בבוקר שבת, כשנפגשנו אנדי חיווה שהיה לו כייף אתמול. כמסוכם, לקחתי את קטנועו והגעתי לקפה ZOHNG המעולה שאיתרתי כבר ביומי הראשון בצ'יאנג מאי. אני פותח בו כל יום. גרפיקה אנושית מרצדת. דמויות סמי אנונימיות, כלומר כבר מכיר כמה, אך לא נופלים צווארונות. 'בן בית' יהיה פתטי לומר, 'אב בית' – לא נכון, אז אני על תקן סבתאת הבית. השילוב של מיקום, תפאורה, מזון וקפה והכי חשוב – היושבים בו. בכל מקום בעולם כזה מקום מתאים לי.
אין דבר כזה 'דעה' פוליטית.
ישנן עמדות פוליטיות.
עמדה פוליטי מתנסחת לאור צבר סנטימנטים מוטמעים מקדמית איתם פרסונה ניגשת למצב.
בהנחיית סנטימנטים אלה, פרסונה בוררת רציונלית את הכלים להתייחסות ולקידום המצב לטובתה הנתפשת.
ישנן שתי תפישות בסוגיות פרט–חברה–ריבון. ימין ושמאל.
פרסונות נוטות לתפישות אלה על פי צבר הסנטימנטים המקדמי שלהן.
אין תנועה בין התפישות, ומעט בתוכן.
יש חתירה של פרסונות לרווחתן וחירותן האישית.
לכן רוב האנשים שמרנים, והאנושות מתקדמת, משילה סממני ציביון ושרירות.
מיתוס האינדיבידואליות הוא חלק מהאמריקנה. מתבטא (גם) כשהטוב מזדמן לעיירת הספר וכשמסיים את הטיפול ברעים לא ישאר ליהנות מחיי הקהילה אלא, ירכב לעבר האופק. לבדו.
וויין ואיסטווד דגמנו את התפישה שזה לא אישי.
קונספט החברות שונה מאשר אצל ישראלים, התפישה שחבר נבחן 'בעת צרה' – לא קיים. ב'צרה' קונים את השרות שמטפל בה.
בבוקר פגשתי את אנדי. צליעתי לכיוונו אולי הותירה ספק אך לא מקום לפרשנות על מצבי. אולי רק ל-מה גרם, ולאיך ממשיכים מכאן.הצעתי שיבלה עצמאית, אני אקנן סביב בתי קפה ואוכל ברדיוס צליעה עם מחשב. לא בחושך. כל אחד בבכייף שלו. מתאים לו.
חלק מהכנת מסע ממונע הוא התאמת כלי למשימתו, על מצע מוכנות להשקעה.
ל'ניו יורק-אלסקה-מקסיקו-ניו יורק' ב- 1988 הייתה לי מכונה מתואמת חדשה, שרק הושקה. בהמשך כשחיפשתי את התצורות ה'נכונות' למשימות אחרות, מצאתי גם מי שהקיף עולם על הונדה 500 בן 40. האופנוע, לא הרוכב.
אנדי, האמריקאי שפגשתי יום קודם בבוקר, ואני יצאנו מצ'יאנג מאי על הקטנועים עם מוצ'ילה קטנה. היה נוח לשנינו שאני אנווט. ברכיבה הוא יודע מה עושה – צמוד היטב לאחורי.
כששאלתי את רואה החשבון שעבד איתי בחברה מפוקפקת במוסקבה, על מה הוא נוהג, ענה שעל ב.מ.וו. מפואר. לשאלתי 'למה', השיב שהוא 'מרגיש בה בנוח', 'הולם את מעמדי', וש'אני מרגיש קטן ברכב של אשתי'. (והוסיף שהאוליגרך, הפושע־בחסות־החוק אותו הוא משרת, מוכר לו את רכביו הקודמים במחיר עדשים.
הערכתי את הכנות (או את חוסר ההומור) – בדרך כלל אבחנות כְּאלה ניתנות על אחרים, לא וולונטרית על עצמנו.
הסידורים הם תעוקת כל טיול. מין בזבוז הזמן הזה שמונע מלראות ולחוות.
אז זהו שלא. הגם שלא ניחנתי בכישורים ארגוניים וביורוקרטים, עבורי במסע, הסידורים – הטרה כאילו, הם השוס – הנטו התכני.
אמרו על אהוד ברק שבכל תפקיד צה"לי הוא הסתכל למי שמעליו בואכה תפקידו הבא.
כמאפיין התנהלותי, הסתדרתי עם הנמוכים ממני בהיררכיה המקומית טוב (הרבה) יותר מאשר עם מי שמעלי. אני יכול למצוא להתנהלות אופיינית אישיותית זו צידוקים לוגיים עד מחרתיים, ועם זאת, לך לא 'כפת לי לשקר לעצמי – לא מוכן; זו התניה אישיותית לא בחירה, בטח לא מושכלת. בכלל, בתי, אל תאמיני למי שמסביר באמצעים רציונלים סנטימנט.
תקלה שלא עלתה בבריאות נפשית, פיזית או אלפלאחשובהמטבע = חוויה.
אחרי יומיים בבנגקוק בחדר קטנטן שאין בו מקום לשים את התרמיל עברתי למלון אחר, שם המים לא מתנקזים. הייתי שם ארבעה ימים, עד שהודיעו לי שבשישי בלילה הם יהיו מלאים, כולל החדר בו התאכנסתי, שהוזמן.
