ללא השפעה
נטול השפעה, נטייה, עניין, בהתייחסות למהות.
#רצי1נל
יומרות והצעות.
פשטנות והפשטה.
משרד חקירות, קליניקת חפירות, מעבדת הגדרות.
לשכת ניסויים, מרחב הצעות, מתחם בדיקות.
חוות יצירה, סדנאת המצאה, מוסך הרצה.
צמצומים ומצמוצים, צרצורים וריצודים.
תפישות וטיפוסים, תפיסות ופספוסים.
כיף, פכים, ופקפוקים.
תובנות עבשות, טוגנים מיובשים, תופינים יבשים.
טיולים, טיטולים וירטואליים, טלטולים מנטליים,
טלטלות מנטליות, ריטואלים ויראליים, טרטורים טוטאליים.
טרחות מעיקות, תעוקות מרוחות, מריחות עקומות.
קופסאת תכשיטים, כליא ברקות.
פטפוטים, טפטופים ופתפותים,
אחיזות מציאות, אחיזות מצוצות, זחיחויות מצויות.
תחזיות צפויות.
מלים ונמלים, משמימים ומשעממים.
המהומי מהות, מהויות מעומעמות, המהומים מעומעמים,
עמעומים מהומהמים, נהיות ואהממים.
דעות מגבלות. גילויי הודעות גבוליות.
הגדרות, גירודים, גידורים.
הערות על תודעות גבוליות. הארות על גבולות תודעתיים.
הארות על גללים תודעתיים. חארות.
פסיפס מילולי, מוזאיקה תובנתית, קלידוסקופ אסוציאטיבי.
אמיתות לא נכונות, נכונים לא אמיתיים. התעמתויות מוכוונות.
זבזובים קלישאתיים, קלישאות מזובזבות.
בזבוזים כושלים, שיקולים כוזבים.
קושיות, תהיות ומענות, טעויות ותעיות.
געיות והטעיות, ג'עג'ועים מוטעים.
טעויות גלויות, טעויות גועליות, גילויים מוטעים.
השתאויות משועשעות, שעשועים משתאים, השתעלויות ושלשולים.
הכללות מקולקלות, קללות מלוקקות, לכלוכים מקוללים,
כללים קלוקלים, מולקולות לחות.
תכנים שאבד עליהם הכלח, קלחים מעובדים לעוסים.
מינוחים, ניסוחים וניכוסים.
כניסות ויציאות.
עימות מרכיבי תפישה עם סבירות ומציאות באמצעות ניסיונות הפרכה של נתונים מקדמיים, ערעור הנחות בסיס, ניטרול הטיות עניין ורגש.
אישוש
איתור מרכיבים תומכים.
הפרכה
תפישה תקפה זמנית, עד הפרכה.
איתור כשל – תפישה מופרכת עד ניסוח מחודש.
#רצי1נל
הליך עימות מרכיבי תפישה עם סבירות ומציאות, באמצעות חיפוש נתונים מקדמיים, טעויות מוטמעות, ערעור הנחות מקדמיות, ניטרול הטיות בעלי־עניין ותחושות של מחזיקי תפישה.
שימוש בתיקוף המידע ובחינת היסקים מאורגנים בדירוג קשרי סיבה–תוצאה,
בכוונת תחילה שבעלי תודעה זרה יוכלו לבחון ולהבין את מכלול מרכיבי הסוגיה, יחפשו בהם כשלים מערערים, ולא ימצאו.
#רצי1נל
פרק 3, סידורציה מוטורית; אין לו שתי חוליות
פרק 12, שטיפת כלים, כביסה ותפירה
שמת אותי במחלקה ראשונה – אהנה מהיתרונות הנלווים. מוכן לשלם על כך עוד 50, לאחשובהמטבע. היחס הכאילו מכובד, העליצות המזוייפת, הטרחה סביב פיצ'פוץ' תעלולי 'תחושת הערך הנתפש' גורמת לאחאנא"ר שכמותי אי־נוחות. פיזית.
אני מקבל בצ'יאנג מאי, יחס נהדר.
