הכותב הוא בומר, וכזה שאימת הסוציולוגיה והחתירה לאישרור והסכמה לא כל כך שורה עליו.
קיימת רגישות מובנית ומובנת לתכנים שעוסקים בתחושת ערך, ובמיוחד לכאלה שמפחיתים ערך לעצמנו בעינינו, או בתפישת אחרים אותנו.
אצל מילניאלס, צעירים יותר ואף אצל (חלק מ)הוריהם, מקובל לנרמל את הרגישות, להחצינה ואף לתבוע מהסביבה להיזהר 'לא לפגוע' בהם.
בשונה מהמקובל בעבר, כעת יותר רווח
הפרוגרסיה ה(כביכול) שמאלנית (– המטורללת) בארה"ב היא חזית פוליטית מקדמת את הדאגה למגזר הרגיש שתובע את ההכרה ברגישותו והזהירות ממנו.
העניין בנקיטת זהירות של הסביבה מפני הרגישוּת היא שהיא לא פותרת אותה, מנציחה ואף מעצימה אותה. הרגישות חבויה, ורוטטת, ו-תצא. כולם מקווים, ומבינים שהאירוע יקרה.
בזהירות שלי, שלך, של הסביבה – 'סבבה, למד אותי, כשאזכור אבליג, אפילו ללא מאמץ' – הַרָגיש, מי שגוננו עליו, נשאר עם פגיעותו, ב- idle, מהותה נותרה ממתינה להתפרץ עם הגירוי הבא.
במרחבים האישיותיים, אינדיבידואל מתנהל מול סביבתו עם מערכת הכלים המנטליים שיש לו ארוז בפיזיולוגיה האישית שלו. יחידה אוטונומית.
התביעה מסביבה שתסטה מדרכה לטובת התגייסות להגנתם היא בעייתית.
גם אם התביעה נסמכת על נרמול ולגיטימציה רעועה, בהתחברות לאינדיבידואלים דומים שסובלים מאותו מחסור ביכולת לגונן על עצמם מפני רגישותם.
זהו גיוס 'המונים' של רגישים לגונן על עצמם. התמורה – מתחושת העזרה והחמלה לנזקק, נרמול עדכני, פרוגרסיבי.
תפישות שמרניות, דתיות, קהילתיות שומרות על זכותן לשמר מבנים חברתיים, מתעלמות ועוינות מרגישות אינדיבידואלים בני הדור החדש שמבקשים להגן על עצמם.
להם אני רוחש עוד פחות אהדה.
אין לי כוונה לפגוע. לרוב. ואם כן לא באמת במי שמחצינים חולשה שמבקשת הגנה.
אני כן עומד על אפשרותי ('זכותי' נשמע לי קורבני ומתגונן) לומר את מה שמוצא לנכון.
מתוך זכותי זו אני מכיר גם בזכות האחר לשמר את רצונו לבטא בקשת התגוננות, גם אם לטעמי בקשה מעין זו מעמידה אותו במקום שמסב לו נזק, מנציח ומעצים את הרגישות.
אני מבין שרגישויות אישיות אינן מתפוגגות.
אני משער, שאולי, יש יכולת להתמודד איתן ולהקטין רגישות אליהן.
אני מקווה שהליך הנרמול יופנה מול בעליהן שילמדו לחיות מעט טוב יותר עם היותן.
כפייה – בניגוד לרצון – מודעת (של הכופה),
מפסיקה או מצמצמת עוצמת מימוש השפעה של תנועה או התנהגות.
#רצי1נל
[תיוג נתון לבחינה, לא להוכחה או להפרכה]
של התנהגות או עשייה מובחנת ומתמשכת
שהותמרה
ממוטיבציה למימוש דחפים, תשוקות ורצונות
שנתפשים חברתית כשליליים או כירודי ערך,
ותועלה לאפיקי התנהגות או עשייה הנתפשים חיובית.
הפעולה הנבחנת, החיובית מתוייגת כ'סובלימציה'.
על פי המתייג, הפעולה הנבחנת היא תוצר דחף, תשוקה או רצון, שנתפשים חברתית שלילית, כשהאנרגיה והתשומות למימושן תועלו – הותמרו – לפעולה חיובית.
#רצי1נל
מודל מתיימר, קירוב רעיוני, תחליף מדמה לתודעה נטולת הטיות של פרט.
צבר טקסטים נתון למניפולציה למטרת מענה לסוגיות על־פי התכנות סטטיסטית; מחצבה של טקסט שמפיקה תוצר טקסטואלי בהתאם לאלגוריתם של מתכנתיה.
#רצי1נל
אין תודעה חפה מכל השפעה אנושית אחרת.
'תודעה זרה' היא סוג של פרדוקס, אוקסימורון, יוניקורן;
כל תודעה נסמכת על שפה, חולקת אלמנטים משותפים.
כמיהה ל'טוב', ל'דמוקרטיה', שאיפה אינטלקטואלית היא [גם] חתירה להבנת לתודעה זרה (בהבנה שאין.)
