יומרות והצעות.
פשטנות והפשטה.
משרד חקירות, קליניקת חפירות, מעבדת הגדרות.
לשכת ניסויים, מרחב הצעות, מתחם בדיקות.
חוות יצירה, סדנאת המצאה, מוסך הרצה.
צמצומים ומצמוצים, צרצורים וריצודים.
תפישות וטיפוסים, תפיסות ופספוסים.
כיף, פכים, ופקפוקים.
תובנות עבשות, טוגנים מיובשים, תופינים יבשים.
טיולים, טיטולים וירטואליים, טלטולים מנטליים,
טלטלות מנטליות, ריטואלים ויראליים, טרטורים טוטאליים.
טרחות מעיקות, תעוקות מרוחות, מריחות עקומות.
קופסאת תכשיטים, כליא ברקות.
פטפוטים, טפטופים ופתפותים,
אחיזות מציאות, אחיזות מצוצות, זחיחויות מצויות.
תחזיות צפויות.
מלים ונמלים, משמימים ומשעממים.
המהומי מהות, מהויות מעומעמות, המהומים מעומעמים,
עמעומים מהומהמים, נהיות ואהממים.
דעות מגבלות. גילויי הודעות גבוליות.
הגדרות, גירודים, גידורים.
הערות על תודעות גבוליות. הארות על גבולות תודעתיים.
הארות על גללים תודעתיים. חארות.
פסיפס מילולי, מוזאיקה תובנתית, קלידוסקופ אסוציאטיבי.
אמיתות לא נכונות, נכונים לא אמיתיים. התעמתויות מוכוונות.
זבזובים קלישאתיים, קלישאות מזובזבות.
בזבוזים כושלים, שיקולים כוזבים.
קושיות, תהיות ומענות, טעויות ותעיות.
געיות והטעיות, ג'עג'ועים מוטעים.
טעויות גלויות, טעויות גועליות, גילויים מוטעים.
השתאויות משועשעות, שעשועים משתאים, השתעלויות ושלשולים.
הכללות מקולקלות, קללות מלוקקות, לכלוכים מקוללים,
כללים קלוקלים, מולקולות לחות.
תכנים שאבד עליהם הכלח, קלחים מעובדים לעוסים.
מינוחים, ניסוחים וניכוסים.
כניסות ויציאות.
אוהדים*, אֱמוניים* ולאומנים* סופחים עניין, הנאה וטובין מסיפוקי סנטימנט של תכני ספורט, אמונה, ואומה (בהתאמה).
בצד ספיחת הנאה, ממימוש אהדה ספורטיבית/ אמוניות/ ולאומנות,
ההתכנסות ההזדהותית גובה מחיר תשומתי בריבוי ממדים;
עיקרו – ויתור על היבטי חופש החלטה והמשמעויות התשומתיות והריאליות המשניות הנלוות להגבלות חירות והקצאת תשומות התכנסות.
––––––––––
* בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
אהדה ספורטיבית (- 'שרופה') בדומה למסורתיות־לאומנות (- אדוקה) –
להלן ימין, בכל עת, גאורגפיה, תרבות ושפה –
כתתי סוג של שמרנות (– דבקות בערכים בנטרול בקרה רציונלית)
שותפות לביטויי התכנסות הזדהותית א-פריורית ולא מבוקרת, לקהילה היררכית.
#רצי1נל
אהדה ספורטיבית – כקלישאה 'כדורגל = דת' – משמשת [גם] כאמצעי תירגול סנטימנט התכנסות הזדהותית לקהילה, התמרתו ותיעולו לאפיק לגיטימי חיובי.
להלן סובלימציה.
#רצי1נל
ביטוי רווח, חסר פשר ישיר ועתיר משמעויות משניות.
הצעה להסבר
קריאה לאחרים להחיל על עצמם וסביבתם
אמונות, סט ערכים ויישום פרדיגמות
שתואמות את קהילת הקורא,
להמיר ביקורת שוללת (את אמונת הקורא וקהילתו) באימוץ אכסיומטי של תכני הקורא,
כערך נשגב.
