בתור לרופא שמעתי שתיים מדברות משני עברי החדר.
העניין – 'כן יתווסף לשם שלו שאול או לא יתווסף.'
"מה זו הפרימיטיביות של הוספת השם שאול?" שאלה היותר מופנמת.
"זה לא עניין של פרימיטיביות" הסבירה המוחצנת "זה must."
פרטים נבדלים במידה ונטייה להפשטה טקסית;
מי ש
♠ 'אינם זוכרים למה' –
הטמעה חברתית ללא בקרה,
קונפורמיות אינסטינקטיבית;
(דגל, לוויה…)
♣ מתמללים –
טקסים כמייצגי סדר, התכנסות קהילתית ואמצעים לתפישה מובחנת של מרכיבי מציאות,
נורמטיביות קונסרבטיבית;
(חתונה, ברית מילה)
♥ חותרי רציונליות –
ביקורת נרתעת מתעתועי הסמלה תודעתית.
#רצי1נל
ככל שהאינסטרומנט המסמל מופשט, רגשי, מופרך ומנותק מפרקטיקה, מהווה מטרה שלעצמה, מוחצן צביונית, מונע חופש וטובין, צורך משאבים יקרים וסיגוף רבים יותר,
בשל מחיר ואנרגיה יישום והטמעה,
יתפש כנעלה יותר בקהילת המשמרים
וזה הסיבה להצדיקו ולשמרו.
#רצי1נל
פעולה חזרתית מובנית מהווה טקס אם כוללת רכיב הסמלה:
מרכיב שרירותי מוטמע, כאינסטרומנט תודעתי, מתווך בין רעיון או אירוע משמעותי לבין נושא הטקס.
בהינתן טריגר מובהק להתנעת פעולות חזרתיות ללא אינסטרומנט סמלי – לא 'טקס', רוטינה.
#רצי1נל
מטרת יצירה ותחזוק טקסים – פעולה רציונלית למימוש מניפולציות אי־רציונלית להפקת טובין רעיוני עם משמעויות ריאליות.
חתירה לרציונליות, למהויות ממשיות, נרתעת מטקסים כהבניות חברתיות וכמניפולציות תודעתיות.
#רצי1נל
קהילות חברתיות, שלטון, דתות, לאומיות, ארגונים ומוסדות חינוך מחילים סדר, מעצימים סנטימנטים מתכנסים הזדהותית, משמעת, ציות ותחושות משמעות באמצעות יצירת ותחזוק טקסים משותפים.
פרטים סופחים ערך, נוסכים עניין, משמעות וסדר לחייהם, מיישומם.
#רצי1נל
עמדות עשויות להיות שונות, משתנות ובלתי חזויות בשל סיבוך ומופשטות מרכיביהן; הסתמכות על ערכים משתנים, סובייקטיביים, אינם ניתנים לשערוך ולמדידה.
עם זאת,
כשניתן להבחין באינטרס ניתן לחזות עמדות אם מוכרת מכניקת המחשבה – טביעת התודעה של בעליהן.
#רצי1נל
תפישת ימין מתבטאת בשני היבטים עיקריים:
לאור זאת, התנהלות סבירה שאינה מוטה לשני מאפיינים אלה מחייבת התגוננות מפניהם.
| אבחנה | |
| ימין | סבירות |
| מדרג הערך | |
| הסמכות והכוח המארגן נתפשים כערך עליון, במדרג: אל > מדינה > חברי קהילה > אחרים, שאינם נמנים על הקהילה. | הערך העליון הוא הפרט וחירותו, משאבי הכלל מופנים לקידום הפרטים. |
| שיוך למגדר, גזע, דת, לאום או שבט | |
| חשיבות השתייכות לספיחת טובין אישיים מההשלטון והקהילה. | התעלמות משיוך. |
| מתח ביטחון קהילה–חופש הפרט | |
| נטיה להעצמת בטחון קהילה ושליט עד פגיעה בחופש הפרט. | נטיה להגבלת ביטחון הקהילה אם מסתמנת פגיעה בחופש הפרט. |
| יחס דת–מדינה | |
| קשר מהותי בלתי ניתן להפרדה. | הפרדה. פלורליזם דתי פרטי. |
| מיקוד בקידום | |
| קידום אינטרסים ו'צדק' לרוב על פי סממני הקהילה. | קידום שיוויון זכויות ומניעת אפליה. |
| סממני ייחוד קהילה; אמוניות־לאומנות | |
| קידוש רעיונות, חפצים טקסים, שאיפה להחיל אותם על הכלל. | ערך־העל: חיי ורווחת הפרטים, החופש, שיוויון הזכויות. מרחב ציבורי מעודד יישום פרקטיקת אמונה אישית תוך השארת מרחב ציבורי נקי מהחלת צביון אמוני לאומני. |
| פרשנות לדמוקרטיה | |
| תפישה רובית*: החלת שלטון הרוב ומיצוי זכויותיו. | תפישת שלון העם: ממשל מקדם את זכויות כל הפרטים ושיוויון זכויות לפי החלטת רוב. |
* למען היושר האינטלקטואלי – משאב בנדירות, לא בשל מחסור, אלא בשל חוסר ביקוש לו – מעבר לעיונות שיש לי כלפי מי שמתייחס לדמוקרטיה בפשטנות של 'שלטון רוב', אין לי נימוקים רציונליים, ל-למה פרשנות זו אינה לגיטימית לעומת שלטון העם.