בשני מישורים; ביחס ל-מה שאני מצפה בטרום אינטראקציה, וכשאני בוחן ימינה שמאלה.
ב'יחס הטוב' אינני כולל מילים מתוקות ולא עליצות (מזוייפת). אינני רוצה שידברו אלי באופן לא ראוי, ועם זאת אני לא טוב כשמורעפות עלי מילים מתוקות משתכשכות בעליצות מזוייפת.
אני סופר יחס טוב כקומידיטי ניתן לכימות או הערכת שווי בהלימה לציפייתי.
אני מבין שבסופו של דבר, כל אינטראקציה היא ביזנס.
ומודע לכך שאף בתחילתו של דבר. אף אחד לא רוצה להפסיד כסף כדי לרצות אותי. ברור. ושההטבה הניתנת נתפשת לנותן כמשתלמת לו במשחק סכום אפס – אם מוסכם על 'מחיר–טובין', לקבל יותר או במחיר מופחת יש מי שמרוויח ומי שמפסיד ביחס להצעה הראשונית.
יתכן לומר כמובן, שאני בדומה למאמין שרואה בכל חיווי הוכחה לקיומו של האל, אני רוצה להתפש כמקבל יחס פריוויליגי וכל אינטארקציה היא בבחינת מ.ש.ל. עם זאת יש לכך חיוויים חיצוניים לי. וגם נראה לי שאני מזיע מהמאמץ להוכיח. פיחס.
כבר יצא לי להסתובב ולראות ארבעה נותני שירות שזיהו אותי והקדימו לי ברכה. זה נעים, ובכל זאת אני פה יותר מחדשיים.
על פניו, אין לי את נקודות האחיזה בהם, שכן בנוסף לפערי שפה ותרבות מובָנים ומִבְניים, המקומיים הם אנשי מעשה, היפר פרקטיים – פותרנים. לא פלספנים מתענייני־הֶקְשֶר ומֶטָא. לא בתרבות. או שלפחות לא פגשתי כאלה.
'נרקסיסט', 'עסוק בעצמו', כפי שיש מי שמאשימים אותי, מעניין לי להסביר לעצמי במה זכיתי. אולי זה שאני זר, פוטנציאל כלכלי – גם אחרים, אולי בגלל שאני זקן, זה שאני יחיד יש לכך השפעה, ועוד… אולי בגלל שאני רוצה לחשוב שאני בא בטוב ומטוב, ואולי אני בכלל טועה, והתרבות השירותית שלהם היא כזו.
התשר פה אינו רווח. באותם מקומות שאני נמצא בהם על בסיס חוזר, שיש כבר תקשורת קודמת, אני נותן למי שבישלו לי את המנה, אם אני רואה אותם. אישית. כשאני מסיים עם הצלחת, כוס, בקבוק סכ"ום, אם מתאים למקום ולעת, אני מוריד מהשולחן לקאונטר. זה מגרד להם את אי־הנוחות, ואולי נראה כסוג של עלבון התרסה או גערה בפעם הראשונה. במסעדת ה'בית' שלי, יש קומה שניה [איך אומרים, דיוטה?]. לפני שעולה אני מברר אם יש שם לקוחות. אם אין – לא אעלה. אם יש אני מנחה להעלות את המנה שלי לא כשהיא מוכנה, שתמתין, אלא כשעולים עם מנה של אחרים. לא תמיד הם מצייתים. והם מעריכים את הכוונה.
המלון, המלונה בה אני מניח את ישבניי הדוויים – שחבר שהגיע אלי לא היה בצניעות כזו, ועם זאת העריך את הניקיון – העניק לי אחלה יחס (אחרי כמה ימים החדרנית החליפה לי מצעים כל יום, בסדר?). בנוסף, המלון חייב אותי 750 באהט (כ- 80 ש"ח) ללילה. משלם כל שלושה ימים. אחרי כמה פעמים כשראיתי שאשאר לזמן רב בדקתי אלטרנטיבות, ביקשתי שיורידו, בקשו התחייבות לשהייה, לא מוכן להתחייב, הורידו ל- 690. לפני כמה ימים כשבאתי לשלם אמרה הפקידה שהתשלום הבא יהיה 650. לא ביקשתי. כעבור שלושה ימים באתי לשלם, הזכרתי את ה- 650, אמרה 'אברר', התקשרה, והודיעה – 600. נכנסה למשא ומתן עבורי.
