הדדיות אורגנית
התכנסות קהילתית היא היבט של תשתית אבולוציה חברתית;
פרטים מטמיעים ערכי התכנסות לקהילה שאופפת אותם.
הם מפתחים, מטפחים ומיימנים יחסי גומלין והדדיות חברתית,
שנסמכים על מאפיינים אישיותיים דומים.
#רצי1נל
חיוויים שקשורים להערכות רציונליות.
התכנסות קהילתית היא היבט של תשתית אבולוציה חברתית;
פרטים מטמיעים ערכי התכנסות לקהילה שאופפת אותם.
הם מפתחים, מטפחים ומיימנים יחסי גומלין והדדיות חברתית,
שנסמכים על מאפיינים אישיותיים דומים.
#רצי1נל
סיפוק ישיר מהתכנסות הזדהותית באמצעות ספיחת הנאה מתחושות יחוד או נחמה ממודרות/ קורבנות/ נחיתות, מוטמעות.
תחושות אלה עברו סובלימציה להזדהות ושיתוף עם קהילת עמיתים ל–
♠ תחושות אישיות
♣ ותפישות עולם פוליטיות
דומות.
#רצי1נל
בחינת דפוסי הצבעה של אוהדי ספורט*, בדגש על קבוצות כדורגל, להערכתי, תחשוף הטיית בחירה דומה לזו של מצביעים למגזרים מסורתיים־לאומניים – להלן ימין* – יותר מאשר להתפלגות הבחירה הכללית.
––––––––––
* בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
אוהדי ספורט, אמוניים ולאומנים, (בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה),
חולקים מוכנות להקצות משאבים למימוש סנטימנט התכנסות לקהילה,
כערך נשגב כשלעצמו, לא כעניין רציונלי.
במימושי הסנטימנט, הם סופחים ישירות תחושות ערך אישיות–חברתיות.
#רצי1נל
אוהדים*, אֱמוניים* ולאומנים* סופחים עניין, הנאה וטובין מסיפוקי סנטימנט של תכני ספורט, אמונה, ואומה (בהתאמה).
בצד ספיחת הנאה, ממימוש אהדה ספורטיבית/ אמוניות/ ולאומנות,
ההתכנסות ההזדהותית גובה מחיר תשומתי בריבוי ממדים;
עיקרו – ויתור על היבטי חופש החלטה והמשמעויות התשומתיות והריאליות המשניות הנלוות להגבלות חירות והקצאת תשומות התכנסות.
––––––––––
* בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
אהדה ספורטיבית (- 'שרופה') בדומה למסורתיות־לאומנות (- אדוקה) –
להלן ימין, בכל עת, גאורגפיה, תרבות ושפה –
כתתי סוג של שמרנות (– דבקות בערכים בנטרול בקרה רציונלית)
שותפות לביטויי התכנסות הזדהותית א-פריורית ולא מבוקרת, לקהילה היררכית.
#רצי1נל
אהדה ספורטיבית – כקלישאה 'כדורגל = דת' – משמשת [גם] כאמצעי תירגול סנטימנט התכנסות הזדהותית לקהילה, התמרתו ותיעולו לאפיק לגיטימי חיובי.
להלן סובלימציה.
#רצי1נל
ביטוי רווח, חסר פשר ישיר ועתיר משמעויות משניות.
הצעה להסבר
קריאה לאחרים להחיל על עצמם וסביבתם
אמונות, סט ערכים ויישום פרדיגמות
שתואמות את קהילת הקורא,
להמיר ביקורת שוללת (את אמונת הקורא וקהילתו) באימוץ אכסיומטי של תכני הקורא,
כערך נשגב.
#רצי1נל
שאיפה לייחס לקהילה איכויות מיסטיות-רומנטיות
– להלן 'ימין'* –
מבטאת (גם) כמיהה לחברה היררכית, שבראשה עומד מנהיג שמייחסים לו יכולות-על ואיכויות מיסטיות-רומנטיות.
שאיפה מיסטית-רומנטית של נתינים אמוניים מזמנת מנהיגות תגובתית לסיפוק שאיפתם.
מימוש אחיזה שלטונית מקצה משאבים (גם) לסיפוק כמיהת התומכים להתעלות רגשית, באמצעות פעולות מוכוונות ישירות לסיפוקים תודעתיים תוך עקיפת טיפול בהיבטי מציאות.
הנהגת ימין מנפקת רהב מלל, ביטויי ותשמישי קדושה, מחוות, סמלים, טקסים, מיסטיים־רומנטיים, יקרים רגשית, פשוטים וזולים להפקה.
אמצעים אלה מספקים רגשית, מהווים תחליף יעיל וזול יותר לתחזוקה בהיבטי מציאות מורכבים ויקרים לטיפול.
פעולות טקטיות אלה נעשות במודע ובכוונה אסטרטגית בחסות מיסטיקת האל ובכסות רומנטיות המדינה, שנתפשים על־ידי תומכיהם כערכים מקודשים.
—————–
* ימין בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
באירוע חברתי צילמתי כמה עשרות אנשים.
