מי שתפישת עולמם היא תוצר סנטימנט לא מבוקר, שהועלה לרמת רציונליות או צורך,
הצידוק לו – 'כך כולם בקהילה, זו הנורמה',
לכן זה 'נכון', צפוי ומתבקש להיות מאומץ על ידי אחר, 'כי הרי כולם…, ולכן…' להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – אינטלקט פרובינציאלי
אם בכניסתך למנוע החיפוש של גוגל יראה לך מסך שחור,
זה (אולי) בגלל שלמדא AI שלו ניסתה להבין מה כתבתי בבלוג,
ונשרפו לה הפיוזים. להמשיך לקרוא ישרפו לגוגל הפיוזים
תהליך שינוי לא רצוי
ממצב צריכה רעיונית או ממשית של פעולה או חומרים המספקים ערך או הנאה,
למצב צריכה קבוע או מתעצם.
מחסור בצריכת הגורם שאליו מכורים מערער איזון נפשי או פיזי, מחלץ התנהגות מצוקתית המדמה איום קיומי עד להספקתו.
הספקה מטמיעה ומעצימה התמכרות.
#רצי1נל
מי שעל בסיס קבוע שואף לתוצרים חברתיים, משתמש באינסטרומנטים התנהגותיים ליירט אותם, על בסיס קבוע לא מקבל את התוצר המקווה ולא מכייל את המצפנים.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – בעלי מצפנים חברתיים משובשים
האם מוכר לך,
שאמירה שלך – שיצאה ממך,
התקבלה אצל אחר – נאספה,
צומצמה – באופן שאבדה את הקשר לכוונתך
התנסחה – באופן שמתכנס לערכי השומע/תם
והושלכה חזרה אלייך, כשיקוף לערכים שלך? להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – אוספים, מצמצמים, מכנסים ומשליכים
הארץ ענייני פנים – שרה'לה שרון 29.7.2022
אינני פוחד ממוות.
התיידדנו.
אני חרד מחוסר אונים, חושש להיות נטל.
אני מעדיף מוות פתאומי, של אחרים ושלי;
אסתדר ללא הקדמות מיותרות ומעיקות.
חשש מתחושות אחרי המוות [גם (כאילו) בהומור], מעיד שהקונספט של 'אין חיים' לא הוטמע.
הרגל שלי בגדה. בי.
או כמו שאמי אמרה 'אנחנו בוגדים בגוף שלנו'.
קשה לי לדרוך.
בקטנוע – אין לי בעיה לנוע.
הזדהות קהילתית/ אתנית/ עם קבוצת ספורט,
מבטאת סנטימנט התכנסות הזדהותית,
תוצרי הטמעה חברתית.
מימוש סנטימנט מהווה גורם הנאה.
מקור, מיצוק והטיה לסנטימנט אינם רציונליים
ולא אינסטינקט שרידה בלתי נמנע.
מימוש סנטימנט מצריך בקרה ותיעדוף, הקצאת ערך יחסי למימוש סנטימנטים אחרים ומשאבי ביצוע.
#רצי1נל
Judaism as a culture
The cultural "peculiarity" of Jews. The decrees of power can take away everything I have and my possessions. If I manage to survive, it is because my knowledge, my education and my skills cannot be taken away from me. That is why, for generations, Jewish parents have sacrificed their standard of living to pass on education and knowledge to their children as a survival of the fittest for a survival, and especially as a cultural characteristic.
להמשיך לקרוא אני יהודי?Am I Jew
פוגש מאיימים ש
'בשל התנהגות מולם, שלא מקובלת עליהם, הם יטילו על עצמם סנקציה.'
ימנעו מעצמם טובין שהיו רוצים לצרוך ממי שהטילו עליהם את העיצומים.
האיום והעונש על אחר הוא הענשת עצמם.כדי שהאחר 'יסבול'. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי סנקציה–אוטו–סנקציה
פגשתי בת כיתה.
דמות משמעותית שרחשתי, רוחש, אליה הערכה וחיבה רבים. טבעה בי תובנות סוציולוגיות, שמלוות אותי עד היום. לימדה אותי. באמצעותה* ניסחתי כמה פרדיגמות חברתיות – נושא שאני מוטה אליו, אני מקצה נתח ניכר ממשאביי המנטליים ההולכים, רצים וכלים, ושמלכתחילה לא היו מי יודע כמה, משובחים.
* למידה מצפרדע
זה לא שהצפרדע מלמדת.
זה שלומדים מניתוח קרביה.
אחרי קרוב ליובל שנות נתק נפגשנו. התשתיות האנושיות נותרו ללא שינוי, וכן הדינמיקה.
הילדה המוכשרת בכיתה הזכירה לי שהצעתי לה שנתנשק.
ושהיא סירבה.
לא זוכר את האירוע. למעשה כבר כמעט שאינני זוכר דבר. וכבר לא משתין ברצף. מטפטייף.
יתכן שהאירוע התרחש.
סביר שאירע אם היא העלתה אותו.
מהיכרותי אותה, אותי והפרטים שניפקה – אפילו וודאי.
ומה זה משנה אם זוכר או לא?
