חיוויים שקשורים להערכות רציונליות.
וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וקונסרבטיב עִם פרוגרסיב יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.
לא בדמוקרטיה.
אין מי ש’אוהב’ אוהד, מכבד, כפייה פוזיטיבית של אורח/צביון – חיים על אחר.
גם לא כשהכופה חמוש בעמיתיו, גם אם הם רוב.
להמשיך לקרוא פוליטיקה אינה עניין של חיים ומוות
אינני שונא אותך בשל מגדר, גזע, מוצא, אתניות.
אם אתה מיישם אמוניות, לאומנות, התכנסות הזדהותית, טקסים וחותר פתרונות אגרסיבים, לעצמך אישית ובד’ אמותיך,
סתם אינני רוחש כבוד לעומק תפישותיך,
ובכלל זה לך, כמחזיק בהם, הערכה להגותך.
כשאתה שואף להחיל את תפישותיך הלאומניות קלריקליות שוחרות ריבון עוצמתי, על המרחב הציבורי, עלי –
אני בעד זכותך המלאה לבטא אותן,
ועם זאת אני עויין אותך, שכן עלי להתגונן מפניך.
לא, אינני אוהב אותך. להמשיך לקרוא (אל ת)קרא לי גזען
בשונה בהצהרה בנוסח דומה, אין פרט אדיש למערכת הגומלין בין חייו כפרט לבין חברה אופפת, לשלטון, במסגרת המדינית בה הוא מתפקד.
לתודעה מתפקדת ישנם ערכים והעדפות מוצקים;
היכן בעליה מעדיף לקנן במשרעות פוליטיות הנמתחות
להמשיך לקרוא “אינני מבין, אין לי עניין בפוליטיקה”
הסבר
להתנהגות אנושית,
באמצעות פירוט השתלשלות גורמים, הקשרים לוגיים, היררכיים
שאינו מנבא את קרות התופעה, טרום קרותה. מקדמית.
תמיכת מקופחים מודרי ממסד בשליט דומיננט.
השליט המניפולטור מצליח לגעת בסנטימנט המקופחים, כשהוא ממצב עצמו תודעתית כלוחם את מלחמתם באליטות שהדירו אותם, ובאויבים החיצוניים בעלי מכניקה תפישתית אמונית לאומנית דומה, ולעומתית במימוש אינטרסים אידיאולוגיים. להמשיך לקרוא ניאו קונסרבטיביות רדיקלית, ג’
לא, אינני נוטה, שואף להתדיין עם מי שיכול לתרום לדיון את החצנת הסנטימנטים שלו. אין עניין בשיח.
יכול לשמוע – זה מרתק.
יכול לענות על תפישתי, אם נשאל.
ייתכן שלא לזכותי, מחצין במודע עוינות, לעג, חוסר הערכה באופן כללי לבעלי תפישות קונסרבטיביות שהנימוק באחיזתן, הוא להמשיך לקרוא ניאו קונסרבטיביות רדיקלית, ב’
טרילוגיה, ניסיון לאחיזת מהות נאו קונסרבטיביזם רדיקלי:
* שם זמני, עד היסגרות על מונח מתאים 💡 . גיל דיקמן מציע קונסרבטיביות דה-קונסטרוקטיבית,
** ייצוג, אוזן המן אינו מושלם, שכן אין ביטוי למידת שיפוע הפאות ביחס לעצימותן. התרחקות בפאות להקצנתן הוא ירידה לבסיסן.
כדרכם של ייצוגי מציאות גרפיים, יש אנלוגיה חלקית, מדגימה, ולא מהותית. יש לנטוש אנלוגיות בעת שהקשר למושא האנלוגיה ניתק, בידיעה שאחריות על הפרכת ההקשר אינה חלה על מושא ההשוואה 🙄 . להמשיך לקרוא ניאו קונסרבטיביות רדיקלית*, א’
ביקורת –
בחינת תופעה
בהיבטי הפערים – על פי רוב השליליים
בין ביטויי תופעה נתפשת בתודעת הבוחן
לבין שאיפה לתפקוד מיטבי של היבטים אלה.
