ע חביבי,
בשבת כעסת.
– הטיות 'מעצבן'*.
לא התכוונתי, מתכוון, שתכעס,
ועם זאת – לא מתרגש, זה בסדר לי שגרמתי לעוררות רגשית. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי מתיָימן
בשבת כעסת.
– הטיות 'מעצבן'*.
לא התכוונתי, מתכוון, שתכעס,
ועם זאת – לא מתרגש, זה בסדר לי שגרמתי לעוררות רגשית. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי מתיָימן
להלן קודקודי הסיבוב:
יושב בנחמה וחצי, עם המחשב. האגף המזרחי. המקום מבחינתי – אין דברים כאלה.
ילד מוכָּר כבן 13, מוכר מוצרי סידקית ושמאטעס, נוגע בי במגע רך, ספוגי, מיומן, שמעלה בי זכרונות מריו דה ז'ניירו מלפני 30 שנה, רוכלי בוטנים בני שש, מלפני עשור בהודו, ספק שואל ספק מבקש "תקנה ממני משהו" על התפר בין בקשת נדבה להצעת מרכולת.
עומד בתור למשרד הפנים. שוב אבדה לי תעודת הזהות. מניח שאמצא אותה איפשהו.
לְפנָי עומד טרחן שנהנה שאני מראיין אותו.
עף על עצמו [- לי נוח יותר עם 'מתפעל' מעצמו.]
משורר על בנותיו והצלחותיו וכאלה, ונותן עצות של פרוצדורת הוצאת ת"זים ודרכונים. וסתם עצות.
ואני, יש לי 30 דקות חיכיון, עט, ממקד מתשאל, ושואייל 'מה אתה עושה?' להמשיך לקרוא מינורי בקטנה
מורא הסוציולוגיה:
החשש, האימה, שחתירה להתנהלות נורמטיבית נתפשת לא תצלח, מכתיבה התנהלות לא נוחה לסובייקט.
פוגייש, מרבה לפגוש, מי שמתנהל כמי שמונף מעליו שוט, מאיים להצליף, של להתנהג ב'סדר', על פי קוד, מוסכם, מקובל. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – אימת הסוציולוגיה
בין יתר התנהלויותיי החביבות (עלי, כן*?) –
תחביב? עושה זאת למחייתי, גם אם לא לפרנסתי,
ניתן למנות את 'תרגול יכולת הפניה', לזרים.
לעקוץ ולסגת.
המטרה – יצירת, הצתת אנרגיה, להם, עוררות, ריגוש, חיוך, בעיקר לי.
עובד ב-נניח 80% מהמקרים, להמשיך לקרוא תרגול יכולת הפניה
פגשתי מי שמיומן בפלישה מתארחת, לטריטוריית האחר.
המיומנות הפולשנית איננה בהקטנת השפעתו, מינימיזציה של ספיחת תשומות.
המומחיות היא בהתנהלות נוחה לו, ספיחת תשומות מארחיו,
והם – מארחיו, בחיים.
ואני, כמו שאמי הייתה אומרת – מתכווייצת.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** מי שגרר אותי לסיטאוציה, העובדה ששאלתי את עצמי למות במהלכה, ולא נמלטתי ממנה, הייתה שאם הייתי נמלט, הוא היה מובך.
*** מיומן ל-מה שאני נחשפתי, הוא רגיל מיומן, עשה זאת בעבר הם לפרקטיקה
מתוק,
חסר ביטחון חתרן אישור,
נחרץ לצרכיו ורווחתו, הססן ליֶתֶר,
מטה את שאריות המחסור האנרגטי הנותרות לרווחה אישית, ישירות,
בעל כישור להחיל על סביבתו את ההכרה שישנם כישורים נוספים לשיתוף. בפועל, הכישורים אינם וממילא לא ישותפו.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** באהבה, אלה שבאמת אהבתי.
*** הערכתי את היכולת, את
בהִפוך ממני-
יש בעייתיות מה עם המושג 'קנאה',
שכן, בעוד הם צורכים מני, מגווני, ציפרלקס
אני לא מצליח לספור עד 6 טרם הירדמות.
אז אולי, אני לא רק בהכחשה,
אולי אני גם נמלט מהמציאות באמצעות שינה?
אני שומע ממי שרוכב איתו,
ממי שרוכב עלי כשמערכת חלציו צמודה מאחור לישבניי,
מרבים אחרים המקיפים אותי ריאלית ווירטואלית,
שאינם מאמינים שאיננו חולקים את תחושת ההתעלות, שמחת ההשתכשכות בגאווה לאומית.
אז יש המשך להתרחשות.
http://www.cnbc.com/2016/08/09/self-proclaimed-genius-combs-profits-from-beard-boom.html
מודיע לבריסטה עם הפירסינג, נזם אף – לא נחשפתי למי' שלטעמי' התוסף מחמיא לה, אולי בגלל זה אני דר ביוחנן הורקנוס ולא בבדפורד – שאלך לכמה דקות ואותיר את המחשב. מאשים את עצמי ב'דעות קדומות' בכך שאני מופתע לשֶמע אמירתה הוולונטארית, רכה ומנומסת, ועם זו הנחרצת ש'אשים עין על המחשב' ואני, פִּיס אוף שיט שכמוני, הולך לאכול בייגל משובח במקום אחר.
