אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
שאלה מקדימה חותרת ידע, הבנה, אישוש, וגזירת השלכות עתידיות, תכליתה לברר שמצב, הנחות או תנאים שיפורטו בהמשכה, אכן מתקיימים.
בנקיטת שאלה שאינה מבררת, השימוש ב'האם' מהווה איום שמשקף לנשאל ידע, הבנה וגזירת משמעויות שהשואל מברר, כלומר מטיל ספק, שהנשאל מודע להן.
#רצי1נל
אני, יש לי ת'התניה, שכשאני נדרש לסוגיה שחורגת מתשובות 'כן, לא, שחור לבן, 17', אני מתלבט האם לענות ב- 3, 30 או ב- 300 מילה.
הם נקלעו למצב.
הבינו מה הצרכים,
מה הם יכולים לעשות,
נענו לציפייה של הקרובים והחשובים להם,
כינסו את מכלול יכולותיהם, המשאבים והאנרגיה, לקידום אתוס ערכים הומניים־אוניברסליים שנטמעו בהם,
היו קשובים לדרישות הפעילות והתאימו עצמם תוך כדי תנועה.
והתעלו.
בשנה ומשהו האחרונה אני נחשף על בסיס יומי להתייחסויות על ילדיי; פעילותם בנושא החטופים. חיוויים נוסח "כנראה עשיתם משהו טוב" שהוא ביטוי 'מורכב'.
בהפגנות, בעיקר נשים נטולות צבע שיער, מדיסציפלינות טיפוליות – 'מחוזות החמלה' כ-פסיכולוגיה, חינוך, הוראה, סוציולוגיה ואקדמיה, עולה השאלה: 'איך זה ששניהם מעורבים באינטנסיביות כזו ובוורבליות ההגשה?'
איום (שלילי):
אם – ביטוי המשמש כאיום, שבהינתן מצב מפורט
אז – תקרה פעולה או מניעה שאינה רצויה למאוים (– מי שהביטוי ננקט מולו.)
עידוד (חיובי):
אם – בהינתן לפרט אחר תנאי(ם) נוגד רצון או סופח משאבים יקרים / נדירים ממצב עכשווי רצוי יותר, לאחר שמי שהתנאי מופנה אליו ישלים את המעשה או ההימנעות המפורטים
אז – תקרה פעולה, או מניעה רצויה למי שהתנאי ננקט מולו.
__________
המינוחים החיוביים של "אם אז" כוללים *הזדמנות*, *אפשרות*, *פוטנציאל* ו*סיכוי*, וכולם מבטאים רעיונות של *פוטנציאל חיובי* שממתין להתממש, אך אין בהם הבטחה מוחלטת לתוצאה חיובית, בניגוד לאיום, שבו התוצאה שלילית וודאית.
#רצי1נל
ביטוי מקדים למצב עתידי
שבהינתן מימוש של המרכיבים שיפורט בהמשך הביטוי,
ינקטו פעולות שפורטו, או יתרחש אירוע שהוכרז, יגרור תוצאה רעיונית או גשמית כהבטחה או כאיום.
#רצי1נל
ניסוח מבוקר רציונלית של פרט,
– אם לא כן זהו 'דחף' –
להקצות תשומות רעיוניות וממשיות לממש חלופה נבחרת (בחירה) אחת מבין האפשרויות הנבחנות.
#רצי1נל
פרט חותר חוויית נינוחות רגשית מצרפית – אושר – כמימוש קיומו.
הכרה מכוונת להשגת נינוחות, מקצה תשומות־התנהלות
כבקרה התנהלותית (מודעת או לא),
ישירות ובעקיפין,
רעיונית במחשבה, רגשית ובמעשה מטפל במציאות,
לקידום מצרפי של חיוויים חיוביים ומניעת שליליים.
#רצי1נל
הכרה אנושית מקצה ומכוונת תשומות להתנהלות חותרת נינוחות רגשית.