ההתחשבנויות היו פיקס, כולל עם הצ'חצ'חים, סליחה על סטריאופיזציה של הפרופסיה, שהשכירו לי קטנועים. הכל בהסכמה, ועל הבערך, והכל בסדר. דווקא שם, מול השניים שהתנהלתי לא הייתה לי הצלחת אקסטרא מעבר לחיוכי האמוג'י.
נראה שהכותרת מכילה יותר סוגיות להתייחסות מאשר ה'רפורמה' של לוין. אתייחס כאן רק לסוגיית 'קוראי הבלוג האהוב'. אחאנא"ר מר נפש שאני, לא אוהב את כולם. ואת אלה שאני אוהב אני אוהב במידה שונה. ויש לא מעט שאינני אוהב כלל, גם אם שונא מעטים – לא בהכרח את מי שעשו לי רע, אלא את מי שאני מזהה כמסתלבטים על תודעה של אחרים. במודע. אם אני מזהה ניסיון לערבב לי ת'תודעה שלי? – אוי ואבוי, לא רואה בעיניים.
המצהירים שאוהבים את ילדיהם באופן שווה (ולא שזה באמת חשוב או משנה) משקרים. אותם, את עצמם, או שסתם לא מודעים, או שמתייחסים באופן שונה ל'אהבה'.
לתפישתי, מי שאוהבים את כולם, לא אוהבים אף אחד. אינם עסוק בפרסונה אחרת, אלא בהחצנת ביטוי.
אהבת חינם – הגעתי לגיל 63 (נכון שלא נראה? עייפתי כבר את עצמי עם ה'נראה 73, מרגיש 83'), והמושג 'אהבת חינם' עדיין לא נהיר לי.
כלומר, אם הכוונה ל-'אהבה לכל יהודי או ישראלי בגלל שהוא ישראלי או יהודי' אם כך לא רוצה, אין לי עניין ולא צורך באהבת המשתמשים בביטוי זה. שלא 'יאהבו' אותי, וירפו מהרס הדמוקטיה.
לא אהבתי את הוריי במידה שווה, ילדיי יודעים שאני אוהב אותם שונה, מי מפעים אותי בכישורים שהייתי רוצה לייחס לעצמי, ואת מי אני מעריץ שעושה עם היכולות. בכלל האהבה שאני משפריץ על סביבתי הולכת ופוחתת, יעידו על כך חבריי הרצים ומתכלים.
בבלוג אינני גאה. תוצריו לא הסבו לי כבוד או הכנסה. עם זאת אוהב אותו, מסב לי אישית ערך, עניין רב. כמות הכסף שעלה לי, ישירות, נניח כמה (עשרות) אלפים לאמשנאיזמטבע. כמות השעות שהושקעו בו היא כמה עשרות אלפים. כספית בלוג הניב לי מה שהניב לך – אפס. אז בעצם, הנה, אולי, אהבת חינם. אז בעצם אני כן מבין מה היא אהבת חינם לרעיון, לא אהבת חינם אנושית. אחאנא"ר, מ.ש.ל. או שאולי הסבת ההנאה היא התמורה, וזה לא חינם?
במידה רבה נסיעה זו היוותה הזרקת תוכן לעצמי, באמצעות הבלוג.
הגיע חבר, נתנו עוד ויש לפאי על קטנועים.
בשונה ממסעות אחרים להם קראתי 'המסע לפני האחרון', זה המסע האחרון. עניינית כי לא היה אחריו.
אשמח ל-עוד. לא בטוח.
סליחה ותודה למי שהגיעו עד לכאן.
נועה סתת גדלה בבית חילוני, חזרה בתשובה, יצאה מהארון, הפכה לרבה רפורמית, הקדישה את חייה לפעילות חברתית — ועומדת כיום בראש האגודה לזכויות האזרח. וכן, לאורך הדרך הזאת היא חטפה לא מעט מכות
אהבת את המסגרת, שאומרים לך מה לעשות. להמשיך לקרוא קונסרבטיבית או פרוגרסיבית?
