בחי אלוהיי, כך זה היה
לעיתים קרובות (מדיי) אני מקנן בפרלמנט בוקר בכת'ריליבק'ה. בין היושבים כמה אודים מוצלים, חצילים מאודים מבית קפה מיתולוגי שנפח את נשמותיו. רובנו ככולנו ישבני בתי קפה, שלא לומר בטלנים נטולי עבודה ומעש, ונחלקים לשניים בכל האמור לתהילה – מי שתהילתם מאחוריהם, והיתר שאִכזֶבה, איחרה, בוששה וככל הנראה כבר לא תגיע. בשונה ממני, להם לפחות יש 'תהצדקה – הם מעבר לגיל התעסוקה.
(