בעלי פתולוגיה, לרוב חרדה או דכאון, שסובלים ממחסור אנרגטי לתחזוק עצמם מאוזנים רגשית, ויכולת גיוס צוות (סטאף) אנושי לתפקידי 'נרמול', כאינסטרומנטים. שרה נתניהו נתפשת כבעלת פתולוגיה התנהגותית מובחנת. מתחזקת צוות מנרמל מתחלף.
יש (כמובן) עוד (רבים) שנתפשים כבעלי פתולוגיה התנהגותית שהתנהלותם המוכוונת, ההתנייתית, הבלתי נשלטת, גורמת להם ולסביבתם נזקים.
נזקים אלה שנגרמו בעת ביטוי ההתנהלות הפתולוגית עמדו מבחינת המבצעים שלהם בסטנדרטים ההתנהגותיים 'נכונים', להם.
בבחינה רטרוספקטיבית של סביבתם האוהדת, לעתים גם שלהם, בעלי פתולוגיה הגיעו למסקנה שמימוש ההתניה האופיינית, מסב להם נזק.
נראה, שסביב גברת נתניהו פועלת מערכת שגוייסה ל'נרמל' את הרושם הנתפש של התנהלותה.
שבעת הפרקים הבאים מטפלים בהתייחסותי למכלול התופעה,
בדגש על מנרמלים פתולוגיה – 'תסמונת מנרמלי שרה נתניהו' – גיוס מנרמלי התנהגות פתולוגית – רקע, מאפיינים, סיבות, מוטיבציה.
מערכת הפעלה התנהלותית של אדם היא מכלול האלגוריתמים שנותן מענה לפרט, שבהינתן סיטואציה מובחנת תופגן תגובה מסויימת, אופיינית.
מערכת ההפעלה היא סינתזה של ערכים מוטמעים על ידי סוכני סביבה וחינוך, עם בקרה רציונלית אישית, מקומית וזמנית פר מקרה לברירת תגובה מתאימה לבעליה.
בחברה אנושית, על מערכת הפעלה של פרטים מונחים תיווכי מלל, טקסים, נימוס, מחוות שנועדו לתווך למסך את קידום האינטרסים והערכים באופן שהסביבה תסייע או לפחות לא תפריע למימושם.
סיכת ממשקים בינאישיים כשמן סך גלגלי שיניים. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי מערכות הפעלה אנושיות חשופות
כשאני מבקר במקום כאן ועכשיו, ובביקורי זה לא 'מיציתי' אותו [– פיספסתי, החמצתי, דילגתי על מרכיבים בעלי עניין]לא תהיה השלמה עתידית של הפספוס.
לא אשוב למקום בעתיד. לא לבנות או לתכנן על כך, גם אם בהינתן רצון ונסיבות שבתי. [אז ושם נחשפתי למי שאמרו לעצמם כשוויתרו על חוויה מקומית – 'נחזור ו…']
הבנתי אז, שבנסיעותיי הבאות אעדיף להגיע למקומות אחרים, שונים, שטרם הייתי בהם, עדיף לכאלה שלא דומים לאלה שחוויתי בעבר, גם אם הותירו בי כייף רושם חיובי משמעותי.
מעדיף ריגוש חוויה חדשה על פיצ'פוץ' קודמת
כבהתנהלות מאפיינת – לא קשור לטוב או לא טוב, שכן, לא אני בחרתי, זו הטייה אישיותית, התנייה – אני מעדיף את ה'סיכון' בחוויות אחרות, עלומות, חדשות אולי פחות מוצלחות, על פיצ'פוץ' חוזר של חוויות קודמות, גם אם תייגתי כ'בעלות משמעות'.
הטייה אישיותית זו מוחלת על התנהלויות אחרות:
בסדרי גודל כבחירת אופנוע – לא חזרתי לדגם קודם שהיה לי או דומה, גם אם היה מוצלח,
בסדרי גודל זעירים – בחירת מסעדה ביחס לאלטרנטיבית.
