פוגש מאיימים ש
'בשל התנהגות מולם, שלא מקובלת עליהם, הם יטילו על עצמם סנקציה.'
ימנעו מעצמם טובין שהיו רוצים לצרוך ממי שהטילו עליהם את העיצומים.
האיום והעונש על אחר הוא הענשת עצמם.כדי שהאחר 'יסבול'. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי סנקציה–אוטו–סנקציה
פגשתי בת כיתה.
דמות משמעותית שרחשתי, רוחש, אליה הערכה וחיבה רבים. טבעה בי תובנות סוציולוגיות, שמלוות אותי עד היום. לימדה אותי. באמצעותה* ניסחתי כמה פרדיגמות חברתיות – נושא שאני מוטה אליו, אני מקצה נתח ניכר ממשאביי המנטליים ההולכים, רצים וכלים, ושמלכתחילה לא היו מי יודע כמה, משובחים.
* למידה מצפרדע
זה לא שהצפרדע מלמדת.
זה שלומדים מניתוח קרביה.
אחרי קרוב ליובל שנות נתק נפגשנו. התשתיות האנושיות נותרו ללא שינוי, וכן הדינמיקה.
הילדה המוכשרת בכיתה הזכירה לי שהצעתי לה שנתנשק.
ושהיא סירבה.
לא זוכר את האירוע. למעשה כבר כמעט שאינני זוכר דבר. וכבר לא משתין ברצף. מטפטייף.
יתכן שהאירוע התרחש.
סביר שאירע אם היא העלתה אותו.
מהיכרותי אותה, אותי והפרטים שניפקה – אפילו וודאי.
ומה זה משנה אם זוכר או לא?
רק שואל – בדיעבד:
מה הרבותא שרוותה מסירובה?
את סיפוק השליטה? בהימנעות. שיכלה משהו אך הצליחה למנוע?
בדיעבד, ברטרו פרספקטיבה, בבחינת החוויה שלא נחוותה, הניסיון שלא נוסה,
לערכיה שלה, האינסטינקט המקומי זמני של אז, שמימש את הסנטימנט שנמנע ומנע,
האם
שירת את תפישת ערכיה שלה? בהסתכלות עכשווית?
אני מצר.
היא – ניתן רק לשער.
בהמשך לתקלה טכנית בבניין, נכנס למשרדנו מבוגר מאיתנו בכמה שנים; כיפה סרוגה גדולה, בלורית לבנה מקלישה, פנים מחורצות צרובות שמש, שפם לבן מהוקצע, חולצת משבצות בורדו כחול, מכנסיים מהוהות בצבע חציל דהוי, וסנדלי שורש חושפי בהונות עליזות.
לאחר שדנו בסיבה בגינה הגיע, השתלט עלי הדחף לפצ'פץ' לו ב־being – אני מציק למחייתי לא לפרנסתי – אני שואל "תגיד תגיד, איפה אתה גר?"
"אני יש לי רק שאיילה"
שאלתי בווטסאפ את דניאל קרן, מבחינתי – דני, קרץ.
הכרנו בצבא, מודיעין, סיני, ליד התעלה, עידן סיסרא. המילה 'חבש' לא מתאימה לכיפה ירוקה בגודל קוורטר שהונחה נידפת על פדחתו; מבריק. מולטי דיסציפלינרי, בתלת ממד וב- 360°. אם אעיד עליו, ואולי בעצם עלי – נבון ממני. בעוד הכיפה התאיידה, העיסוק בסְפָר המיסטי התמצקה.
הוא מעיד על עצמו ש'איני מחדש דבר'; עושה שימוש ברעיונות של אחרים. זו אמירה יפה, בעיניי, מודעת להיות התלות בחיצון היא סוג של חולשה, והיופי הוא ההודאה בה. עם זאת, העוצמה של רוחב ידע, עומק, והכנסתו בהקשרים רלוונטיים. אהבתי. עם זאת, כ–ירון לונדון, מושא הערצתי – מי שהייתי רוצה להיות, וגם מג'יק ג'ונסון, אם הייתי גדול – שכשהוא מצטנע, בעצם הוא מתייהר – אני מייחס לו חידוש באיסוף של אלמנטים אקלקטיים, אקסטרימיים ומגוונים גם אם ידועים ומוכרים.