שגרה מופרת לנוכח גירוי שמעורר הכרה במצב כ'שונה מקודמו'
שמפעיל תגובה אינסטינקטיבית או מבוקרת רציונלית,
מיישמת מערך פעולות חלופי, שונה מהתוכנית המקדמית שאיננה תואמת את המצב האחר.
ברירת מחדל של אורגניזם היא לשמור על שגרת הומאוסטאזיס.
הפרת שגרה תיחשב כשלילית אלא אם תיעשה במודע להנאה נתפשת.
#רצי1נל
התנהלות מפעילה מערך פעולות – רוטינות והרגלים
מוכרים, אוטומטיים, סדורים, חזרתיים וצפויים בנינוחות.
התנהלות שגרתית מייתרת כינוס משאבי תודעה יקרים כ–
♠ סיפוק אינסטינקטים השרדותיים והתאוששות לאחריהם,
♣ ספיחת מידע והערכה רציונלית של משמעויות בין חלופות אפשריות להכרעה.
#רצי1נל
תוכנית סדורה של מרכיבים שמופעלת כתגובה לאחר קבלת גירוי מסוים שמהווה תנאי מקדים.
#רצי1נל
מניעת ישום הרגל היא הפרת שגרה.
יישום הרגל מספק תועלת או סנטימנט.
ויתור על יישום הרגל ייעשה כדי לטפל בגירוי גבוה יותר במדרג חשיבות אישי –
⬛️ בהתעוררות אינסטינקט השרדותי
⬛️ בהחלטה רציונלית:
▪️ מניעת נזק מקומי או אי–נוחות מקומיים זמניים,
▪️ מימוש או סיפוק רגש חיובי חלופי.
#רצי1נל
הפעלת תוכנית סדורה של התייחסויות, פעולות רעיוניות או ממשיות,
כתגובה לגירוי מוכר מהעבר.
הרגל מתמצק בחזרתיות קבועה – כשגרה נינוחה של עוררות תודעתית נמוכה.
נטייה לאימוץ הרגלים מהווה מאפיין תודעה מובחן.
#רצי1נל
צריכה שגויה עד בלתי נשלטת, רעיונית או ממשית
♠ התמכרות –
העלאת מימוש הנאה וסנטימנט לרמת צורך
שחוסר סיפוקו מחלץ תגובה השרדותית,
♣ כפייתיות –
הגזמה כמותית של מימוש התנהלות סבירה
שמתמירה ערך ותועלת ב-בזבוז ונזק.
#רצי1נל
פרק 3, סידורציה מוטורית; אין לו שתי חוליות
נֶפֶל תחזוק רוטינות שכמוני, את המסעדות ובתי הקפה שאני מקנן בהם מחלק ל:
♠ אבסטרקטי FOMO – מקום מדליק, שפספסתי? מעדיף ליפול על ועם מקום חדש מאשר ליהנות רוטינית ממקום מוכר,
♣ פיזיולוגי – התנאים מתאימים לי?
♥ סוציאלי – גרפיקה אנושית מרצדת, ועדיין להימנע מתעוקת תחושת פמיליאריות היתר.
♠ אלה שנראים לי מבחוץ כמתאימים לגחמותיי – אני מתעקש, אלה אינן קפריזות שרירותיות. אלא, אלה מודל לסבירות התנהלותית ולטעם משובח – וטרם פקדתי אותם,
♣ ואלה שאני חוזר אליהם; שילוב שמאפשר לי שימוש וחישמול המחשב, מזון, גרפיקה אנושית מרצדת, מוזיקה שלא חורטת את אוזניי.
ב-1988 באתי לבקר לראשונה בישראל אחרי צאתי ב-84. חבר נעורים, סיטונאי בדרום תל אביב הזמין אותי לסטקייה למבינים, במתחם.
איך שנכנסנו הוא נתן טיפ לאיש הגריל. אדנות של אפנדי.
