פסימיות זו תכונה של עצובים דכאוניים, תת-פוטנטיים.
אופטימיות היא דרכם הפתטית של דכאוניים להתמודד עם מוראות המציאות שלא מסונכרנת עם רצון בלתי מבוקר.
אני משתדל, חותר, הייתי רוצה להיות, ריאליסט,
לנתח מציאות על סמך חיוויים שמקבל,
לעבד את משמעויותיה במנותק מעצבות אותנטית או שמחה מזוייפת
לכיוון מימוש הרצון.
בנקודת הבדיעבד להעריך את התוצאות.
'אחריות' היא מסוג המושגים ש
בוודאות, רבים 'יודעים' מה הם,
ובספק מעטים תופשים אותם באופן דומה.
הקושי נעוץ בצורך להיכנס לרובד תודעת אחר, לנדבך כוונתו. להמשיך לקרוא אחריות
באמת דיקמן ועמוק ככל שניתן, אתה לא חושב שאתה אלים?
לא.
היו, יש, מי שרואה בי איש אלים.
מצער אותי ככל שיהיה- את הרושם הזה, ככל רושם אחר שהותרתי – הרווחתי ביושר. להמשיך לקרוא אני, אלים?
(גם) ביום ששי 3/11/1995, בדרך לאמי לפני הפרלמנט, צומת ז'בוטינסקי מודיעין (בן גוריון) ר"ג, הניפו מפגינים תמונות של יצחק רבין במדי היטלר, בכפיית ערפאתית.
אני ראיתי.
הם לא צחקו. להמשיך לקרוא נתניהו מלך ישראל בכיכר רבין
בפה גרילו, מפלגת 5 הכוכבים באיטליה.
מצחיק, אהוב. מכנס מתמצייע.
מתנגד לשאלה האם הוא 'שמאל' או 'ימין'.
הוא, בֶּפֶּה, מובחן, אלה הבוחרים הטֻמְטוּמִים.
The Economist's goal is to "take part in a severe contest between intelligence, which presses forward, and an unworthy, timid ignorance obstructing our progress."
מטרת האקונומיסט היא לקחת חלק במאבק החריף שבין השכלה רציונלית, חותרת קידמה לבין בורות חשוכה ורדופת פחדים החוסמת את התקדמות כולנו."
'האקונומיסט בשבילי לא רק מקור מידע אלא כבר דרך חיים.'
ערן יונתן קלי.
הוגה דעות, מחולל תפישות, תם כמלאך, חף מרשע כשרף, טהור כאנג'ל, נאה כנימפה, זך כאגל טל, יזם סדרתי, טכנולוג, פסיכולוג, פילוסוף רוכב אופניים מקצועי, וטייס אוירונים חובייב.
שלום, כאן רשות ההצקות,
מִנְהָל התעוקות
מחוז תל אביב שמאל.
הוטח בי שאני 'אלים מילולית'.
'אלימות מילולית' היא סוג של אוקסימורון; אמירה, בלתי נעימה לשומעה ככל שתהא, אם היא נטולת מעשה אינה יכולה להיות אלימות.
השאיפה של מי למתוח ביטוי ממחוזות מסוימים שיכיל הודאה במצבו הרגשי, מהווה עדות לתחושתו האותנטית, ואיבדה את הקשר לגירוי.
עם זאת, מניעת תקשורת, יכולת התבטאות של אחר, מעשית, בפעולה, היא אלימות.
I disapprove of what you say, but I will defend to the death your right to say it
Evelyn Beatrice
מיוחסת ללא הצדקה לוולטייר.
מעטים מהממתקים שחילקתי נטעמו כמתוקים.
היתר התמרמרו.
שלחתי ממתקים לטעמי,
מרמרים לְחִכֵּי אחר.
יום שישי אביבי, סליחה – סתווי, שאלתי ת'נורמטיב שאֵילת דיקמן.
יעדי השיגור לשאיילות ממין זה נחלקים לשלושה טיפוסים:
האם
'הדה-פרגמנטציה המזרחית' – הנטייה לחלוקה לתתי שבטים,
שאכן קיימת בגישות אֱמוניות מתכנסות להזדהות קולקטיביסטית,
ואכיין, רון כחלילי מקוניין עליה, ובעייצם, ככה, נבנה עליה,
להמשיך לקרוא זהות מתכנייסת מול זהות אישית
חבייר צרכנ-צרכן, שאל:
'איך התחדשת בבלאק פריידי הקדוש?'
מניח, שיש מצב, שזו בכלל שאלת פתיח שככוונתה לשתף במה שהוא רכש,
אולי שאלה ממחוזות המתיקות.
הוא לא התכוון לקבל תשובה עויינת כ- להמשיך לקרוא יום ששי השחור
הצלחה: קרבת תוצאה לציפייתו המקדמית של הבוחן.
הצלחה של פעולה מחייבת
"…שאלתי אותך באיזה יום כשחזרנו יחד למלון, אם יש לך חברים או שיש לך מרואיינים.
זו הייתה שאלה אשר באה ממקום של תימהון על האניגמה שנקראת יאיר דיקמן, שהרי אתה מאוד עסוק בלשאול ולתחקר."
א.ק., לואנדה אנגולה 2015
המעביר שיער מצד אחד של הפדחת לצד אחר,
מנסה להסתיר מעצמו וסביבתו את קרחתו,
מאיר וחושייף את רגישות חולשתו. להמשיך לקרוא כיסוי גילוי הסתרה חשיפה
| מאפיין מכניקה תפישתית | |
| קונסרבטיביות, אֱמוניות, שימור מסורת, לאומיות, התכנסות לזהות קולקטיבית, חתירת מעש לפתרונות גורפים-גואלים, סנטימנט הסמלה וטקסים | חתירה למחשבה רציונלית, זכויות פרט ומיעוטים |
| יחס | |
| שנאה ועלבון מלכד 'ימני'* כלפי 'שמאל', | בוז והתנשאות 'שמאלי'** ל'ימין'. |
אלה תחושות להמשיך לקרוא התנגשות תפישות – שנאה ובוז
אוהב אותך יותר ממה שאתה משער,
והרבה יותר ממה שמגיע.
יש מי שלתקשר איתו
זה כמו
למחוא כפיים עם יד אחת.
במשך שנים המחנה הפוליטי הפרוגרסיבי-אליטיסטי כפה את ערכיו על ההמון.
עמודי התווך המוסריים שלו התפתחו במהירות עצומה והטילו מגבלות שהיו פחות ופחות נהירות לציבור הרחב – מגבלות על התנהגות מינית, מגבלות על ביטוי חופשי והכללות קבוצתיות (פוליטיקלי קורקט), והגדרות מתחדשות של צדק חברתי. להמשיך לקרוא דונלד טראמפ > הילארי קלינטון
עם קריסת התחזיות של יכולת חיזוי באמצעות סקרים מְתשאלים מסורתיים – חוסר אותנטיות, מענה לסקר שלא תואם את ההצבעה,
השלב הבא בסקירה יהיה
יש מי שלתקשר איתו