חיווי אופטימלי לגירוי חיצוני של סובייקט המשקלל תמהיל של פיזיולוגיה, אינסטינקטים מוטמעי תודעה, על פי סט ערכים תרבותיים, תקשורתיים, סוציולוגיים, ובקרה רציונלית דינמית.
הבנה:
צמצום
גירוי נתפש תודעתית
לכדי אחיזה תודעתית באופן המותיר את המקור כהווייתו המהותית,
מאפשר להעבירו לתודעה אחרת,
ומהווה בסיס להשלכות מנבאות,
ניתנות לבחינה מאששת או מפריכה.
פגוש פוגייש פגשתי, מכבירי הסברים לתשובתם השלילית, בפניה אליהם.
פגשתי מי שמבקשים מהם, בעיקר מציעים להם הצעות, שמקפידים – מובחן לי – להשיב ב-'לא' אופייני, צפוי מתבקש, שמעבר למנומס מוסיף את 'מה הם עושים שלא מאפשר להם להיענות חיובית לפניה'. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי מסבירי דחיית פנייה
ינואר 2021, בלפור. פוגייש מxימה, שנונה, נבונה מאד מצחיקה ביותר. אשת שמאל מעורבת אינטנסיבית; עושה, פותרת, פועלת, מזיזה, מפגינה ללא לאות, מתנדבת הארד־קור ברמות שגורמות לי להתלבט האם לחטוף רגשי אשם או ללקות בנחיתות.
אני מתייחס לסוגיה כרוכב דו-גלגלי, שמבין שיש אפשרות שמכונית עלולה לפגוע בו, ועדיין לא רוצה למנוע תנועה.
כשייך לחברה – * מסרב להתייחס לסוגיית החיסון נגד קורונה, כחלק מרוב שמטיל מרותו על מיעוט – אני נוטה לאפשר לפרטיה להתנהל חופשית, כל זמן שאינם פוגעים באחר.
בסוגיית אי־התחסנות, על אף הסיכון האפשרי של הלא מתחסנים, אני מותיר את ההחלטה בידי הפרט האם להתחסן או לא. ערך חירות פסיבית על גוף עליונה, לטעמי, על התגוננתי האקטיבית.
לכן, בצד רצוני שיתחסנו אני מתנגד לכפייה:
"את כל כך פרקטית" הייתי אומר לאמי "שזה לא מעשי."
אין בהתייחסותי זו לבקר את כניסת/ יציאת חולדאי לְ ומְ הפוליטיקה,
וגם לא כהוכחה למבחן נכון או לא נכון כלשהו.
זו התייחסות לפרקטיות מובחנת, אופיינית, שאני – איך לומר – לא מתפעל ממנה, של חשיבות המעשה מול נחיתות מחשבה.
פרק 165 פודקאסט הארץ: להמשיך לקרוא פרקטיקה
חבר לשעבר, ימני בכל מהותו, רמ"חיו וש"סיו – ב-dna, בסביבת גידולו, בקבוצת השיוך וההתייחסות – דיבר בשבח 'ביבי'; 'מה רע לך' ו'מי יכול להחליף אותו' וכאלה חיוויים של שכנוע עמוק בכאילו, שאלות ללא סימן שאלה.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי ימנים מתביישים
יום ששי, אני מדווש מעדנות באופני חוף ווניס חלודות על אבן גבירול בואכה חנות הקפה לרכוש פולים.
אני מבחין בכבת 5, לימינה ילדה נוספת בת גילה, לשמאלה עגלת טיול מאוכלסת בתינוקת, על העגלה מאחור ישובה במתקן ייעודי מוסף פעוטה בטווח הגילאים של בין בת ה- 5 לתינוקת. כל הטף הזה נדחף על ידי בת 30 ומשהו במכנס קצר בתפקיד המבוגרת האחראית, אולי אמם של חלקן.
