מהות הרצון הוטמעה בינקות,
מתעדכן תדיר בשוליו, בהתאם לסביבה וניסיון חיים נצבר.
בחשיפה לגירוי מעורר סנטימנטים מופעל רציונל מבקר:
מונע מימוש סנטימנט, או
מתעדף סנטימנטים סותרים
מקצה משאבים ואנרגיה למימוש הסנטימנט.
#רצי1נל
תגובה עצמונית (– ריאקציה אוטונומית)
של תודעה
מתגוננת מפני זיהוי איום.
תגובה לא נשלטת, טרום עיבוד רציונלי,
לגירוי נקלט,
באמצעות לפחות חוש אחד.
הגירוי מזוהה, מוטמע ומתויג מקדמית כ'שלילי' להיבטי קיום.
ככל שתודעה מפותחת יותר, כן רבים
♠ האיומים,
♣ דרכי הטיפול בהם,
♥ האבחנה בעוצמתם,
♦ על מגוון היבטי חיים.
#רצי1נל
דורשות ותובעים במיומנות של מקריאי־פרוטוקול רבי־ניסיון,
שכן הנחו בעבר, צברו ניסיון, חוזרים על כך תדיר, ירק
איך לפנות אליהם כדי שיקשיבו (בטובם) למֶסֶר.
שאם לא כן,
אם המסר, חלילה אבוי ואוי, יועבר באופן שלא תואם את סף מוכנותם,
וזאת בשל אורך/ שימוש במלל מסוים/ מושגים רגישים/ ביטויים דלוקים/ משלב שפתי גבוה מדיי/ ילווה בדוגמאות, באינטונציה/ ועוד… (אם מכירים כאלה ניתן להוסיף התליות נוספות)
ימָנעו מקשב, יבטאו במלל שלא יקשיבו, יבינו וממילא לא יפנימו,
יגירו גופרית רותחת (יעני, יתעצבנו) על סביבתם
בליווי פסאודו רציונל שמבחינתם סביר, לגיטימי ומובן – 'כך לא אוכל להקשיב.'
הנחייתם היא לאופן ניסוח הפניה אליהם, הגשתה.
אופן ההגשה הנדרש מהווה תנאי למעבר מחסום ההבנה של הרגולטור התקשורתי.
ההתייחסות בפוסט זה אינה להבנת מאזין שתלויה ברציונליות, כבהסבר לוגי, מתמטי שמצריך אצל אנשים מסוים נתיבי הסבר מובחנים.
הימנעות זו היא התייחסות למחסום רגשי, מוחצן, שמהווה שוער סף, רגולציה מונעת קשב:
יאטמו לשמע התבדרות חורגת מהאופן המסוים בו דורשים לצרוך את המידע.
המצע הסטרוקטורלי משבש להם את הקשב.
יש לכך, מבחינתם, צידוק ומי שאחראי לכך הוא מעביר המסר שאינו מתיישר לפרוטוקול שהם מתנים.
הטלת טרור תקשורתי זה אופייני לרגישים (– עצבניים) ('רגישים' – הם רגישים כלפי עצמם, כן?) שמקיימים עם הקרובים להם תקשורת ייחודית, מרשים לעצמם להפעיל טרור רגשי, שלזרים לא היו מעיזים.
(אני) אינני מוכן שיאיימו עלי. כשנחשף ל'אם אז', מייד הולך ל'אז'.
ובשיטת 'אותך לא 'כפת לי לשקר את עצמי לא מוכן' –
אינני רוצה לקשור לעצמי את קטע ייחוס רציונל לאינסטינקט, כלומר שאסטרטגית אני לא מוכן שיאיימו ולכן לא מאפשר החלת טרור כזה עלי,
אלא,
כאינסטינקט – אני מגיב נגטיבית לאיומים, בדגש על טרור רגשי. ועוד של קרובים.
ו-כן,
האולטימטום מופעל על מי שמשתפים פעולה עם הטרור הרגשי.
בפתטיותי אני בכלל גורס שמיטיבים הדיפת מי שמנסה להחיל טרור תקשורתי.
לטעמי, עם הקושי, כדאי לשקף למיישמי התנהלות כְּ־זו.
השיקוף לא מונע את הביטוי ולא פותר את הבעיה.
כטבען של התניות הן הנטייה היא לממשן.
עם זאת, בעת מודעת אליהן, לעתים, הן נדחות או מימושן נקלש מעט.
זה תכלית השיקוף בהקשר זה.
* אחאנא”ר שכמוני, לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט;
מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
טוף, שיהיה.
** דורשים – העלאת בקשה ללא אפשרות סירוב.
*** מאיימים – מתקשרים באופן שכוונתם לא ניתנת לפרשנות, ש'כדאי מאד' להאזין, להפנים וליישם את ההנחיות באופן שיהיה תואם את כוונת בעליהן, ושאם לא כן אז,
**** מתואם – אופן תקשורת תואם את מערכת ההבנה שלהם. טרום הבנה, בהליך הקלט מותקנת מערכת רגשית מקדמית, שתמנע את הפעלת מנגנון ההבנה אם התוכן לא יתוקשר בהתאם להנחיות והכללים הנדרשים.
מערכת זו בעיקר אמורה להיות שומר הסף של תפישת הערך של מחיל הרגולציה. ביטוי מנגנון כזה מעיד על תפישת ערך בעייתית, הן בהחצנת הדרישה, הן באיום הנלווה אליה, והן החלתה כלפי קרוביהם הנתונים לטרור הרגשי.
החיווי הראשוני האם יש איום ערכי, ואם לא – תתאפשר פניוּת הבנתית של הסוגיה הנידונה.
***** אחרת – מכיוון שהמנגנון הרגשי הוא שומר הסף, הרגולטור, מתלווה לבקשה להתבטא באופן מסוים.
האיום הוא ברמות שונות של הסתרה או חשיפה:
♠ ימנע הקשב לנאמר,
♣ איך יבולע למתָקשר אם לא ישתף פעולה עם דרישה לתקשורת המסוימת,
♥ ולחילופין ואף יותר חמור –
מה יקרה למאיים, שכחגורת נפץ של מחבל מתאבד, יאבד את שאריות עשתונותיו אם לא יתקשרו איתו כדרישותיו,
♦ והאחריות לכל הסינדרום הזה חלה על המתקשר שסירב לקבל עליו את התנאים.
(כל) עמדה ב(כל) נושא מתגבשת באמצעות גירוי סנטימנט שהוטמע מקדמית.
טרם מימוש סנטימנט מופעלת בקרה רציונלית;
🔴 האם לממש את הסנטימנט?
🟢 התאמת היבטי המימוש למציאות מקומית, ברירת אמצעים והקצאה אנרגטית לסיפוק אופטימלי,
בהתאם להתניות והאינטרסים של בעליו.
עמדה חדשה מעדכנת וממצקת סנטימנט מוטמע בהתאם לאינטרס עכשווי.
#רצי1נל
"אני יש לי רק שאיילה"
שאלתי בווטסאפ את דניאל קרן, מבחינתי – דני, קרץ.
הכרנו בצבא, מודיעין, סיני, ליד התעלה, עידן סיסרא. המילה 'חבש' לא מתאימה לכיפה ירוקה בגודל קוורטר שהונחה נידפת על פדחתו; מבריק. מולטי דיסציפלינרי, בתלת ממד וב- 360°. אם אעיד עליו, ואולי בעצם עלי – נבון ממני. בעוד הכיפה התאיידה, העיסוק בסְפָר המיסטי התמצקה.
הוא מעיד על עצמו ש'איני מחדש דבר'; עושה שימוש ברעיונות של אחרים. זו אמירה יפה, בעיניי, מודעת להיות התלות בחיצון היא סוג של חולשה, והיופי הוא ההודאה בה. עם זאת, העוצמה של רוחב ידע, עומק, והכנסתו בהקשרים רלוונטיים. אהבתי. עם זאת, כ–ירון לונדון, מושא הערצתי – מי שהייתי רוצה להיות, וגם מג'יק ג'ונסון, אם הייתי גדול – שכשהוא מצטנע, בעצם הוא מתייהר – אני מייחס לו חידוש באיסוף של אלמנטים אקלקטיים, אקסטרימיים ומגוונים גם אם ידועים ומוכרים.
למתלונני שפתי המעיקה – החידוש שדני מדגמן הוא עיסוק ברמות־על בדיסציפלינות מגוונות לא קשורות אחת לשניה. כבוד!
"על השאלות שלך אני עונה על בירה" ענה.
חתירה לפתרונות רעיוניים מוחלטים
– יוצרי טוב, מונעי רע, אבסולוטיים –
מעידה על פוטנציאל סיכון של האידאליסט החותר;
תוצר של
♠ מכניקה תפישתית מצמצמת מורכבויות,
♣ החצנת מוטיבציה מצוקתית,
♥ פוטנציאל אלימות,
♦ מניפולציה מסתלבטת על חולשת הקהל.
#רצי1נל
יום ששי אחר הצהריים. השעות הקסומות, אחרי בית הקפה בו אני עם המחשב, רוכב לככר הבימה. גרפיקה אנושית מרצדת.
הסתובבתי בכיכר. ליד הפתח השמאלי של היכל התרבות הבחנתי במוכר בייגאלאך ליד אישה מבוגרת. אני עם האיטינג דיסאורדר שלי לא מתעכב על השאלה האם אני רעב או לא – לא – רואה בייגאלע, רוצה. להמשיך לקרוא מינורי בביגאלע
אחיזה בסטנדרטים אסתטיים
בדיסציפלינה תרבותית מובחנת,
שרכישתם מחייבת הקצאת משאבי אינטלקט
לצבירת ידע, מיומנות טיפול במורכבות והתייחסות להקשרים,
מעל סף כניסה רעיוני, יחסי, סובייקטיבי.
אם רכישת הסטנדרטים מחייבת רק ניסיון או משאבי כלכלה – טעם תרבותי נמוך.
#רצי1נל
בחינת
♠ כיוון הפעפוע, מי מאמץ ערכים וסטנדרטים התנהגותיים כשצבר פרטים מקהילה עם מאפייני תרבות מובחנים מתממשק עם פרטים מקהילה בעלי מאפיינים אחרים.
♣ מאפייני הביטויים התרבותיים של האליטה בקהילה.
ארה"ב במאה ה-עשרים – אליטה.
#רצי1נל
תמלול תפישה, מכוונת
לתודעה זרה, שאינה קשורה לנושא,
שתבין, תתפוש – שלא לומר תאחוז 🙄 – באמצעות התיאור הנלווה את מהות הנושא
כפי שנתפש על ידי המנסח האוחז תודעתית.
תודעה אחרת אולי לא תראה בהצעה ל'אחיזה' הגדרה, אך גם לא ניתנת להפרכה.
#רצי1נל
[גם לא דיאטת הרזיה]
הסכמה להגבלת חופש רצון
מכורח – החלופות גרועות יותר,
במטרה להמעיט ולעכב ישום גחמות ויצרים
שמדרדרים ומעצימים נזקי חיים ובריאות,
בלתי נמנעים,
באין, או בשלטון ודיאטה בולימיים.
שאיפה:
בקרת סבירות שלטון, [ודיאטה]
כמשרתי האינטרסים ורווחת הפרט,
לא את השלטון והשבעת תיאבונו.
#רצי1נל
ספיחת תחושת ערך אישית,
מהקרבת טובין, החלת מגבלות על חופש הפרט בהווה,
של ציווי, סנטימנט, ערך, רוטינה, שהוטמעו בעבר
משרתים רעיון מופשט ש(לא) יתכן בעתיד.
מוכנות להקצות משאבי־כלל להגנה ולהחלה של יישומי ליבה על ציבור
גם אם פרטים אחרים אינם שותפים לתפישה.
#רצי1נל
החצנת התנהגות פיזיולוגית, חורגת מטעמי המתייג.
תיוג של
מימוש סיפוקים
מוחצן,
של טעמים והעדפות פיזיולוגיות,
עיקרם מתוּוך בשמע ובמראה,
נוגדים, נתפשים כנמוכים בסטנדרטים האסתטיים של המתייג,
שמעדיף לו נמנעו, נדחו, הוסתרו, הוחלשו,
ובפועל חרגו ממרחבו הפרטי של הצ'חצ'ח.
שמרנים נוטים לחבור לעמיתים ימנים;
חולקים מכניקת מחשבה וערכים,
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
נראה שמול תוקפנות לאומנות רדיקלית, יש להקים קואליציה של פרוגרסיביות ליברלית מתנגדת שחוברת להסתייע בקואליציה עם מרכיבים ימניים בעלי איכויות ודמיון לדמון הרדיקלי שמאיים [גם] עליהם. להמשיך לקרוא התמודדות עם ימין רדיקלי*
שיטת התנהלות, מני עוד, בסוגיות פרט – חברה – ריבון (– פוליטיקה),
של צבר פרטים אחוד (– קהילה, מדינה),
בה פרטים מוותרים בהסכמה, אדישות, חוסר מודעות או כפייה,
על מימוש היבטי חירות ושיוויון מעשיים
לקידום תפישות ביטחון ושפע אישי רעיוני.
#רצי1נל
מערך אנשים, חוקים, ומוסדות המאפשרים תשתית סדר יציבה,
תוך בקרה, עדכון, חיפוש ותיקון תקלות ועיוותים,
באופן שמבטא את תמהיל התפישות, הרצונות והערכים המוסכמים על רוב המשתתפים
כמקדם אותם אישית יותר משיטות שלטון חלופיות.
#רצי1נל
ממשל – יישום ריאלי של רעיון מופשט.
לא יתכן סנכרון מלא ומוסכם בין משתתפים, בוחני שיטות והמתפעלים אותן;
אזרחים בעלי הטיות, עניין, ערכים ופרשנויות שונות ומשתנות.
הכמהים לשיטה מושלמת
מוטים לערכיהם האישיים
לדת,
או לאוטוקרטיה סמכותנית
ואינם שוחרי דמוקרטיה.
#רצי1נל
