משך הקריאה: 1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
מכירים את זה,
שמנסים לפתור ‘בעיה’
– שינוי שלטון
שאין לגעת בה
– פגיעה ביציבות שלטונית; חבירה לנאשם בפלילים שולט להמשיך לקרוא בעיה שלא נוגעים בה
אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון ‘אחיזה’ מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
‘אחיזה תודעתית’ היא הקוזינה המרוככת של ‘הגדרה’ היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
משך הקריאה: 1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
מכירים את זה,
שמנסים לפתור ‘בעיה’
– שינוי שלטון
שאין לגעת בה
– פגיעה ביציבות שלטונית; חבירה לנאשם בפלילים שולט להמשיך לקרוא בעיה שלא נוגעים בה
משך הקריאה: <1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
מכירים מצב, ש
‘נוגעים בבעיה שאל לגעת בה,
לא פותרים אותה
ויוצרים בעיות שלא היו קודם’?
אז בני גנץ וראש הממשלה החליפי.
הטומטום האנדרוגני,
הטמטום הדמוקרטי הזה כאן כדי להישאר;
רע ככל שיהיה,
שירת, משרת וישרת את מקבלי ההחלטה להשאירו.
שוב תודה לך בני על התגנץותך
משך הקריאה: 6 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
מראדונה? מוכר? ההוא מ-פלה, מסי, אולי רונאלדו?
ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל – פיפ”א בחרה את מראדונה במשותף עם פלה, כגדול הכדורגלנים במאה עשרים.
במשאל אינטרנטי בין כלל האוהדים, מראדונה נבחר ככדורגלן המאה ה-20 כשלמעלה מ- 50% מהמצביעים בחרו בו. פלה, במקום השני עם פחות מ- 20%.
במשאל בין ‘משפחת הכדורגל’ – כפי שהמגזין קרא לעיתונאים, עסקנים, כדורגלנים ומאמנים – פלה זכה במקום הראשון עם כמעט 73% מבעלי המקצוע, ומראדונה רק במקום השלישי עם 6% מקולות המקצוענים, כשבמקום השני ארגנטינאי אחר – אלפרדו די סטפאנו עם כמעט 10% מקולות הוועדה.
ההסבר שפיפ”א נִפקה לשימוש בוועדה היה, שמשתמשי האינטרנט, הפלטפורמה עליו נעשה הסקר, הוא צעיר – זוכר את הכדורגלנים הקרובים לדורו ולכן העדיף את מראדונה.
ההסבר, אפעס, לא כל כך מתיישב עם העובדה שיוזביו הפורטוגלי, זכה במקום השלישי במשאל האינטרנטי עם מעט יותר מ-6%, כשהוא מבוגר מפלה בשנתיים, כשעד המקום ה- 12 נבחרו כדורגלנים צעירים ממנו.
על הסוגיה מי ‘הגדול מכולם’, ניתן, או שלא, להתווכח; יכולת פרסונלית, דומיננטיות בתקופתו, ספיחת תארים. מורכבות בלתי ניתנת למדידה. דיון על הטיות שאלון תניב מורכבות יתירה אף היא.
בשכבות עוני עמוק, ישנו המון – פרטים רבים, בשולי החברה, השונאים את מצבם הנחות, את תחושת המודרות, הקיפוח, שהביא אותם למצב המסויים בןו הם נמצאים. הם רואים במי שמצבו טוב, כמי שנהנה מחגיגה, כשהמודרים לא רק – ‘כמו הביצים’ כמאמר ריבלין – מחוץ לה, אלא שהחגיגה גם על חשבונו – משרות ציבוריות, קביעת עתיד, תחזוק סיסטם לא מאפשר תקווה לשינוי, וממילא נטולי יכולת לשנותו.
למודרים יש מגבלה, מחסום, אין תשומות, לא אנרגיה ולא נקודת מינוף לשינוי מצב, אין תקווה לתרחיש שינוי.
להמון נותרה הנחמה. אופוריה טמפוררית לוקלית (= התפעמות זמנית מקומית) נישאת על יכולת וכשרון יוצאי דופן, בהזדהות עם התרסה אפקטיבית על אחר, שנוא. נחמת הוצאת העין, ההתרסה למי שההמון תופס כמחיל סדר החברתי – האליטה המשליטה אותו ונהנית מפירותיו.