הצלם שלנו, ירמיהו, או Jeremiah Newton מסתבר, חוזר עם ידידו המקועקע עד לשד עצמותיו.
הוא פורף בטקסיות מיומנות את סלסלת כיפה אדומה המשמשת לו כתיק כְּלֵי צילום, פורס את תכולותה – מבחר מצלמות ילדותיות משעשעות. להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה, המשך לעדכון
בשהייתי בניו יורק, 1984-94, עברתי, אולי העברתי ג'וב לשכונה בברוקלין.
לא יעד שהייתי מגיע אליו וולונטרית, מתעכב בו.
כעת כן.
לא זוכר למה ולא את ההקשר –
ה', ידידי האמן, איזכר סיפור בן בת מצווה, שבו –
בשיחת מסדרון עם אחד ממנהליי – דמות ניהולית סֶמי מוכרת עם עבר צבאי מובחן – ענה לי, כתגובה למה שכבר אינני זוכר, ש
"אני כמו משה, מגמגם אבל מנהיג."
… פרויד לעולם אינו כותב רק את שהוא חושב אלא כותב על מנת לחשוב.
עם כל הצניעות, וההסתייגות המתבקשת… ומעליה,
גם אני 'כותב כדי לחשוב, ובעיקר – כדי לנסח'.
הכתיבה עוזרת לי לאחוז תודעתית את המציאות, לתקשר אותה לעצמי, ולהיות מוכנה לבקרה תודעתית אחרת בלתי תלויה.
ראיתי מי שמתבאס לשמע תוכן מסוים,
נתקלתי מי שמתבעת על כמות תוכן,
נחשפתי למי שבועט בשל מורכבות תוכן,
ראיתי מי שתובע על תוכן לא בזמן מתאים,
פגשתי מי שמתבטא כנגד תוכן במקומות שונים.
המכנה המשותף – חסך תשומתי.
על פי רוב – מי שמתאפיין בהחלת רגולציית תְכָנִית, עושה זאת ללא הבחנה בין סוגי תוכן, כמות, מורכבות, זמן, ומקום. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – מופרעים Disturbed
ב- 2016, גילינו את הבייגל ה'נכון', לי – Pick A Bagel, על השניה בין רחובות 76 ל-77. פמפרניקל עם סְפְּרֶד לקס. ואמריקנו גדול. ואם לא מתכנן לאכול בקרוב, אז גם ברין מאפין. לא כי רעב, כי טעים! קיבינמט.
ביום ראשון אחד חצינו את הפארק, עצרנו ב- 72 בין קולומבוס לאמסטרדם ונכנסנו ל-בייגל 72. הפמפרניקל היה חיוורייני, בצבעו ובעיקר בטעמו. להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה
בניו יורק, קבעתי עם חבר מקומי, יו נואו, להגיד שלום, להתנשק. כבר בראשית שיחתנו, הזמין אותי לבוא איתו ועם ילדיו לבר מצווה בברוקלין, שם יישא את הנאום המרכזי, מייד אחרי הרב, יהיה הכוכב שם, אוכל לצפות בו, וכן אוכל בלי סוף אוכל יהודי נפלא עד שאפליץ מה- grits – גרעיני תירס גרוסים ואז מבושלים לדייסה, כנראה אוכל יהודי במצבי צבירה מגוונים, שיוגש בחגיגה – וכן, ישמח אם אגור איתו, אצלו, אשתמש בשירותיו, וכל זאת בנדיבותו – עמוקה, שאני מכיר, והן את טעם האפטר טייסט החמוץ שנלווה, תמיד, אחרי צריכתה. מין מעגל בו מתפתים-צורכים-מתאכזבים-מצטערים.
בן 44, כמעט, נראה 54, מרגיש בן 64. כבר לא לעניין הן מבחינתי – הפיזיולוגיה כבר לא משהו – לא שמלכתחילה היתה מי יודע מה – ובטח לא תואמת את המקומות שאני נמשך אליהם. מרגיש כטיפת דיו בכוס מים, מעכיר ת'סביבה.
טוב, הטיול הלפני האחרון. להמשיך לקרוא הודו
יושב בקפה, שולחן קומוניסטי – שולחן גדול משותף לישבני קפה, ברובם ממוחשבים.
לצד הסתמיים, המתווך המלוקק, ההומו המשורג ישובה [ייצוג של] בוצ'ה אגרסיבית, בעשרימים, תוקפנית זועמת, לא ברור לי לטעמה האסתטי של מי היא מכוונת. בעיקר רואה איזה סוג של מבוכה מתמדת, קיומית, מותמרת לאגרסיביות. להמשיך לקרוא מינורי בפניה בין מינית