הקודקס החסר לחתירה לרציונליות – יצר ≠ צורך

הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

הנאה | שרידה

יצר
מניעת סיפוק יצר מונעת הנאה.

צורך
מניעת סיפוק צורך לא מאפשרת חיים.

קישור יצר לצורך שגוי; נועד
♠ לתאר את רמת חשיבות מימושו,
♣ להצדיק ורבלית – לא רציונלית – להקצות משאבי־יתר לסיפוקו.


 

 

#רצי1נל

קודקס מהות רציונליות

לקסיקון חסר לחתירה לרציונליות

הקודקס החסר לחתירה לרציונליות – יצר

הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

צבר תשוקות אחוד $

מכלול תשוקות מובחן ומניע פרט; לחיים, למין, תחרות, ספורט, אמנות…

אורגניזם מקצה תשומות תודעתיות וממשיות רבות מסך תשומותיו לסיפוק יצריו.

מידת סיפוק יצרים משפיעה על רמת אושר של פרט.

צבר היצרים, תמהיל התשוקות בַּצֶּבֶר, מידת עצימות הקצאת תשומות למימוש (בעיקר הרעיוניות), התסכול או ההנאה המודגמים ממניעת יצר או סיפוקו מהווה טביעת אצבע תודעתית של פרט.

__________

Gemini AI 18/08/2026


 

 

#רצי1נל

לקסיקון חסר לחתירה לרציונליות

קודקס מהות רציונליות

פגוש פוגייש פגשתי – מחציני רגישות במקום ריסון

הערכת משך קריאה: 3 דקות, בערך 🙂

מוקדש1 למקצים2 תשומות3 להחצנת4 רגישות5ם וספיחת6 הגנה ולגיטימציה7, במקום לרסנה8, ב- אמפתיית 'חבל'9

גילוי נאות, שלא תגידו 'אה, לא אמרת!'

הכותב הוא בומר, וכזה שאימת הסוציולוגיה והחתירה לאישרור והסכמה לא כל כך שורה עליו.

קיימת רגישות מובנית ומובנת לתכנים שעוסקים בתחושת ערך, ובמיוחד לכאלה שמפחיתים ערך לעצמנו בעינינו, או בתפישת אחרים אותנו.

אצל מילניאלס, צעירים יותר ואף אצל (חלק מ)הוריהם, מקובל לנרמל את הרגישות, להחצינה ואף לתבוע מהסביבה להיזהר 'לא לפגוע' בהם.

בשונה מהמקובל בעבר, כעת יותר רווח

  • לא להסתיר את הרגישות,
  • אף להחצין אותה,
  • אם קיימת – לספוח לגיטימציה להיותה,
  • לנרמל ולנפק הֶצְדֶקים לקיומה,
  • ללמד את הסביבה פרוטוקול אישי מכין ומזהיר מפני התפרצותה,
  • לתבוע מילולית מהסביבה להימנע אקטיבית מניפוק גירויים להתפרצות היבטיה,
  • איום אימננטי על הסובבים – ' תיכף השלווה הזמנית (והמזוייפת) תתנפץ לי, ואני אתפרק. בגללך!'
  • להשית אחריות על סוררים שלא נזהרו, חרגו מהפרוטוקול ועוררו את הרגישות.

הפרוגרסיה ה(כביכול) שמאלנית (– המטורללת) בארה"ב היא חזית פוליטית מקדמת את הדאגה למגזר הרגיש שתובע את ההכרה ברגישותו והזהירות ממנו.

ו-הבעיה

העניין בנקיטת זהירות של הסביבה מפני הרגישוּת היא שהיא לא פותרת אותה, מנציחה ואף מעצימה אותה. הרגישות חבויה, ורוטטת, ו-תצא. כולם מקווים, ומבינים שהאירוע יקרה.

בזהירות שלי, שלך, של הסביבה – 'סבבה, למד אותי, כשאזכור אבליג, אפילו ללא מאמץ' – הַרָגיש, מי שגוננו עליו, נשאר עם פגיעותו, ב- idle, מהותה נותרה ממתינה להתפרץ עם הגירוי הבא.

העיסקה

  • נחסכה ממנו הפחתת הערך התקשורתית – הרבותא,
  • הרגישות נותרה,
  • ישנו מחסור אנרגטי, מוחצן, לטפל במוראות היות הרגישויות,
  • נוספה המגננה – הזהירות מפני מי שביקש את ההגנה ומיצב  עצמו כחלש פגיע, נסמך על.

