הגיעה אלי דמות עסקית לפגישה. ר' ציין שהאורח 'רק על עצמו לדבר יודע', לא מתעניין באחר. לי זה דווקא נוח. מה יש לי לספר לו – עזוב אותו, אותי – שיעניין אותי לחלוק אתו?
אני משער, שאם ייערכו בחירות לבית נבחרים במדינה דמוקרטית,
יוצבו קלפיות באיצטדיוני קבוצות עם קהל אוהד*,
יימצא, שהתוצאות בקלפיות תהיינה בהזחה ימנית מובהקת, ביחס לתוצאות הבחירות הכלליות באותו יישוב.
כלומר, הקהל האוהד את הקבוצה המקומית הוא ימני, קונסרבטיבי, נוטה ללאומנות–לאומנות, חזק יותר, במובהק, מאשר ההתפלגות הכוללת באותה עיר.
ו-כן, ככל שהחצנת האהדה בוטה יותר, כן המחצינים יהיו ממוקמים בימין הקיצוני יותר בספקטרום.
ההתכנסות ההזדהותית היא מיומנות ימין, בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
* קהל אוהדים של קבוצות באצטדיונים בהם סף הכניסה נמוך, מאפשר כניסה לכל (- לא משחקי NBA או קבוצות-על של כדורגל שמארחות קהל ספוראדי שבא לחוויה חד־פעמית) – ומזדהים במלל, במחוות גוף ובאביזרים נלווים מעודדים את מושא אהדתם.
אני בן 61, נראה 71 מרגיש 81. בחולון, לפרדון הוציא חוץ (– אווטים) הכי רחוק בישראל.
אוהב ת'משחק; פרנץ בקנבאואר, מגי'ק ג'ונסון, סקוטי פיפן, צ'ראלס בארקלי, פרנקו בארזי, זינאדין זידאן, רוברטו קארלוס, ראובן עטר, תיירי הנרי, אריק בנאדו, אנדראה פירלו, קווין דוראנט, קווין דה בריינה, אלי דסה, עושים לי את זה. להמשיך לקרוא ביורוקרטיה ספורטיבית
להערכתי, התארגנות כזו תהפוך את המשחקים למופע לקהל, שכן, יהיה עוד יותר כסף, לקבוצות יותר עשירות, עבור קהל פחות מעורב רגשית, עם פחות אוהדים בעלי עוררות רגשית, פחות מתכנסים הזדהותית.
החל מסוף שנות ה- 80 צפיתי, הרבה מדי, במשחקי NBA. המשחקים, הרמה, הדרמה המועצמת, המורכבות, האנשים, בצד התוכן. ייתכן שחיי החברה בארה"ב תוצר גאוגרפיה, תרבות ונסיבות תיעלו לצפיית יתר.
טחנתי הרבה מדי משחקים בשבוע. צפיתי בתוכניות ספורט, Inside the NBA, חפשתי את חדשות הספורט, כדורסל, בניו יורק טיימס.
הסדרה ערוכה נפלא,
עם זאת, כ-מי שחי בניו יורק וניזון מהניו יורק טיימס – ה'הארץ' של המקומיים,
עסקו חודיות האתלטי שלו – ברור,
והתחרותיות המטורפת, האופי המחורבן, הרביץ לוויל פרדיו מהקבוצה שלו, התערב כל הזמן על כל דבר, כולל איזו מזוודה תצא קודם מהמסוע, קוקוץ', קראוס, ועוד…
"Football is a simple game,"
Gary Lineker said after England were knocked by Germany in the semi-finals of Italia '90.
"Twenty-two men chase a ball for 90 minutes and at the end, the Germans always win."
בחירות בישראל הן משחק פשוט: תריסר מפלגות מתכתשות ובסוף נתניהו מקבל חצי מקולות המצביעים.
בכדורגל – כרפלקציה של חיים, כדוגמא – אמירה מעין זו מתארת מקרה שאינו עומד בהתכנות סבירה לקרותו. נניח:
בהתקפה על שער, בניסיון הבקעה כדור פגע בקורה,
בניסיון שני ניתז מהמשקוף,
ובניסיון השלישי טעות של מגן דוחקת את הכדור פנימה.
לא אמור היה לקרות, וכאן בא משפט ממין זה. להמשיך לקרוא המזל הולך עם הטובים