הופל'ה. בקשיש. לימד אותי שיעור, 'טיפ לפני להבטיח', לא 'אחרי כדי להודות'.
תאילנד מעצמת קפה. בכל מקום קפה מושקע ואיכותי, כולל flat white. יושב בקפה של הבוקר, ליד המלון, חמישה מטר רוחב על שניים וחצי עומק, כולל חדרון השירותים. רק קפה, וקרואסון שמעטים מזמינים, משלמים בדלפק. לא מבין איך שורדים; אף פעם לא יותר מ- חמישה יושבים, כולל אותי. כשמתרוקן, הם מגישים לי תה. בכוס קטנה כזו. טורקית. מניאק שכמוני – דוחפים לי שתייה? שלא ביקשתי? מאלצים? פוגעים בחירותי? שאשלוף ת'דגל ואתחיל לצעוד?
אחרי פעמיים שהמנהג נמשך השארתי טיפ משמעותי, עניין שלא מקובל פה. טיפשורת – תשר כאמצעי תקשורת, ובעצם בשביל הפעם הבאה.
ניסיתי ארוחת בוקר במקום חדש. לא רחוק ממני יושבות שתי ישראליות בגיל בתי לערך. משתדל לא להקשיב. האוכל הגיע אליהן. אחת שולפת את הטלפון מצלמת את האחרת חורצת לשון מעל המנה. מה חסר לי כדי שאבין למה לצלם מנה עם לשון בחוץ? 35 שנה.
באתי לשלם, שאלתי אם אפשר באשראי, אמרה שלא. ניצלתי את העובדה שהיה נשמע לי שהיא יודעת מספיק אנגלית כדי שאשאל אותה אם אני יכול לשטוף את הכלים במקום לשלם. מחד – היא צחקה. אקסטרא על כך שהצחיק אותי. מאידך, אני מבין שהצחוק פה הוא (גם) כמו אמוג'י בסוף טקסט. אינסטרומנט תקשורתי.
קראתי שנתניהו לוקח, ליטראלי את כביסתו המלוכלכת לחו"ל. אלה ידיעות ממוחזרות? בכל מקרה חלק מהתרבות מאמץ את הפרקטיקה.
האמת שעוד לפני נתניהו, עוד ב- 1985, כשנתניהו היה בחופש הגדול בין ז' ל-חטא, למדתי שיעור בכלכלה; בשל העובדה ששכר העבודה בעולם שלישי נמוך מאשר במקומותנו שווה להעביר לשם את העבודות שקשורות למלאכת כפיים.
מכיוון שלא הייתה לי מתפרה אבל ראיתי נזקים ברוך השם בגמלוניותי אני מסב, ולא יודע לתקן, גיליתי שבעבור חופן מטבעות מקומיות אני עושה פלאים במלבושי הנקרעים.
אין לי צלקות קרב, אבל תפירות ריצ'רץ' על בגדי הטיולים יש ויש. וכשזה מגושם, זה מדליק (אותי) יותר. אין לי דגלים על המוצ'ילה אך תיפורים חינניים מעטרים את מכנסיי מפרו, בוליביה, קובה, קניה, אתיופיה, מלאווי, אנגולה, גאורגיה שאני זוכר, וכעת גם תאילנד.
במכנסי הטיולים שלי – שני זוגות שאני ממתג ביניהם אחת ל- 3-4 ימים, בד סינתטי חש אורגני, שמאפשר להם להתייבש בשטיפת הלילה יומית, ניבעו חורי שימוש. שאלתי את הכובסת שמתהדרת במכונת תפירה, ובאקווריום מחבת שחור עם דגיגים שחורים, האם היא גם תופרת מתקנת. השיבה שלא, הפנתה לאחרים. ניצלתי את התקשורת והצלחתי לשאול להמלצתה, מה עדיף לפני או אחרי הכביסה. השלכתי על התופרת את הרתיעה הכפייתית שלי מלגעת בבגדים משומשים של אחרים. 'אחרי התיקון כביסה' המליצה.
