אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
מהות הרצון הוטמעה בינקות,
מתעדכן תדיר בשוליו, בהתאם לסביבה וניסיון חיים נצבר.
בחשיפה לגירוי מעורר סנטימנטים מופעל רציונל מבקר:
מונע מימוש סנטימנט, או
מתעדף סנטימנטים סותרים
מקצה משאבים ואנרגיה למימוש הסנטימנט.
#רצי1נל
תגובה לא נשלטת, טרום עיבוד רציונלי,
לגירוי נקלט,
באמצעות לפחות חוש אחד.
הגירוי מזוהה, מוטמע ומתויג מקדמית כ'שלילי' להיבטי קיום.
ככל שתודעה מפותחת יותר, כן רבים
♠ האיומים,
♣ דרכי הטיפול בהם,
♥ האבחנה בעוצמתם,
♦ על מגוון היבטי חיים.
#רצי1נל
באירוע שמלון שרתון מארגן לתעשיית התיירות, מבחין בירדן ג'רבי.
מתרגל את יכולת הפניה, ניגש אליה ומצהיר "אוהב ומעריץ אותך."
מחייכת ומודה.
הולך, חוזר "וזה לא בגלל הג'ודו. זה לא מעניין" אומר לה "את בנאדם מקסים." להמשיך לקרוא ירדן ג'רבי לומדת לעוף
בהמשך לתקלה טכנית בבניין, נכנס למשרדנו מבוגר מאיתנו בכמה שנים; כיפה סרוגה גדולה, בלורית לבנה מקלישה, פנים מחורצות צרובות שמש, שפם לבן מהוקצע, חולצת משבצות בורדו כחול, מכנסיים מהוהות בצבע חציל דהוי, וסנדלי שורש חושפי בהונות עליזות.
לאחר שדנו בסיבה בגינה הגיע, השתלט עלי הדחף לפצ'פץ' לו ב־being – אני מציק למחייתי לא לפרנסתי – אני שואל "תגיד תגיד, איפה אתה גר?"
(כל) עמדה ב(כל) נושא מתגבשת באמצעות גירוי סנטימנט שהוטמע מקדמית.
טרם מימוש סנטימנט מופעלת בקרה רציונלית;
🔴 האם לממש את הסנטימנט?
🟢 התאמת היבטי המימוש למציאות מקומית, ברירת אמצעים והקצאה אנרגטית לסיפוק אופטימלי,
בהתאם להתניות והאינטרסים של בעליו.
עמדה חדשה מעדכנת וממצקת סנטימנט מוטמע בהתאם לאינטרס עכשווי.
#רצי1נל
"אני יש לי רק שאיילה"
שאלתי בווטסאפ את דניאל קרן, מבחינתי – דני, קרץ.
הכרנו בצבא, מודיעין, סיני, ליד התעלה, עידן סיסרא. המילה 'חבש' לא מתאימה לכיפה ירוקה בגודל קוורטר שהונחה נידפת על פדחתו; מבריק. מולטי דיסציפלינרי, בתלת ממד וב- 360°. אם אעיד עליו, ואולי בעצם עלי – נבון ממני. בעוד הכיפה התאיידה, העיסוק בסְפָר המיסטי התמצקה.
הוא מעיד על עצמו ש'איני מחדש דבר'; עושה שימוש ברעיונות של אחרים. זו אמירה יפה, בעיניי, מודעת להיות התלות בחיצון היא סוג של חולשה, והיופי הוא ההודאה בה. עם זאת, העוצמה של רוחב ידע, עומק, והכנסתו בהקשרים רלוונטיים. אהבתי. עם זאת, כ–ירון לונדון, מושא הערצתי – מי שהייתי רוצה להיות, וגם מג'יק ג'ונסון, אם הייתי גדול – שכשהוא מצטנע, בעצם הוא מתייהר – אני מייחס לו חידוש באיסוף של אלמנטים אקלקטיים, אקסטרימיים ומגוונים גם אם ידועים ומוכרים.
למתלונני שפתי המעיקה – החידוש שדני מדגמן הוא עיסוק ברמות־על בדיסציפלינות מגוונות לא קשורות אחת לשניה. כבוד!
"על השאלות שלך אני עונה על בירה" ענה.
חתירה לפתרונות רעיוניים מוחלטים
– יוצרי טוב, מונעי רע, אבסולוטיים –
מעידה על פוטנציאל סיכון של האידאליסט החותר;
תוצר של
♠ מכניקה תפישתית מצמצמת מורכבויות,
♣ החצנת מוטיבציה מצוקתית,
♥ פוטנציאל אלימות,
♦ מניפולציה מסתלבטת על חולשת הקהל.
#רצי1נל
בשנת 2013 סיימתי את הצופים.
זוכר שחילקנו חאקי ועניבות?
זוכר את הסיבוב שעשתה העניבה שלי, שעברה לDS וממנו לSS?