למתלונני שפתי המעיקה – החידוש שדני מדגמן הוא עיסוק ברמות־על בדיסציפלינות מגוונות לא קשורות אחת לשניה. כבוד!
"על השאלות שלך אני עונה על בירה" ענה.
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂
יום ששי אחר הצהריים. השעות הקסומות, אחרי בית הקפה בו אני עם המחשב, רוכב לככר הבימה. גרפיקה אנושית מרצדת.
הסתובבתי בכיכר. ליד הפתח השמאלי של היכל התרבות הבחנתי במוכר בייגאלאך ליד אישה מבוגרת. אני עם האיטינג דיסאורדר שלי לא מתעכב על השאלה האם אני רעב או לא – לא – רואה בייגאלע, רוצה. להמשיך לקרוא מינורי בביגאלע
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂אני לא שואל את עצמי יום יום,
האם אני מעדיף את עשייתי החלודה בתעשיה העבשה בה אני נמצא עדיפה על האלטרנטיבה – לנסח את תובנותיי בג'ים התודעתי.
שעה שעה, לערך, אני עושה זאת. להמשיך לקרוא נזק לאנושות
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
הבנשלי המליץ לי לקרוא את הספר לו 'הייתי פיראט'.
המלצה שלו [עושר הידע והזיקה התרבותית הרחבה, הבנתו אותי, את טעמי] ↵
ביצוע שלי (על פי רוב);
"ספרים כבר אינני קורא" הודתי במבוכה ונחרצות; אני צורך עיתונים כאקטואליה, מוספים כרקע, פודקסטים ו-דוקומדיה להעשרה. ספרות, פיקשן יודע לומר היום שלא עושים לי את זה. מעדיף לכתוב.
הערכת דקות קריאה: 7 דקות, בערך 🙂
את תומפסון הכרתי ב-1985 בניו יורק. בעת שהתפננת בחופש הגדול בין כיתה ב' ל-ג' אני הייתי מובֶר, – סבל, רק באנגלית– סוחייב, מעלה ומוריד קאוצ'ס ובוקסס.
האיש לא בגיל שלנו, המוברים הישראלים, שבאים והולכים. מבוגר ממני, הפורמן, בשתים עשרה שנה, היה הלפר עם ותק רב. בניגוד אלינו, לא היה לו עניין של לקיחת אחריות, רצון להרוויח יותר, להתקדם. עבד רק כשנצרך לכסף.
להמשיך לקרוא כמו למחוא כפיים ביד אחת
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
הפוסט הקצר ביותר שלי.
הערכת דקות קריאה: 9 דקות, בערך 🙂
הגיעה אלי דמות עסקית לפגישה. ר' ציין שהאורח 'רק על עצמו לדבר יודע', לא מתעניין באחר. לי זה דווקא נוח. מה יש לי לספר לו – עזוב אותו, אותי – שיעניין אותי לחלוק אתו?
אחרי ימינה שמאלה קדימה אחורה קצר, מסתבר שהוא אוהד. שרוף. 'בבית', העיד, 'אין לי שום דבר בצבע…' – צבעה של היריבה המיתולוגית – רק סמרטוטים בצבע הזה. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי מומחי התכנסות הזדהותית
הערכת דקות קריאה: 5 דקות, בערך 🙂למדה אתי ביסודי.
דמות חשובה, משמעותית. אהבתי אותה; לא רומנטית. אהבתי הלא ממומשת מכמירת הלב – מכמירה את לבי שלי, כן? – נתונה לאחרת. הייתה שותפה לפעילותי החברתית בילדותי ול'חברה' שהקמנו בכיתה שכללה תמהיל משתנה של ילדים.
שמייחס לכך נאמנות לעצמי,הוקרתי, הערכתי. ועדיין היום. 'רכשנו את השפה יחד'.
(– ביטוי שניפק הבנשלי על אינטימיות שפתית, מנטלית, סביבתית, ערכית, חווייתית בגילאים מעצבים.)
[מתי לאחרונה ציינת באוזני אחר, על היות דמות משמעותית לך?]
