אמוניים* ולאומנים* ניצים, כאוהדי* קבוצות ספורט יריבות
שגם אם נראה שמקומית, זמנית, טקטית מולקולרית, הם שונים ועוינים זה את זה,
הם חולקים פרקטיקה ימנית*, ערכים, אסטרטגיה ומכניקת מחשבה – התכנסות הזדהותית לקהילתם הרעיונית, ההיררכית, שואפת החלת צביון על מרחב ציבורי.
––––––––––
* בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
אוהדי ספורט*, אֱמוניים* ולאומנים*,
יריבים בזמן ומקום מסוימים,
במהותם ובתנאים שונים שמאיימים על ליבת קיום או אידאת קהילתם הם עמיתים, סולידריים, להמשך קיום, שימור וקידום אותו אינטרס.
[אוהדים לשימור ליגה, אמוניים לשימור דת, מפלגות ומנהיגים אוטוקרטיים.]
––––––––––
* בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
אוהדי ספורט*, אֱמוניים* ולאומנים*
כחברי – קהילה, קבוצה אהודה, קיבוץ, כת, מדינה,
חולקים סנטימנט – קונסטרוקט רעיוני ערכי רגשי – משותף:
הטיה לקוד התנהגותי מוטמע של נאמנות לארגון הקהילתי ולעמיתיהם.
הסנטימנט מונח על מנגנון רעיוני עם רכיבים רגשיים, ממשיים כלכליים ובטחוניים (– לא אוהדי ספורט).
הקוד המשותף מחפה על קונפליקט (אפשרי ורוֹוֶח) מובנה בין עמיתים, על קנאה, אינטרסים נוגדים, עלות או נגישות למשאבים קהילתיים.
––––––––––
* בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
המנציח מקצה משאבים ממשיים ורעיוניים לעיסוק תודעתי של המנציחים,
במטרה
♠ שסביבתו תתייחס למושא ההנצחה רגשית,
♣ ללכד קהילת מנציחים
במודעות לכך שמעשית לא ניתן לשמר נושא בתודעה לנצח.
בפעולה רעיונית נאצלת של הנצחה, המנציח מקדם את האינטרסים שלו.
מה מניע מנציח?
(האם שואף להנכיח ולהחצין את נשגבותו?)
#רצי1נל
רעיון, תפישה קונסטרוקט, פרק זמן אינ–סופי שנמשך מכעת עד מעבר לעתיד.
מקושר למיסטיקה, דת, אלוהות, חיים.
שימוש ב'נצח' רווֶח כמניפולציה רגשית ממוסדת ואישית על פרטים מאותגרים רציונל
במסרים רגשיים מקדמים רעיונות שנתפשים נשגבים
כהשתייכות ולכידות קהילתית; שימור תודעתי של רעיון או של פרט.
#רצי1נל
פרטים אוהדי ספורט*, אֱמוניים* ולאומנים*, חולקים מתחים מבניים שמאיימים אינהרנטית על שלֵמות קהילתם:
––––––––––
* בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
אנשי מערכת הקהילה –
מבשרי הרעיון, מפיצי תכניו, מתחזקי הזהות והפעילות, סוכני שימור והפצה –
מתחזקים רעיון ומתוגמלים ריאלית.
חברי הקהילה –
אוהדים*, אֱמוניים* ולאומנים* –
משלמים ריאלית ומתוגמלים בתמורה רעיונית.
––––––––––
* בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
בקונפליקט בין אוהד*, אֱמוני* או לאומן* ליריב או זר, בעיקר אם הנושא מתייחס למהות הקהילה, צפויה תמיכה א-פריורית, אינסטינקטיבית, בעמית יותר מאשר להטיה לבקרה רציונלית, ליושר אינטלקטואלי או להגינות מתנגדת (אלא אם קיימת עוינות רגשית לעמית או עניינית לגורם הזר).
הם חולקים סנטימנט התכנסות הזדהותית ורגשית עם עמיתים לקהילה, שגובר על רציונליות.
תמיכתם מחזקת את סנטימנט ההשתייכות.
בהמשך, יגייסו את הרציונל שטובת הקהילה היא ערך כשלעצמו.
––––––––––
* בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
במקור, מי שנקי מהשפעת סמים, אלכוהול.
המושג התרחב לאיפיון של התכנסות התנהגותית לקהילה אופפת, חיזוק הסכמה מניעת חריגות, כהתניה 'לא זוכרת למה'.
למושג יחסי ציבור שליליים – פרטים שואפים להיות נורמטיבים, מקובלים כסאחים, אך ללא התיוג, מפני ש'סאחיות' נמצאת בניגוד לשאיפה טבעית להיתפש כאינדיבידואל עצמאי, מודע, 'מגניב', שאינו זורם עם ההמון.
#רצי1נל
לסנדלר שלי קוראים ניר.
כלומר לסנדלר ניר יש לקוח בשם יאיר.
שנים, כמה כבר מתקנים נעליים?