| גוננות על הדמוקרטיה | |
| החלת צנזורה והגבלות חופש ביטוי, הצגת מוועמדות ובחירה כדי להגן על הדמוקרטיה, ובעצם על המשטר הקיים. | עיגון חוקה שתמנע שינוי שיטת משטר. |
| ציפיה משלטון | |
| כוח עליון מארגן ומסדר, נציג ובסמכות האל או הגורל. | אינסטרומנט ניהולי שאמור לשרת את האזרחים. |
| שלטון נתפש כ- | |
| רגשית, אהוד, 'אב גדול' מגן חומל ומיטיב. | הכרחי, פונקציונלי. |
| היחס לעוצמת השלטון | |
| שאיפה להעצמת כוח השלטון, כמייצג את הרוב. | חשש מכוח השלטון, שאיפה להחלת בקרה מתמדת והדוקה על שלטון. |
| הפעלת כוח שלטוני | |
| נטיה להפעלה. | רתיעה מהפעלה, אלא בהכרח. |
| היחס לבקרה על השלטון | |
| שאיפה להעצמת משילות, הסרת גופים 'מפריעים' בשם 'רצון הרוב', שלא יפריעו לבכיר ההיררכיה הקהילתית, בחיר האל והבוחרים. | שאיפה להחלת בלמים ובקרה על השלטון, שאכן עומד בסטנדרטיים שנקבעו בחוק. |
| שימור שלטון | |
| בשם 'התגוננות', פעולות פרואקטיבית לאיון הצבעה יריבה וחסימת מועמדים. | שמירה על סטרוקטורה שמאפשרת בחירות והחלפת שלטון. |
| אחיזה שלטונית | |
| חתירה לאחיזה בשלטון גם באמצעים חוקיים עוקפי דמוקרטיה והגינות, שנתפשים כלגיטימיים בשימור השלטון. שימור שלטון (ימני עכשווי), כולל נקיטה באמצעים בירוקרטיים ברציונל של 'התגוננות דמוקרטית'. | עידוד הכל להשתתף בהליך הדמוקרטיה, כמועמדים וכמצביעים. שמירה על כללים שמאפשרים לכול להתמודד באופן שווה, במנותק מהשקפה. |
| תפישת שלטון בדיעבד | |
| היסטורית, כל שלטון מוקצה הוא שלטון ימין. כולל קומוניזם – מוטציית ימין שהשטיחה את ההמון הנשלט, מנעה יוזמה כלכלית פרטית, שאר המאפיינים – ימין על מלא. | שלטון הוא כמו אבר פנימי בגוף; לא 'אהוב', בעיה באי או בתת תפקוד. מנהיגים שנתפשו כמי שקדמו רפורמות של חופש הפרט ושיוויון זכורים היסטורית חיובית. |
| התייחסות לשלטון | |
| אהוב, נערץ מעבר לפונקציולי. | הכרח תפקודי. יש לבקרו ולהתאימו תמידית. |
| נטיית מינויים ציבוריים | |
| מינוי נציגי ציבור שיהיו תומכי שלטון ונושאים בסממנים אמוניים לאומניים. | אדישות לאמונה אישית, מיקוד בתפקוד מוכשר, ראוי וחותר שיוויון. |
| תרבות שלטונית | |
| ירודה; רהב מנהיגים, תוקפנות עד אלימות פיזית. | שאיפה להתנהלות על פי כללי אתיקה מקובלים. |
| פונקציונליות מנהיג | |
| למנהיג ערך כשלעצמו, מעבר לשירות הקהילה. מיוחסים כוחות על (אל) והקהילה מקצה משאבים לעיסוק בו. | אינסטרומנטלית; על מנהל הקהילה להיות מוכשר וראוי לתפקידו, נמצא תחת בקרה מתמדת, יוחלף אם ימצא כמפר את שירותו. |
| התייחסות למנהיג | |