התקלה

במרחבים האישיותיים, אינדיבידואל מתנהל מול סביבתו עם מערכת הכלים המנטליים שיש לו ארוז בפיזיולוגיה האישית שלו. יחידה אוטונומית.

התביעה מסביבה שתסטה מדרכה לטובת התגייסות להגנתם היא בעייתית.
גם אם התביעה נסמכת על נרמול ולגיטימציה רעועה, בהתחברות לאינדיבידואלים דומים שסובלים מאותו מחסור ביכולת לגונן על עצמם מפני רגישותם.

זהו גיוס 'המונים' של רגישים לגונן על עצמם. התמורה – מתחושת העזרה והחמלה לנזקק, נרמול עדכני, פרוגרסיבי.

תסמונת שרה נתניהו.

האנטיתזה

תפישות שמרניות, דתיות, קהילתיות שומרות על זכותן לשמר מבנים חברתיים, מתעלמות ועוינות מרגישות אינדיבידואלים בני הדור החדש שמבקשים להגן על עצמם.

להם אני רוחש עוד פחות אהדה.

סינתזה

אין לי כוונה לפגוע. לרוב. ואם כן לא באמת במי שמחצינים חולשה שמבקשת הגנה.

אני כן עומד על אפשרותי ('זכותי' נשמע לי קורבני ומתגונן) לומר את מה שמוצא לנכון.

מתוך זכותי זו אני מכיר גם בזכות האחר לשמר את רצונו לבטא בקשת התגוננות, גם אם לטעמי בקשה מעין זו מעמידה אותו במקום שמסב לו נזק, מנציח ומעצים את הרגישות.

אמפתיית חבל

אני מבין שרגישויות אישיות אינן מתפוגגות.
אני משער, שאולי, יש יכולת להתמודד איתן ולהקטין רגישות אליהן.
אני מקווה שהליך הנרמול יופנה מול בעליהן שילמדו לחיות מעט טוב יותר עם היותן.

 


    1. 1 אחאנא”ר שכמוני, מעולם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
    2. 2 הקצאה – הליך בורר משאבים ומידתם לטובת קידום מטרה.
    3. 3 תשומות – אמצעים ממשיים או רעיוניים, שכינוסם מאפשר פעולה רצויה.
    4. 4 החצנה – ביטוי שחורג מתחומי הפרט.
    5. 5 רגישות – חשיפה לגירוי משפיע, לרוב שלילי מחלץ היערכות תגובתית מגוננת מתוצאות ההשפעה.
    6. 6 ספיחה – פעולה כונסת השפעה אלמנטים חיצוניים.
    7. 7 לגיטימציה – אישור של אחר.
    8. 8 ריסון – כפייה מצמצמת השפעה.
    9. 9 אמפתיית חבל – רחישת אהדה וצער לבעלי הרגישות.

פגוש פוגייש פגשתי – ריכוז

פגוש פוגייש פגשתי – ביאוש הורי

הערכת משך קריאה: 7 דקות, בערך 🙂

מוקדש1 ל-נמנעים2 מקונפליקט3, מזמנים תקלה4, 5

אם בית הגידול לא הנחיל אינדוקטרינציית ערכים, במודע, ההשפעה הסביבתית תהיה גדולה יותר.
אם לא הונחלו ערכים ליברלים בבית – זהו, לא יקרה.

יש לי מכרה מרקע פוליטי 'שמאל' סוציאליסטי לא פרוגרסיבי מובחן. בקולוסטורם ינקה ת'קומוניזם. התשתית האינטלקטואלית שלה לא התאימה לרעיונות, כלומר, התוכן לא ממש עניין. ההשלכות כן; כשהפרקטיקה הסגפנית לא תאמה את רווחתה הרגשית ולא הכלכלית. אבל הסנטימנט הוטמע, קבוצת הייחוס מובהקת, ההתכנסות ההזדהותית מפעמת – אלה נטבעו, כנוגדי ימין.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – ביאוש הורי

למה לא נשים?

הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

הפרדה מגדרית

באותם כינוסים של מפגשים חברתיים עם תוכן (שלא לומר מצע אינטלקטואלי) הבחנתי שהנוכחות הנשית פחותה מזו הגברית, בין הדוברים מקומן נפקד אף יותר. במובהק.

