדה.
זה לא שזה כייף החופש, שמחת ההתפשטות.
זו תעוקת לבוש היתר והחצנת הזיוף.
הם לא לובשים פחות. הם לובשים יותייר!
את כל הכאילו והוונאביז שלהם הם מחצינים.
כך מזייפים בקטנה, עם הומור,
בהמשך מזייפים ברצינות.
התחלתי ללמוד באוניברסיטה.
שומע, שהתאחדות הסטודנטים מפנקת במתנה.
למה? מהכסף של מי?
אני זקן דיִי כדי להבין ש-המתנות הן על חשבוני, ואני הייתי רוכש לעצמי משהו אחר.
שוין.
להמשיך לקרוא מינורי בהוכחה לקיומו של האל, או, בגרידיות
והוא, האל הזה לא מניח, וממשיך להוכיח את קיומו:
בצהריים מוריד את סְטֶלה, כלבתה האהובה.
רוטינה המתחילה במנוד ראש שלי אליה, ובה היא מנתבת לאן שמוצאת לנכון.
מול האספרסובר היא עוצרת מקרבנת.
עד כאן מספיק כהוכחה לקיומו, לא? מי יפים הם הברואים.
ומכאן-
עם התעניינותי בצילום, כילד בחולון עם המינולטה של אבי – צליל התריס tsik מנגן לי באוזן, ריח העור החום עולה באפי.
מודרנה יפנית.
לא זוכר את רכישתה. בחיפוש מסתבר שהיא מודל 1960, כלומר טרום תודעתי.
אבי צילם, בעיקר שקופיות ואותי לא מעט. להמשיך לקרוא הסלפי הראשון שלי
לפני לא יותר משלוש שנים, לתחושתי שנתיים, נוכחתי בקיומה, במעברה מול הקפה.
הייתי רואה אותה מדיי פעם, כשהייתי מרים מבט ממסך המחשב.
הערכתי שהיא בת 13-14. בשלבי התפתחות. פנים מדהימות- לכדו את תשומותיי. חסרת הבעה. יחסית גבוהה, מתנהלת בעצלות נעורים חסרת אנרגיה.
ביני לבין עצמי תמהתי האם בתודעתה היא מודעת ליופיה. להמשיך לקרוא מינורי ללא התחלה וסוף טוב
בתפישתי האישית, ההורית, חינוכית, ניהולית, אני מוטה לגישת ה'חבל של טרזן'. להמשיך לקרוא החבל של טרזן
'חיפוש משמעות' קיבל רייטינג רציני. ערכי, אינטלקטואלי.
באמא'שכם 'חיפוש משמעות' במובן הכבד, החיצוני, המאורגן, הצמא לספוח ערכים מסוכנים זרים הוא:
'נקודת המפגש, התווך, בו אנשים עם אישיות נידפת מחפשים אחיזה,
אצל מי שיוצרים תשובות נחרצות המקדמות את עצמם, בתקווה שלתווך הנוצר יתכנסו מספיק אישיויות מטמיעות ליצירת סוציולוגיה מאובחנת המתגמלת את שני הצדדים.'
יושב בקפה. מ 1998. אם הייתי סופר כמה פעמים, מונה כמה שעות – בטח היה מביך אותי.
אמי הייתה אומרת 'אני לא יושבת בבתי קפה.'
אם היא הייתה יודעת כמה אני יושב- בטח הייתה מתהפכת.
לא סופר. להמשיך לקרוא מינורי בתספורת
מעניינת אותי הרציונליזציה, המכניקה האי-רציונלית (אוקסימורן?):
להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, י"א', אישית
שיח בין חתירה לרציונליות לבין מאמין, מיותר.
יש יכולת של העברת מישהו על דתו. לא על דעתו.
אנשים נבדלים, בין היתר, במידת הרציונליות האופיינית- נטשו אמונה רציונלית אחת, יש להניח שיצרכו אחרת.
בגבולות הרציונליות המוצבים להם. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, י', הסתייגות
איזה מין משפט מזה?
מה טוב בעיכוב?
בעולם של תפישת סבל וייסורים חלק מההקלות,
קיימת נחמה, הקלה, מוכנה מעורבבת, מוכנה לשימוש על המדף,
שאם בממד הראשון הנתפש, העכבה נתפשת כגורם שלילי,
הרי בממד השני, העמוק יותר, הנחשב יותר,
ישנה הקלה שהעכבה מתקיימת כדי לשרת ערך עליון יותר, אם גם נסתר. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ט', אמונה מסייעת
ההפרדה הראשונית קדמונית, בין
נעוצה בתפישה האינטואיטיבית, המוטמעת**
איך על חברה להתנהל: להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ח', החטא הקדמון
אבולוציונית, עם התפתחות הרציונליות, עם נכזבות האלוהות,
רבים התמירו בריבוי מובנים את אמונותם ביישויות וירטואליות, הזויות, עם ייחוסים לכישורי ארגון וסדר רבי כוח,
ביישות מטפיזית עם קיימות נתפשת- מדינה, שהוכחת קיומה היא מוחשית ביותר.