| כמיהה למנהיג עם יכולות־על (אל), נערץ 'משוח' לתפקידו על ידי כוחות־על. | הרוב בוחר פרסונלית את הפונקציות השלטוניות – מנהיגים לפי הכישורים שמייחס להם וסדרי העדיפויות שמציגים לטיפול ברווחת הפרט וזכויותיו. |
| ספיחת תשומות וכיבודים למנהיג | |
| בשל הייחוס למנהיג יכולות־על, או בחירות כוחות מיסטיים, לגיטימי שמנהיג יספח תשומות כבוד וכלכלה. | המנהל הוא פונקציה, אין סיבה שיספח משאבי יתר. |
| העברה שלטונית | |
| התייחסות בעלים לשלטון – הכנה וטיפול בפוטנציאל ירושה. | ניהול מקצועי, בחיר ומפוקח. |
| תיוג אויב פונקציונלי | |
| חיפוש ותיוג אויב מוסכם, כמרכיב מלכד את הקהילה סביב המנהיג והאידאה. | חתירה לשלום והסדר עם כל מי שניתן. |
| התייחסות למנהיג | |
| ביביסט מתנאה בחבר 'שמאלן'. | שמאלן לא מתגאה במכר ביביסט. |
| שפיטות | |
| מערכת משפט נוטה להימנע להתערב בסמכויות השלטון שמקדם את 'רצון העם' – הרוב. כך מאיימת על חופש הפרט ומיעוטים. | מערכת משפט עוסקת ביחסי פרט חברה ושומרת על זכויות פרט ומיעוטים. |
| הטיה שיפוטית | |
| בהתעלם מסוגיות 'בין אדם לחברו' חוקים מיטיבים עם מנהיגים, משמרים משטר מחילים צביון קהילתי. | חוקים מקדמים שיוויון וזכויות פרט. |
| איזונים ובלמים | |
| מבקש לסמוך על סבירותו וחמלתו, שלא ילך לקצה עם אמונתו. | הגבלת הכוח בעיגון בחוק. |
| יחס קהילה–פרט | |
| קהילה עליונה על הפרט. | בחינה מתמדת האם הקהילה משרתת את הפרט, ואם אינה ראויה תשקל נטישתה והצטרפות לקהילה אחרת. |
| תכלית קהילה–פרט | |
| תכלית הפרט לתחזק ולחזק את הקהילה. נבחן האם הוא ראוי. | תכלית קהילה לשרת את פרטיה באמצעות שירותים הניתנים לכלל. |
| פונקציונליות הקהילה | |
| הקהילה 'קדושה', לקיומה יש משמעות כשלעצמה. | התייחסות אינסטרומנטלית לקהילה, אולי סנטימנטלית. |
| סוציואקנומיה תומכת | |
| שילוב סוציואקנומיה נמוכה חשה קורבנית ומודרת עם פריווילגים נהנים מהקרבה לשלטון. | בעלי השכלה ורווחה כלכלית שמוטים לטפל בחברה כמכלול משוחררים מטיפול ישיר בעצמם. |
| שימוש במדיה ככלי שלטוני | |
| שליטה על מדיה שתפיץ מסרים קהילתיים אמוניים לאומניים בשרותו ככלי שלטוני. | חיפוש סוגיות בהיבטי חשיפת אמת במרחב ציבורי ברות עניין. עיתונות לא נשלטת נתפשת כ'שמאל' מפני שהעיסוק בה סופח אנשים עם איכויות וכישורים מסויימים. |
| ניסוח מסרים | |
| העברת מסרים פשוטים, ישירים, מכבירי רהב, הדר וטקס, נטולי אנדרסטייטמנט, ללא ניואנסים ובלי סאבטקסט כדי שיקלטו. | מסר מורכב עד טרחני, סמוך על השומעים שיוכלו להכיל מורכבות נסמכת על עובדות. |
| קונקרטיזציה של מסרים | |
| ליבוי תחושות מודרות וקורבנות של הדובר והתומך כרציונל מקדם. | טיפול בחלשי החברה לא ב'אני'. |
| הגבלת אמצעי תקשורת | |