כהטייה, אעדיף מסעדה בלתי מוכרת על מוצלחת מוכרת [בתלות כמובן להתניות שותפיי, אולי נרצה ליצור ניסיון לחוויה מוצלחת מוכרת]. באופנוע הממד הפרקטי משמעותי יותר מבחירת מסעדה. בבחירת מסעדות האלטרנטיבה החליפית פחות קריטית ואינה מובהקת.
גנרית אל־זמנית
כמה שנים לאחר התובנה המקומית המתבקשת, למדתי – ספיחת מידע באופן שמשפיע על התנהגות – שגם אם אגיע גאוגרפית לאותו מקום – אני בעצם במקום אחר; לא ניתן להגיע לאותו מקום בעתיד כלשהו.
הרקליטוס ניסח, ש'לא ניתן לחצות אותו נהר פעמיים.'
המים הוויית המציאות העכשווית המקומית, שנחצו בפעם הקודמת אינם. חוצים נהר אחר, מים אחרים.
שינוי משמעותי, האובייקט החיצוני אחר. [ואם נתתי השלכה כדוגמא, זו כמובן לא הוכחה לצדקת אמירתי, אלא רק לפשט את ההסבר, כן?]
ועם זאת הדרמה גדולה יותר:
בהינתן הגעתי לאותה גאוגרפיה, אני מ'כפת לי אני, משינוי טמפוררי–לוקלי שאירע למציאות האופפת אותי. 'הים אותו ים, והערבים אותם ערבים' ניסח שמיר תֶֶמָא קונסרבטיבית מובהקת.
ולא כן הוא.
אני המבקר לא אותו דבר.
לא הפכתי לאחר.
מערכת ההפעלה, מכניקת המחשבה, הערכים, ההתניות, ההטיות, ההעדפות נותרו כשהיו.
עליהם התווספו מכלול עדכונים וניסיון חיים במהלך הזמן הנצבר בין חציית נהר אלגורית קודמת לבאה אחריה.
אותו 'אני', על אותו מצע גאוגרפי בהזחת זמן, יוצר אוסף חוויות שונה. נוצרת מהות חווייתית עדכנית לאותו רגע. וזו חוויה מהותית שונה מזו שנחוותה בעבר, גם המקום אותו מקום ואני אותו אני.
חירוב מסיבות
אני מבחין בין עיסוק בעבר במטרה להתחקות אחרי אבולוציה של הליך מובחן,
לבין ניסיון להשתכשך בחוויות נעימות.
התרפקות על עבר, ניסיון לשחזר חוויות, כך נראה לי, מעיד בעיקר על אי־נוחות מהווֶה בהקשר של חוויית העבר.
וחזרה
הכמיהה* (שלי) לחוות כעת את מה שאני מוטה אליו וניתן, והבאסה מהחשש, שלא לומר חרדה, מלהפסיד משהו, היא אולי אקסטנציה של FOMO.
זה לא רק שלא להפסיד את מה שקורה כעת.
זה אומר שמה שלא יקרה כעת, כבר לא יקרה אחר כך, מפני ש
מה שקורה כעת – מצע החווייה – משתנה,
והכלים לחוות את האחר כך – אני – משתנה.
* זה היה ההסבר – לא ממליץ להאמין להסברים על סנטימנט.
גם אם כולנו מסבירים סנטימנטים.
כל הזמן. הסברי סנטימנט בדומה לבריאת נראטיב – השתה של הגיון רטרואקטיבי, תואם ערכיות, של סובייקט כאובייקטיב. כמו לקשור את הפחיות לאוטו חתן כלה לפגוש הקדמי, במקום לטמבון האחורי, ולצפות שיקרקשו בעמידה – לתחושת הדחיפות ואיום ההחמצה של חוויות משמעותיות שאולי כבר לא יקרו. ואפספס אותן.
