בין היתר, נהנה מהאנשים, מהאינטראקציות, מהאוכל – בערך, מהיין המקומי שמתנשאים עליו, וגם מהטיפול בפיזיולוגיה; אני, כמו בסיקסטיז, כהשכנים נסעו לבתי מרגוע לקבל טיפולים בסדום או בזכרון יעקב.
הולך למכון ממשלתי לקבל טיפולים. לא יודע כמה הטיפולים שווים, הציוד שם אכן לקוח מהסבנטיז מבית הבראה, שנסגר. עם זאת התחושה של טיפוח עצמי נעימה, לא חושב שעושים איזשהו נזק, וזולים.
אני הייתי בטביליסי לפני שאנשים ידעו שיש מדינה כזו.
לא אשכח לעולם, איך חירבנתי לתוך חור במרכזיית טלפונים, ואיך שום גרוזיני לא שמע להוראות שלי עד שהבוס שלו אמר לו שזה בסדר לעשות… להמשיך לקרוא אליהו בגיאורגיה
אני מניח שמנסחי ההנחייה ראו בתקנתם זו, אקט פרקטי קונקרטי של
הטבה מצרפית מצטברת עם מבצעיו,
שבבחינה על ציר זמן מתמשך,
עדיף לממלאי ההנחיה
לספק את צרכי תשומותיהם
טרום
סיפוקיהם המיידיים,
וזאת, כדי שיוכלו לחיות טוב יותר בטווח רחוק, לעומת האלטרנטיבה.
כך:
התייחסותי ל‘האכלת בעלי החיים’, נחלקת ל –
♦ תשומה – משאב אחד ממכלול מרכיבים שרתימתם מאפשרת להתכוונן לתוצאה רצויה
♦ יעד – תוצאה אליה מכוונים
♦ תוצאה – בחינת תפוקות, תוצרת, בסיום תהליך.
הטיפול במשימה,
בתשומות המצריכות את השלמתה, ביעדיה ובתוצאה,
– המקבילה לביטוי ‘בעל החיים’ המוזכר –
קודמים לנוחותי הפיזיולוגית,
כך, ניהול היררכיית משאבים באופן המאפשר את השגת התוצאה ה’מקדמית’, ה’גדולה’, בגינה התכנסנו, על חשבון דחיית סיפוק ביניים קטן יותר, שמימושו אולי היה מונע מפחית את קיום המטלה הגדולה.
פרקטיקה: דפנסיביות אקטיבית
סקירת המרחב ואיתור גורמים מונעים או מעכבים את השלמת המשימה,
וזאת,
טרם
טיפול בהנאה ובנוחות פיזיולוגית,
לאחר
טיפול באלמנטים של כשירות, השרדות המאפשרת את המשך המשימה, שכן, בלעדיי –אין משמעות למשימה
בתקווה שאלמנטים של כשירותי מצומצים, מינוריים כלל האפשר, וניתנים לדחייה.
כך,
תחזוקה מאפשרת
אטפל באופנוע, בתדלוקו, תחזוקו בדיקתו טרם התפנות לטיפול ברווחתי,
מיפוי תשומות ואיומים
אמפה את האמצעים הרלוונטיים להשגת המטרה המסויימת, בהמשך הדרך; מחסה מבחינת גשם, נגישות חליפת סערה, מרחק תחנות דלק, היות מלון סביר, וכיוצא באלה כתלות בגיאוגרפיה, ובמטרה,
דחיסת תוצרים
אנסה לדחוס תוצרים לתחילת התהליך ככל הניתן, כדי שאם התהליך תפוקות רבות ומשמעותיות מאלה שהכוונו ליירט – יושגו.
דחיית הנאות
ראיתי, חוויתי, נתקלתי במצבים בהם התנייתי זו התנגשה בהתנגדות שותפיי, לעקרונות הטיפול הקודם ב’בהמה’, תחת כותרת ‘מחרב שמחות’ – בחי אלוהים בספר התורה – אני רוצה לחשוב ש – ההתבאסות שלי בקונפליקטים אלה הייתה עניינית: אם לא הצלחתי לכפות את האכלת הבהמה, את קידום המשימה, ולאו דווקא תיוגי כמחרב מסיבות מועד – של מי ש
עמדו על זכותם, לא לדחות את סיפוק שתיית קפה / עישון סיגריה / אכילת ארוחת הבוקר, טרם בירור מתי אמצעי ההגעה מכאן לשם קורה.