| בצד עידוד ריבוי אמצעי תקשורת, משטרים מחילים מניפולציות עד רגולציות על חופש הביטוי בשם קידום ערכי הקהילה או שימור היציבות המשטרית. | נתון לדיון האם יש להתיר לכל שידור ובכל מקרה לא להצר חופש ביטוי. |
| פובליסטיסטים – עיתונאים | |
| שימוש בפובליציסטים כעיתונאים מקדמי אג'נדה. שימוש בעיתונאות כתומכת משטר. | הבחנה בין פובלציסטים חותרי פרוגרסיביות לבין עיתונאים חושפי שחיתויות. |
| פניה ל- | |
| רטוריקה פונה לרגש ברהב מלל אצל המנהיגים, כלפי המון מהופנט ועילג. | פניה מנוסחת היטב לרציונל באמצעות פניה להגיון באמצעות עובדות. |
| סמנטיקה | |
| שימוש במושגים טעונים רגשית, מיסטיים, רהבתניים וטקסיים כ – 'אהבה' למושאים ערטילאיים כרעיון האל, כמדינה, קהילה, או חינם. יצירת אינסטרומנטים רגשיים מקודשים כ'אומה', 'אמונה', 'גורל', 'דגל', 'יעוד', 'לאום', 'מולדת', 'מסורת', 'נאמנות', 'פטריוט' להטיותיו, 'קדושה', תשמישי קדושה, מושגים טעונים במשמעויות והשלכות רגשיות לבעלי רקע אמוני לאומני אליהם מסרים אלה מופנים. | אין מילים קדושות, שימוש בטיעונים רציונליים מופנים לאינטלקט השומעים. |
| אמצעי שכנוע | |
| גזירה שווה – העמדה שלך שקולה לשלי, ואני הרוב, Whataboutism – אבל אז…, קורבנות – טיפול. | התנערות ממיסטיקה, גיוס רציונל למימוש הגינות טבעית, שיוויון זכויות הפרט. |
| אזהרה וכמיהה | |
| איום בגיהנום, תקווה לגן עדן. | אזהרה מבעיה ורצון לשיפור. |
| תמיכה | |
| על ידי המון מודר חש קורבני מול אליטות שנתפשות כמתנשאות ומנצלות, ובעלי עניין עשירים שנצמדים לעטיני השלטון. | על ידי אינטליגנציה שמקדמת רעיונות שיוויון לעכל האוכלוסיה. |
| שלטון אימים | |
| היסטורית, כל שלטון מוקצה הוא שלטון ימין. כולל קומוניזם – מוטציית ימין שהשטיחה את ההמון הנשלט, מנעה יוזמה כלכלית פרטית, שאר המאפיינים – ימין על מלא. | מנהיגים שנתפשו כמי שקדמו רפורמות של חופש הפרט ושיוויון זכורים היסטורית חיובית. |
| קידום מגזר | |
| בשם ה'רוב' והחצנת הסממנים, העדפה למגזר התומך במשטר ובערכיו. | טיפול באינטרס ציבורי, כולל במגזרים בפרטים נחשלים, על פי קריטריונים. |
| התייחסות למי ששונים אידאולוגית | |
| נזהר מאימת האדיקות של מי שלימינו, בוז לרפיסות מי שלשמאלו. חיפוש ההכרה להומניות ולסבירות שלו ממי שמולו. מתח מתמיד במידת החלת ליבת האידאה, שעלולה להיות 'קיצונית' מדיי. | מכיוון שאין באמת סבירות מלאה, אלא קונסרבטיביות שלא יכולה לחיות עם קונסרבטיביות מוקצנת, יש חשש מאי־סבירות של אידאה אלימה, בוז לקונסרבטיביות מתונה. אצל (מעט) פרוגרסיביים 'אמיתיים' מתקיימת דיכוטומיה שלא מאפשרת פשרה וקבלה של חלק מהסממנים המאיימים בהשתלטות על המרחב הציבורי. |
אין נקיטה בתיוג 'שמאל'.