אז את החאקי שלי קיבלתי בירושה מOR, הענקה מפתיעה כי לא היינו בקשר משמעותי.
היא הייתה רשג"דית, אבל לא רשג"דית שלי. לדעתי, זיהתה בי משהו מדמותה. הייתה חנונית, רצינית כזאת, חסרת הומור, נוחה לי אבל לא מדליקה או כייפית. בקיצור, הורישה לי.
אני בתורי הורשתי את החאקי של OR לYA. בדיוק באותו מעמד, הענקה מאותו הסוג: אני הרשג"דית למדריכה צעירה ממני שלא הייתה איתי בקשר אמיתי, אבל ראיתי בה בת דמותי. קשוחה, רצינית, כנה וישירה.
לפני כמה חודשים פגשתי את YA. סטודנטית כמוני בעברית לומדת משפטים וכלכלה.
סיפרה לי שרצתה את DS כשאני הייתי איתו. הם היו חברים טובים.
החבר הכי טוב שלי היום הוא החבר הכי טוב שלה. הם היו יחד במודיעין בצבא.
שלושתנו התכנסנו לאותם מחוזות – האוניברסיטה העברית, לימודי רפואה/משפטים.
מסתובבות באותם חוגים.
אפשר לומר שמשהו זיהינו כבר אז?
חוזקה של הסוציולוגיה.
שי דיקמן
הערכת משך קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
יום ששי אחר הצהריים. השעות הקסומות, אחרי בית הקפה בו אני עם המחשב, רוכב לככר הבימה. גרפיקה אנושית מרצדת.
הסתובבתי בכיכר. ליד הפתח השמאלי של היכל התרבות הבחנתי במוכר בייגאלאך ליד אישה מבוגרת. אני עם האיטינג דיסאורדר שלי לא מתעכב על השאלה האם אני רעב או לא – לא – רואה בייגאלע, רוצה. להמשיך לקרוא מינורי בביגאלע
הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
אחיזה בסטנדרטים אסתטיים
בדיסציפלינה תרבותית מובחנת,
שרכישתם מחייבת הקצאת משאבי אינטלקט
לצבירת ידע, מיומנות טיפול במורכבות והתייחסות להקשרים,
מעל סף כניסה רעיוני, יחסי, סובייקטיבי.
אם רכישת הסטנדרטים מחייבת רק ניסיון או משאבי כלכלה – טעם תרבותי נמוך.
#רצי1נל
הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
בחינת
♠ כיוון הפעפוע, מי מאמץ ערכים וסטנדרטים התנהגותיים כשצבר פרטים מקהילה עם מאפייני תרבות מובחנים מתממשק עם פרטים מקהילה בעלי מאפיינים אחרים.
♣ מאפייני הביטויים התרבותיים של אליטה בקהילה.
ארה"ב במאה ה-עשרים – אליטה.
#רצי1נל
הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
תמלול תפישה, מכוונת
לתודעה זרה שאינה קשורה לנושא,
שתבין, תתפוש – שלא לומר תאחוז 🙄 – באמצעות התיאור המלווה את מהות הנושא
כפי שנתפש עלידי המנסח.
תודעה אחרת אולי לא תראה בהצעה ל'אחיזה' הגדרה, אך גם לא ניתנת להפרכה.
#רצי1נל
הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
[גם לא דיאטת הרזיה]
הסכמה להגבלת חופש רצון
מכורח – החלופות גרועות יותר,
במטרה להמעיט ולעכב ישום גחמות ויצרים
שמדרדרים ומעצימים נזקי חיים ובריאות,
בלתי נמנעים,
באין, או בשלטון ודיאטה בולימיים.
שאיפה:
בקרת סבירות שלטון, [ודיאטה]
כמשרתי האינטרסים ורווחת הפרט,
לא את השלטון והשבעת תיאבונו.
#רצי1נל
הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
לא.
#רצי1נל
הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי אני לא שואל את עצמי יום יום,
האם אני מעדיף את עשייתי החלודה בתעשיה העבשה בה אני נמצא עדיפה על האלטרנטיבה – לנסח את תובנותיי בג'ים התודעתי.
שעה שעה, לערך, אני עושה זאת. להמשיך לקרוא נזק לאנושות
הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
הערכת משך קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי
הבנה שחתירה מתמדת למציאת קשרי סיבה־תוצאה
שעשויים להיתפש גם בתודעה זרה,
היא תנאי הכרחי ולא מספיק לרציונליות.
זהו תנאי שקול בחשיבותו ודר בכפיפה אחת וגם בחיכוך
עם מקרים שיחסי סיבה–תוצאה לא נמצאו כי
⛔️ או שאינם*,
❌ או שאין תנאים מקדמיים הכרחיים למצוא אותם**.
ובאין הסבר, עדיין לדבוק ברציונליות.
#רצי1נל