פרטים בהמון אולי חולמים על הבקעת שער מרהיב, עם היד או בסלאלום בהשכיבם נבחרת של אומה מערבית עשירה, אבל יודעים שזה קרה להרף רגע, משק כנפי הפרפר, מראדונה עשה את זה, נראה על מסכי טלויזיה, מחשבים, טאבלטים וסלולר, והבהוב הריצוד הקסום הותמר לכסף, סמים וחולי. של מראדונה. מצבם לא השתנה.
זו נחמה ולא סיפוק, שכן בסיפוק יש שובע. גם אם זמני.
נחמה – אין. זו השלמה עם המצב, עם הפוגות של אופוריה רגשית בהצלחה של אירוע מנתץ מצב חברתי נתפש. לרגע.
מראדונה היה שחקן ענק. לצפות בו, עד היום מלהיב אותי יותר מלצפות בכל אחד אחר – הכריזמה נוזלת מהחלוצה, משפריצה מהמכנסיים.
ההיסק שלי מהנתונים הבירוקרטיים, שמראדונה נתפש כ’הכי גדול’ אצל כל כך הרבה אוהדי כדורגל חורג מהאהדה למשחק, או לקבוצות שבהן שיחק.
מראדונה היה מושא בהערצת המון. מודר. נושא התכנסות הזדהותית.
המון מודר, מקופח, עני, בכל עת גאוגרפיה, תרבות ושפה, הזדהה עם הפנומן כבעל יכולת להתריס בממסד מתנשא שבע.
בדומה ל-מה שעשה מראדונה עם נאפולי כנגד קבוצות הצפון העשירות המנתנשאות באיטליה, בנבחרת ארגנטינה כנגד האויב האנגלי המערבי המתוחכם עם שער היד המתוק – שמחה לאיד עצומה, שמייד מחוזקת ומגובה באמצעות ביצוע יוצא דופן מתחום הדיסציפלינה.
במובן זה, מראדונה מהווה מודל של נאו פופוליזם עם היבטים המטפלים בסוגיות פרט–חברה–ריבון, בהם פנומן פוליטי סופח אהדת ההמון כנגד ממסד והאליטה המקושרת אליו. ,
ההמון האוהד יוצא מגדרו לנוכח התצוגה הספורטיבית/ פוליטית. הרבותא שההמון רווה היא התעלות רגשית. זמנית מקומית. בה בעת לפרט לא יוצא הרבה מעבר לאופוריה.
למראדונה לא הייתה היכולת והדיסציפלינה לתעל את הכריזמה לנכסים ריאליים מעבר להישגיו בכדורגל, כסף זורם מזדמן, תהילת עולם, רכישת מין וסמים, יירוט משרות אימון בהן כשל.
מנהיגים פופוליסטים פנו אל אותם אוכלוסיות מודרות, עניות מקופחות, רתמו את תסכולן לקבלת תמיכה בהם. שליטים נערצים אלה נטו לדמוקרטה ‘לא ליברלית’, הצרת דמוקרטיה, ניתוץ שלטון חוק בתצורה המערבית המורכבת, ולעיתים אף אפשרו לשליטים – להלן נאו ימין רדיקלי.
האם מראדונה, בחבירתו להמון עני, לאייקון צ’ה גווארה, לפידל קסטרו הוא ‘שמאל’?
לא.
מראדונה לא התעניין בבניית סדר חברתי חדש, רציונלי, מקדם, ליברלי, שיוויוני.
אלא בניתוץ הגמוניה לתועלתו האישית. בכך הוא לא מהווה דיכוטומיה של גמד–ענק, עשיר, מייצג–עניים, … הוסף את היתר, הוא ההיברידיות המייצגת.
אין התכנות לחלום שההמון המתכנס הזדהותית יחליף את אותן עמדות ממסדיות שמצריכות סף כניסה של מקצוענות, מיומנות, השכלה, וקשרים, אז מסתפק בשאיפה טבעית, מובחנת, מובנת, לנתץ את המבנה האליטיסטי הקיים, בנחמת השנאה, ובחוסר מודעות, שאליטה ערכת תקום, על גבו של ההמון הזועם, שייוותר מחוץ לה.
משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
מקובל לחשוב ששמאל דוגל בשוויון וסולידריות כלכלית בין אנשים.