חדה, עוקצנית. למתחילים.
יש מי שיבחינו בהתגוננות, במבוכה בחרדה שלא תוכחש.
נבונה, מהזן הדיסציפלינרי, כלומר מוכשרת בדיסציפלינות של לימוד.
יותר חשוב, ניחנה ביכולת לבקר עצמה, לדָמות הסתכלות בוחנת מהחוץ פנימה. אני מייחס לה יכולת להכיל מורכבות.
ועם זאת, הכי חשוב – היא באה מטוב. מחמלה.
לימדה אותי כמה דברים משמעותיים, בעיקר בתחומים ה'סוציולוגיים', שבהם אני מרבה לבחוש.
בצבא מודיעין – הגיעה באיתור ואני באילוץ כמעט מקרי – נפגשנו שוב, לא משמעותית.
בקיץ 2021 נוצר מפגש כתתי שערכו מעצם קיומו. אדוותיו הניבו חידוש קשרים איתה ועם עוד שלוש בנות איתן אני בקשר.
אנחנו בתקשורת; אני משער שהיא מבינה שעל אף חוסר הנעימות שהיא חשה על מה שאני כותב לה,
אני רוחש לה הערכה וחיבה רבים, ואולי גם עמדותיי לא מופרכות לגמרי להבנתה, כלומר לא מסכימה להן, אך לא מפתיעות אותה.
'התובנות הסוציולוגיות' שלי הן "חיצים כואבים" לה, התנסחה.
אני באמת שלא מתכוון לפגוע, בטח שלא בה.
ופוגע.
משתף אותה בתפישותיי על סביבת ההתייחסות שלה, על השקפות עולמה, ערכיה.
לתפישתי, אני 'מאפשר' לא פוסל שכמותה. אכן, לא מכבד מדגמני תפישות קונסרבטיביות מסורתיות באשר הן, ומתוך כך גם את שלה.
אני מכבד אותה במובן שמדבר אליה כמו אל עצמי – היא נבונה. לא מעדן, לא מתנסח כלפיה כמתנחתת שעלי לחוס על רגשותיה.
מבין לי שהיא תמאס בהמשך בהפחתת הערך שהיא חשה מכיווני.
רק כחתרן בלתי נלאה לתקשורת משמעותית – טקסים, חילופי מילים מתוקות וגיפים לא עושים לי את זה.
חשפתי – הוי האינטימיות – בפני הבנות את העובדה המצערת, שלא לומר 'מביכה', שאת מנת החמין הראשונה שלי אכלתי בצבא.
שאני בחסך תרבותי קולינרי בנושא.
הבנות הרחומות, שחוסדות זכר נעורים, התנדבו לפעול למלא את פנכת החסך החמינאי הצבור.
הזמנתי אותה להצטרף לצ'ולענט עם האחרות.
סרבה.
לגיטימי, כמובן. ממש לא חייבת. כמי שחיי החברה שלו חשובים לו מאד, יכול להבין מי ששתמהיל חברתי לא מתאים לו. [מאידך, מי שפונה אלי ברמת כוונה כמו שפניתי אליה להשתתף במפגש, לא נוטה לסרב, ולפחות לא זוכר שסירבתי.]
חבל.
הודעתי על כשלוני למארחת, שפנתה והזמינה אותה.
סירבה בנחישות.
תחת לחץ אמרה ש – 'אם אצ'ו פצ'ו וסימצ'ו יוזמנו אז תגיע.'
אנשים טובים, כן? רק לא בתמהיל.
הייתי משתף אותה בנכתב, רק חושש שהיא תקבל כעלבון ולא כ'תובנה' –
'ציפורה חביבתי" הייתי אומר לה "המצפנים החברתיים שלך משובשים;
היו לא תקינים בילדותנו,
התקלקלו בבגרותך,
והחלידו בזקנתנו.'
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂
נשאלתי על ידי יקרה לי, 'נהנה לעבוד?'
ועוד כשלא מתוגמל על כך. אולי כהשקעה לטווח ארוך.
מכיוון שאני 'מתמלל את עצמי לדעת', עונה בהרחבה, לעצמי. להמשיך לקרוא נהנה לעבוד?