אוהב אותו כמו שאוהבים רמטכ"ל: כלומר לא באמת מכיר ולא ממש אוהב. מה אני מבין, מה כבר יודע? מה אני יכול לשפוט? חזות ומלל. לא יודע להעריך את כישוריו המקצועיים, לא להשוות לכישורי אחרים.
אוהד את אישיותו החביבה, החמימה. נראה לי הוגן – אני מומחה לכמה צריך לעלות להחליף סוליה?
עם זאת אני אלוף עולם בלדעת כמה אני מוכן להוציא.
להמשיך לקרוא מינורי בסיבוב ביביסטי
הפער השלילי בין איך מישהו נתפש על ידי סביבתו לבין איך שהיה מעדיף.
להמשיך לקרוא משפטיי הפתטיים – מִשְפָּטֶתִיִים
עליו מונחת האליטה המתחזקת את הקהילה – אנשי המערכת: מבשרי הרעיון, מפיצי תכניו, מתחזקי זהות ופעילות, סוכני שימור והפצה.
תחתם האוהדים*, אֱמוניים* ולאומנים*, חברי הקהילה.
כ-קבוצה, מהווים תנאי הכרחי לקיום הקהילה.
כ-פרטים, הם אובייקטים חליפיים לקיומה, תפקודה והמארג המאפיין.
––––––––––
* בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
חיווי, לרוב ביקורתי שלילי, על התנהלות אנושית בנושא נדון שנתפשת כמונחית על־ידי שיקולים ש-
♠ מטפלים בנושאי פרט־חברה־ריבון, או
♣ שלילת טיפול בהיבטים משניים למהות או ערכיות נושא לטובת קידום אינטרסים זרים.
#רצי1נל
אוהדים*, אֱמוניםי* ולאומניים*, כפרטים, הם אובייקטים הכרחיים לקיום הרעיון סביבו התכנסה קהילה.
בין רעיון וקהילה אבסטרקטיים, נשגבים, שמשותפים לחברי קהילה,
נמצאות דמויות בתפקיד סוכני** תיווך, הזדהות, כינוס, גיוס, תחזוק ושימור המון פרטים, שווים פחות.
––––––––––
* בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
** ספורטאים / סמכויות דתיות / פוליטיקאים.
#רצי1נל
התכנסות קהילתית היא היבט של תשתית אבולוציה חברתית;
פרטים מטמיעים ערכי התכנסות לקהילה שאופפת אותם.
הם מפתחים, מטפחים ומיימנים יחסי גומלין והדדיות חברתית,
שנסמכים על מאפיינים אישיותיים דומים.
#רצי1נל
נחשפתי לתגובה המצורפת.
אין לי עניין להתדיין עם ניאו ציניים, עוזריהם, פושעים נגד האנושיות והדמוקרטיה.
לנסח התייחסות אני יכול.
להמשיך לקרוא מי אמר שליברלי זה נאור?
בדרכי לבני ברק, באוטובוס(!), גיליתי ששכחתי לצרף לאייפון שאותו התכוונתי להחזיר לחבר את כבל הטעינה. זה לא שאני לא במיטבי, זה ברמת Game Over. הזיהוי שאני בנסיגה הוא הנחמה. בהמשך של העוד מעט עוד אחשוב שכשלי הנסיגה הם בכלל המודוס אופרנדי הראוי.
במרפאה למדתי שהתור בכלל בשבוע הבא. לא עדכנתי בקלנדר את השינוי. מוסיף חטא על התנהלות שגויה. לא כדאי להגיע לגילי.
התוכנית עם החבר הייתה שאחרי המרפאה נפגש למסעדה טריפוליטאית בפרדס כץ.
קבענו שאלך וניפגש שם.
הדסתי בעיר החרדים בחולצת טריקו שחורה 'די למלחמה', כובע מצחיה אדום 'Stop The Fucking War' שאליו מחובר משמאל בחן מפוקפק לֶד מרצד עם מסרים להחזרת החטופים. נטמעתי בנוף הלוקלי–אורבני כמגדלור מהבהב בחשכת ליל. על הטריקו לבשתי חולצת ג'ינס מרושלת עם כפתורי טיק טק צדפה. עוד בסבנטיז נחשבה ענתיקה. זו נרכשה במחיר מופקע בחנות יד שניה. כבר בחנות היו לי טענות לכפתורים שהיו נפרמים להבל נשימותיי.
כאיש עסוקים בינלאומי שאני, יש לי את התאווה להכנס למתקני בדים ולבקש מהם לסגור לי חורים או תקלות לבוש בכל מיני מקומות בעולם שלישי. באתיופיה ביקשתי שיתפרו לי חורים במכנסיים הטיול, בכפר בגאורגיה את תרמיל הצד, בתאילנד באיזו חור ת'חולצה, אז גם בבני ברק – מממש את העקרון הכלכלי של יתרון הייצור במקום.
קיצור, נכנסתי למתפרונת בה ישב על מכונה עבדקן. שאלתי אם הוא יודע להחליף ת'כפתורים. "לך לרבי עקיבא" הנחה "פנה שמאלה, בפינה השניה ליד חנות הירקות יש מי שמתעסק עם כפתורים כאלה."
