חיווי אופטימלי לגירוי חיצוני של סובייקט המשקלל תמהיל של פיזיולוגיה, אינסטינקטים מוטמעי תודעה, על פי סט ערכים תרבותיים, תקשורתיים, סוציולוגיים, ובקרה רציונלית דינמית.
פוגש מאיימים ש
'בשל התנהגות מולם, שלא מקובלת עליהם, הם יטילו על עצמם סנקציה.'
ימנעו מעצמם טובין שהיו רוצים לצרוך ממי שהטילו עליהם את העיצומים.
האיום והעונש על אחר הוא הענשת עצמם.כדי שהאחר 'יסבול'. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי סנקציה–אוטו–סנקציה
פגשתי בת כיתה.
דמות משמעותית שרחשתי, רוחש, אליה הערכה וחיבה רבים. טבעה בי תובנות סוציולוגיות, שמלוות אותי עד היום. לימדה אותי. באמצעותה* ניסחתי כמה פרדיגמות חברתיות – נושא שאני מוטה אליו, אני מקצה נתח ניכר ממשאביי המנטליים ההולכים, רצים וכלים, ושמלכתחילה לא היו מי יודע כמה, משובחים.
* למידה מצפרדע
זה לא שהצפרדע מלמדת.
זה שלומדים מניתוח קרביה.
אחרי קרוב ליובל שנות נתק נפגשנו. התשתיות האנושיות נותרו ללא שינוי, וכן הדינמיקה.
הילדה המוכשרת בכיתה הזכירה לי שהצעתי לה שנתנשק.
ושהיא סירבה.
לא זוכר את האירוע. למעשה כבר כמעט שאינני זוכר דבר. וכבר לא משתין ברצף. מטפטייף.
יתכן שהאירוע התרחש.
סביר שאירע אם היא העלתה אותו.
מהיכרותי אותה, אותי והפרטים שניפקה – אפילו וודאי.
ומה זה משנה אם זוכר או לא?
רק שואל – בדיעבד:
מה הרבותא שרוותה מסירובה?
את סיפוק השליטה? בהימנעות. שיכלה משהו אך הצליחה למנוע?
בדיעבד, ברטרו פרספקטיבה, בבחינת החוויה שלא נחוותה, הניסיון שלא נוסה,
לערכיה שלה, האינסטינקט המקומי זמני של אז, שמימש את הסנטימנט שנמנע ומנע,
האם
שירת את תפישת ערכיה שלה? בהסתכלות עכשווית?
אני מצר.
היא – ניתן רק לשער.
דורשות ותובעים במיומנות של מקריאי־פרוטוקול רבי־ניסיון,
שכן הנחו בעבר, צברו ניסיון, חוזרים על כך תדיר, ירק
איך לפנות אליהם כדי שיקשיבו (בטובם) למֶסֶר.
שאם לא כן,
אם המסר, חלילה אבוי ואוי, יועבר באופן שלא תואם את סף מוכנותם,
וזאת בשל אורך/ שימוש במלל מסוים/ מושגים רגישים/ ביטויים דלוקים/ משלב שפתי גבוה מדיי/ ילווה בדוגמאות, באינטונציה/ ועוד… (אם מכירים כאלה ניתן להוסיף התליות נוספות)
ימָנעו מקשב, יבטאו במלל שלא יקשיבו, יבינו וממילא לא יפנימו,
יגירו גופרית רותחת (יעני, יתעצבנו) על סביבתם
בליווי פסאודו רציונל שמבחינתם סביר, לגיטימי ומובן – 'כך לא אוכל להקשיב.'
הנחייתם היא לאופן ניסוח הפניה אליהם, הגשתה.
אופן ההגשה הנדרש מהווה תנאי למעבר מחסום ההבנה של הרגולטור התקשורתי.
ההתייחסות בפוסט זה אינה להבנת מאזין שתלויה ברציונליות, כבהסבר לוגי, מתמטי שמצריך אצל אנשים מסוים נתיבי הסבר מובחנים.
הימנעות זו היא התייחסות למחסום רגשי, מוחצן, שמהווה שוער סף, רגולציה מונעת קשב:
יאטמו לשמע התבדרות חורגת מהאופן המסוים בו דורשים לצרוך את המידע.
