חיוויים שקשורים להערכות רציונליות.
סידורים, תפילין ואפילו דגלי ישראל: מה עושים עם ספרים וחפצים שיש בהם קדושה לאחר שהתבלו? לא זורקים וגם לא ממחזרים – אלא קוברים בבית עלמין, בחלקת הגניזה. התלווינו לאנשים שעשו מהעבודה שלהם שליחות: “כמו שיש כבוד למת, יש כבוד לקדושה”
שמרנים אמוניים סנטימנטליים, מבחינים ערכית בין בני אדם, ונייר,
ואינם מבחינים בין מהות ערך אנושי לערך חפץ. להמשיך לקרוא הם קוברים גם נייר, הלא כן?
נברנות מולקולרית: תפישת מציאות כמופע מקומי בודד, נתפש, נטול ייחוס או הקשר.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי לוחכי מולקולות
מומחה בתחום צר, שמיומנותו מצריכה יכולת מנטלית גבוהה,
ובה בעת, קונסרבטיב בסוגיות פרט––חברה––ריבון.
מינוח מתאר “רופא”, “רב”, “עורך דין”, “מתימטיקאי”, סמכויות בתחומם, אוחזים בדעות אמוניות לאומניות, מתכנסות הזדהותית, תולדה של היעדר או כיבוי מנגנוני ערעור או בקרה אינטלקטואלית לטובת קידום סנטימנט מוטמע לתפישות אמוניות.
למה תפישות אמוניות אינן אינטליגנטיות?
מאותה סיבה שחרא לא שווה כלום: לעני יש אותו כמו לעשיר.
אם בערות עמוקה חולקת סנטימנט אמוני – אינטליגנטי זה לא, גם אם לסנטמינטל האמוני יש אינטליגנציה דיסציפינרית סדורה ותחומה.
Divided We Stand מענה של של פרופסור ידידה שטרן ל-אורי משגב
15.11.2018 להמשיך לקרוא פרופ’ שטרן, אולי טועה לבטח מטעה
האמת היא מה שאתה מאמין שהיא.
אמירה נפלאה.
ניתן לומר עליה, שהיא לא בלתי נכונה.
זו אמירה אופיינית לאמוניים, של מי שלא בוטחים ברציונליות.
ואחר, מ.ק.:
“תיאור לשוני למצב נפשי בו אדם בוטח במשהו במקסימום הביטחון שקיים.”
אמת זה מה שתודעות בלתי תלויות יכולת לתפוש תמלולית להבין ולהסכים עליו.
אין אלא רוח אחת;
התפתחות הרוח היא מהלך התקדמות אחד –
עיקרון אחד, אידיאה אחת, אופי אחד, והוא-הוא המגיע לידי ביטוי בעיצובי הצורה למיניהם.
לזאת אנו קוראים רוח הזמן
הגות מרשימה – מבין כל מילה, לא מבין את הרעיון.
במרחב פרט––חברה––ריבון ישנן שלוש נקודות התייחסות ארכיטיפיות: להמשיך לקרוא ‘שמרנות’, ‘פרוגרסיביות’ ו’מה טוב לי עכשיו’
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6512869
הארץ, 29/9/2018
פרופסור שלמה אבינרי נובע מדיסציפלינת הלאומיות האקדמית נוסח המחצית השניה של המאה העשרים.
גדי טאוב מגיח מהז’ורנליזם הפופוליסטי העכשווי. להמשיך לקרוא פרופ’ שלמה אבינרי: שתי הטעויות של גדי טאוב
תפסה אותי סערת מבול אחרי שכשלתי בדילמת הגשם.
רוכב איזה 10 מייל בטפטפת שמתעצמת לגדם, שמסלים לסופה. עצרתי להעביר את הרגישוידה, טלפון, דרכון וכסף לאגז חסין הרטיבות וממשיך לשוט.
המחסה הראשון שרואה זו חנות עם רחבת חניה אליה נכנס. רטוב. פוגש אח ואחות בשנות ה-30 שלהם. היא לקחה את התבונה היופי והחריצות והוא… במשך שעה ומשהו של סופה מטריד אותם במחקרים אנתרו-סוציולוגיים.
להמשיך לקרוא אפצס בבית השחי האמריקאי: אינדיאנים
על פניו, לעיני המתקהות, כשאני נחשף למי שעוסק, מטפל, בזהותו, הייתי מצפה שיחדד את ייחודו, אישיותו, יפצ’פץ’ את הממד האינדיבידואלי שבו.