בניו יורק 1992 היה הפורום הראשון שהשתתפתי בו.
עשרה זוגות.
רק הזכרים דברו. להמשיך לקרוא למה לא נשים?

פגוש פוגייש פגשתי – אינטלקט פרובינציאלי

הערכת משך קריאה: 3 דקות, בערך 🙂

מוקדש1 לבעלי תפישות שמרניות2 שמצפים שאחרים יאמצו את תפישותיהם הנסמכות על סנטימנטים רווחים בקהילתם הרעיונית, כשלהם3, בחוסר הערכה 

מי שתפישת עולמם היא תוצר סנטימנט לא מבוקר, שהועלה לרמת רציונליות או  צורך,
הצידוק לו – 'כך כולם בקהילה, זו הנורמה',
לכן זה 'נכון', צפוי ומתבקש להיות מאומץ על ידי אחר, 'כי הרי כולם…, ולכן…' להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – אינטלקט פרובינציאלי

פגוש פוגייש פגשתי – בעלי מצפנים חברתיים משובשים

הערכת משך קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

פרובינציאליות, מונח טעון

מי שעל בסיס קבוע שואף לתוצרים חברתיים, משתמש באינסטרומנטים התנהגותיים ליירט אותם, על בסיס קבוע לא מקבל את התוצר המקווה ולא מכייל את המצפנים.

מוקדש1
למכוונים לתוצרים חברתיים2
מסויימים,
לא משיגים אותם ונותרים מתוסכלים3

מנסחים תוצר תואם את תפישת עולמם4
ומשליכים על אחר כאילו היא שלו5, שלי,
במחאה
6.

להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – בעלי מצפנים חברתיים משובשים

פגוש פוגייש פגשתי – אוספים, מצמצמים, מכנסים ומשליכים

הערכת משך קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

מילא על אחר, עלי!

מוקדש1
לנחשפים לתוכן2, (שלי)
מפשטים את מורכבותו3
דוחסים למהות תואמת את הסנטימנטים שלהם4
ומשליכים על האחר, כאילו שלו5, שלי,
במחאה
6.

 

האם מוכר לך,
שאמירה שלך – שיצאה ממך,
התקבלה אצל אחר – נאספה,
צומצמה – באופן שאבדה את הקשר לכוונתך
התנסחה – באופן שמתכנס לערכי השומע/תם
והושלכה חזרה אלייך, כשיקוף לערכים שלך? להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – אוספים, מצמצמים, מכנסים ומשליכים

מה היה נגרע?

הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

סיפוק המניעה

פגשתי בת כיתה.
דמות משמעותית שרחשתי, רוחש, אליה הערכה וחיבה רבים. טבעה בי תובנות סוציולוגיות, שמלוות אותי עד היום. לימדה אותי. באמצעותה* ניסחתי כמה פרדיגמות חברתיות – נושא שאני מוטה אליו, אני מקצה נתח ניכר ממשאביי המנטליים ההולכים, רצים וכלים, ושמלכתחילה לא היו מי יודע כמה, משובחים.


* למידה מצפרדע
זה לא שהצפרדע מלמדת.
זה שלומדים מניתוח קרביה.


אחרי קרוב ליובל שנות נתק נפגשנו. התשתיות האנושיות נותרו ללא שינוי, וכן הדינמיקה.

הילדה המוכשרת בכיתה הזכירה לי שהצעתי לה שנתנשק.
ושהיא סירבה.

לא זוכר את האירוע. למעשה כבר כמעט שאינני זוכר דבר. וכבר לא משתין ברצף. מטפטייף.
יתכן שהאירוע התרחש.
סביר שאירע אם היא העלתה אותו.
מהיכרותי אותה, אותי והפרטים שניפקה – אפילו וודאי.

ומה זה משנה אם זוכר או לא?

רק שואל – בדיעבד:

מה הרבותא שרוותה מסירובה?
את סיפוק השליטה? בהימנעות. שיכלה משהו אך הצליחה למנוע?

בדיעבד, ברטרו פרספקטיבה, בבחינת החוויה שלא נחוותה, הניסיון שלא נוסה,
לערכיה שלה, האינסטינקט המקומי זמני של אז, שמימש את הסנטימנט שנמנע ומנע,
האם
שירת את תפישת ערכיה שלה? בהסתכלות עכשווית?

אני מצר.
היא – ניתן רק לשער.

גורו? אני?