רק שואל – בדיעבד:
מה הרבותא שרוותה מסירובה?
את סיפוק השליטה? בהימנעות. שיכלה משהו אך הצליחה למנוע?
בדיעבד, ברטרו פרספקטיבה, בבחינת החוויה שלא נחוותה, הניסיון שלא נוסה,
לערכיה שלה, האינסטינקט המקומי זמני של אז, שמימש את הסנטימנט שנמנע ומנע,
האם
שירת את תפישת ערכיה שלה? בהסתכלות עכשווית?
אני מצר.
היא – ניתן רק לשער.
בהמשך לתקלה טכנית בבניין, נכנס למשרדנו מבוגר מאיתנו בכמה שנים; כיפה סרוגה גדולה, בלורית לבנה מקלישה, פנים מחורצות צרובות שמש, שפם לבן מהוקצע, חולצת משבצות בורדו כחול, מכנסיים מהוהות בצבע חציל דהוי, וסנדלי שורש חושפי בהונות עליזות.
לאחר שדנו בסיבה בגינה הגיע, השתלט עלי הדחף לפצ'פץ' לו ב־being – אני מציק למחייתי לא לפרנסתי – אני שואל "תגיד תגיד, איפה אתה גר?"
"אני יש לי רק שאיילה"
שאלתי בווטסאפ את דניאל קרן, מבחינתי – דני, קרץ.
הכרנו בצבא, מודיעין, סיני, ליד התעלה, עידן סיסרא. המילה 'חבש' לא מתאימה לכיפה ירוקה בגודל קוורטר שהונחה נידפת על פדחתו; מבריק. מולטי דיסציפלינרי, בתלת ממד וב- 360°. אם אעיד עליו, ואולי בעצם עלי – נבון ממני. בעוד הכיפה התאיידה, העיסוק בסְפָר המיסטי התמצקה.
הוא מעיד על עצמו ש'איני מחדש דבר'; עושה שימוש ברעיונות של אחרים. זו אמירה יפה, בעיניי, מודעת להיות התלות בחיצון היא סוג של חולשה, והיופי הוא ההודאה בה. עם זאת, העוצמה של רוחב ידע, עומק, והכנסתו בהקשרים רלוונטיים. אהבתי. עם זאת, כ–ירון לונדון, מושא הערצתי – מי שהייתי רוצה להיות, וגם מג'יק ג'ונסון, אם הייתי גדול – שכשהוא מצטנע, בעצם הוא מתייהר – אני מייחס לו חידוש באיסוף של אלמנטים אקלקטיים, אקסטרימיים ומגוונים גם אם ידועים ומוכרים.
למתלונני שפתי המעיקה – החידוש שדני מדגמן הוא עיסוק ברמות־על בדיסציפלינות מגוונות לא קשורות אחת לשניה. כבוד!
"על השאלות שלך אני עונה על בירה" ענה.
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂
יום ששי אחר הצהריים. השעות הקסומות, אחרי בית הקפה בו אני עם המחשב, רוכב לככר הבימה. גרפיקה אנושית מרצדת.
הסתובבתי בכיכר. ליד הפתח השמאלי של היכל התרבות הבחנתי במוכר בייגאלאך ליד אישה מבוגרת. אני עם האיטינג דיסאורדר שלי לא מתעכב על השאלה האם אני רעב או לא – לא – רואה בייגאלע, רוצה. להמשיך לקרוא מינורי בביגאלע
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂אני לא שואל את עצמי יום יום,
האם אני מעדיף את עשייתי החלודה בתעשיה העבשה בה אני נמצא עדיפה על האלטרנטיבה – לנסח את תובנותיי בג'ים התודעתי.
שעה שעה, לערך, אני עושה זאת. להמשיך לקרוא נזק לאנושות
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
הבנשלי המליץ לי לקרוא את הספר לו 'הייתי פיראט'.
המלצה שלו [עושר הידע והזיקה התרבותית הרחבה, הבנתו אותי, את טעמי] ↵
ביצוע שלי (על פי רוב);
"ספרים כבר אינני קורא" הודתי במבוכה ונחרצות; אני צורך עיתונים כאקטואליה, מוספים כרקע, פודקסטים ו-דוקומדיה להעשרה. ספרות, פיקשן יודע לומר היום שלא עושים לי את זה. מעדיף לכתוב.
הערכת דקות קריאה: 7 דקות, בערך 🙂
את תומפסון הכרתי ב-1985 בניו יורק. בעת שהתפננת בחופש הגדול בין כיתה ב' ל-ג' אני הייתי מובֶר, – סבל, רק באנגלית– סוחייב, מעלה ומוריד קאוצ'ס ובוקסס.
האיש לא בגיל שלנו, המוברים הישראלים, שבאים והולכים. מבוגר ממני, הפורמן, בשתים עשרה שנה, היה הלפר עם ותק רב. בניגוד אלינו, לא היה לו עניין של לקיחת אחריות, רצון להרוויח יותר, להתקדם. עבד רק כשנצרך לכסף.
להמשיך לקרוא כמו למחוא כפיים ביד אחת
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
הפוסט הקצר ביותר שלי.