בעוד שהמושג 'ימין' ניתן להגדרה ותיוג, המושג 'שמאל' לא ברור ונתון לפרשנות רחבה.
הפירוט כאן הוא באיפיוני 'ימין' לעומת 'סבירות'. שאיפה חסבירות שיש להחילה על מרחב ציבורי וכאמצעי ממשל.
בארה"ב, ימין מיצב עצמו כתומך בממשלה קטנה עם תקציבים נמוכים, מעודד את השוק החופשי.
ממשלה קטנה או גדולה היא עניין של תפישת עולם, שאינני יודע להכריע ביניהן, ואינה עניין של סממני צביון מול סבירות.
תפישה קונסרבטיבית אינה שקולה לתפישה של סבירות.
תפישה קונסרבטיבית שואפת להחיל פוזיטיבת סממני ציביון וערכים קהילתיים כ–זכות נשים בהריון על גופן לשם הפסקת הריון. תפישת סבירות אינה כופה אלא מתנגדת לכפייה.
סוגיות שמקננות במרחב פרט–חברה–ריבון מורכבות באופן שמחייב פתרונות פשטניים, חותכים, מוטים אינטרס של בעלי הכוח להחליט. שיטות משטר מבחינות בין המנגנונים המכריעים בסוגיות אלה.
נראה שסוגיות כ-האם להטות משאבי ממשל לטיפול בסוגיות ביטחון, בריאות, כלכלה, חינוך משבר האקלים, התפלת מים, עצמאות אנרגטית ותזונתית, פיתוח פריפריה ביחס למרכז, הן סוגיות שפתרונן אמור להיות מחוץ לתפישת עולם.
אז זהו שלא.
יש המפנטזים על נטרול סוגיות ימין שמאל ונוטים ל-ניהול 'מומחים' של סוגיות מדיניות. המשטר (העכשווי) בסין, בתאילנד, מהוות דוגמאות ליומרה בכיוון זה; האזרחים יפקידו היבטים של חירותם בידי המשטר שימקסם את טובתם בהיבטים בעיקר כלכליים של חייהם.
בפועל, גישה לכל סוגיה באה מתוך ועם סט ערכים מקדמי של מקבלי ההחלטות לפתרונה. כל גישה מתייחסת גם
החלטה האם להשית יותר מיסים ולהטות אותם לכיוון מסויים הם תוצר של בית הגידול האידאולוגי.
תיוג חיובי למצב שמצריך החלטה רציונלית, לכנוס משאבים יקרים או נדירים, תוך לקיחת סיכון והתגברות על פחד ממשמעות ההשלכות אם ההחלטה תתברר ככשל או כשגיאה, לא תגשים את תכליתה ותוצאותיה יתפשו כחמורות יותר בהשוואה להמנעות או לפעולה חלופית.
#רצי1נל
תצורת תקשורת; יוזמת ומגיבה הכרתית. מנעד תוכן ההחלפות כולל פעולות וטובין ממשיים (- מחוות נתפשות), אך לא אורגניים ואינם קריטיים לשרידה.
הדדיות משפיעה על איכות חיים, יוזמה ותגובתיות לה מהווה איכות אנושית מאפיינת פרט.
נטולת מורכבות ובחירה; תלות השרדותית של לפחות אחד מהשותפים במהות נצרכת.
#רצי1נל
יחסי גומלין בין אורגניזמים שונים שחיים יחד.
יתכן שכל אחד מהם מפיק תועלת, או שרק אחד טפיל.
סימביוזה אפשרית בין צמחים ובעלי חיים, בין חיידקים וצמחים, בין פטריות וצמחים ובין בעלי חיים ובעלי חיים אחרים.
בהשלכה אנושית – ארגונים או פרטים.
#רצי1נל
ייצוג מהות תודעתית מופשטת או ממשית באמצעות מחשבה ותמלול ניתנים לתקשור ושיפוט של תודעה אחרת.
בתקשור, הייצוג שומר על מהות תוכנו בהשוואה לניסוחו הראשוני.
אם ייצוג לא שומר על מהותו, הייצוג המילולי הוא פוטנציאל לרעיון אחר.
רעיונות נבדלים בתוכנם ובמידת מורכבותם.
#רצי1נל
תוצר תודעתי מנוסח, מייצג צבר היבטים רעיוניים ויישומיים של הבנות ואמונות בנושא מסוים.