בחינה מתומללת של פער נגטיבי איך תודעה חווה מציאות מסויימת לאיך שהייתה מעדיפה לחוות אותה. להמשיך לקרוא ביקורת, ביקורת בונה
תמיכה אינסטינקטיבית בעמדה הולמת סנטימנט הזדהותי במייצגי תפישה.
| תמיכה | הסכמה, אישור, אישוש, |
| אינסטינקטיבית | ללא הליך ערעור מקדים בקרה ותקפות, קונפורמי |
| בעמדה | התייחסות לסוגיה נידונה |
| הולמת | שעולה בקנה אחד, מתאימה |
| סנטימנט | הטייה רגשית לנושא מסוים |
| הזדהותי | שפרט שואף להיתפש כחלק מ–, ומבקש שאחרים ייראו בו כחלק מ– |
| במְיָיצגי | מי שפרט מקשר כ-בעלים, נציגים, מקדמים, תומכים |
| תפישה | בסוגיה הנדונה. |
* גיל דיקמן מציע “קונסרבטיביות דה-קונסטרוקטיבית“.
לכאורה [ברוח הביטוי הרווח בימים אלה, רבים משתמשים שגויות במונח ‘כביכול’], שמרנות רדיקלית הוא ביטוי מכיל ניגודים: איך ניתן להגיע ל’קצה’ כלשהו בחתירה ל’ליבה’? להמשיך לקרוא ניאו קונסרבטיביות רדיקלית*
חסד: מתן טובין לאחר, במצוקה, במטרה שהאל* יתגמל את הנותן.
כמי שלא כל כך בענייני אל, בייחוס ‘חסד’ לאל, פרט מתכוון לקבל טובין – לא משנה מקורו, ובעיקר מחצין את מצוקתו.
אני עוסק, שלא לומר ‘עסוק’ – אני לא, בין היתר, בהגדרות.
מלים, מבחינתי, הן כלים לאחיזה תודעתית במציאות נתפשת.
נושא בריאת מציאות באמצעות מלים, מרתק, מזוית אחרת.
בעיקר בשל המניפולציות התודעתיות שנעשות באמצעות מלים, טעינתן בתת-משמעויות, שימוש בנרטיבים. להמשיך לקרוא חסד, צדקה – מילים טעונות
שיח בין שנים. כלומר שלי עם מישהו*, פאטרן חוזר על עצמו. הציר המשותף הוא כמובן אני – אחאנא”ר מעיק ומר נפש.
ובן השיח נמנה על ז’אנר מסויים. מובחן.
* משתמש בלשון זכר.
נכון לשני המינים. עם פחות זכרים הייתי בשיח ממין זה.
פֶּגֶש התניות אישיותיות תקשורתיות.
| אמי: אני לא רוצה להתערב… | אני: אופ, אופ, אופ. אם את לא רוצה להתערב – את עוד יכולה להתחרט. עצרי כאן. |
בת/ן-השיח מזהה מצב שהתנהלותי גורמת לו אי-נוחות מסויימת.
כנראה – פרשנותי, התלבט, האם להעלות את הנושא. בחר ‘כן’.
“סליחה שאני שואל/ת, תוכל לומר לי למה אתה רוצה/ לא רוצה…?”
אוה, כעת השיח מעניין; מתפצל לשני נושאים, מבחינתי:
– סוגיית בירור שהשואל מעלה,
– משמעות ההקדמה המתנצלת,
“מה משמעות, ה’סליחה’? על מה התנצלותך?”
“לא הבנתי”
אני מבין, ששֵאלָתי ניחֶתת בהפתעה.
להבנתי הקדמת ה’התנצלות’ מבהירה שעצם שאלת השאלה גורמת לשואל אי-נוחות.