#רצי1נל
שאיפה לייחס לקהילה איכויות מיסטיות-רומנטיות
– להלן 'ימין'* –
מבטאת (גם) כמיהה לחברה היררכית, שבראשה עומד מנהיג שמייחסים לו יכולות-על ואיכויות מיסטיות-רומנטיות.
שאיפה מיסטית-רומנטית של נתינים אמוניים מזמנת מנהיגות תגובתית לסיפוק שאיפתם.
מימוש אחיזה שלטונית מקצה משאבים (גם) לסיפוק כמיהת התומכים להתעלות רגשית, באמצעות פעולות מוכוונות ישירות לסיפוקים תודעתיים תוך עקיפת טיפול בהיבטי מציאות.
הנהגת ימין מנפקת רהב מלל, ביטויי ותשמישי קדושה, מחוות, סמלים, טקסים, מיסטיים־רומנטיים, יקרים רגשית, פשוטים וזולים להפקה.
אמצעים אלה מספקים רגשית, מהווים תחליף יעיל וזול יותר לתחזוקה בהיבטי מציאות מורכבים ויקרים לטיפול.
פעולות טקטיות אלה נעשות במודע ובכוונה אסטרטגית בחסות מיסטיקת האל ובכסות רומנטיות המדינה, שנתפשים על־ידי תומכיהם כערכים מקודשים.
—————–
* ימין בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
שאלה מקדימה חותרת ידע, הבנה, אישוש, וגזירת השלכות עתידיות, תכליתה לברר שמצב, הנחות או תנאים שיפורטו בהמשכה, אכן מתקיימים.
בנקיטת שאלה שאינה מבררת, השימוש ב'האם' מהווה איום שמשקף לנשאל ידע, הבנה וגזירת משמעויות שהשואל מברר, כלומר מטיל ספק, שהנשאל מודע להן.
#רצי1נל
באירוע חברתי צילמתי כמה עשרות אנשים.
כעבור יומיים שיתפתי את התמונות והסרטונים שאוחסנו בענן.
כעבור ימים אחדים אחת מהדמויות המצולמות אמרה לי שניסתה להסיר את תמונתה מהענן כי בבואתה הנשקפת נראתה לה לא מחמיאה.
מכיוון שהפעולה לא צלחה היא בקשה ממני להסיר את תמונתה.
בהכרותי את הדמות, והסבירות שאני מייחס לה, קיבלתי את שביקשה ללא אומר וללא הבעת עמדתי ושאר ביקורות מבאסות שמתאים לי להכביר בסיטואציות מעין זו למי שאני כן מייחס רציונליות וחוסן.
הסרתי את התמונה.
עם זאת, יש פה משהו מעבר לפעולה הקונקרטית.
השאלות בעצם, 'של מי הבבואה?', 'של מי הצילום?'
בעידן העכשווי, ההפרדה בין הפנים לחוץ, בין 'אני' לבין 'סביבתי' בין מצב רוח ותחזוק רגשי של פרט לבין גורמים חיצוניים, ומידת אחריות דל מי על מה – הטשטשה. הפרט תולה (גם) במעשה או אומר של אחר את האחריות על מצב רוחו.
ישנו קונסנזוס רווח שהפרט הוא הבעלים של בבואתו.
ולתפישתי – לוגית, ערכית ומעשית – הצילום שנמצא במאגר שלי הוא שלי. לכן, כשמישהו מנסה למחוק את הצילום הוא נוקט בפעולה נוגדת לרצוני, בקנייני, חודר לטריטוריה שלי ומנסה בשם איזה שהוא קונסנזוס נורמטיבי שגוי לוגית לבצע פעולה שמאיימת על שלמות קנייני.
בעידן בו אנשים מייחסים אחריות לאנשים אחרים את מורדות מצבי רוחם נראה להם גם סביר שהם יכולים להיכנס לטריטוריה של אחרים ולקחת משם ביטויים שגורמים להם לחוש לא טוב. במצוקתם הם מתבלבלים, חודרים לטריטוריה אחרת שלא אמורה להיות להם גישה אליה.
אני, יש לי ת'התניה, שכשאני נדרש לסוגיה שחורגת מתשובות 'כן, לא, שחור לבן, 17', אני מתלבט האם לענות ב- 3, 30 או 300 מילה.
הם נקלעו למצב.