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂
זהות (הגדרה זמנית): מערכת תפישות מאופיינות שמבדיל סובייקט אחד מאחר.
בהקשר קולקטיבי, המשותף לקהילה מובחנת.
זהות, כמו מוסר הם לרפוסי דעת וחלושי אופי;
נצרכים לסביבתם הקהילתית כמגן ביטחון להתנהלות במרחב. להמשיך לקרוא זהותי
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
מה יאמרו הנחבטים בטקסט?
♠ על העיסוק האינטנסיבי בתכנים אלה,
♣ על התפישות המוצגות,
♥ על השפה והניסוח הננקטים,
♦ עלי כמנפיק אותם, ולמה.
אני מקווה, שלקריאת ההחלקות, חריקות, זיופים, סממני אי–סבירות,
בשונה מ'לא מובן', או 'לא מוסכם',
אקבל חיוויי "האללו, התרחקת, אתה לא שם."
מעניין אותי,
כבקרה על מידת התרחקותי ממעקה הסבירות הנתפשת,
(ולהמשיך לחפור, לעדור, לחצוב ולכרות, ב-מה שמעניין. אותי תכנית.)
#רצי1נל
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
בקיבוץ בארי מתרפקים על חריצות יואב גורל שהחזיק שתי טוריות;
כשאחת התעייפה הוא עדר בשניה.
כשאני יורד עם מחשב למרחב הציבורי,
השני נטען,
כשהאנרגיה אוזלת, עולה להחליף ביניהם.
לא, לצערי אני לא כזה חרוץ,
הסוללות פח.
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂השאיפה להיות, להישאר צעיר, היא נורמה התנהלותית, לכול, בהנחה ש'צעיר' זה שיא היכולת והפוטנציאל, לשם מתפתחים, משם מדרדרים ומזדקנים.
תוך כדי ולאחָר, לשאיפה להישאר צעירים, מוספת ההכרה, השאיפה להיראות צעירים מבני גילם – 'לא יכול להיות שמור, ניצן או עדי בגילי'. בהתבוננות בבני גילם הערכת הגיל תקפה לגבי אחרים ומבחינתם לא להם פרטיקולרית.
היו – די מעט – מקרים שבהם הופתעתי לנקיבה בגיל שהיה משמעותי גבוה יותר מהמראה. גם אם הושקע מאמץ הסוואה. להמשיך לקרוא להיות, להישאר צעיר
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
סתיו, שבת אחר הצהריים,
השעות הקסומות של תל אביב,
עובר רכוב על אופניי בכיכר הבימה,
רואה
גבר חבוש כיפה
נראה מתפלל,
קורא (כנראה) את התפילה מהסלולר. להמשיך לקרוא מינורי בהיברידיות
הערכת דקות קריאה: 12 דקות, בערך 🙂
אחרי שנתיים וחצי של צום מוטורי חזרתי לאופנוע.
יצאתי מאולם התצוגה לאחר תדרוך של זבן מוטורי – סוחר מכוניות, כן? – גדל גוף, מזוקן, מקועקע ממגף רגל עד קסדת ראש, שהכביר עלי יותר מלל מתקתק ממה שאישיותי המרירה יכולה להכיל. אני אלרגי לתקשורת כזו. עוד יותר כשהדובר חגור אקדח על מותן. "מוקי" שאלתי את השם הבדוי בדרך ממושבו לאופנוע "מה הצבעת בבחירות?" "במכירות לימדו אותי" הטיח בי את עומק משנתו "לא לדבר על דת ופוליטיקה." Oh Yeah. כמעט החזרתי את האופנוע. טוב, לא באמת.
להמשיך לקרוא רקוויאם האופנוע האחרון
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂סטלה כבר לא משהו. לא כל כך בעניינים, והעניינים גם הם לא משהו.
בבקרים איריס מתווכת לי את צרכיה. של סטלה. אם ב- 6 בבוקר רק השתינה סביב 9 תחרבן. בבית. אותי זה מבאס – לא הלכלוך ההזדהות שלי עם סבל ההתאפקות. אז אני מוריד אותה שוב לפני, בנוסף על סיבוב הצהריים. להמשיך לקרוא מינורי בבעלי חיים