הקדמת ההתנצלות לשאלה, להבנתי, היא טיפול באי-נוחות השואל על ידי משיחת וזלין, עלי; השואל מטפל בעצמו, באי-נוחותו, בכך שהוא מורח עלי התנצלות מאלחשת – ישנו טיפול בשואל באמצעותי: הפגנת אי-נוחותו באמצעות ביטוי אפולוגטי אמורה לגרום לי לשתף פעולה ולא להתרעם על עצם השאלה, שהוא מזהה בה כשאלה שמזמינה תרעומת אצל רגישים. אולי הוא היה מתרעם משאלה כזו, לו היה נשאל?
השאלה עצמה, ה’למה’ הענייני לגיטימי, לטעמי, בהחלט.
כפיתתי הבלתי מודעת, המניפולציה התודעתית הבלתי מודעת שההמתנצל מפעיל היא אקט, שעליו אני מגיב/ מצגונן/ מתקיף – you name it.
“ישנה בקשת ‘סליחה’, כלומר הכרה שלך בגרימת אי-נוחות, נזק. על מה?”
זו שאלה מפתיעה, שבר השיח לא מוכן לה.
מבחינתו, השיח מותמר מסוג של בירור שנראה לו לגיטימי – הוא המברר, ואכן גם בעיניי כל בירור הוא לגיטימי – הוא הנושא, הפך קורבן לאגרסיה. שלי.
נתקלתי, יותר מפעם אחת, ביבשות שונות בתגובות דומות בנוסח:
“אתה מנסה לשנות/ לחנך אותי?”
“לשנות לא אצליח, וממילא לא לחנך. לשרוד אותך. את המניפולציה
אינני מבין את הסט-אפ התודעתי שאתה מחיל עלי.
בכל מקרה, אם תרצה, אבהיר את ה’למה'”
שני הפרקים הקודמים עסקו בפוליטיקת זהויות, כהתפצלות ממשרעת פרוגרסיבית שמאפשרת לפרטים פרגמנטציה.
הקומוניזם, סטלין, הדיר את הדת מהמדינה. נראה היה להם שהזדהות דתית עלולה ליצור פרגמנטציה בלתי רצויה בין אזרחים, בעודה שואבת תשומות תודעתיות דומות להחלת אבסטרקטיות של דתיות ולאומיות.
מדינות ערב מטפחות דת כגורם מאחד, בהתנהלותם על פי חוקי איסלאם. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, ג’
בשלהי שנות הששים, הנצו תתי התארגנויות בעולם המערבי. נוצרו ריבויי מרחבים בסוגיות פרט–חברה–ריבון, שאיפיינו חברות שפע מערביות. נוצר מגוון חזיתות רחב, פרטים התעמתו בסוגיות חיים במגוון היבטים שבהם רצו להסיר חסמים מונעי קידומם. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, ב’
אני מוצא הבדל בין המונח המקובל– “פוליטיקת זהויות”, לבין המונח שאני מוסיף – פוליטיקת הזדהויות.
פוליטיקת זהויות היא טרמינולוגיה שנטבעה בשנות ה-70. פרטים בסוף שנות הששים בארה”ב ניצבו בפני דילמת סידור היררכיית ערכיהם בתפישת עולמם. סוג של הווייה, במובן הזהותני שלה קובעת את התודעה.
ב’פוליטיקת הזדהויות’, אני גורס שרובם המכריע של אנשים קובעים את תפישת עולמם הפוליטית בהזדהות עם הסוציולוגיה המקיפה אותם, כשתפישת אינטרס אישי משפיעה מקומית על עמדה. להמשיך לקרוא פוליטיקת הזדהויות, א’
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.7394071
בבחינת* –
לא ברור מי גילה ראשון שהמים רטובים; לא היו אלה הדגים, החיים בתוכם.
תומר פרסיקו, ועוד יותר פרופסור בויארין, לחלק ניכר מתפישותיהם האמוניות מתכנסות הזדהות קולקטיביסטית אינני שותף.
עם זאת מכבד, באמת, את תפישתם,
בשונה מחוסר הכבוד שאני רוחש להתכנסות אֱמונית יהודית, לא מודעת, שאינה מתומללת, של שאר תשעים ומשהו אחוז.