או, שהעלו את סיפוקים אלה לרמת צורך פיזי ברמה של שתייה השרדותית הקודמת להאכלת הבהמה.
להערכתי, מעטים – אם בכלל – יאמרו עלי שיש בי ממד סגפני.
זיהוי הזרם
הדגשה
אינני מתכוון להיבט רוחני, אלא למחוזות אולי אמורפיים, גבוליים, של מאורעות ריאליים לחלוטין – כאלה ה’יכולים להיתפש בתודעות בלתי תלויות’.
זרם – אחיזה תודעתית
זיהוי תנועת אובייקט, או יותר, ביחס לאובייקט או יותר’
תנועה שיכולה להתפש באמצעות תודעה אחרת בלתי תלויה.
זיהוי
‘זרם’ במובן לאן נע מומנטום, על איזה מצע, האם
להמשיך?
להגביר?
להאט?
לעצור?
לפנות?
לאן?
פרקטיקה
זרם יכול להיות
תנועה פיזיקלית, רכיבה על דרדרת אבנים, להבין שהאופנוע (במקרה זה) על צמד צמיגיו המונחים על קרקע ותופסים שטח כשל כף יד נטולת אצבעות, צפים על האספלט בשר חצץ ואבק שמפחיתים את האחיזה דרמטית, ומה שמשאיר אותי בשיווי משקל הוא הזמניות של מהירות מסויית, ומעלה, בוקטור ישר, שאם אחד מהם יופר מעל רמה מסויימת אתממשק עם רצפה.
כשמזהה ‘זרם’ לא ברור או מובהק, כגשם מרוחק – עלי להמר האם אני מתקדם בכיוונו, האם אמצא מקמומות מסתור בהמשך, או להתכונן מיידית.
ברכיבה בנתיב מחורץ, כשהנתיב השני תקין, אך גבוה בכמה סנטימטרים, איך נכון לעלות עליו, בזרימה, בהטייה לכיוונו, בהטייה לכיוון נגדי תוך פניה אליו, או אולי, כדאי לשמור על הזרימה הפחות נעימה אך עובדת, של שמירה על נתיב קיים?
האם זרם פיתוח התוכנה תואם את מועד פגישותיי אם הלקוחות , התנעתי אותם לכיוונם, ואולי, אם לא יקבלו מענה לתקווה שהפחתי בהם יגרום לזרם הופכי, שיקשה על המשך הפעילות מולפם על ציר זמן?
אני אבסטרקטית, האם בימי שבת וראשון, האם האנשים שאני מאלץ אותם להפגש, לפעול בניצב להתנייתם, בעצם מעצים את התנגדותם לאינסטינקטיבית לסחורה אותה מתכוון למכור להם,
התנהלות ביקורתית
אין להתאהב בפעולות ולהצדיקן – גם אם אינסטינקטיבית ישנה הנטייה להריח את בית השחי האישי להתבשם ולהשתכר מהניחוח –
לבקרן, על בסיס קבוע – האם היו יכולות להיות שונות כדי להגיע לתוצאה טובה יותר?
מוצא מקום ראוי לישבניי – פלוצריאדה עם מחשבים. ברקלי(ת), גרפיקה אנושית מרצדת מכל רחבי הקשת המראה, הלבוש והסטייל.
הולך לשירותים ומבחין בשלט – ‘שירותים לכל המגדרים’.
בין הנושאים שבעת זו מפרידים בין רפובליקנים לדמוקרטים פרוגרסיביים בארה”ב, נמצא גם עניין המגדר; האם מגדרו של אנוש הוא מה שנולד איתו, או נתון לבחירה אישית.
בין ההיבטים הפרקטיים של הנושא נמצאים השירותים: מי, היכן?