הערכת משך קריאה: 11 דקות, בערך 🙂

לא גורו, קנגורו

פרולוג; פעם היתה עגלה וזו ההתחלה

"אני יש לי רק שאיילה"
שאלתי בווטסאפ את דניאל קרן, מבחינתי – דני, קרץ.
הכרנו בצבא, מודיעין, סיני, ליד התעלה, עידן סיסרא. המילה 'חבש' לא מתאימה לכיפה ירוקה בגודל קוורטר שהונחה נידפת על פדחתו; מבריק. מולטי דיסציפלינרי, בתלת ממד וב- 360°. אם אעיד עליו, ואולי בעצם עלי – נבון ממני. בעוד הכיפה התאיידה, העיסוק בסְפָר המיסטי התמצקה.
הוא מעיד על עצמו ש'איני מחדש דבר'; עושה שימוש ברעיונות של אחרים. זו אמירה יפה, בעיניי, מודעת להיות התלות בחיצון היא סוג של חולשה, והיופי הוא ההודאה בה. עם זאת, העוצמה של רוחב ידע, עומק, והכנסתו בהקשרים רלוונטיים. אהבתי. עם זאת, כ–ירון לונדון, מושא הערצתי – מי שהייתי רוצה להיות, וגם מג'יק ג'ונסון, אם הייתי גדול – שכשהוא מצטנע, בעצם הוא מתייהר – אני מייחס לו חידוש באיסוף של אלמנטים אקלקטיים, אקסטרימיים ומגוונים גם אם ידועים ומוכרים.
למתלונני שפתי המעיקה – החידוש שדני מדגמן הוא עיסוק ברמות־על בדיסציפלינות מגוונות לא קשורות אחת לשניה. כבוד!

"על השאלות שלך אני עונה על בירה" ענה.

להמשיך לקרוא גורו? אני?

כמה שמעת "אבל אמרת / הבטחת"

הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

הרבה, מעט?

האם וכמה – הרבה / מעט – שמעת "אבל אמא/אבא, הבטחת!"?

האם ניתן להניח שהורים משערים שמספר הפעמים ששמעו פחוּת ממה שילדיהם יעידו?

האם בסביבה שנשאלה השאלה תדיר, התפתחה תרבות פיצוי?

האם תרבות פיצוי הובילה ליימון משא ומתן ילדים–הורים?

האם המשא ומתן מול ההורים מעשיר את מיומנות ילדיהם במשא ומתן עם סביבתם?

האם המשא ומתן פוגע בסמכות ההורית?

 


שאיילת דיקמן

חלוקת משאבי הורים

הערכת משך קריאה: 5 דקות, בערך 🙂

ידידי הנערץ:
'אנחנו לא מנהלים את המשאבים שלנו, אלא את העזבונות.'

במבנה משפחתי ישנה מכניקת של חלוקת משאבים חומריים מצד ההורים לכיוון הילדים.

ברור ש

להמשיך לקרוא חלוקת משאבי הורים

מושא ביקורת

הערכת משך קריאה: 6 דקות, בערך 🙂

להטיח?

ביקרתי מאמר דעה.

שלחתי את ביקורתי למי שהעביר לי את כתובת המייל של כותב המאמר אותו ביקרתי.
הותרתי בידיו את ההחלטה האם לשתף בביקורתי את הכותב, כשאינני בטוח ברצון הכותב לקבל את ביקורת (– כלומר די משוכנע שלא ממש). לכן לא שלחתי ישירות – מאפשר להתגונן.

למה שלא תשלח אתה? ממתי מפריע לך שרואים בעין לא אוהדת את מה שאתה כותב?
שלח אלי חזרה.

להמשיך לקרוא מושא ביקורת

מה שלא חוויתי כבר לא אחווה

הערכת משך קריאה: 4 דקות, בערך 🙂

בהשראת בת־כיתה

אופטימי? פסימי? It is what it is.

רומנטיקה נוסטלגית – לא אני.

זה העניין העכשווי. או שלא.