מה שלא חוויתי, כבר לא אחווה: אני החׂווה, מהווה ישות שונה, גם אם לא אחרת.
ואין כאן המלצה.
החווייה בחזרה למקום אחר עשויה להיות משמעותית לא פחות, ועם זאת, אחרת.
כאיש קטן לא רוצה את מה שלא יקרה.
הרצון שלי לעצמי – הכמיהה לחוויות בעלות ערך, להצטער על מה שחוויתי והתפקשש ולא על מה שיכולתי להשיג, נמנעתי, ולא חוויתי.
אני מגדיר, מתייג, לכן מודע לפגישה עם שכמותם, בבחינת מי שהולך עם מברג רואה בכול בורג,
מעניינים אותי – בצורה מסויימת, רצוי מהטריבונה, במשורה, כשאני מאתר בהם איכויות נוספות – דמויות עם עוררות רגשית, עם פערים בין מציאות לבין תפישתה על ידם.
מאפיין, משרטט, תוחם, אוחז תודעתית תופעות מעניינות כאלה.
היו מי שגיששו אצלי ספיחת סוג של תמיכה בנידפותן; היו מי אתרו בי סוג של יציבות רגשית או ייחוס כוח בר שאיבה, והתבלבלו בין מה שאני
♠ יכול לספק,
♣ לבין מה שרוצה,
♥ למה שרצו לצרוך,
♦ לבין הציפייה ממני
והתאכזבו.
אני רגיש לתיוגי 'סבירות' שאינם תואמים את שלי.
כן, גם אני רואה את עצמי כ'סביר', במובן שנראה לי שאני יכול להסביר לחותרי רציונליות את התנהלותי באופן שהם אולי לא יסכימו ערכית או אסתטית עם התנהלותי, אך יזהו את המערך הלוגי עליו התנהלותי נשענת, יתייגו אותה כקוהרנטית. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי מנרמלי פתולוגיה התנהגותית ז'
שרה נתניהו מהווה, עבורי, ייצוג מוקצן של תופעה רווחת, מוכרת, למקרים שאולי קלים יותר, מקרים שסופחים תשומת לב תקשורתית פחותה מזו שהיא סופחת.
למען היושר האינטלקטואלי – משאב בנדירות לא בשל מחסור אלא בשל חוסר ביקוש לו – ייחוס הפתולוגיה לגברת נתניהו נעשה מתוך ספיחת רשמים ועדויות מתוּוָכים על ידי התקשורת. אין לי הוכחות אמפירית או פורנזיות לקיומן, אלא על פי ההיסק. עם זאת – נסיבתית אינטואיטיבית אני משער ש-שרה נתניהו אכן לוקה בתסמונות אלו,
ישנו מערך מגוייס רגשית אולי אף מעשית, שתפקידו למסך את ביטויי הקוועץ'. ישנו מערך 'מנרמל' כמו ניקול ראידמן, סנדרה רינגלר, מושיק גלאמין, רוני מאנה בעבר, בני ציפר, שהם לתפישתי – אולי טועה – מגוייסים לנרמול הייצוג שלה בתקשורת.
אינני יודע
אם הם אכן מגוייסים,
ואם כן, האם גברת נתניהו גייסה אותם רגשית או בדרכים אחרות.
גברת נתניהו מהווה גורם משפיע על אזרחי ישראל מתוקף היותה רעייתו של ראש ממשלה סמכותני 12 שנים רצופות, 15 סך הכול.
מעדויות שונות, שאינני יכול לתקפן עולה, שמעורבותה בענייני המדינה והציבור חורגות מהמקובל.
מכוח אישיותה הנתפשת, הפתולוגיה שאני מייחס לה מהווה גורם משפיע על המרחב הציבורי. כגורם שאינו ממונה או נבחר, היותה דמות משפיעה לוקה בהתנהגותה, שנמצאת בצומת השפעה קריטי, משפיעה עלי.