כאן, כבמקומות רבים בקליפורניה בכלל ובאיזור המפרץ בפרט, מעוז פרוגרסיביות עד התבדרות, מתמודדים עם הסוגיה על ידי תיוג השירותים כמעורבים, לכ-ו-ל-ם, ללא הבדל, מין.
נפלא. אני בעד; שיהיה מי כזה, ומי כזו, ומי שהחליפו, ומי שגם וגם, ומי שלא ולא, ומי שאולי, ובערך. הכל טוף.
עוד היבט כלבוש, אבזרים, מכוניות, פייסבוק, שיח, הקצנה של איך הסובייקט מבקש לנהל איך ייתפש בעולם. עניינו, אל לחברה להכנס לשם פרקטית.
מה שפחות טוב, לי, 🙄 , הוא, המקום, שבמסגרת תרבות הייצוגיות מציע brewed coffee כבמחירי אספרסו. באופן מובחן, מאובחן, וכמאפיין התנהלותי משחקים עם הייצוגיות, כדרך חיים.
רוכב כעשרה מייל בטפטפת שמתעצמת לגשם, שמסלים לסופה. עצרתי להעביר את הרגישוידה, טלפון, דרכון וכסף לארגז חסין רטיבות וממשיך לשוט.
המחסה הראשון שרואה זו חנות עם רחבת חניה אליה נכנס. רטוב. פוגש אח ואחות בשלושימים. היא לקחה את התבונה היופי והחריצות והוא… לא נשאר לו דבר. במשך שעה ומשהו של סופה מטריד אותם במחקרים אנתרו-סוציולוגיים.
בארה”ב, ממעט לראות אופנועים בכבישים בינעירוניים.
במיאמי ראיתי מעט, בערים אחרות עוד פחות. מפתיע.
מקשר את התופעה לכבישים ארוכים, ישרים, לא מהנים לרכיבה, לכן המוטציה האופנוענית של הקרוזרים התפתחה; במסורת האמריקאית, too big is exactly what I need. להמשיך לקרוא הטבעות טעמים
הוזמנתי לארוחת ערב בניו ג’רזי עם חבורת ישראלים לשעבר. ניסיתי לחמוק עד השלב שהיה נתפש כהתנהגות לא נאותה. הם אנשים מתוקים, נעתרתי. בסוציופטתיות המתעצמת שלי, זו תעוקה אמיתית.
המסובים הכירו כאן. הומוגנים; מהפריפריה בישראל, גרים ברדיוס של 10 מייל האחד מהשני. מכירים מהשכונה, מהביזנס, מבית הכנסת, מבתי הספר והגנים של הילדים. קצת יותר ופחות מבני 40, 15-20 שנה בארה”ב, עצמאיים, בעלי חברות. עושים יפה, עובדים קשה, לקסוסים ואודים. נמנעו מלכלות זמנם ומרצם במוסדות אקדמיים. עברית שמלכתחילה הייתה פרקטית מתמעטת והאנגלית עוד לא משהו. מסורתיים במובהק, אֱמוניים גם אם בהגדרתם לא דתיים. לאומניים, תומכי טראמפ, ונחרצים – העיתונות הישראלית חרא, להחליש את בית המשפט, ולגרש פליטים מישראל. מיידית. כולם – את כל המסתננים, כך חושבים כל הנוכחים. להמשיך לקרוא אחאנא”ר בניו ג’רזי
אני, אין לי גנרלים.
בגאנה מוצמד אלי נהג. ג’והן. במצב רוח טוב, בדרך כלל. נקי, משתדל, מרָצֶה ללא התבטלות. אני לא מבין את רוב מה שהוא אומר לי, שילוב של האנגלית החלשה, שמיעה מתקהה, ומלים שמלעלע במונוטוניות. יש לו שפמפם. והוא דתי, מאד דתי; אמר לי שאם הילד שלו יתגלה כהומו – יהרוג אותו. הוא יהרוג אותו. במו ידיו. הילד השני סובל מפיגור. הוא עני, מאד. וגם בתפקיד ‘עני’ – אמירה בעייתית, המבטאת את תפישתי להחצנת מצוקתו הכלכלית, ביחס לאחרים. המבשלת שאתי שגם היא בסוג של מצוקה ועם זאת ברמת החצנה שונה, ואחרים אחרים, כמו כנהג הקודם שעבדתי איתו, מתנהלים מנטלית לא לשייך לעצמם לתיוג זה, גם אם רמת הכנסתם די דומה. להמשיך לקרוא מינורי בחוסר
לפני רדתי לגאנה, רכשתי קופי פלאנג‘ר. עד אתמול לא ידעתי שלרהיט המטבח, מתקן הזכוכית שיש לו פילטר יורד ותפקידו לדחוס את הקפה כך קוראים.