מקומית–זמנית (שלא לנקוט ב'לוקלית טמפוררית')

1985, דרום אמריקה, התנסח לי ש –

כשאני מבקר במקום כאן ועכשיו, ובביקורי זה לא 'מיציתי' אותו [– פיספסתי, החמצתי, דילגתי על מרכיבים בעלי עניין] לא תהיה השלמה עתידית של הפספוס.
לא אשוב למקום בעתיד. לא לבנות או לתכנן על כך, גם אם בהינתן רצון ונסיבות שבתי.
[אז ושם נחשפתי למי שאמרו לעצמם כשוויתרו על חוויה מקומית – 'נחזור ו…']

הבנתי אז, שבנסיעותיי הבאות אעדיף להגיע למקומות אחרים, שונים, שטרם הייתי בהם, עדיף לכאלה שלא דומים לאלה שחוויתי בעבר, גם אם הותירו בי כייף רושם חיובי משמעותי.

מעדיף ריגוש חוויה חדשה על לפצ'פץ' קודמת
מעדיף ריגוש חוויה חדשה על פיצ'פוץ' קודמת

כבהתנהלות מאפיינת – לא קשור לטוב או לא טוב, שכן, לא אני בחרתי, זו הטייה אישיותית, התנייה – אני מעדיף את ה'סיכון' בחוויות אחרות, עלומות, חדשות אולי פחות מוצלחות, על פיצ'פוץ' חוזר של חוויות קודמות, גם אם תייגתי כ'בעלות משמעות'.

הטייה אישיותית זו מוחלת על התנהלויות אחרות:

  • בסדרי גודל כבחירת אופנוע – לא חזרתי לדגם קודם שהיה לי או דומה, גם אם היה מוצלח,
  • בסדרי גודל זעירים – בחירת מסעדה ביחס לאלטרנטיבית.
    כהטייה, אעדיף מסעדה בלתי מוכרת על מוצלחת מוכרת [בתלות כמובן להתניות שותפיי, אולי נרצה ליצור ניסיון לחוויה מוצלחת מוכרת].
    באופנוע הממד הפרקטי משמעותי יותר מבחירת מסעדה. בבחירת מסעדות האלטרנטיבה החליפית פחות קריטית ואינה מובהקת.

גנרית אל־זמנית

כמה שנים לאחר התובנה המקומית המתבקשת, למדתי – ספיחת מידע באופן שמשפיע על התנהגות – שגם אם אגיע גאוגרפית לאותו מקום – אני בעצם במקום אחר; לא ניתן להגיע לאותו מקום בעתיד כלשהו.

הרקליטוס ניסח, ש'לא ניתן לחצות אותו נהר פעמיים.'
המים הוויית המציאות העכשווית המקומית, שנחצו בפעם הקודמת אינם. חוצים נהר אחר, מים אחרים.
שינוי משמעותי, האובייקט החיצוני אחר. [ואם נתתי השלכה כדוגמא, זו כמובן לא הוכחה לצדקת אמירתי, אלא רק לפשט את ההסבר, כן?]

ועם זאת הדרמה גדולה יותר:
בהינתן הגעתי לאותה גאוגרפיה, אני מ'כפת לי אני, משינוי טמפוררי–לוקלי שאירע למציאות האופפת אותי. 'הים אותו ים, והערבים אותם ערבים' ניסח שמיר תֶֶמָא קונסרבטיבית מובהקת.

ולא כן הוא.

אני המבקר לא אותו דבר.

לא הפכתי לאחר.
מערכת ההפעלה, מכניקת המחשבה, הערכים, ההתניות, ההטיות, ההעדפות נותרו כשהיו.
עליהם התווספו מכלול עדכונים וניסיון חיים במהלך הזמן הנצבר בין חציית נהר אלגורית קודמת לבאה אחריה.

אותו 'אני', על אותו מצע גאוגרפי בהזחת זמן, יוצר אוסף חוויות שונה. נוצרת מהות חווייתית עדכנית לאותו רגע. וזו חוויה מהותית שונה מזו שנחוותה בעבר, גם המקום אותו מקום ואני אותו אני.

חירוב מסיבות

אני מבחין בין עיסוק בעבר במטרה להתחקות אחרי אבולוציה של הליך מובחן,
לבין ניסיון להשתכשך בחוויות נעימות.

התרפקות על עבר, ניסיון לשחזר חוויות, כך נראה לי, מעיד בעיקר על אי־נוחות מהווֶה בהקשר של חוויית העבר.

וחזרה

הכמיהה* (שלי) לחוות כעת את מה שאני מוטה אליו וניתן, והבאסה מהחשש, שלא לומר חרדה, מלהפסיד משהו, היא אולי אקסטנציה של FOMO.