קשה ואמורפי אף יותר לאבחן את מי, איך ולמה מי שמגוייסים לנרמל את התופעות המיוחסות לה, שהם בעצם באדווה הרחוקה יותר.
במאה העשרים היה דיבור שאחד מהסודות השמורים ביותר הוא הרצפט של המשקה השחור, נו, שו אסמו – קוקה קולה.
במאה העשרים ואחת, משער שיש מעט סודות אטרקטיבים יותר לפיצוח מאשר הנוסחה האחראית לסדר הצגת התוצאות במנוע החיפוש הפופולרי ביותר – 'אלגוריתם החיפוש של גוגל';
מיקרוסופט רוצה להופיע ראשונה כשמקלידים 'תוכנה', מיקי בוגנים שואף להופיע ראשון באיות 'מספרה', וההוא ששמו עולה כשרושמים בשורת החיפוש 'אשכנזי חסר אמונה'. כולל תמונות. להמשיך לקרוא גוגל ואני
מכלול היבטים של מעשי אדם.
יישום סטנדרטים של התנהגות אנושית והעדפות אסתטיות.
קהילה, תרבות, מובחנת ערכית התנהגותית.
עליונות תרבותית
כששתי תרבויות, קהילות מובחנות על ערכיהן ההתנהלותיים והטיותיהן האסתטיות, מקננות אחת ליד אחרת צפוי מעבר אנושי, פעפוע, ביניהן.
בבחירה חופשית אנשים מכווננים את נוחותם על מצע החברה בה מקננים.
במבט־על, השוואה בעצימות מגמת הפעפוע של פרטיהן יחשוף עליונות תרבותית.
פעפוע החוצה של תרבות מצטמקת מקשיח את ליבתה ומסלים פעולות התגוננות, התכנסות, הסתגרות והקצנה משמרת צביון של מנהיגיה. לשימור אחיזתם, נגד המגמה.
התרבות האקלקטית, הפחות נשלטת תקלוט מפעפעים, בעוד שהתרבות המשמרת צביונה, תתמצק ותקטן.
התממשקות בין פרטי חברות מעורר פעפוע.
מעבר לתרבות משילה מסורות ואיסורים שתכליתם מיצוק ציביון הוא קידום.
פרוגרסיה.
התכנסות לקהילה צביונית, מתאפיינת בטקסים מסורתיים, ממחזרת ומטמיע מסורות ייעשה בעקבות רווח אישי מהמצב או ממצוקה. המצוקה מתנחמת בספיחת תמיכה מהקהילתנות, מדמויות סמכותניות, או ממימוש אמוני של ייאוש בוטח בכוח עליון מארגן.
ריאקציה.
חרבן מסיבות שאני – ההתכנסות ההזדהותית, תחושת הכוח הנשענת על צִדְקָת יחד המוני – מרתיעה. אותי.
שיחות ווטרנים חרושי קמטים, עוטי עיטורים ואותות הפגנה שחורים, אדומים וורודים, נוצצים בזיעה ים־תיכונית, משחלפים סיפורי מורשת על עימות עם שוטרים, וקרבות עם ביביסטים.
לא נראה לי: לא עניינית, לא אסתטית ולא ערכית.
כן נראה לי כתמונת ראי של פרקטיקות אמוניות, לאומניות, משמרות התכנסות הזדהותית, להלן 'ימין', בכל עת, גאגורפיה, תרבות ושפה. להמשיך לקרוא לא סובל הפגנות
היה לנו מורה, לאזכרתיאתשמו, לצורך העניין אקרא לו עמי. נדמה לי שלימד מולדת. היה פעם מקצוע כזה – חינוך והנחלה של אהבת העם לארצו, אליה שב לאחר אלפיים שנות גלות ושואה. העם לא עמי. להמשיך לקרוא ערש, הרס, הדמוקרטיה
להאמין להסברים על סנטימנט.