אז זהו שלא! להמשיך לקרוא אוקסימורון זהות פרט
לכאורה,
שמרן העובד על פי פרוטוקול קבוע, צמוד לרוטינות ניתן לחיזוי וצפייה איך יגיב.
בפועל – למצבים המוחלים בפרוטוקול וברוטינות.
שמרן העובד על פי פרוטוקול קבוע, צמוד לרוטינת פועל באופן חריג ובלתי צפוי – יש לבדוק איזה אלמנט בפרוטוקול הופר, ומה משקלו בכך שהיווה נקודה ארכימדית שהפרה את רוטינת פעולתו.
כשמישהו אומר “אינך מכיר אותי”
נראה שגם אני שם, גם אם נמנע מנומך ביטויים כ- ” אתה לא מכיר אותי, מכיר אותך.’
תפישת אחר, תובנה, מחוץ לסיטואציה, עצמאית, מערערת סדר קיים לטובת סדר תפישתי שאינו נשען על ציווי נכפה או מסורת מוחלת גם אם בלתי מודעת, ניתנת לבחינה ולהפרכה לוגית-רציונלית-היררכית, שתקפותה אינה תלויה בפרטיקולר מנסח,
היא מהות תפישה פרוגרסיבית.
קונסרבטיביות נבנית על קונסטרוקטים, רומנטיות שרירותית נבראת מומצאת, מסתמכת על התכנסות הזדהותית קולקטיביטית, נשענת על התנרמלות תפישתית, אינה מכירה בתובנות מהסוג המערער, לכן, מתעלמת מהן במקרה הטוב, נלחמת בה במפיציהן ובאחוזים בהן אם נתפשות כמאיימות על הסדר.
השקפה שמרנית מתבססת על סנטימנים, תוך כיבוי מנגנוני בקרה וערעור.
שימור מסורת, דת לאומנות, ההתכנסות הזדהותית של המון, רהב מילולי, טקסים, על מצע שימוש בכוח.
מנהיגי ימין, תמיד, בכל מקום, מודעים לכך שזהו סנטימנט נתיניהם.
לשם הם פונים. להמשיך לקרוא חוק הלאום
איננו נבונים דיינו להבחין בתופעות/ תוצאות
בכדי שנתחקה אחר הסברים/ סיבות להן.
כשאני מנסה ל’אחוז תודעתית‘ מושג, אינני הולך למילונים או לאינציקלופדיות לקרוא איך אחרים הגדירו, וזאת,
להמשיך לקרוא אני מגדיר משמע אני קיים
נתניהו גלגל את סוגיית מימון הגנתו ליועץ המשפטי לממשלה.
כאן, אינני עוסק, לא במוסר ולא במשפט.
כן, בתווית. על כסף.
בהתייחסות לגזענות אנשים נחלקים למי ש-
כך, יש מקרים שא’ ו-ב’ מהרשימה הקודמת מתבטאים באותו פרט,
ולכך, שתי שאלות:
אניח שהתשובה לג’, היא ג’ ברשימה הראשונה.
בין התכנסות לנורמטיביות
לבין שאיפה לסבירות.
בצפייתם במשחקים,
נורמטיבים, חותרי התכנסות הזדהותית קולקטיביסטית,
צופים בגילויי הלאומנות הנספחת למונדיאל – החל מאוהדים צבועי דגל, ועד מהומות במרכזי ערים,
ונהנים, כך אני משער, פעמיים: להמשיך לקרוא מונדיאל גילויי לאומנות
לד.ז. המxימה,
רב המרחק בין אהדה ספורטיבית לבין התכנסות הזדהותית.
רב המרחק עד היעדר קשר לוגי, אלא מלאכותי עד מקרי.
“ספורט ההמונים אינו משחק, אלא פולחן, בו הנתינים חוגגים את כניעתם/ כפיפותם.”
מניח, שהתכוון לאהדה.
העניין שיש בתחרות ספורטיבית.
לפרסונה יש עניין בספורטאי או בענף מסויימים.
יש מי שאוהד כדורגל, יותר מאשר כדורסל, ונטול כל אהדה לבדמינטון וכמובן ריבוי אינסופי של ווריאציות.