רואים בשיח עם זולתם***** אינסטרומנט ישיר לתחזוק ערך עצמי נידף******. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי שיח כתחזוק
מי שעל פניו ניחן בכישורים מנטליים להתמודד עם מורכבות, ובפועל נמנע מהם ככל יכולתו.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש לא יכולים למורכבות
כעת בעידן האינדיבידואליזם, הדה-פרגמנטציה, מבנים מסורתיים מתפרקים, אטומיזציה של פרטים, ואיתם הרעיונות הקולקטיביים המשמשים כפלטפורמה התנהלותית.
גם אם סטטיסטיקה על נושא מסויים אינה מאפשרת ניבוי על סמך נתונים מקדמיים דומים, היא אינה 'משקרת'. הסטטיסטיקה אינה מנבאת, אלא עוסקת בהתכנות, סבירות, התממשות אפשרות. ככזו היא מאפשרת חיזוי אפשרי, בקירוב.
פרשנות שגויה היא האחראית למוניטין שלילי של הסטטיסטיקה כגורם מנבא. להמשיך לקרוא גזענות, פרופיילינג, זהותנות, תרבותנות
ביטוי נהדר. בבת אחת.
קרה לי בין 58 ללפני 60; הצטברות אלמנטים פיזיולוגיים מנטליים בו זמנית.
לאיזה כיוון התנועה גדולה יותר,
של בעלי תפישות קונסרבטיביות ⇐ לעמדות פרוגרסיביות
או
של עמדות פרוגרסיביות ⇐ לקונסרבטיביות?
באיזה שיעור?
מה רמת היציבות לאחר תנועה? היכן יותר? להמשיך לקרוא מעבר בין ימין–שמאל
החל מסוף שנות ה- 80 צפיתי, הרבה מדי, במשחקי NBA. המשחקים, הרמה, הדרמה המועצמת, המורכבות, האנשים, בצד התוכן. ייתכן שחיי החברה בארה"ב תוצר גאוגרפיה, תרבות ונסיבות תיעלו לצפיית יתר.
טחנתי הרבה מדי משחקים בשבוע. צפיתי בתוכניות ספורט, Inside the NBA, חפשתי את חדשות הספורט, כדורסל, בניו יורק טיימס.
מה אני מעדיף ש
תפישתי את הבנת האחר נחלקת לשניים:
זו הכרזה לסביבתי, ובעיקר לעצמי, שיש לי מידע מספיק כדי להבין מצב לאשורו;
שמידע נוסף לא ישנה את תפישתי את המצב.
מדיד אובייקטיבי; חיצוני למצב. נטול אג'נדה.
מי שנכח באירוע, והעביר את מרכיביו באופן שהיה נתפש דומה בתודעה זרה נטולת אג'נדה חפה מאינטרס, עדותו משמשת כ'תעודה' היסטורית.
מצבים בהם פרסונה משקרת, בודה, מעוותת, מותחת אחד או יותר ממרכיבי מציאות וזאת במטרה להתגונן מפני תפישתה באופן נמוך ושונה ממה שהייתה רוצה להיתפש אצל אחר, ומתוך כך, אצל עצמה.
קחו
10,000 רנדומלית שאינם מקועקעים,
10,000 רנדומלית, עם טאטוס.
להשערתך,
אצל מי אחוז המעשנים גבוה יותר? להמשיך לקרוא שאיילת דיקמן קעקוע – עישון
2020, פסטיבל 60 ילידי 60.
חגיגות, צֶרָמוניות, פסטיבלים, אפעס, משרים עלי הלך רוח מורכב – עד כמה שלאשכנזי חסר אמונה, נטול אינטליגנציה רגשית שכמוני יכול להיות מצב רוח מורכב.
למעשה, שורה עלי תחושת אי־נוחות מתונה לנוכח חיוויי עליצות מוחצנת ומזוייפת.
לא רוצה לעצמי, לא נוח לי עם מחוות ובכלל זה קבלת מתנות, אם לאחרים דחוף – יאללה בסדר. עם זאת, אני משתף פעולה – אני יכול. אין צורך לבקש ממני פעמיים שאעביר תוצרים שמארגנים מנחים לחתן שמחה או cringe.