זה לא רק שלא להפסיד את מה שקורה כעת.
זה אומר שמה שלא יקרה כעת, כבר לא יקרה אחר כך, מפני ש

  • מה שקורה כעת – מצע החווייה – משתנה,
  • והכלים לחוות את האחר כך – אני – משתנה.

* זה היה ההסבר – לא ממליץ smile להאמין להסברים על סנטימנט.
גם אם כולנו מסבירים סנטימנטים.
כל הזמן. הסברי סנטימנט בדומה לבריאת נראטיב – השתה של הגיון רטרואקטיבי, תואם ערכיות, של סובייקט כאובייקטיב. כמו לקשור את הפחיות לאוטו חתן כלה לפגוש הקדמי, במקום לטמבון האחורי, ולצפות שיקרקשו בעמידה –
לתחושת הדחיפות ואיום ההחמצה של חוויות משמעותיות שאולי כבר לא יקרו. ואפספס אותן.


מה שלא חוויתי, כבר לא אחווה: אני החׂווה, מהווה ישות שונה, גם אם לא אחרת.

ואין כאן המלצה.

החווייה בחזרה למקום אחר עשויה להיות משמעותית לא פחות, ועם זאת, אחרת.

כאיש קטן לא רוצה את מה שלא יקרה.

הרצון שלי לעצמי – הכמיהה לחוויות בעלות ערך, להצטער על מה שחוויתי והתפקשש ולא על מה שיכולתי להשיג, נמנעתי, ולא חוויתי.

התרפקות על נוסטלגיה

הערכת משך קריאה: 7 דקות, בערך 🙂

התפרקות

פיצ'פוץ' חוויות קודמות

עשרים ושמונה ילדי ח' שנייה, שנקר תשל"ד, אזרו אומץ והגיעו לפֶּגֶש כיתה.

ד' 2, זיווה מקוגון – כך אני קורא לכיתה – אז אני הצטרפתי – ומכאן התייחסותי האישית, של חרבן המסיבות שאני לפגישה:

להמשיך לקרוא התרפקות על נוסטלגיה

פגוש פוגייש פגשתי – ערכים הפוכים

הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

מוקדש לחיים בין גבולות האבסורד

פגוש פוגייש פגשתי חביירה שבשרה, שבעלה לקה במחלה אוטו־אימונית.

מצער.

"החדשות הרעות" היא סחה לי
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – ערכים הפוכים

סטלה, לא בעלת חיים

הערכת משך קריאה: 10 דקות, בערך 🙂

בעליה בעלי חייה

שנים לא רציתי להיות בעלים של בעל חיים; לא ראיתי את ההנאה בכך. כן את האחריות, ההגבלות, המחוייבות ואת הסוף – 'יגמר לא טוב'.

את התנגדותי לאימוץ חיית מחמד ביטאתי באמצעות הקלישאה 'או אני או כלב'.
כחמיצות לחלב, כיובש ללחם, כעובש לגבינה וכבושָה לביביסט, הליך מתפתח, בלתי נמנע עם סוף ידוע מראש – חלוף המאורעות והזמן, בהתלבטות ההעדפה בסביבתי נעה לטובת 'אימוץ כלב'.

להמשיך לקרוא סטלה, לא בעלת חיים

חופש

הערכת משך קריאה: 3 דקות, בערך 🙂

אחיזה תודעתית

חופש:
אינו מצב, ולא יעד*.
על פי רוב ביחס לרצון**.
מדד השוואתי גם אם לא בהכרח סָפִיר.
♠ חיווי על יחסיות כמות ועוצמת אילוצים, הגבלות, איסורים, חובות, מציאותיים ניתנים לאחיזה, ניתנים לתפישה או מנטליים אישיים, בהשוואה לאובייקט, מושא, אחר.
♣ תנועה, תהליך של הפחתת–השלת אילוצים, הגבלות, איסורים, חובות של מושא ביחס למצב קודם.

להמשיך לקרוא חופש

עמוס עוז מצפן לאומי

הערכת משך קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

חגיגת ימין

עדויות גליה עוז והתעמרות אביה עמוס עוז בה, גוררות שימוש בטרמינולוגיה 'מצפון לאומי'.

העובדה שגליה עוז מעידה את אשר חוותה, שהביא אותה לעדויות מעין אלה, מצערת בריבוי ממדים – בריאות וכיף זה לא. להמשיך לקרוא עמוס עוז מצפן לאומי