להמשיך לקרוא אהדה ספורטיבית התכנסות הזדהותית
בורות – היא העדר ידע והשכלה.
אני בור בכל הקשור למקצועות רפואה.
נחרצות הבורות, בורות הנחרצים
בערות היא היעדר השכלה בסיסית.
נבערות היא דחיית מחשבה רציונליות, במודע, לקידום סנטימנטים אמוניים מובחנים.
התנאות בחוסר ידע, בדחייתו לטובת פרדיגמות אמוניות מתכנסות הזדהותית. להמשיך לקרוא בערות – נבערות
מה חטאו של אלאור אזריה?
שאל י.ב.
כדרכם של עמיתיו הנבערים לתפישות, משתמש בביטוי תפישות ערכיות נחרצות עם סימן שאלה. לא שאל. להלן התייחסותי:
לא הייתי מצר על מותו של מחבל, שבא לרצוח, בפעולתו הזדונית והאלימה.
אינני מצר על מותו לא בשל להמשיך לקרוא חטאו של אלאור אזריה
במשחק בין ספרד לפורטוגל, רונאלדו משך את הקו המפריד שנמשח בינו לבין מסי בעשור האחרון – להמשיך לקרוא רונאלדו מסי
מה ההבדל בין שגויות לשטויות?
ג’ במקום ט’.
לא רוצה לפגוע, ולא להתבטא נמוך.
ראש הממשלה נתניהו, יוצר נראטיב:
סמ”ר רונן לוברסקי, לוחם דובדבן נהרג ברמאללה.
מצער עצוב, תוצר ומורכב מדיי מכדי לומר ‘מיותר’.
נתניהו מציין, ש
מי שהרג לוחם דובדבן,
נהרג על ידי לוחמי דובדבן.
בהנחה שהתקבלה החלטה יש להקצות משאבי אדם, כלכלה וסיכון בהרג הורג חייל דובדבן, כ –
מתבקש להקצות למשימה את מי שיבצע את השלמתה באופן אופטימלי, בסיכון ומשאבים מינימליים.
עובדת החצנת ביצוע המשימה על ידי יחידת סמ”ר רונן לוברסקי, מעלה את השאלה, ‘למה?’
להלן הצעתי לשתי אפשרויות:
האם יש פרקטיקה של היחידה שמטפלת במקרים ממין אלה?
אולי, לא ראש ממשלה מקדם את העניין.
האם רוממות הרוח גבוהה יותר מהתאמת צוות מבצע למשימה?
שטרן ודיכטר רוצים לקזז העברת כספים למשפחות מחבלים.
אם אמו של רוצח היא נתמכת סעד, המדינה תקזז בתמיכתה את עלות הנזק שגרם בנה? את עלות כליאתו?
ישראל מעבירה לרשות הפלסטינית ארבעה מיליארד ש”ח מפני שגורסת שזה אינטרס שלה להעביר.
מניח שגם מצדדי הקיזוז אינם חושבים שיפיקו מכך תועלת.
דיכטר ושטרן, פורטים על סנטימנט הסדר הפואסתטי, הפרואסתטי, הסדר הבדיוני, בדיית הסדר, על מצביעיהם; אלה פעולות שקונסרבטיבים עושים כדי שצרכני סדר מסוג זה יהיו מסופקים סנטימנטלית. נוגעים להם חיובית בסנטימנט.
במכניקת מחשבה אֱמונית, משמרת מסורת, רגישה למחוות אמוציונליות מתכנסות, החתירה לסדר חורגת מגבולות הרציונליות, ממבנה ההיררכי.
נתניהו בתבונת מיומנותו, במיומנות תבונתו הפונה לפלח האוכלוסיה המוטה לסוג מכניקה מחשבתית מסוג זה מכוון לסנטימנט שמפעם אצל צרכניו.
בקונסרבטיביות, קיימת חתירה אינהרנטית לסדר. מענה לסנטימנט שואף סדר ארגוני, אורגני, גם אם לא לוגי, רציונלי היררכי – מראש וויתרו עליו עם קבלת אל, ציוויים, יישום מנהגים מסורתיים מחילי צביון.
על מצע פרקטי, סדר כשלעצמו, מהווה ערך. אימוץ פרדיגמות אכסיומטיות כְּאֶל, כהקצאת חשיבות של קונספט מדינה מעבר לרציונליות, הם תולדה של ייחול לסדר עוצמתי מארגן, כתפישה מוטמעת של מנהגים לספוח נאמנות פרטים באמצעות הטמעת רעיונות שישנם ערכים גדולים יותר מעצם קיומם.