סיבה לעלות לצי'אנג מאי.
תנני תננאי, הזמנתי אוטובוס לילה.
♠ לרפרף עד התחתית כדי לחזות בעומק היומרה, במה ה(מדובר) נכתב.
♣ להימנע מקריאה;
בהיכרותי הן את הטקסט והן ת'כותב – ברי, שדבר טוב לא יצא לך ממנו, לא יוסיף להשכלתך ולא בריאות לצאצאייך.
אזהרה
לו אני במקומך, הייתי מבכר צפייה בפורנו מספק בקטגוריה החביבה עליך – מה היא באמת? – על קריאת טקסט זה.
אני מבין שקריאת טקסטים שלי מהווה תענוג מפוקפק פינת ביזאר; התמודדות עם זרימת פוסט זה משולה לשתיית, גריסת, לעיסת ובליעת תבנית ביצים לא מבושלות על קליפתן. והתבנית. אני לא הייתי שובר ראשי בפיצ'פוץ' התוכן שלהלן וזאת מחמת חשש לתרעלת תודעתית.
אם החלטת להסתכן ולקרוא, אמליץ:
♠ לקרוא ממסך מחשב,
♣ מושג אחד ולנוח.
נראה שזה העתיד. נישא בפי כל.
לשם הולכים מנועי החיפוש; כהתפתחות אבולוציונית:
בעידן הראשוני – Lycos, וה- Alta Vista למיניהם בתשעימים, הצגת אתרים בהתאם לשכיחות המילה המוקלדת ממכלול אתרים שנסרקו ואונדקסו מראש.
המחשבון המדעי בכיתה י'. לא עזר לי להיות מדען, אבל גם לא הפריע
Google כמובילה, בינג ועוד, החלו מהחלפת המילניום להציג אתרים מאונדקסים מראש לפי רלוונטיותם למילות החיפוש, בהמשך לצילומים, תוך מתן משקל לפרופיל המחפש, מיקומו הגאוגרפי, ולתקפות המענה הנשענת על 'חכמת ההמונים'.
כעת מתחיל עידן חיפוש במאגרי מידע תשובה מנוסחת דיגיטלית לשאלה ספציפית, וזאת על פי מילה עוקבת למילה.
יש להניח שחברות אחרות ישיקו את המענה שלהם לאתגר, וגוגל תעשה זאת אחרי ש- mile stone שנקבע כמאיים על הכנסות יושג.
בצד שיפור האיכות [הַקִרְבָה לכוונה] של התשובות תעלה,
הקונספט של תשובה יחידה סמכותנית היא המשך מגמת התמוססות הביזור, הדמוקרטיה, וכמיהה לסמכותנות מתגברת.
ניתן להאשים אותי בשמרנות בומרית ריאקציונרית.
הואשמתי כבר בהאשמות חמורות מזו.
אני מתנגד, מתונות, ל- VAR; נראה לי משפיע מדיי על המשחק ביותר מדי היבטים, כדורגל הוא משחק אנלוגי, לטעמי, טעויות שיפוט הן חלק מהריגוש וההנאה מהמשחק.
אני כמובן מעדיף תשובה ראשונה מעולה לשלאלה שנשאלה, ומשער שמחיר הייעול הוא גם חיזוק הנטייה לסמכותנות.
ואולי אני דומה לאמי, שכשרכשו לי את המחשבון ב- 1976 הזהירה מהתנוונות ואיבוד היכולת לחשב.
במסגרת שמונה הביטויים – טיירי וידר אמר שאני נוקט ב 8 ביטויים שחוזרים על עצמם – יש לי אחד שבסופו סימן שאלה: מתנשא*?
* התנשאות: חיווי על פעולה שמכָוונת להחצין יתרון ערכי.
בעוד תיוג 'התנשאות' על אחר נתון לפרשנות ודחיה של המתוייג,
חיווי 'מתנשא עלי' מהווה תגובה אותנטית וולונטארית, לתחושת אי-נוחות של המתנחת להחצנת נחיתותו הנתפשת ערכית של המחווה.
בדרכי למשרד, כשאני רכוב, עצרתי ברמזור ברמזור אדום בז'בוטינסקי המאובק והמפוייח ברמת גן. לימיני התגלגל קטנוע מהסוג, איך לומר, בת זוגי וילדיי לא רוכבים על כאלה.
הרוכב, שמנמן עם חזות סלבית, מדי צה"ל דרגת סמל – נראה לי יותר מבוגר מכדי להיות סמל בשרות חובה, דחוס בקסדתו מדבר באמצעות המיקרופון קסדה. להמשיך לקרוא מינורי בסתם
לאחר כחודש צום – אני מתבייש לחשוף למה – תוצרי זקנה. אל תגיעו לגילי, עצרו קודם – של רכיבת אופניים (– האופניים הן הכלי המקדים את רכיבתי לאופנוע, משנעות אותי אליו) – בדרכי ל vesperr, החביב על ישבן בתי קפה שאני, כשאני במוד קונפיגורציית עם מחשב, שם, כלומר כאן, במקום לייצר תוצרי עבודה בלתי כדאיים, להשפריץ טקסטים לא מובנים ובלתי קריאים, או סתם להעיק, להנעתי, על חפים לא אשמים, אני מפצ'פץ' חוויות לא חשובות, אני חוגג את התאוששותי במעבר בחיקר (אם אדבר לרגע בעגת דניאל פאר הנערץ) הבימה.