פאר הממסד הקתולי, עושרם המופגן של ‘רועים דתיים’ באפריקה, כשצאן מרעיתם מתבוסס בעוני מנוול, פייגלין – זהות, נפתלי בנט ואיילת שקד – ימינה, פורום קוהלת הם (סוג של) ליברטריאנים, התמיהו אותי.
למה? להמשיך לקרוא למה ימין קפיטליסטי שמאל סוציאלי?
משך הקריאה: 5 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
אני משער, שאם ייערכו בחירות לבית נבחרים במדינה דמוקרטית,
יוצבו קלפיות באיצטדיוני קבוצות עם קהל אוהד*,
יימצא, שהתוצאות בקלפיות תהיינה בהזחה ימנית מובהקת, ביחס לתוצאות הבחירות הכלליות באותו יישוב.
כלומר, הקהל האוהד את הקבוצה המקומית הוא ימני, קונסרבטיבי, נוטה ללאומנות–לאומנות, חזק יותר, במובהק, מאשר ההתפלגות הכוללת באותה עיר.
ו-כן, ככל שהחצנת האהדה בוטה יותר, כן המחצינים יהיו ממוקמים בימין הקיצוני יותר בספקטרום.
ההתכנסות ההזדהותית היא מיומנות ימין, בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
* קהל אוהדים של קבוצות באצטדיונים בהם סף הכניסה נמוך, מאפשר כניסה לכל (- לא משחקי NBA או קבוצות-על של כדורגל שמארחות קהל ספוראדי שבא לחוויה חד־פעמית) – ומזדהים במלל, במחוות גוף ובאביזרים נלווים מעודדים את מושא אהדתם.
אני בן 61, נראה 71 מרגיש 81. בחולון, לפרדון הוציא חוץ (– אווטים) הכי רחוק בישראל.
אוהב ת’משחק; פרנץ בקנבאואר, מגי’ק ג’ונסון, סקוטי פיפן, צ’ראלס בארקלי, פרנקו בארזי, זינאדין זידאן, רוברטו קארלוס, ראובן עטר, תיירי הנרי, אריק בנאדו, אנדראה פירלו, קווין דוראנט, קווין דה בריינה, אלי דסה, עושים לי את זה. להמשיך לקרוא ביורוקרטיה ספורטיבית
משך הקריאה: 2 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
תגידיתגיד, אינטואיטיבית, אינסטינקטיבית,
בהתנגשות, איזה ערך גובר* לטעמך,
‘אחווה’ בין פרטים או ‘זכויות פרט’?
בהינתן לפרט בחירה, אינסטינקטיבית או מודעת, על העדפתו בין שני ערכים אותם יבכר להחיל בעיקר על חולקים ערכים משותפים לו, ואנונימיים לו, בין
אחווה | ל– | מצדדים בחופש פרט |
משך הקריאה: <1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
כשכתם Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו יוסר,
וזה יקרה,
תומכיו החרופים, האקטיביים, הזמניים,
יאמרו בדיעבד – ‘הוא היה נהדר, והשתנה.’ להמשיך לקרוא ולכשנתניהו יילך
משך הקריאה: 1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
רואה שבוויקיפדיה, בערך ‘סנטימנט’ מפנים לערך ‘רגש’.
ההתייחסות ל’רגש’ כסנטימנט, לא מתאים לאחיזתי התודעתי את המושג סנטימנט.
עצלן שכמוני הטמין בערך ‘סנטימנט’, העירום מכל הגדרה את – להמשיך לקרוא מינורי בוויקיפדיה
משך הקריאה: 2 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
משך הקריאה: 2 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
מוקדש* לחותרי2* קונצנזוס3*, נטולי בסיס רציונלי4* אלא, סנטימנט5* טעמים6* מוטמע7*
פגוש פוגייש פגשתי בחור נאה ממלאך מתוק מדבש,
נצר לדמויות מובחנות עם תודעה רחבה,
לא (כל כך) בנורמה (כלומר היו רוצים להיות הרבה יותר בממדים מסויימים, והרבה פחות באחרים),
מטפלים בעצמם, בָּרגש המקדים רציונל.
שלוש פעמים בהפרשים של כמה חדשים אמר לאזני “בתפישתי אני באמצע. אני בין… לבין…” בסוגיות שעל הפרק –
מובחן; יש צרכים, טעמים. רובד תפישתי רציונלי – לא.