כעבור יומיים שיתפתי את התמונות והסרטונים שאוחסנו בענן.
כעבור ימים אחדים אחת מהדמויות המצולמות אמרה לי שניסתה להסיר את תמונתה מהענן כי בבואתה הנשקפת נראתה לה לא מחמיאה.
מכיוון שהפעולה לא צלחה היא בקשה ממני להסיר את תמונתה.
בהכרותי את הדמות, והסבירות שאני מייחס לה, קיבלתי את שביקשה ללא אומר וללא הבעת עמדתי ושאר ביקורות מבאסות שמתאים לי להכביר בסיטואציות מעין זו למי שאני כן מייחס רציונליות וחוסן.
הסרתי את התמונה.
עם זאת, יש פה משהו מעבר לפעולה הקונקרטית.
השאלות בעצם, 'של מי הבבואה?', 'של מי הצילום?'
בעידן העכשווי, ההפרדה בין הפנים לחוץ, בין 'אני' לבין 'סביבתי' בין מצב רוח ותחזוק רגשי של פרט לבין גורמים חיצוניים, ומידת אחריות דל מי על מה – הטשטשה. הפרט תולה (גם) במעשה או אומר של אחר את האחריות על מצב רוחו.
ישנו קונסנזוס רווח שהפרט הוא הבעלים של בבואתו.
ולתפישתי – לוגית, ערכית ומעשית – הצילום שנמצא במאגר שלי הוא שלי. לכן, כשמישהו מנסה למחוק את הצילום הוא נוקט בפעולה נוגדת לרצוני, בקנייני, חודר לטריטוריה שלי ומנסה בשם איזה שהוא קונסנזוס נורמטיבי שגוי לוגית לבצע פעולה שמאיימת על שלמות קנייני.
בעידן בו אנשים מייחסים אחריות לאנשים אחרים את מורדות מצבי רוחם נראה להם גם סביר שהם יכולים להיכנס לטריטוריה של אחרים ולקחת משם ביטויים שגורמים להם לחוש לא טוב. במצוקתם הם מתבלבלים, חודרים לטריטוריה אחרת שלא אמורה להיות להם גישה אליה.
ניסוח מבוקר רציונלית של פרט,
– אם לא כן זהו 'דחף' –
להקצות תשומות רעיוניות וממשיות לממש חלופה נבחרת (בחירה) אחת מבין האפשרויות הנבחנות.
#רצי1נל
מיצוק אחיזה בשלטון לטובת העומדים בראשו שמקדמים ערכי עליונות הקהילה על פרטיה באמצעות:
החלת סממני צביון קהילתי על מרחב ציבורי כדי ליצור תחושת סולידריות ערכית של קהילה נאצלת.
יצירת ושינוי חוקים בכוונה למנוע החלפת שלטון בשם רצון העם ובטחונו,
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
פעולה לשינוי 'סדר חברתי' תארע כאשר דמות כריזמטית אליטיסטית מנסחת מטרה וסופחת משאבים כלכליים ואנרגטים בסיכון של מגזר אוכלוסיה שמזהה אפשרות להיטיב את מצבו בהיבטי יחסי פרט–חברה–ריבון, להקטין שוני בזכויות ובנגישות לטובין חברתיים ביחס לאליטה שלטונית מכהנת.
#רצי1נל
בשל אצילות התיוג 'חברות' יש נטייה לשוות נופך של חברות ליחסים משמעותיים עם מחוייבות קיומית כבני משפחה: בני־זוג, הורים–ילדים, אחים.
יחסים כְּאלה אינם חברות;
מרכיב הבחירה החופשית, בהיותם ובחדלונם, מושפע מממשקי קיום.
מהותם חורגת ממותרות של עניין או תחזוקת תפישת ערך.
#רצי1נל
בשל אצילות התיוג קיימת נטייה להעצמת יחסי עניין, אהדה או 'זה עתה הכרנו', כ'חברות'.
הביטוי מהווה פרקטיקה תקשורתית מלבה, חיווי חיבה, אולי הבעת פוטנציאל ותקווה ל'חברות'.
בפועל זו אינה חברות, שכן חסרה התייחסות למרכיבי משך ובחינת יחסים על ציר זמן.
#רצי1נל
חברות מושתתת על תפישת יחסים הדדית, סובייקטיבית, נאצלת.
יחסי חברות מזמנים, בנוסף להנאה, גם מצבי אכזבה מציפיות לא ממומשות,
בשל
♠ חילופי טובין בערכים שונים, בלתי מדידים,
♣ שוני ערכים ותפישות אישיותיות
♥ על מצע דינמי של אירועים ומרכיביהם.
#רצי1נל
תוצר 'חברות' הוא רעיוני – העצמת תחושת הנאה וערך הדדיים לחברים.
אם יחסי חברות מממשים משנית, טובין ריאלי – ההנאה והערך יתעצמו.
אם צד אחד (לפחות) נוטה ביחסים להפיק טובין ריאלי, חברות מופשטת תינגף מפני דומיננטיות המעשיות – זו אינה חברות, אלא שיתוף אינטרסים.
#רצי1נל