זה מזכיר לי…
את תומפסון הכרתי ב-1985 בניו יורק. בעת שהתפננת בחופש הגדול בין כיתה ב' ל-ג' אני הייתי מובֶר, – סבל, רק באנגלית– מעלה ומוריד קאוצ'ס ובוקסס.
האיש לא בגיל שלנו, המוברים הישראלים, שבאים והולכים. מבוגר ממני, הפורמן, בשתים עשרה שנה, היה הלפר עם ותק רב. בניגוד אלינו, לא היה לו עניין של לקיחת אחריות, רצון להרוויח יותר, להתקדם. עבד כשנצרך לכסף.