לא דוחס בו קפה. כן מקציף בו חלב מחומם. במקינטה הוורודה שקיבלתי מר‘ישל’ה, ר’ – רונן רודיק, אותה השארתי לשותפי כ’מתנת מוות’ – מתת פרידה עויינת, למי שביאס אותי – במקומה רכשתי איטלקיה אחרת, אני מכין לעצמי אספרסו או קפוצ’ינו, כרוטינת בוקר. טעמם יותר מסביר. לא כזה שנעשה במכונת קפה משובחת, ועם זאת קולע לטעמי יותר מאשר בבתי קפה בלתי משובחים. להמשיך לקרוא תובנת היום
וברור שבה במידה שכל אורגניזם שואף לשפע, כל פרט עושה זאת בדרכו.
מי שעובדים איתי באפריקה, בחלקם הגדול, נמצאים בסוג של מחסור.
בהתנהלותם מחצינים את ביטויו; הם מצפים, מבקשים, תובעים, בסיפור ובהסבר, בשחוק ובדמע, ברמת ישירות וחן גבוהה ונטולה, לקבל אליהם נתח משפע. מהשפע שלי לצורך העניין.
בבוקר, שאלתי את ג’והן, הנהג הצמוד אלי בגאנה, לשלומו – שיחת חולין כזו, מה העניינים, כזה.
הבוס שלי התעצבן – בעצם עלי, בפועל – על שני כפיפים שלי, שלא הציגו בזמן תוכנית עבודה על נושא מסוים. קרא לשלושתנו לחדרו. שאל אותם מה הם צריכים, ‘חשמל ללפ טופים?’ יש לו שקעים. ‘לאכול?’ יש לו ביסקוויטים. ‘לשתות?’ יש לו בקבוקי מים. הם ביקשו גם לאכול וגם לשתות.
“אנחנו אשכנזים” אמר לי בעברית, “כשאנחנו מציעים לאכול ולשתות אנחנו לא באמת מתכוונים.”להמשיך לקרוא מינורי במה נשמע?
זמן הוא ממד אציל; לא ניתן להאצה, צמצום, או עיוות.
לשימוש אישי, אין די ממנו.
אני מנהל את זמני.
הצהרה אובייקטיבית
משקיע תשומות בחלוקת משימות על צירי ומשאב זמן.
נושא הזמן צורך רבות מתשומותיי.
הצהרה סובייקטיבית
ממש לא בטוח שאני מנהל את זמני היטב.
לבטח ניתן לנהל זמן טוב ממני, יעיל יותר.
אני מתרגז, כועס, חש נשדד כשמבזבזים לי זמן יקר – כשאני מעדיף להסתלבט. להמשיך לקרוא ניהול זמן
המבשלת, Philomena, עצומת ממדים – לא ניתן לטעות, לפרש או לכנות אחרת.
אף על פיכן מתנהלת בקלילות, בטח יחסית לממדיה, פנים יפות בעיניי –
עושה ככל יכולתה לרצות אותי ובלא לתת לי תחושת התרפסות. להמשיך לקרוא טובות השתיים
אתמול, שבת, נהגתי את נסיעת הבתולין שלי בגאנה.
