ניסיונות שיווק של מסרים מתכנסים קונסרבטיבית קולקטיביסטית הזדהותית אוניברסלית ובכלל זה כמובן מופעי לאומיות, יהודות, פולשניים.
אלה אין תכליתם לשכנע רציונלית את הנחשפים אליהם להמיר דתם, או דעתם תפישתם מערכת השקפותיהם וערכיהם בנושאי פרט–חברה בגין שכנוע. להמשיך לקרוא מסרים פולחניים במרחב ציבורי
העיתונאית דנה ורון מעלה מספר שאלות ואינה מצַפָּה לתשובות.
כלומר, היא כפרזנטור הרעיון ומפיצי מסרים ממין אלה לא באמת שואלים. הם שואלים 'שאלה משיבה' לקידום מסר אֱמוני.
לו דנה ורון הייתה שואלת אותי, את דעתי האישית המייצגת (רק) אותי
– והיא לא –
למה אני מתנגד, ל"סחורה יהודית", הייתי מפנה אותה, כתשובה לדרשתה התשוקתית, שם צפונות להן הסיבות. להמשיך לקרוא שאלות על מרחב ציבורי
יכולת הכנסה מעבודה* – להלן פרנסה, נובעת משלושה ערוצים מובהקים:
נטייה אישית נסמכת על כישרון מובהק לחילופין, מגבלה אישית לתחום מסוים, בו יש ביקוש כלכלי למיצוי כישרון,
מיומנות ידע וניסיון נרכש בתחום התמחות – דיסציפלינה עם סף כניסה גבוה יחסית,
תפישת המעסיק שעובד ינפק משאבים/ מחוייבות/ נאמנות אישית בתחום העיסוק.
אלמנט אחד הוא דומיננטי, ואינו יחיד – הן המתפרנסים באשר הם, והן מקורות פרנסה, כוללים בתמהיל גם את שני האלמנטים האחרים, הפחות דומיננטיים: להמשיך לקרוא מטה לחם – פונקציונליות תעסוקתית.
ב- 2007, נסענו ידידי הנערץ אלי דבוש, סימון שקורי וידידי האמן אריק אלבו לבקר את ברק גזית שעבד במנילה, פיליפינים.
לעיני הבלתי מיומנות, תאילנד היא השניה לפיליפינים לקיימות מנעד שני הקטבים נקבה — זכר – יסלחו לי, או לא, מי שצורמת להם השמת מנעד בין שני קטבים אלה. מספר האנשים שלא הייתי סגור על מגדרם היה לאין שיעור גדול יותר מכל מקום אחר בו הייתי.
עם זאת, היו גם מי שייחסו לי סדר. אלה היו בפריפריה הרחוקה שלא הכירו את משנותיי, לא ניתן לומר עליהם ששמעו תפישות ומתחו אותן לכיוונים אחרים. וכן, גם מבין אלה הקרובים יותר, גם אם לא המאוד, היו מי שייחסו לי 'סדר'.
אחאנא"ר – אשכנזי חסר אמונה נטול אינטליגנציה רגשית.
הוזמנתי לארוחת ערב בניו ג'רזי עם חבורת ישראלים לשעבר. ניסיתי לחמוק עד השלב שחשתי שסירובי יתפש כלא נאות. הם אנשים מתוקים. נעתרתי. בסוציופתיות המתעצמת שלי, אירועים מעין אלה מלווים סוג של תעוקה מקדמית, שלאחריה על פי רוב אני מחווה 'דווקא היה בסדר'.
רבים ממי שדברתי איתם על נושאי תפישות עולם, בעיקר אלה הפחות מיומנים* בסוג שיח כזה, נחרצים ואחוזים בתפישותיהם, חולקים בַּלְבֶּלֶת בין
תפישות עולם,
פרקטיקה התנהלותית,
ביורוקרטיה.
* אם איחשד בהתנשאות – הרווחתי ביושר.
לא כתרופה ל'התנשאות' אלא בסמיכות לה, העובדה שאני מרבה לעסוק בסוגיה אינה מביאה אותי למסקנה שהגעתי למסקנה אחת יותר 'נכונה' מאשר אחר שלא נדרש לתעוקות אלה. לבטח צברתי ניסיון רב בהקצאת תשומות לנושא.
נתקלתי במצבים בהם סובייקט חושב ששינוי התנהגות מולו, הוא סוג של 'עונש'.
בכמה מקרים מאלה, הסובייקט לא מבחין, בין 'עונש' לבין 'למידה'. להמשיך לקרוא הבחנה בין למידה לעונש
מי שנשאל שאלה,
שאין לו תשובה שמניחה את דעתו שלו עליה,
מאשים את השואל בתוקפנות,
מפני שהשואל חושף את חולשת יכולת מימוש האג'נדה, הנרטיב, שהנשאל מבקש לקדם.
רכבתי על בן יהודה שטראסה דרום, בנתיב התחבורה הציבורית. חלפתי על פני חנות הדגים בה הייתי רוכש, שנים, ארבעה מושטים לגריל, אחת לכמה ימי שישי. שנה ומשהו עברו מאז הרכש האחרון.
בתחילת יחסינו, אמרתי לאלי ועזרא, מפרקי הדגים, ש'בעל הבית דומה לגאידמק'.
הם העליזים תדיר, הבחינו בדמיון. צחקו.
בעל הבית, זועף, כעוס ומאוס, לא אהב. לא ברור לי בדיוק את מה.
בינם לביני נוצרה סולידריות דקה של לקוח מסתלבט עם עובדים שמתעמרים בהם.
הם היו מזכירים את 'גאידמק' כל פעם כשנכנסתי, שנים לאחר שההלצה מיצתה את עצמה לדעת.
הבחנתי בעזרא עם חגור סינור פלסטיק מחוץ לחנות.
נופפתי לו מהאופנוע.
הוא זיהה אותי אחרי הרף, ושאג "היי, איפה אתה?" אולי בסימן קריאה.
מה הייתי אמור לומר לו?
שעברנו דירה, שאין גריל?
שאין דגים על האש בימי שישי?
בילדותי, תחילת שנות השבעים, טלוויזיה, ערוץ ראשון, יחיד, שחור לבן, צפיתי בתכנית בה אסירים שהיו בסיביר, קרבת העיר אומיאקוב, בה נרשמה הטמפרטורה הנמוכה ביותר אי-פעם, -81º נסעו ברכבת חזרה למוסקבה. מכמה עשרות מעלות מתחת עברו לכמה מעלות בודדות מתחת לאפס, והזיעו. היה חם להם. להמשיך לקרוא חום יחסי