הלכתי להמלצתה, וכהסבר לתופרת מה אני מבקש, הצבעתי על תיקון גס שעשו לי בגונדר אתיופיה על תחתית רגל ימין. הבינה. נותרה הבעיה איך מראה לה את החורים שנקרעו מכסאות פוצעי טקסטיל ישבני, על פנים הירך, שנים אינטש ומחצה דרום מזרחית מאשכי הימני (אם חשוב לך הבדיוקי).
בנון שלנטיות של דוב גריזלי רעב, השלתי את מכנסיי, נותרתי בתחתוני הסבתא, הראיתי את הטעון תפירה, בקשה שבעה ש"ח, הסכימה לשישה ואז אמרתי, 'גוד ג'וב שבעה', חמש דקות ומכנסיי עוטרו בתיקון אולי לא מהודר אבל סותם.
היום מסרתי כביסה, והחלטתי לתקן גם את החור המתפתח בין החלחולת לפרוסטטה. חזרתי לחייטת, וברוטינה שכבר הונחה התפשטתי. שבע שקל, חרצה, גוד ג'וב, הנחיתי, כמו נתניהו לכלכלה, לא התמקחתי. בעיני הלא מקצועית ידעתי שיש לה כאן יותר עבודה, שלמתי שמייח וטוב לב כשרה לאחר תספורת.
תגובתיות נורמטיבית לגירוי מובחן מותמרת לשגויה בשל חזרתיות בלתי נשלטת.
תיוג התנהגות רוטינית טורדנית,
שלגירוי מובחן
תודעה תוסח מהתנהלות סבירה תואמת מצב,
תכנוס יתר משאבים ותשומות במחסור,
תבצע בחזרתיות פעולות שגויות
מתוך חרדה שאי־ביצוען יסב נזק.
בהבנה שלה או של סביבתה שהפעולות מיותרות עד מזיקות.
#רצי1נל
פעולה רעיונית או ממשית שתכליתה לגרום לתודעה להיות במצב ולפעול בניגוד לרצונה החופשי, לתפישתה את טובתה ולחירותה,
באמצעות
♠ שלילת נגישות לחלופה קיימת,
♣ או באיום של החלת עונש שנתפש כחמור ושלילי יותר מהמעשה הנכפה.
#רצי1נל
מי שריבון מכיר בו כנתון למרותו ולאחריותו.
נתינים מסכימים בחדווה פטריוטית (– עצמונית), באדישות או בכפייה,
לתפישת אזרחותם,
המפקיעה מעצמם היבטי חירות והכרעה בסוגיות פרט – חברה – ריבון,
והפקדתם בידי ריבון
שיספק להם ערכים נעלים יותר כביטחון, סדר חברתי ומשאבים קהילתיים.
#רצי1נל
סמכות אנושית על נתיניה– צבר פרטים מובחן שמסכימים, אדישים, אנוסים –
מכריעה על מכלול היבטי חייהם
בפרוטוקול מנוסח על־ידה,
שבתמורה להפקעת היבטים שלחירויות פרט
הסמכות תספק שירותי תשתית ותאכוף סדר חברתי
באמצעות נתינים אחרים הסרים למרותה.
גאוגרפיה אדישה לריבונות.
#רצי1נל
קביעה של ריבון, בעל־סמכות,
על התחלת מצב שונה ממצב רעיוני, קודם, מובחן – חוק, תקנה, מועד אירוע,
במרחב פרט–חברה–ריבון – היבטי שלטון, דת, משפט, מדינה,
עם משמעויות והיבטים ממשיים.
#רצי1נל
הסכמה אישית או ממוסדת לאפשר לאדם או ארגון להחיל רצונו על אחרים.
הכרה ב-
♠ כוח רעיוני – שלטון, כופה או מונע פעולות גם באמצעות כוח על עמית סורר, בנושאים ומקומות מוגדרים.
הסכמה מייתרת הפעלת סמכות.
♣ מקור מהימן לידע, מה ה'נכון' וה'אמיתי' בתחום התמחות (דיסציפלינה) מסוים.
הבנה משותפת מייתרת סמכות ידע.
סמכות נצרכת במצבי אי־הסכמה וחוסר־ידע, לכן רציונלית כדאי שתהיה זמינה.
#רצי1נל