* מוקדש – אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
2* חותרי – שואפים ל–… נמצאים במצב מחסור בממד מסויים, ומקצים אנרגיה לסיפוקו.
3* קונצנזוס – הסכמה מרחבית לא רק רציונלית אלא התכנסותית נורמטיבית חברתית.
4* נטולי בסיס רציונלי – תצורת מחשבה שאינה מתאפיינת בהליך סדור של פירוק קונסטרוקטים תודעתיים, בעריכת חיוויי מציאות בהקשרים היררכיים שעשויים להתפש או להיות חזויים כ’סבירות’ מתבקשת עצמונית על ידי תודעות בלתי קשורות.
5* סנטימנט – העדפה התנייתית, טרום בקרה רציונלית, למימוש ערך תודעתי אישי נתפש.
6* טעמים – דרוג יחסיות הרצון לצריכת אלמנטים שנתפשים חושית על ידי סובייקט ביחס לאלמנטים אחרים.
7* מוטמע – מערך הטעמים מהווה חלק מסובייקט בתמהיל של התפתחות אורגנית, בית גידול, חינוך, ובקרה רציונלית. הוא לא נוצר יש מאיין בהחלטה עמונית בשלב בגרותי כלשהו.
משך הקריאה: 23 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
Crushing the institutions of government in the service of a revered leader is common conservatism, anywhere, at any time, regardless of culture or language.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
כל המשפחות השמחות – מאושרות באופן דומה.
כל משפחה אומללה – מסכנה באופן שונה.
לב טולסטויהימניים – קונסרבטיבים באופן דומה.
שמאלן – פרוגרסיבי באופן שונה.
משך הקריאה: <1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
המון שואף טרלול אחרים.
בפועל, כמה לתעתוע תודעת עצמו.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
משך הקריאה: 1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
נחשפתי לקמפיין Brussels Airline.
וואלה, מדליק. גיוון גזעי, מגדרי, מהירות. מעודכן.
ואז חרבן המסיבות שבי בועט;
האללו(!) ידיים על ההגאים, היישירו מבט. אתם בביזנס שינוע נוסעים, לא במניפולציות רגשיות זולות.
מזה יש לי מספיק.
על חברת תעופה כמו כל שרות אחר לעמוד ב’מבחן הטחול’ שלי – היו זולים, יעילים, לא מורגשים, לא מצריכים התעסקות מעבר למינימום הכרחי.
משך הקריאה: <1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
ובבוטות – סתלבט מנהיג על מעריציו.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
משך הקריאה: <1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
הווייה מתווכת – תקשורתית, מילולית, טקסית – קובעת תודעת המון.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
משך הקריאה: <1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
לואי ה־14 החיל שלטון אבסולוטי על נתיניו.
כעת, נתינים מייחלים לאבסולוטיות נתניהו.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
משך הקריאה: <1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
המאה ה-17
צרפת: “L’État, c’est moi”
לואי ה־14, מחיל שלטון אבסולוטי על נתיניו. להמשיך לקרוא בישראל המון מייחל לנתניהו
משך הקריאה: 6 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
מאת: עובד עמרם Oved Amram
הקיץ זה עתה נסתיים, חגי תשרי עמדו בפתח ועימם התחלות חדשות. באותו הבוקר קמתי מוקדם מן הרגיל, היו אלה ימים ראשונים לתחילת הלימודים. בעודי מתבונן במראה שבמבואת הבית, התבונן בי אבא ואמר ״אמשי חלק, סרת מת׳ל דרוויש״ – “לך להסתפר, אתה נראה כמו דרוויש” – סגפן שיעי שלא גוזר את שערותיו. להמשיך לקרוא ספר, שיר וחסד לב
משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
מאת: עובד עמרם Oved Amram
כמו בכל יום שישי היתה סבתי רחל מגיעה להתארח בביתנו, כמה שמחנו לראותה. סבתא הגיעה עם ממתקים, מלאת מרץ לעזור לאמא בהכנות לשבת ויותר מכל, הביאה עמה סיפורים; סיפורים מהעבר הרחוק וסיפורים מן השבוע שזה עתה הסתיים, ואם נקרה היה משהו בדרכה בימים שלפני בואה. הסיפורים היו מלאי מתח והומור ושנונים בפתגמיה של סבתי האהובה. להמשיך לקרוא משק כנפי יונה