#רצי1נל
ניסוח טרום הוכחה של התכנות קיום מרכיב בתפישה,
שיחד עם מערך אמירות מקדמיות ועובדות נוספות
מהווה בסיס ליצירת מסקנה שמטרתה שבאמצעותה ניתן יהיה לנסח טיעון, הוכחה, תובנה או פעולה.
What is the following definition for: "Preliminary statement, linking other hypothetical statements and facts in order to provide a basis for creating a conclusion."
The definition describes the concept of a "preliminary statement" or "אמירה טרום הוכחה" in Hebrew.
It refers to a statement made at the beginning of an argument or discussion, which connects other hypothetical statements and facts to establish a foundation for creating a conclusion. The preliminary statement serves as a basis for the argument or discussion that follows, and helps to provide context and coherence to the overall argument or discussion.
#רצי1נל
דעה כרעיון אחוז בתודעת בעליה באופן שאינו מאפשר בחינה, בקרה, או ערעור.
בעלי 'דעה מקובעת' דבקים באמונה מקדמית, אי־רציונלית.
חשיפה לאידאה פיקס מעידה על תכונות נוספות כמכניקה מחשבתית אמונית מאפיינת.
#רצי1נל
לתודעה נטייה לדבוק בדעה, למצקה ולתקף אותה באמצעות חיוויי מציאות.
תהליך הטמעת דעה מורכב, עתיר משאבים ומשמעותי בריבוי ממדים ומשמעויות.
בחשיפה למצב חדש, אבולוציונית, יעיל יותר להתבסס על דעות והנחות מקדמיות מוטמעות מאשר להתייחס לכל אירוע כ'חדש', נטול דעה לגביו.
#רצי1נל
עמדות נותרות [די] יציבות על ציר זמן, אף שהן מורכבות מריבוי אלמנטים מופשטים ומשתנים.
נראה שמערכת ההפעלה של פרט, הטיותיו, מהווים גורם מכריע בעיצובן.
תמהיל מידת
♠ שימור / עדכון עמדות,
♣ פשרנות תוצאתית יחסית לעמדת מוצא
מהוות טביעת תודעה אישיותית.
#רצי1נל
תמלול נקודת מוצא מכוונת ליישם סוגיה רעיונית עם השלכות ממשיות במפגש עם עמדות אחרות.
תמהיל של:
♠ קידום אינטרסים,
♣ מענה לתפישות – סנטימנטים וערכים מוטמעים, מודעים ושאינם,
♥ השפעות רקע סביבתיות.
#רצי1נל
דאטה – תצורת תוכן גולמי טרום הסבה למידע נגיש לעיבוד תודעתי.
#רצי1נל
צבר אחוד, נגיש לתודעה, של פריטי מידע קשורים להבנת נושא מסוים, מהווה ידע.
#רצי1נל
ערוץ פיזיולוגי לקליטת מידע לעיבוד תודעתי.
#רצי1נל
העניין שיש לבעל תודעה, פרטי או בהתאגדות, בתצורה מסוימת של מושא חיצוני נתפש.
העניין בתצורה מסוימת מהווה מוכנות להקצאת משאבים אנרגטיים, ממשיים ורעיוניים, להשגה או להגשמה.
האינטרס, העניין בתצורה רצויה, הוא תפישתי־רעיוני להיבטים יישומיים ממשיים מורכבים יותר מאשר יחסי פעולה־תוצאה ישירים.
#רצי1נל
♠ 'חופש' – שאיפה להסרת הכרח ואילוצים
בעיקר ממשיים, שעשויים להיתפש גם על־ידי תודעה זרה, על מימושי רצון.
♣ 'חירות' – תפישת חופש מופשטת;
שאיפת פרט למצב נטול השפעות רעיוניות וחיצוניות, שמונעות יישום רצונות מתומללים.
#רצי1נל
כשפרט מעלה מימושי רצונות, סנטימנטים, לרמת 'צורך', וניתן הסבר כ'אינסטינקט בלתי נשלט' המתעלם מבקרה רציונלית.
זו טעות מושגית;
♠ אי־מימוש 'צורך'מונע חיים.
♣ אי־מימוש 'רצון', 'סנטימנט' – גם אם הועלו ורבלית לרמת 'צורך' – (רק) מפחית תחושות סיפוק, איכות ושמחת חיים.
מימוש רצונות או סנטימנטים אינם צרכים קיומיים אלא התניות.
#רצי1נל
מוכנות תודעתית להקצות משאבים למימוש גירוי.
מבוקר רציונלית, מתומלל, ישיר, משתנה, מופעל למימוש קונקרטי לסיפוק זמני.
העדפה התנייתית מוטמעת למימוש ערכים רעיוניים.
מוטמע, יציב, אמורפי לא מתומלל, מנחה בחירת/ מניעת פעולות להשגת סיפוקים רגשיים ארוכי טווח.
#רצי1נל