* יש מי שלא רואה את ההקשר בין מי גילה שהמים רטובים לבין ‘יהדות’.
אם הלצה, ייצוג, אלגוריה דורשים הסבר, הם לא מוצלחים.
ובכל זאת, לפי המאמר המצורף, גם את היהדות וגם את רטיבות המים יש לבחון מחוץ להם.
קונסרבטיביות
[- אמוניות, לאומניות, התכנסות הזדהותית, טוב-רע מוחלטים, הפעלת כוח]
פרוגרסיביות
[- חתירה לרציונליות, לאינדיבידואליות, לחופש פרט, לשיוויון, לשיפור הדרגתי]
הן הטיות לסנטימנט. להמשיך לקרוא ימין שמאל
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-MAGAZINE-1.7200321#hero__bottom
“המהות של הזהות הישראלית־יהודית מכילה בתוכה, מבראשית, את פוטנציאל ההידרדרות לגזענות, משום שהבסיס שלה נטוע באופן עמוק בשאלות של גזע. אם לנסח זאת בצורה חד משמעית, הזהות הישראלית־יהודית היא במהותה, ובאופן בלתי־נמנע, זהות גזעית. הזהות הישראלית־יהודית, שנוצרה בשלביה הראשונים, עוד בטרם קום המדינה, כתגובת נגד לאנטישמיות ולאחר מכן לשואה, נוסחה, בכוונת מכוון, על בסיס של גזע, כך שתוכל להעניק לכל יהודי ויהודייה, על הבסיס הבלעדי של עצם היותם יהודים, את הזהות הישראלית הלאומית. יתרה מכך, הזהות הישראלית־יהודית הזאת עוצבה, במודע ובמוצהר, כתמונת מראה: תחילה של הגזענות האנטישמית ולאחר מכן של הגזענות הנאצית, אותה גזענות ששמה לה כמטרה לחסום כל אפשרות של הכלת היהודי במסגרת זהות לאומית כלשהי. הנאצים, שהפכו את חסימת הזהות הלאומית בפני היהודים לשלב ראשון בדרך להשמדתם הפיזית, יצרו מציאות חדשה שבה עיצובה של זהות יהודית הפך לשאלה של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו. זהות יהודית זו היתה חייבת להיות הפוכה וזהה בו־בזמן לזהות של היהודי שיצרו הנאצים: הפוכה, משום שהיא פתחה את אותה הדלת שהנאצים סגרו; וזהה, משום שהיא נשענה על אותו בסיס בדיוק — הגזע.”
להמשיך לקרוא הידרדרות לפשיזם איננה מקרית
להבנתי, סנטימנט התכנסות הזדהותי קודם להערכת מצב רציונלי.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – הֶצְלֶב אהדה ספורטיבית
אם סמוטריץ’ הוא שעון כרונוגרף שלושה תת-שעוני סטופר,
חזן הוא שעון צלילה,
אתה שעון מכני רגיל.
מכניקה דומה, הבדל בסדרי גודל.
אני שעון שמש/ אלקטרוני.
התייחסות לתוכן, לערכי תפישת עולם.
בשל גישה ממכניקות מחשבה שונות, הטיפול של כל אחד מאיתנו שונה מהותית.
חתירה לרציונליות נמנעת מרומנטיקה, מגיעה למסקנה באמצעות דיאלקטיקה מערערת, היררכיית סיבה–תוצאה, שיישומה מהווה כר נרחב לפרשנות במהותה.
הומור ‘מתוחכם’, נשען על אלמנטים בלתי ישירים אלה.
להמשיך לקרוא ה’: אנדרסטייטמנט, דיאלקטיקה, יושר אינטלקטואלי, ניואנס, סאבטקסט
מאפיין תפישתי זה הוא ‘טביעת תודעה’ שנטבעה עם התפתחות אינטלקטואלית, על מצע גנים והשפעה סביבתית כוללת – ייחודית לאדם, במובן שמאפיין אותו.