הציפיות מיישות תפישתית כמבנה מדיני המונח על מצע נתפש חושית,
תועלו ליעדים פרקטיים נגישים יותר מאשר האמורפיות האלוהית,
ועדיין ממד הייחול האנושי לגורם מסדר ומארגן גולש למחוזות אבסטרקטיים כאלוהות. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ז', התמרה
במרווח בין ההוכחה לקיום האל לבין אי יכולת שלילתו, נוצרה תרבות שלמה.
תועלו לשם (גם) הוגים, פילוסופים, אמנים, ציירים, סופרים, משוררים. חלקם בעלי עומק וגאונות בתחומם. זה יופי. אלה חיוויים אסתטיים יותר או פחות.
אז מה? מה לזה ולהוכחת קיום מושא אמונה אמונה? להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ו', תרבות
עולם שלם ומלא ובעיקר מבולבל.
ישנם אֱמוניים, ודתיים, ואדוקים, ועם האל או בלעדיו, ומסורתיים, ומאמינים שומרי מצוות, ושומרי מצוות שלא ממש מאמינים, ומאמינים שאינם שומרי מצוות את כל המצוות ולא את חלקן, וכאלה ששומרים על מיעוטן, ומי שמקיים מסורת, ורק מסורת אחת, ולמי שיש אמונות (תפלות) ומי שיש לו (כולה רק) אחת, ואגנוסט שאינו בטוח, וזה שבטוח פוזיטיבית שאין אל, וההוא שבכלל תמה 'מהו הדיון על הביטחון באין אל, האם יש מי שידון על אינו-יותו של דרקון, סנטה קלאוס או פיית השיניים'?
להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ה', הבחנה
חתירה לרציונליות אינה מחפשת או חותרת למציאת משמעות קיומית ערכית.
חיים 'טובים', ממקסמים 'טוב' על פי סולם ערכי הבוחן אותם.
(הצעתי ל) תכלית קיום, חיי, אורגניזם, באשר הוא, לאו דווקא אנושי:
במכלול אירועי חייו,
לתפישת האורגניזם – הסובייקט,
מתומללת או אינסטינקטיבית,
שאיפתו היא למיקסום מיטב מצרפי,
של סיפוק צרכיו הפיזיולוגיים, רצונותיו וטעמיו,
באמצעות פעולות המוכוונות לכינוס המאורעות אֱלֵי תפישתו את הטוב המצרפי,
וזאת על פי סולם צרכיו, טעמיו, רצונותיו וערכיו,
המבוקרים על פי הטיותיו בעת בחינתם.
להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ד' – משמעות
הרציונל להתפתחות אמונה –
השאיפה לרתום את הבלתי ידוע נשלט לכוח-על מארגן.
חוסר יכולת, חשש, להתמודד עם איומים קיומיים. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ג' – סיבות קיום אמונה
חלק מהותי באמונה הוא תחזוקתה:
כפירה | מיסיונריות |
| שימור פנימה, אינטרינזית, מגננה, רגולציה, אנאליות, הפחדה. | התרחבות החוצה, אקסטרינזית, תקיפה, השתלטות, אוראליות, הבטחה. |
| האשמת מאמינים שמי מעמיתיהם שזונח אמונה במתכונת המסויימת מאיים על הקולקטיב ונתפש כמחליש אותם. | שכנוע בעלי אמונות אחרות להיפרד משלהם ולאמץ סט אמונות של המשכנע. |
מקור המוטיבציה של מאמין לשכנע אחרים בקיום מושא אמונתו
נמצא בחוסר ביטחונו להתמודד עם כאוס, בלבול בסיסי, היעדר שליטה, תליית הפוטנטיות בכוחות עליונים – אל בגרסה אמונית, או ריבון מדינה בגרסה לאומנית. להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, ב' – שכנוע
שיח הנסוב על אמונה בין מאמין לבין חותר רציונליות, חסר ממשקי בסיס הכרחיים לקיום משמעותי.
שיח בין בעל אמונה לבין חותר לרציונליות הוא ריצוד מתמשך בין הנחות אקסיומטיות לרציונליות היררכית.
ככזה, השיח מהווה ביטוי ל – להמשיך לקרוא טיוטא: ויכוח דתי רציונלי, א' – פתיח