תפישה ניתנת לתקשור לתודעה זרה שתבחן, תשפוט, תאשש אימוץ – חיובית, או תדחה – שלילית, את התכנות התפישה ויישום משמעויותיה.
#רצי1נל
החלת אידאות שמרניות על מרחב ציבורי
כמייצגי רוב גם בכפייה,
באמצעות* ייחוס פסאודו רציונליות לקדושה מיסטית ולערכי הקהילה
ונקיטת פעולות חוקתיות משמרות שלטון.
* מיוחס לימין גם כלכלה חופשית ונטיה להפעלת כוח תוקף ומגונן, בנוסף להחלת צביון.
גירוי בעלי סנטימנט אמוני לאומני, חשים קורבנות, מודרות ערכית ותרבותית, צמאי כבוד והכרה,
להזדהות עם סמכותנות מנהיגותית, מבטיחה גנעדן, שלא מתממש בשל דמון מאיים.
♠ מסרים פשוטים,
♣ כונסים הזדהות רגשית,
♥ מניפולציות על האמת, מחוייבות לאינטרס,
♦ תביעה לרגישות לעצמם, תוקפנות כלפי אחרים.
#רצי1נל
החלה סמכותנית של סממני קהילה אמונית–לאומנית על מרחב ציבורי מוצדקת
♠ רעיונית, אינטרינזית
ערכים שמרניים מקדמיים.
♣ חשש בטחוני
התגוננות מאיום דמוני.
♥ תגובה למניפולציה
מנהיג כריזמטי כונס סנטימנטים מקדמיים של תומכיו.
חשש בטחוני
התגוננות מאיום דמוני.
מנהיג כריזמטי כונס סנטימנטים מקדמיים של תומכיו.
♠ הרחבת זכויות הרוב,
♣ הצרת זכויות הפרט,
♥ פגיעה בשיוויון,
♦ אפליית מיעוטים.
#רצי1נל
יחוס לאמירה, בדרך כלל אופטימית, או למעשה סמלי,
במרחב פרטי,
השפעה שלילית
על מציאות חיצונית זרה.
היבט תרבותי עממי, רווח בספורט, מבטא סנטימנט אמוני אי־רציונלי, חותר שליטה על היבטי מציאות.
למְתָפְעֶלים נאחס נראה שהם מגניבים, בעניינים – מתקשרים חיננית עם סביבה אוהדת (ת'טפשות).
#רצי1נל
משא ומתן חד־צדדי מול מציאות ומול כוח עליון מארגן, שאם בקשה תתממש הנודר ינקוט בפעולה פוגענית ממשית בעצמו כתגמול למיסטיקה שאיפשרה.
מבטא
♠ ריגוש, מצוקה,
♣ סנטימנט אמוני בכוח עליון מארגן שקשוב לנודר
♥ וחתירה לשליטה ושינוי מציאות באמצעים מיסטיים, אי־רציונליים.
#רצי1נל
אחרית האדם נקבעת על פי מעשיו או שנקבעה מראש (פרה-דסטינציה בלתי נמנעת), עצמים וחיות מהווים אינסטרומנטים סבילים, הסדר האלוהי מואנש ונתון (על פי גרסאות זרמי דתות מסוימות) למשא ומתן ולריצוי זעם האל גם לאחר המעשים.
מעשי אדם משליכים בקשר מטפיזי על המציאות, כשמרכיבי הסדר במציאות מתחשבנים ומגיבים אקטיבית לערכיות מעשיו.
#רצי1נל
אמונה מיסטית שהמציאות היא מארג סדרים תגובתית להתנהגות פרטים.
פעולות אדם קשורות מטפיזית זו לזו ולמציאות אופפת.
המעשים מצטרפים כחרוזים על חוט משותף מיסטי, מוביל לתגובות ערכיות – חיוביות או שליליות, על פי תוכנית עלומה של סדר ערטילאי מקדמי, מטעם כוח עליון מארגן.
על פי סדר זה המציאות מנהלת זיכרון חשבון ערכי בהתאם להתנהלותו של פרט ותארגן מאורעות בחייו כתגובה חיובית או שלילית להתנהלותו.
קארמה היא ביטוי לתפישה אמונית – לא ניתנת להוכחה או הפרכה – רווחת בדתות הודיות נטולות אל.
#רצי1נל