הבינו מה הם יכולים לעשות, נענו לציפייה, כינסו את מכלול היכולות, המשאבים והאנרגיה שלהם לקידום אתוס ערכים הומניים־אוניברסליים שהוטמעו, ולהיות קשובים לדרישות הפעילות.
והתעלו.
בשנה האחרונה אני נחשף על בסיס (כמעט) יומיומי, להתייחסויות על ילדיי, על פעילותם בנושא החטופים.
אני נחשף לריבוי חיוויים "כנראה עשיתם משהו טוב."
בהפגנות – בעיקר נשים נטולות צבע שיער מדיסציפלינות טיפוליות ואקדמיות – שואלות, 'איך זה ששניהם מעורבים באינטנסיביות ובוורבליות ההגשה?'
אם – ביטוי המשמש כאיום, שבהינתן מצב מפורט
אז – תקרה פעולה, או מניעה, שאינה רצויה למאוים (– מי שהביטוי ננקט מולו.)
אם – בהינתן לפרט אחר תנאי(ם) נוגד רצון או סופח משאבים יקרים / נדירים ממצב עכשווי רצוי יותר, לאחר שמי שהתנאי מופנה אליו ישלים את המעשה או ההימנעות המפורטים
אז – תקרה פעולה או מניעה רצויה למי שהתנאי ננקט מולו.
המינוחים החיוביים של "אם אז" כוללים *הזדמנות*, *אפשרות*, *פוטנציאל* ו*סיכוי*, וכולם מבטאים רעיונות של *פוטנציאל חיובי* שממתין להתממש, אך אין בהם הבטחה מוחלטת לתוצאה חיובית, בניגוד לאיום, שבו התוצאה שלילית וודאית.
#רצי1נל
ניסוח מבוקר רציונלית של פרט,
– אם לא כן זהו 'דחף' –
להקצות תשומות רעיוניות וממשיות לממש חלופה נבחרת (בחירה) אחת מבין האפשרויות הנבחנות.
#רצי1נל
פרט חותר חוויית נינוחות רגשית מצרפית – אושר – כמימוש קיומו.
הכרה מכוונת להשגת נינוחות, מקצה תשומות־התנהלות
כבקרה התנהלותית (מודעת או לא),
ישירות ובעקיפין,
רעיונית במחשבה, רגשית ובמעשה מטפל במציאות,
לקידום מצרפי של חיוויים חיוביים ומניעת שליליים.
#רצי1נל
הכרה אנושית מקצה ומכוונת תשומות להתנהלות חותרת נינוחות רגשית.
נעשה במודע או לא, בישירות ובעקיפין, בתמהיל אמצֶעֵי בקרה:
♠ רגשי, בתחושה
♣ רעיוני, במחשבה
♥ מעשי, בטיפול מונע ומקדם היבטי מציאות.
#רצי1נל
מוכנות להקצות משאבי הגנה על אידאה, להחיל צביון על סביבה, גם אם פרטים אחרים אינם שותפים לסנטימנט.
סנטימנט להחיל הגבלה ממשית בהווה:
טקס, סמל–דגל, תפילה, צום, איסור, קדושה, לבוש והטלת מום מבחין, מדינה–דת–לאום כערך מיסטי־גורלי, מקנה/מונע זכויות.
#רצי1נל
מיצוק אחיזה בשלטון לטובת העומדים בראשו שמקדמים ערך עליונות הקהילה על פרטיה באמצעות:
החלת סממני צביון קהילתי על מרחב ציבורי כדי ליצור תחושת סולידריות ערכית של קהילה נאצלת.
יצירת ושינוי חוקים בכוונה למנוע החלפת שלטון בשם רצון העם ובטחונו.
#רצי1נל
פעולה לשינוי 'סדר חברתי' תארע כאשר דמות כריזמטית אליטיסטית מנסחת מטרה וסופחת משאבים כלכליים ואנרגטים בסיכון של מגזר אוכלוסיה שמזהה אפשרות להיטיב את מצבו בהיבטי יחסי פרט–חברה–ריבון, להקטין שוני בזכויות ובנגישות לטובין חברתיים ביחס לאליטה שלטונית מכהנת.
#רצי1נל