נעשה במודע או לא, בישירות ובעקיפין, בתמהיל אמצֶעֵי בקרה:
♠ רגשי, בתחושה
♣ רעיוני, במחשבה
♥ מעשי, בטיפול מונע ומקדם היבטי מציאות.
#רצי1נל
מוכנות להקצות משאבי הגנה על אידאה, להחיל צביון על סביבה, גם אם פרטים אחרים אינם שותפים לסנטימנט.
סנטימנט להחיל הגבלה ממשית בהווה:
טקס, סמל–דגל, תפילה, צום, איסור, קדושה, לבוש והטלת מום מבחין, מדינה–דת–לאום כערך מיסטי־גורלי, מקנה/מונע זכויות.
#רצי1נל
מיצוק אחיזה בשלטון לטובת העומדים בראשו שמקדמים ערכי עליונות הקהילה על פרטיה באמצעות:
החלת סממני צביון קהילתי על מרחב ציבורי כדי ליצור תחושת סולידריות ערכית של קהילה נאצלת.
יצירת ושינוי חוקים בכוונה למנוע החלפת שלטון בשם רצון העם ובטחונו,
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
#רצי1נל
פעולה לשינוי 'סדר חברתי' תארע כאשר דמות כריזמטית אליטיסטית מנסחת מטרה וסופחת משאבים כלכליים ואנרגטים בסיכון של מגזר אוכלוסיה שמזהה אפשרות להיטיב את מצבו בהיבטי יחסי פרט–חברה–ריבון, להקטין שוני בזכויות ובנגישות לטובין חברתיים ביחס לאליטה שלטונית מכהנת.
#רצי1נל
תיוג פרט אחר או מצב של נינוחות תקשורתית הדדית, שנעים לפרט לשהות בו.
#רצי1נל
תגובה קבועה לגירוי מסוים.
מימוש ניתן לבקרה ולמניעה.
צריכת יתר של גורם הנאה,
מניעת סיפוקה תגרום למצוקה.
תוכנית פעולות סדורה לגירוי חוזר.
מוכנות להקצאת משאבים מבחירה (לא מכורח).
#רצי1נל
בשל אצילות התיוג 'חברות' יש נטייה לשוות נופך של חברות ליחסים משמעותיים עם מחוייבות קיומית כבני משפחה: בני־זוג, הורים–ילדים, אחים.
יחסים כְּאלה אינם חברות;
מרכיב הבחירה החופשית, בהיותם ובחדלונם, מושפע מממשקי קיום.
מהותם חורגת ממותרות של עניין או תחזוקת תפישת ערך.
#רצי1נל
בשל אצילות התיוג קיימת נטייה להעצמת יחסי עניין, אהדה או 'זה עתה הכרנו', כ'חברות'.
הביטוי מהווה פרקטיקה תקשורתית מלבה, חיווי חיבה, אולי הבעת פוטנציאל ותקווה ל'חברות'.
בפועל זו אינה חברות, שכן חסרה התייחסות למרכיבי משך ובחינת יחסים על ציר זמן.
#רצי1נל
חברות מושתתת על תפישת יחסים הדדית, סובייקטיבית, נאצלת.
יחסי חברות מזמנים, בנוסף להנאה, גם מצבי אכזבה מציפיות לא ממומשות,
בשל
♠ חילופי טובין בערכים שונים, בלתי מדידים,
♣ שוני ערכים ותפישות אישיותיות
♥ על מצע דינמי של אירועים ומרכיביהם.
#רצי1נל
תוצר 'חברות' הוא רעיוני – העצמת תחושת הנאה וערך הדדיים לחברים.
אם יחסי חברות מממשים משנית, טובין ריאלי – ההנאה והערך יתעצמו.
אם צד אחד (לפחות) נוטה ביחסים להפיק טובין ריאלי, חברות מופשטת תינגף מפני דומיננטיות המעשיות – זו אינה חברות, אלא שיתוף אינטרסים.
#רצי1נל