המצע הסטרוקטורלי משבש להם את הקשב.
יש לכך, מבחינתם, צידוק ומי שאחראי לכך הוא מעביר המסר שאינו מתיישר לפרוטוקול שהם מתנים.
הטלת טרור תקשורתי זה אופייני לרגישים (– עצבניים) ('רגישים' – הם רגישים כלפי עצמם, כן?) שמקיימים עם הקרובים להם תקשורת ייחודית, מרשים לעצמם להפעיל טרור רגשי, שלזרים לא היו מעיזים.
(אני) אינני מוכן שיאיימו עלי. כשנחשף ל'אם אז', מייד הולך ל'אז'.
ובשיטת 'אותך לא 'כפת לי לשקר את עצמי לא מוכן' –
אינני רוצה לקשור לעצמי את קטע ייחוס רציונל לאינסטינקט, כלומר שאסטרטגית אני לא מוכן שיאיימו ולכן לא מאפשר החלת טרור כזה עלי,
אלא,
כאינסטינקט – אני מגיב נגטיבית לאיומים, בדגש על טרור רגשי. ועוד של קרובים.
ו-כן,
האולטימטום מופעל על מי שמשתפים פעולה עם הטרור הרגשי.
בפתטיותי אני בכלל גורס שמיטיבים הדיפת מי שמנסה להחיל טרור תקשורתי.
לטעמי, עם הקושי, כדאי לשקף למיישמי התנהלות כְּ־זו.
השיקוף לא מונע את הביטוי ולא פותר את הבעיה.
כטבען של התניות הן הנטייה היא לממשן.
עם זאת, בעת מודעת אליהן, לעתים, הן נדחות או מימושן נקלש מעט.
זה תכלית השיקוף בהקשר זה.
* אחאנא”ר שכמוני, לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
טוף, שיהיה.
** דורשים – העלאת בקשה ללא אפשרות סירוב.
*** מאיימים – מתקשרים באופן שכוונתם לא ניתנת לפרשנות, ש'כדאי מאד' להאזין, להפנים וליישם את ההנחיות באופן שיהיה תואם את כוונת בעליהן, ושאם לא כן אז,
**** מתואם – אופן תקשורת תואם את מערכת ההבנה שלהם. טרום הבנה, בהליך הקלט מותקנת מערכת רגשית מקדמית, שתמנע את הפעלת מנגנון ההבנה אם התוכן לא יתוקשר בהתאם להנחיות והכללים הנדרשים.
מערכת זו בעיקר אמורה להיות שומר הסף של תפישת הערך של מחיל הרגולציה. ביטוי מנגנון כזה מעיד על תפישת ערך בעייתית, הן בהחצנת הדרישה, הן באיום הנלווה אליה, והן החלתה כלפי קרוביהם הנתונים לטרור הרגשי.
החיווי הראשוני האם יש איום ערכי, ואם לא – תתאפשר פניוּת הבנתית של הסוגיה הנידונה.
***** אחרת – מכיוון שהמנגנון הרגשי הוא שומר הסף, הרגולטור, מתלווה לבקשה להתבטא באופן מסוים.
האיום הוא ברמות שונות של הסתרה או חשיפה:
♠ ימנע הקשב לנאמר,
♣ איך יבולע למתָקשר אם לא ישתף פעולה עם דרישה לתקשורת המסוימת,
♥ ולחילופין ואף יותר חמור –
מה יקרה למאיים, שכחגורת נפץ של מחבל מתאבד, יאבד את שאריות עשתונותיו אם לא יתקשרו איתו כדרישותיו,
♦ והאחריות לכל הסינדרום הזה חלה על המתקשר שסירב לקבל עליו את התנאים.
לא.
#רצי1נל
שיטת התנהלות, מני עוד, בסוגיות פרט – חברה – ריבון (– פוליטיקה),
של צבר פרטים אחוד (– קהילה, מדינה),
בה פרטים מוותרים בהסכמה, אדישות, חוסר מודעות או כפייה,
על מימוש היבטי חירות ושיוויון מעשיים
לקידום תפישות ביטחון ושפע אישי רעיוני.
