הגיע הקיץ, בגולה (החברתית) הדוויה, בישראל ובחו"ל, התעורר הצורך להתחכך עם 'חברים'? לשבור צום חברתי?
אז זהו, שאולי יש מי שהמצב משעשע אותו. לא אותי; במשמרת שלי, כמה ממכריי תומכים בהסגת הדמוקרטיה לאחור.
אמרתי לבתי, גאוות חיי, שבסדרי העדיפויות שלי, אחרי בריאותה הנפשית והפיזית, מה שקורה כאן לדמוקרטיה הוא האיום הגדול ביותר על בריאותי, שלוותי ומצב רוחי.
אולי לא אותו דבר, אבל דומה
פגש כיתתי
כבני דור שני לניצולי שואה, תארו לכם שלאחד מהורינו היה בן כיתה שתמך בנאצים. איך הם היו מתייחסים אליו?
אינני גורס שתומכי ה'מהפיכה', בקואליציית נתניהו, בטראמפ, בפוטין, בארדואן או באורבאן הם נאצים. אני לא אומר את זה.
עם זאת, אני מתייחס אל תומכי מנהיגים אלה, למחייבי ה'רפורמה' כ'ניאו ציניים'.
יחסי למי שמזדהה עם הקואליציה תומכת ה'רפורמה' כאן וכעת, שקול ליחס שהורינו התייחסו למי ממחזורם שכן תמך בנאצים, התפעל מהסדר השלטוני שהציעו, כמייצגי 'רצון העם האותנטי'.
לתפישתי, תומכיהם היום והתומכים אז חולקים אותה תודעה דמוקרטית (נמוכה).
ימין
מהות ימין בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה:
להחיל על המרחב הציבורי את הציביון השמרני אופייני – דתי, אמוני, אתני, לאומני מקומי,
לשמר את השלטון הימני באמצעות חקיקה והגבלות רגולטוריות – אחרי ה'רפורמה' לא יתכן שינוי משטרי. כמו ברוסיה, טורקיה, פולין והונגריה.
יתר מאפייני ימין הם נגזרת של השתלטות על המרחב הציבורי, שחיתות שלטונית, אלימות אינהרנטית שנלווית לאידאולוגיה ימנית שכרוכה יחד עם מינויים של פרסונות עברייניות וסתם לא ראויות, זריית דיסאינפורמציה, תקשורת שקרית מטעם, כעיתונאים מסויימים, כערוץ 14 ופוקס.
קרל שמיט היה משפטן, ותאורטיקן במדע המדינה שפעל בגרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר, בתקופת השלטון הנאצי ולאחריו.
שמיט ראה את שדה הפוליטיקה כמאבק מתמיד, בו החזק מנצח ולפיכך, שלל את הליברליזם, ותמך בדיקטטורה.
אינני יודע כמה יקראו את הנכתב כאן.
למי שמתעניין, ממליץ לקרוא על חשיבתו המדינית של קרל שמיט.
במשפטי נירנברג הוא זוכה.
לדעתי בצדק; הוא היה האידיאולוג. לחשוב ולהתבטא, לטעמיי – זה יופי ואחלה.
ישום תפישות אלה, זה פשע נגד הדמוקרטיה.
ראו את הדמיון למה שלוין ורוטמן עושים כאן כעת, בשרות ראש ממשלה שלושה כתבי אישום ועבריין מורשע כדרעי. בעוד שנתניהו ודרעי עושים זאת בשל מלחמתם ברשויות החוק, לוין ורוטמן פועלים בשל אידיאולוגיה ששואפת להנציח שלטון תובע להשׁליט את הדת, חוקיה ומוֹסדוֹתיה עַל חיי המדינה.)
עם החלת ה'רפורמה', לאור (חושך) החוקים המוצעים לא יהיה אפשרי להחליף משטר בשיטה דמוקרטית. כמו ברוסיה, טורקיה, פולין והונגריה.
בית ספרי
תמיכת המונים ברעיונות אלה – לא בבית ספרי.
כלומר נראה שכן בשנקר, אך התומכים בכך הם לא ידידיי.