החתירה לסדר, מחילה אותו, גם ל-מה שלא ניתן להכילו כ-סדר היררכי רציונלי, שניתן לתפישה מפענחת בתודעה בלתי תלויה אחרת, כפי שרציונליות שואפת.
אני משער, שנתניהו אישית, מוטה אף הוא לסוג סדר כזה בשל התפישה השמרנות המובחנת בהביטאט בה גדל. נתניהו מכיר, נחשף, לשימוש בסנטימנט זה בגרסה הבגיניסטית, ז’בוטינסקאית, המאפיינת תפישות קונסרבטיביות לאומניות, וכן, ההוא, הנציג המוביל את הקלסיקה הרטורית, שצרכני סנטימנט זה התחלחלו מהשוואת ז’בוטינסקי ובגין אליו, בשימוש הרטורי שעשו, ואל הנוהים בספרד, איטליה וגרמניה שנהו אחר רטוריקה מסוג זה.
עם זאת, לאור מרכיבי
אני משער שאישית, נתניהו פחות תגובתי, לסוג סדר כזה שהוא בורא לצרכניו.
נתניהו מזהה את הסדר הפשוט, את הפאטרן של ‘הקם להורגך השכם להורגו’
כך, מזהה את סנטימנט ההתכנסות ההזדהותית של הקורבן הנוקם, כמרכיב מאפיין אישיותי מובחן, אותנטי, אצל הנוטים לתמוך בו, חולקים אותם סנטימנטים; הייתה תקלה – נעשה הליך טיפול – הסדר הושב על כנו במידת האפשר והמתבקש, במגבלת אי השבת חיי ההרוג.
חזרתיות האקרוסטיכון הוא אחד מן הגורמים ל”דוחק השיר” (יחד עם החריזה והמשקל), שלפי תפישת משוררי ימי הביניים התירו חריגות דקדוקיות מסוימות שלא היו נסלחות במקרים אחרים. כך, למשל, במקרים בהם הצריך האקרוסטיכון ששורה תיפתח באות ו‘ נוצרו משפטים שהחלו בו”ו החיבור, שלא כמקובל בעברית שלאחר המקרא.
“אף אחד לא חסין ואף מחבל לא יחמוק”
פחות פואטי, פונה לסנטימנט הפשוט ברור של ‘אני חזק’, ‘אני נוטר’, ‘אני נוקם’, ‘אני מעצים את הנפגעים’.
הסדר קונקרטי. פשוט. לא מתייפייף באבסטרקטיות. נטול פואסטתיקה.
תודעות חותרות סבירות מגיעות עצמאית למסקנות דומות.
בעלי מחשבה אמוניסטית מתכנסת הזדהותית קולקטיביסטית אינם מערערים פרדיגמות.
סולידריות הוא קשר מתומלל בתודעת פרטים המתיך אותם ליחידה מוצקת, החולקת מצב קיומי על ציר השרדות–כלכלה בדרך כלל, החולקים מערכת ערכים והתנהלות משותפת מנוסחת על ידי המארגנים, המזהים שהתארגנותם ליחידה נתפשת אחת תקדם עצמם ביחס לאלטרנטיבת התנהלותם כפרטים נבדלים.
בשונה מהתארגנויות אחרות:
ניסיונות שיווק של מסרים מתכנסים קונסרבטיבית קולקטיביסטית הזדהותית אוניברסלית ובכלל זה כמובן מופעי לאומיות, יהודות, פולשניים.
אלה אין תכליתם לשכנע רציונלית את הנחשפים אליהם להמיר דתם, או דעתם תפישתם מערכת השקפותיהם וערכיהם בנושאי פרט–חברה בגין שכנוע. להמשיך לקרוא מסרים פולחניים במרחב ציבורי
העיתונאית דנה ורון מעלה מספר שאלות, ואינה מצַפָּה לתשובות.
כלומר, היא כפרזנטור הרעיון, ומפיצי מסרים אלה לא באמת שואלים, הם שואלים ‘שאלה משיבה’ לקידום מסר אמוני.