בהיעדר רישיון מקומי, נדרש בינלאומי – ממסי –
חזרה לסבנטיז מדריכי לפיד, האבא של, לפני שהפכו למדינאים. להמשיך לקרוא בזכות נתניהו
הניח את הסולם ב ב SUV המעאפן, נוסעים דרך Nima, הפאבלה של אקרה
– מזהירים מלהכנס לשכונה. משום מה אין לי את החשש, את הידיעה המחמיאה, שעם היכנסי יהיה מי שריצפטורי ההרחה לו יאויימו, ויתקיף אותי שם, רק בשל ריח נשימתי הבאוש –
לרכוש צבע לבן ומברשת. you know, צבע, במשימת צביעה.
האסטרטגיה ההתנהלותית: כל מה שתוכנן ישתבייש;
אתמול היינו שם. הביא טיח לאיטום. היום צביעה.
בפועל לא צבעים ולא מברשות. ואין לצפות שיהיה לו בהישג יד 40 ש”ח לרכוש.
צריך אותי.
בן 44, כמעט, נראה 54, מרגיש בן 64. כבר לא כל כך לעניין הן מבחינתי – הפיזיולוגיה כבר לא משהו – לא שמלכתחילה היתה מי יודע מה – והן למקומות שנמשך אליהם – מרגיש כטיפת דיו בכוס מים, מעכיר ת’סביבה.
ממש לפני היציאה מהודו קראתי מייל מאורית, אחת ממי שהסעירו אותי על המקום.
שאלה אם חוויתי את Light Of The Present.
לא. לא חוויתי.
לצערי, אינני יכול לומר שחוויתי את חוויית ההווה המוקצן כפי שיש מי שמעיד על עצמו, ואין כאן הטלת ספק בעדות, בתקפותה או באמינותה. להמשיך לקרוא The Light Of The Present
פגשתי את אמנון בקפה.
מבוגר ממני ב- 5 שנים. נראה צעיר ב- 10.
קבל אותי לעבודה.
לא אהב אותי. מניח שייחס לי אמירה, פעולה, התייחסות מסויימת, שעד היום אינני יודע מהי.
די חיבבתי איתו, היה לו רצון טוב, פדנטיות, תבונה. חשתי אסירות תודה על שקיבל אותי; גם אם ייחסתי לו התנהלות של איש מכירות משומן, חשקן, הערכתי את איכות טעמיו ולא נאה לי לעיון אותו בשל סלידתו ממני. להמשיך לקרוא מינורי בשמחת היום
על הסטריפ רואה מני הופעות רחוב. הנפוץ ביותר הם זוגות שמאפשרות צילום. עבור תשלום, כך אני מניח. זוג שוטרות זהובות שיער, בלבוש סרט פורנו, זוג בלונדיניות בלבוש מינימלי שמאפשר להבחין בדגל האמריקאי, וכיוצא וכדומה לאלה.
מול הבלאג’יו, רואה שלט של זוג גברים, בעשרימים, יפים, נקיים, עם שפם קטן ומטופח על חצי שפה עליונה לאחד, וזקן צרפטי מתופח אף יותר לשני. גופות אלים יווניים, או תוצרי מכוני באדי בילדינג בברונקס, על כשני מטר גובה, בחצי גום ערוף כשרגליהם נתונות בדגמ”ח מנומר ונעלי צבא – חיילים, שחורים, וכיתוב הנישא בין שני מוטות (של חופה?) המצהיר שזכו בפרס ‘ההופעה הטובה ביותר בלאס וגאס.’
לא הבנתי על מה. ולא מי הכתיר.להמשיך לקרוא לאס וגאס: לוחמה בשטח בנוי
הוא, אופטימיסט חסר תקנה, קיווה לתריסר, שניים.
מוצא מקום ראוי לישבניי – פלוצריאדה עם מחשבים. ברקלי(ת), גרפיקה אנושית מרצדת מכל רחבי הקשת המראה, הלבוש והסטייל.
שני מספרים, גבהים ממוצעים:
אופנוע נע בנתיב ימני על כביש דו מסלולי, ב 90 קמ”ש.
לפני רדתי לגאנה, רכשתי קופי פלאנג‘ר. עד אתמול לא ידעתי שלרהיט המטבח, מתקן הזכוכית שיש לו פילטר יורד ותפקידו לדחוס את הקפה כך קוראים.