#רצי1נל
מערך אנשים, חוקים, ומוסדות המאפשרים תשתית סדר יציבה,
תוך בקרה, עדכון, חיפוש ותיקון תקלות ועיוותים,
באופן שמבטא את תמהיל התפישות, הרצונות והערכים המוסכמים על רוב המשתתפים
כמקדם אותם אישית יותר משיטות שלטון אחרות.
#רצי1נל
ממשל – יישום ריאלי של רעיון מופשט.
לא יתכן סנכרון מלא ומוסכם בין המשתתפים, בוחני השיטות והמתפעלים אותן;
האזרחים בעלי הטיות, עניין, ערכים ופרשנויות שונות ומשתנות.
הכמהים לשיטה מושלמת
מוטים לערכיהם האישיים
לדת,
או לאוטוקרטיה סמכותנית
ואינם שוחרי דמוקרטיה.
#רצי1נל
שיטת ממשל דמוקרטי היא תמהיל תפישות של מוקדי כוח ועניין בעת כינונה.
אין פרקטיקה מושלמת לתצורה שלטונית כלשהי,
ואין שתי מדינות עם שיטה דמוקרטית זהה.
כמיהה לשיטה מושלמת מעידה על השואף,
שדומה לכמיהה לפופוליזם אישי סמכותני, לא דמוקרטי.
#רצי1נל
על־ידי אלקטורט שסומך עליו ש'יפעל נכון' גם אם נוגד עמדה מקדמית.
הבנה שמחויבות לאידאולוגיה, לצביון, למחווה, ינגפו מסבירות או מסמכות.
[בגין–סיני, שרון–התנתקות, גנץ←נתניהו, בנט–הקמת ממשלה.]
|
את תמהיל הערכים והעמדות של מצביעיו.
[נתניהו–סקרים]
#רצי1נל
רובית
בהצבעה, ההכרעה הזוכה ברוב.
פשוטה, מעצימה רוב, חותרת הכרעה ומשילות.
מקור בריטי, מיעוט מפלגות.
יחסית
מינוי יחסי למספר מושבי הנציגים.
מסורבלת, מייצגת מיעוטים, נתונה למניפולציות ולמיקוח מעבר לייצוג האלקטורט.
סרבול קואליציית מפלגות.
#רצי1נל
עממי, קונסרבטיבי:
מעצים את זכויות וצביון הרוב,
את הסמכות המשטרית באמצעות מנהיג סמכותן, נערץ, לטווח ארוך.
רה
הצבעת משתתפים בנושאים עיקריים.
ייצוגית
בחירת נציגים מכריעים.
מאפשרת חריגת נציגים מכוונת מצביעיהם.
מורכבת, מופשטת, בחיכוך מתמיד.
מיושמת ברוב הדמוקרטיות המערביות.
#רצי1נל
על עקרון דמוקרטי – קול אחד לכל משתתף בהצבעה –
מונחים שיטות, תפישות ופרשנויות ליישום תצורות ממשל שונות.
עיקרן – פרשנות יישומית למורכבות יחסי הכוחות בין אזרח לממשל.
ביטוי למורכבות –
אין שתי מדינות עם יישום ממשל דמוקרטי זהה.
#רצי1נל
קיימת אפשרות של מחדל בחירה, שלא נבחרה ויושמה כי נתפשה על־ידי ה'מוכרח' כחלופה גרועה מה'הכרח'.
#רצי1נל
תחושת גאווה על שיוך אתני
[לאומיות: אתניות בירוקרטית, ללא ערכיות] –
תשוקה למימוש סנטימנט הזדהות מוטמע.
סנטימנט אינו צורך קיומי, שכן
בעוררות תשוקה למימוש סנטימנט
חתירה לרציונליות בוחנת, מבקרת ומרסנת לעתים מימושי יצרים והתניות.
#רצי1נל
התמודדות תודעת פרט עם ערכים סותרים ביחס לסוגיה מסוימת.
הקוהרנטיות ההתנהלותית נפגעת
עד ליישוב הקונפליקט (או התעלמות)
באמצעות דירוג ערכי התפישות הסותרות והכרעה על סדר העדיפויות ביניהן.
מיומנות איתור דיסוננס(ים) מודגמת לרוב על חיוויי תפקוד תודעה אחרת, פחות על שלי 😀.
#רצי1נל