אני מפגין בכל מקום שאני יכול:
משלוש סיבות:
להזכיר לעצמי את הטירוף שמתחולל כאן,
להפגין תמיכה במי שבאמת נלחם, מתאמץ, מסתכן ונפגע – אני משתדל להיעמד בין שוטרים ומג"בניקים אלימים לבין בני גילם של ילדינו, וחוטף – בהגנתם על הדמוקרטיה מפני מתקפת מחייבי הדיקטטורה,
וכן, להפגין את עוינותי וסלידתי ממי שתומך, בפועלו או באדישותו, בניתוץ הדמוקרטיה ושלטון החוק בשרות ראש ממשלה שלושה כתבי אישום מסתלבט על המון תודעה דמוקרטית נמוכה.
בשיחה בבית קפה נאמר לי "יש לי חברים שמאלנים".
אינני מכיר חותרי דמוקרטיה ושלטון חוק שֶמִתְנָאִים בחברים ביביסטים (טראמפיסטים, פוטיניסטים, ארדואניסטים…).
מאפיין ימין הוא הזלזול ברפיסות מי שלשמאלו ובבעתה מאדיקות זה שלימינו,
כשבה בעת הימניסט מייחל ללגיטימציה של סבירות והומניות מ'שמאלן' שמולו, ולהכרה בקורבניותו.
לא ממני.
אני לא מתנאה בחברים ביביסטים או בתומכי 'רפורמה'.
לא רוצה ולא מוכן שיראו בי 'החבר השמאלן'.
כמו הורינו שהתייחסו בעוינות לבני כיתתם שתמכו בניתוץ הדמוקרטיה, אני לא עושה את ההפרדה; לא אפגין עליצות מזוייפת, אתרפק על 'אז', כשנערכת כאן מלחמה על הדמוקרטיה בתצורתה המערבית.
בלו בנעימים
הבן שלי אומר על בני כיתתו 'רכשו את השפה יחד'.
גם אנחנו. חווינו חוויות משותפות.
עם זאת, לא ספגנו ערכים דמוקרטיים דומים; זה מהבית.
היו שניסו ככל יכולתם למנוע שיח משמעותי בפורום. שנישאר מברכים ומשפריצי אמוג'ים.
בעמימות זו אינני יודע מי אדיש או תומך ברפורמה.
בכל מקרה – לא רואה בהם מי שיש לי עניין להתחכך בהם חברית.
אין לי עניין לקיים יחסי ידידות, לא לבלות עם תומכים או אדישים לשינוי המשטרי.
כולנו מחזיקים בדעות וטוב שכך.
אני מבין שלא ניתן לשכנע איש ולהעביר צד.
לכן אין לי עניין בכך, ולא מנסה.
וכן, אני מפגין את סלידתי ממי שרוצה להחיל על ישראל דמוקרטיה נוסח הונגריה.
הטקסט שאתה מביא מתאר את המושג "נמצא" או "מצוי" – כלומר, מקרה פרטי של "קיים" שבו יש לאדם מודעות לבעלות (רעיונית או ממשית) על הדבר, ובכך מתאפשרת גם שליטה בתפיסה לגביו.
🔎 נפרק את זה:
"מקרה פרטי של 'קיים'" – מדובר בהבחנה בין עצם קיום כללי לבין מצב שבו הקיום נתפס באופן אישי או ממוקד. "נמצא בחזקת מי שמודע לבעלותו" – הקיום כאן אינו רק אובייקטיבי, אלא גם סובייקטיבי: מישהו יודע שזה שלו או שהוא מחזיק בו. "בעלות רעיונית או ממשית" – זה יכול להיות חפץ מוחשי (בית, ספר) או רעיון/ידע (תפיסה, מחשבה). "שמאפשרת עריכת שינויים בתפישה לגביו" – עצם ההכרה בבעלות מאפשרת לאדם לשנות את האופן שבו הוא חושב או מתייחס לדבר. 📌 במילים פשוטות: הטקסט מתאר את המצב שבו משהו לא רק קיים, אלא גם נתפס כ"נמצא" ברשות או בהכרה של מישהו, ולכן אפשר לשנות את האופן שבו מתייחסים אליו.