הסתכלתי על דיווחי מפת המיקום של החבר בווטסאפ, הבנתי שיש לי כמה דק' והלכתי לחנות הסדקית. סדקית – איזו מילה, לך דע מתי אשתמש בה בפעם הבאה.
ובאמת בפינה שניה, חנות ללא תואר, הדר או אפילו שלט, בתוכה ג'ינג'י חרד נאבק עם בעל החנות הזקן – לא אתפלא אם צעיר ממני – ברוכסן סרבן, התגברו עליו. בעל החנות חייב שניים וחצי שקלים.
בעל החנות קצר רוח, היה רוצה לסגור לשלאף שטונדה או לתפילת-לא-יודע-מה, שאל למבוקשי. קמצן שכמוני הסביר וביקש לדעת כמה יעלה להחליף כפתור אחד – בשרוול, אם חשוב לך הפרט – כדי לדעת כמה כפתורים להחליף. כאיש עסקים ממולח החלטתי טרם המשא ומתן – עד 20 ש"ח לכפתור. ולא גרוש אחד יותר! יש גבול. "שלושה שקלים" נקב. "טוב" הנחיתי בנימה סמכותית ובקול בריטון "תחליף את כולם." " לא צריך את כולם" פסק, הוא הרי רצה לסגור, והמסתלבט במרומים כבר ישלים ויתגמל אותו.
ידידי החדש פנה לקיטון מאחור. ואני אחריו. לא מפקירים את החולצה. ולא את הסקרנות. התיישב על כסא מול מכונה תפירה אפארט נעיצת הכפתורים ומגירות עץ שייבא מכת'ריליבקה. קוטן החדר מאפשר לו להגיע לכל תכולתו על שלושת כתליו בהושטת יד נינוחה.
החליף שני כפתורים ואמר "4 שקלים. אינצורך בשאר הכפתורים, לא החלפתי את שני חלקי הכפתורים אלא רק צד אחד."
"אני סומך עליך" התוודיתי "יותר ממה שאתה סומך על אלוהים, תעשה מה שצריך."
בדקתי. שכנעתי אותו להחליף את כולם. תוך כדי, מישהי נכנסה כדי למכור איזה תשמיש קדושה. הוא סירב במיומנות ואני בנחישות. וגם כשביקשה עזרה אם לא מכירה. השבנו פניה ריקם.
כמה דקות וסיים את עבודתו, ספר כפתורים ואמר "שש עשרה שקל".
בעודי מפשפש בארנק, שליתי שטר עשרים שקל, צעירה נכנסה רכשה סרט־מטר (או מטר־סרט, לא זוכר) כן זוכר שלאמי היה כזה. חייב שלושה שקלים. בעודי מסרב לקבל את העודף שדחק בי לקבל היא הסבירה "לבת שלי לבית הספר". הם כל הזמן מבארים ומסבירים. כולל אלה שרוצים לעלות או לרדת בלא־תחנת־אוטבוס.
לפני פרידה נכנס צעיר, הבחין בלֶד שעל הכובע והביע התפעלות מהמיצג האור־קולי.
חסכתי ממנו את השטיק ונמעתי מהשאלה שהייתי משחרר במחוזותיי – 'מה זה יותר פתטי או מביך?'
הזקן הסתקרן והצעיר הסביר לו במיומנות "הוא מודאג מהחטופים".
אני שמזמן אבדתי את מעט החן שייחסתי לעצמי שלא בצדק, עם דעותיי הקדומות, שאני עסוק בלמצק ולא להכרית, שאלתי אותו "אתה לא מודאג?".
ממה אני צריך להיות מודאג?" חיווה עם סימן שאלה בסוף – רטוריקה ימנית בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
"מהחזרת החטופים" נבחתי בעוינות.
"אני מודאג" הוא התרצה.
"ואתה?" תקפתי את בעל החנות.
זה כזכור בכלל רצה ללכת, אז השיב באי־רצון "מודאג."
"ראש הממשלה שלך לא מודאג."
"הוא" השיב הזקן "עושה עבודה טובה."
והצעיר ביאר את עומק משנתם: "אנחנו מודאגים אבל לא מוכנים לעסקה מופקרת."
וזו התורה על רגל אחת.
סיפוק ישיר מהתכנסות הזדהותית באמצעות ספיחת הנאה מתחושות יחוד או נחמה ממודרות/ קורבנות/ נחיתות, מוטמעות.
תחושות אלה עברו סובלימציה להזדהות ושיתוף עם קהילת עמיתים ל–
♠ תחושות אישיות
♣ ותפישות עולם פוליטיות
דומות.
#רצי1נל
לאחר אחד מימי בגין הרטובים טענתי את הנייד וקיבלתי חיווי מיידי לנתק את המכשיר מהמטען בשל רטיבות.
מבין עניין ובעל ניסיון הציע שאטביע את הסלולרי באורז: 'אורז סופייח נוזלים' חרצו בסמכותיות.
הטבעתי את הנייד באורז ללילה. להמשיך לקרוא מינורי בחתירה לפותרנות