לו דנה ורון הייתה שואלת אותי, את דעתי האישית המייצגת (רק) אותי
– והיא לא –
למה אני מתנגד, ל”סחורה יהודית”, הייתי מפנה אותה, כתשובה לדרשתה התשוקתית, שם צפונות להן הסיבות. להמשיך לקרוא שאלות על המרחב הציבורי
אותנטי – מהות בתצורתה הראשונית, גולמית, טרם הסרת או הוספת רבדים למקור.
לפני כמה שנים חבר אמר “צ’חצ’חיות – התנהגות קולנית”
וכנראה שאינני מדייק בציטוט.
באנגלית, riffraff, כשמילון וובסטר מבאר שזו מילת גנאי כ
לא מספיק טוב לי. לא עוטף לי את המושג. להמשיך לקרוא צ’חצ’ח (יוּת) ערס (יוּת)
דומים.
שוני?
– בסמיכות אידיאולגית,
– במוכנות להקצאה אנרגטית,
– בתוכן [- משני, תחליפי.]
להמשיך לקרוא הבחנה בין שמרן לקונסרבטיב
אני כופר בדעה, שדור המילניאלס מוטה מחשבים.
הם לא.
הם מוטי מסכים.
דור הבייביבומרס פיתח את המחשבים, אנשיו הנהיגו את התעשייה.
דור ה x היה הדור שהשתמש במחשבים, הצמיח סטארטאפיסטים.
מילניאלס צורכים ייצוגי מסך, תוצרי חישוב. ישירות – הם צורכים פחות מחשב מדור ה- x.
אמרו עלי והרווחתי ביושר כל ביקורת והשמצה שהוטחה בי. אלה שמאחוריי – אינני יודע, לא שמעתי.
עם זאת, היו גם מי שייחסו לי סדר. אלה היו בפריפריה הרחוקה שלא הכירו את משנותיי, לא ניתן לומר עליהם ששמעו תפישות ומתחו אותן לכיוונים אחרים. וכן, גם מבין אלה הקרובים יותר, גם אם לא המאוד, היו מי שייחסו לי ‘סדר’.
רבים ממי שדברתי איתם על נושאי תפישות עולם, בעיקר אלה הפחות מיומנים* בסוג שיח כזה, נחרצים ואחוזים בתפישותיהם, חולקים בַּלְבֶּלֶת בין
* אם איחשד בהתנשאות – הרווחתי ביושר.
לא כתרופה ל’התנשאות’ אלא בסמיכות לה, העובדה שאני מרבה לעסוק בסוגיה אינה מביאה אותי למסקנה שהגעתי למסקנה אחת יותר ‘נכונה’ מאשר אחר שלא נדרש לתעוקות אלה. לבטח צברתי ניסיון רב בהקצאת תשומות לנושא.
להמשיך לקרוא תפישות עולם, יישום, ביורוקרטיה
נתקלתי במצבים בהם סובייקט חושב ששינוי התנהגות מולו, הוא סוג של ‘עונש’.
בכמה מקרים מאלה, הסובייקט לא מבחין, בין ‘עונש’ לבין ‘למידה’. להמשיך לקרוא הבחנה בין למידה לעונש
תפישה קונסרבטיבית – אמונית, לאומנית, מתכנסת הזדהותית, יוצרת רהב טקסי וקונסטרוקטים חותרי הסכמה.
לעומתה, פרוגרסיביות – רציונליות, אינידיבידואליות, שיוויון ושלום, מניבה חתירה לדיאלקטיקה מערערת;
[כל] טקס הוא ניסיון להסמלת מציאות, סוג של אוקסימורון אמוני לצרכי עיצוב תודעתי, מניפולציה חברתית-דתית-לאומנית-פרסונלית.
בעת שרוגל אלפר חותר טקס, הסמלה, צביון, הוא מִדָמֶה, מתכנס בהיבט זה לתפישות קונסרבטיביות. כשכמיהת ריבון לטקס בניחוח וורדים ואלפר שואף לארומת קפה – עניין של טעמי ריחות, זהו מימוש סנטימנטים רגשיים שאין לאחד יתרון על אחר.
מי שנשאל שאלה,
שאין לו תשובה שמניחה את דעתו שלו עליה,
מאשים את השואל בתוקפנות,
מפני שהשואל חושף את חולשת יכולת מימוש האג’נדה, הנרטיב, שהנשאל מבקש לקדם.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – שאלה פוגענית