שינויים מינוריים, כבטביעות תודעה אופייניות ייתכנו עם חשיפה מודעת לתכנים ומתודות, שאורגנית, תודעה עם מאפיינים שמרניים נמנעת מהם.
להמשיך לקרוא ד’: אנדרסטייטמנט, דיאלקטיקה, יושר אינטלקטואלי, ניואנס, סאבטקסט
התייחסות סובייקט לעצמו, לפרטים עמיתים בחברה איתם הוא בממשק.
אוסף פרטים עם מכנה משותף תפקודי הזדהותי מתמשך, ביחסי גומלין ביניהם – מעבר למשפחה – קבוצה, קהילה, שבט, לאום, דת, מדינה.
להמשיך לקרוא ג’: אנדרסטייטמנט, דיאלקטיקה, יושר אינטלקטואלי, ניואנס, סאבטקסט
תקשורת קונסרבטיבית פופוליסטית,
החל מתחילת המאה העשרים, בריבוי תרבויות,
נמנעת, בחלקה במודע וביתר באינסטינקט, משימוש ב –
בביטויי אנדרסטייטמנט, מורכבות דיאלקטית, יושר אינטלקטואלי, ניואנסים או סאבטקסט.
להמשיך לקרוא ב’: אנדרסטייטמנט, דיאלקטיקה, יושר אינטלקטואלי, ניואנס, סאבטקסט
רתיעה ממורכבות,
רוצים מהבטן,
לא מכילים
– אנדרסטייטמנט,
– ניואנסים,
– סאבטקסט.
פשוט, רגשי. לתחוב עם מקל בייסבול לפנים.
‘דווקא’, קורבנוּת, ייחשבו כרציונל רהוט ומנומק היטב.
בעידן ריבוי המדיה העכשווית, כאשר רוב צרכני התקשורת בהוויית – FOMO, כדי לקדם מסרים עליהם להיות פשוטים, ישירים, מרהיבים, מעוררי הזדהות. תחכומם השפתי יצטמצם לשימוש במטפורות ישירות מקדמות וייצוגים פשוטים מדגימים. מניעת מסרים מורכבים או אלגוריות מכבידות.
אמצעי תקשורת עכשוויים – הפצת מידע וצריכתו נעשית בעיקר באמצעות מסכים לתצורותיהם – יעילים להנפצת מסרים קונסרבטיביים אמוניים, לאומניים חותרי התכנסות קולקטיביסטית, בשל מיידיות ופשטות תכניהם שמאפשרת יעילות בהעברתם. להמשיך לקרוא א’: אנדרסטייטמנט, דיאלקטיקה, יושר אינטלקטואלי, ניואנס, סאבטקסט
הולכים ל’שמחות’, אירועים, חתונות?
עומדים ברומנטיזציה, סימבוליות, תעוקת תחושת הריגוש והעליצות המעושה?
“של האחר היה פתטי, שלנו היה מרגש.”
להלן דוגמאות נבחרות; להמשיך לקרוא המנונים
רצון בוחר סינגולרי, הוא ברזולוציה של שלשול פתק הצבעה יחיד, למפלגה שהבוחר רוצה לחזק בקולו היחיד.
בריאה של סכימת רצונות יחידנים, לכלל יישות אחת ‘הבוחר אמר את דברו, ש…’, אינה נסמכת אלא על פרשנות או מניפולציית הדובר.
בהליך מורכב ואמורפי כבחירות, לעיתים קרובות, נעשה שימוש בביטויים נוסח ‘רצון הבוחר’ לגווניו. להמשיך לקרוא רצון בוחר – אין חיה כזו
תמלול הזדהות אישית עם ערך(ים) מוצע(ים),
תמלול מערכת הקשרים של ערכים אוניברסליים.
כָּשְרות בטלה בששים.
אסטרטגיה’ גם לא באחד חלקי ששה מליון מצביעים?
הצבעת בוחר באופן שונה מרצונו האינסטינקטיבי, סנטימנטלי, קונקרטי, מקדמי, אהוד, מועדף.
