אני מנסייח קלישאות.
הראשון להודות בכך.
מה זו קלישאה?
אז אני שומייע ש'נתניהו פיצח את הגנום הישראלי'. להמשיך לקרוא נתניהו פיצח את הגנום הישראלי
אני מנסייח קלישאות.
הראשון להודות בכך.
מה זו קלישאה?
אז אני שומייע ש'נתניהו פיצח את הגנום הישראלי'. להמשיך לקרוא נתניהו פיצח את הגנום הישראלי
צפיתי בדייוויד בלאט בפורום מאמני NBA, מתייחס לסוגייה כדורסלית, מעלה שאיילה-
"כשחביירים נפגשים, איך נקבע מי משלם את החשבון?" ועונה-
"ההוא שמתעקש לשלם."
בחיים, בכלל, ככלל, התנייתית, רציונלית, רגשית, מעדיף לשלם על התנהלותיי, את הוצאותי באשר הן. יותר טוב לי. במכלול.
פתולוגיה התנהגותית –
התנהלות אנושית מובחנת*, (חזרתית, בהינתן תנאים דומים), אופיינית ומוכרת לבעליה ולסובבים החשופים לה,
נתפשת כ
♠ ניתנת לריסון ושליטה עצמוניים,
♣ ושלילית על־פי צפיית וחיווי הנחשפים לביטוייה.
הלוקים בה, לרוב, מודעים להתניית התנהלותם – הן לגירוי המפעיל והן לנזק שתוצרי ההפעלה מסבים להם ולסביבתם.
עם זאת, הם דבקים ביישומה בשל מציאתם בהתנהגותם מענה, היגיון פנימי, רציונל,
סיפוק יצר או צורך מיידי בסיטואציה שנקרתה מקומית.
בכך ההתנייה, דפוס ההתנהלות מתוחזק, נשמר ומוטמע – להלן הפתולוגיה – לאורך זמן.
'רגישות' – הפניית תשומות פרט,
רגשיות ופיזיולוגיות,
בעצימות גבוהה, חורגות מנורמה מקיפה,
תוך ספיחת תשומות הגנה סביבתיות
להגנה עצמית
מפני
- איומים חיצוניים, פיזיים ורגשיים – בעיקר של הכרה בתחושת הפחתת-ערך סובייקט על עצמו,
שמפרים את האיזון הפיזיולוגי וכתוצאה מכך את האיזון הרגשי – נינוחות ושלוות פרט.
רגישות היא בהתגוננות מקדימה, מובחנת, מפני איום נתפש אפשרי,- ובתגובה בלתי מידתית להיותם.
ייחוס רגישות לאחר
היא הכרה ברגישות אחר לעצמו;
בה, התממשקות יחסית קלה
עם גירויי מציאות
מערערת את ההומאוסטאזיס
הרגשי התנהגותי הנידף
של ה'רגיש'.
להמשיך לקרוא רגישות
נבואה ניתנה לנבונים.
כשוטה – לא אתנבא.
אמשיך לאהוב אותך באותה מידה.
לא אמרתי כמה.
אם עלי לבחור בין נתניהו,
שבפועל עושה משמאל לדבריו, ומשתלייט על ימין בוחריו,
ולחזק את הממד הרציונלי אינדיבידואלי שוחר ליברליות,
לבין
חיזוק בבואה אפורה של נתניהו,
אפילו לא להביא אותה (כלומר אותו) לשלטון, שזוחלת מימין לבוחריה,
ולא לתמוך בגוף קטנטן שמשמר תפישה רציונלית אינדיבידואלית ליברלית –
ברור לי שלא אתמוך בעסקה גרועה שכזו. להמשיך לקרוא בין נתניהו ללפיד
שאיילה שאינה טומנת בחובה הטייה לתשובה 'נכונה' כלשהי,
שלא דבקו בה הכוונה, רמז, ערך, לחץ, איום, או הטיות מענה.
תכליתה: הקשבה לאותנטיות המענה,
בניטרול עמדת השואל.
העוצמה בחולשה היא
שקשה מאד
להזיז את החלש
מנתיב יישום חולשותיו.
את החזק,
קל יותר להזיז מדרכו.
יש לי חבר, לא חשוף מהיכן,
נאמר- אָמָּן,
שחייו, לתפישתו, הם שחור לבן,
ושלי לעומתו, הם חד גוון,
רָכַב לפני שבוע על אופניו לפתיחת תערוכה ביפו, לא ביפן.
כשהגיע ידידנו [-שלי ושל חסרונותיי] מיוזע,
רכן על הברזייה להישטף ולרוות צימאון עז.
בעודו שואב לוגם וגומע,
הֵרִים עיניו, וראה אמזונה – הסתבר כמה דקות אחרי – לוחמת חוק וסדר, שני שליש שנותיו,
(עם בתה יחד הם שלושת רבעיו,)
שעפעפה חזרה, והקשר אז נסרג בעבותות חיווטיו.
באיזו מידה כיוון היית רוצה לשנות את מידת הרציונליות המיוחסת לך? להמשיך לקרוא מידת רציונליות
פרנסיס פוקוימה, בספרו The End of History and the Last Man, 1992, גרס שקריסת ברית המועצות מסמלת את קריסת האידיאולוגיות, וחתירת בני האדם למימוש דמוקרטיה ליברלית במתכונתה האירופאית והצפון אמריקאית ויישום עקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי.
סמואל פ. הנטינגטון, בתשובתו לפוקויאמה, 1993, The Clash of Civilizations, גורס, שהעולם מחולק לתשע תרבויות עיקריות עם קשרים מורכבים ביניהן. לאור הבדלי התרבות, השפה והאינטרסים, המשך ההתנגשות ביניהן היא בלתי נמנעת.
השוני בין הגישות הוא תוצר של:
ישנה ירידה מאובחנת בשימוש במכוניות על ציר גיל, בריבוי היבטים-
ככל שקבוצה מקושרת לסייברספייס אינטנסיבית יותר, כן המגמה מקצינה.
ההתניידות הגיאו-לוקאלית קטֵנה.
אפשר לטעון שמגמה זו פושה בעיקר בחברה המערבית. אני מצפה שההתנהלות הזו תחלחל בריבוי תרבויות:
מערכת ההקשרים, האינטרסים הגלובלים מסתעפת כך שהפרגמנטציה על בסיס גיאוגרפיה במגמת התפוגגות, אולי איטית אך בלתי ניתנת לעצירה.
בסיסי הקשרים האנושיים המשותפים מאבדים את אחיזתם הגיאוגרפית, הם בהליך פעפוע המאיץ עצמו בין תרבויות, כשעליונות תרבותית מתאפיינת באמצעות
בגישתי- יותר מהרצון להזיק לאחר, שאיפה לעזור לעצמי, גישה שמייחס לכל בני אנוש, מצדד בטווח הרחוק בגישת פוקויאמה: