פגיעה בכבוד

אינני ממאזיני התוכנית של עופר דומינגז והראל סלוצקי.
אינני בקיא ב-מה אמרו על כרמלה מנשה שהמיט עליהם תביעת מיליונים.

גם אינני יודע הרבה על כרמלה מנשה, ולא על פועלה כעיתונאית המסקרת את כוחות הביטחון.

עם זאת, עיסוקה של מנשה הוא תיווך מציאות. במלל. תיאור ופרשנות התרחשות לצרכני תוצריה.

אני תקווה שהיא עושה זאת בסטנדרטים עיתונאיים גבוהים.
בכל מקרה, אני מתנגד להשית על עיתונאים חוקים שעליהם לעמוד בהם.
'יזהר המאזין'.

סלוצקי ודומינגז אף הם מתווכים התרחשות למאזיניהם.

הפרשה חושפת מתח מובנה בין חופש ביטוי לשאיפה למניעת הפחתת כבוד. ביזוי.

בבחינת מתח חופש ביטוי––מניעת ביזוי
לתפישתי, חופש הביטוי גובר.

היתרון לחופש ביטוי

הגבלת חופש ביטוי ניתנת לאבחנה.

מידת פגיעה רגשית – לא ניתנת לבחינה אובייקטיבית.

על גיוס חברה להגנת פרט, לדעתי, להיות מוגבל לפגיעה פיזית של פרט אחד באחר, פגיעה שניתנת לבחינה של פרט אחר.

כרמלה מנשה מבקשת הגנת ריבון בשל תחושתה האותנטית לפגיעה.

פגיעותה של כרמלה מנשה עשויה להיות שונה מפגיעה באחר.
אין אפשרות לכמת את פגיעתה האישית סובייקטיבית.
מי יאמוד את מידת הפגיעה בה?
יש כאן כניסה בוטה למחוזות הסובייקט. לרמה התודעתית. לקיחת אחריות על נכסים רוחניים, מנטליים, ערטילאיים.

אל לה לחברה להיכנס למחוזות נזק רגשי והגנה מפניו,
נורמטיביות התנהלותית ודתות מטפלות בכך.

יש להימנע מהגנה כזו גם במחיר שפרסונות פרטניות ככרמלה מנשה יעלבו עד עמקי נשמתן, ולא להימנע מהומור שייחשב כירוד – ישמר הצרכן.

כשחברה מתערבת בסוגיות שכאלה היא לא תפתור את הבעייה ותייצר בעיות נוספות וחדשות שלא היו קודם.