נעשית בהליך בקרה רציונלית,
במטרה לשרת מטרה אחרת שנראית לו אהודה פחות אך נעלה באותה עת יותר, כדי לקדם תוצאה טובה יותר מבחינתו.
איפה הטקטיקה? מהי האסטרטגיה?
להמשיך לקרוא הצבעה אסטרטקטית – חדקרן
בסוגיות פרט–חברה–ריבון
אינני חולק את חכמת ההמונים – Wisdom of the crowds
אלא,
אני בטפשות מעטים – Folly Of The Few.
ללא ה’ הידיעה, שכן, טפשות מעטים איננה מסויימת. היא מתבזרת.
מקובל לומר,
לא חשוב מה אומרים, חשוב מה עושים.
ואני גורייס:
חשובה עשייה,
ועוד יותר אמירה,
והכי חשוב – חשיבה.
[מניח] שרוב האנשים מבקשים ‘דמוקרטיה מתגוננת‘, כזו המגוננת על עצמה מפני חורשי הגבלתה, הפלתה, כפי שאירע בדוגמא המובהקת בגרמניה 1933.
כך מתכנסים נורמטיביים שואפים למימוש החלת צביון על כלל.
וועדת הבחירות לכנסת איפשרה את מועמדות מיכאל בן ארי. להמשיך לקרוא צביון > פעולה אקטיבית
חלק ניכר מתכני שיח, שאינו קונקרטי ביצועי, עוסק בהסברים סובייקטיביים כ-
להמשיך לקרוא בין נרטיביות להסבר סנטימנט
לאור המאמר מ- 22/2/2019, נשאלתי:
יש מצב שאתה כתבת את זה?
לא.
ועם זאת, אני רואה קווי דמיון: להמשיך לקרוא אלון עידן, הארץ
מחשבה קונסרבטיבית, זו המתכנסת לעקרונות אמוניים מאפיינים מובחנים – לתפישתי.
אמונה, הליך תודעתי המתייחס לקיום רעיון ללא צורך בבחינה אמפירית או רציונלית.
ייחוס למחשבה קונסרבטיבית ריבוי תצורות, ב’טעות’ יסודו,
שכן, שונות בין פרטים קונסרבטיבים במהותם הוא
להמשיך לקרוא החיים = סבל, משמעות = פתרון
| מרעידים, מזעזעים, מניעים לפעולה, מעוררים למימוש תפישה אידיאולוגית מקדמית, מאחדת, מכנסת הזדהותית, מנפיקה תחושה של איכותיות לבעליה? | What the fuck, מתים לא זועקים, הם מתים! מישהו מסתלבט עלי? האם יש מי שמנסה מניפולטיביות להניע לפעולה אמוציונלית? |
תפישה קונסרבטיבית אמונית
|
תפישה מערערת
|
סידורים, תפילין ואפילו דגלי ישראל: מה עושים עם ספרים וחפצים שיש בהם קדושה לאחר שהתבלו? לא זורקים וגם לא ממחזרים – אלא קוברים בבית עלמין, בחלקת הגניזה. התלווינו לאנשים שעשו מהעבודה שלהם שליחות: “כמו שיש כבוד למת, יש כבוד לקדושה”
שמרנים אמוניים סנטימנטליים, מבחינים ערכית בין בני אדם, ונייר,
ואינם מבחינים בין מהות ערך אנושי לערך חפץ. להמשיך לקרוא הם קוברים גם נייר, הלא כן?
בהבחנה בין מחשבה מתכנסת קונסרבטיבית לחתירה לליברליות פרוגרסיבית,
דוגמא:
נברנות מולקולרית: תפישת מציאות כמופע מקומי בודד, נתפש, נטול ייחוס או הקשר.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי לוחכי מולקולות
Divided We Stand מענה של של פרופסור ידידה שטרן ל-אורי משגב
15.11.2018 להמשיך לקרוא פרופ’ שטרן, אולי טועה לבטח מטעה
